טיוטה:בג"ץ ברזון נגד מדינת ישראל
בג"ץ ברזון נגד מדינת ישראל (בשמו המלא: בג"ץ 8010/16 ברזון נ' מדינת ישראל) הוא פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, שדן בעתירה כנגד הפרדה מגדרית באקדמיה. בית המשפט קבע ברוב דעות כי המועצה להשכלה גבוהה רשאית לקבוע מתווה לימוד בהפרדה מגדרית לשם שילוב הציבור החרדי באקדמיה. מנגד, נפסל המנגנון לפיו את התלמידים הגברים ילמדו מרצים ולא מרצות, בשל היותו מפלה כלפי נשים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל היו קיימות מסגרות אקדמיות שיועדו למגדר אחד ונתנו מענה לבני המגזרים הדתי והחרדי, שהיו מעוניינים בכך. בשנת 1969 נפתח "המרכז האקדמי לב" כמכללה מתוקצבת המיועדת לגברים בלבד, ובשנת 2000 הוקם קמפוס מכון טל המיועד לנשים בלבד. בשנת 2002 החלה מכללת אונו להפעיל קמפוס חרדי בהפרדה מגדרית.
כחלק מהנסיון לשלב חרדים באקדמיה ובשוק התעסוקה, החלה המועצה להשכלה גבוהה ליצור תוכניות לימודים שונות המיועדות לציבור החרדי וכוללות הפרדה מגדרית. ב-2011 הוקמו מסגרות חרדיות במוסדות להשכלה גבוהה, ועתירות כנגדן נמחקו בהסכמת הצדדים. עם חידוש המסגרות החרדיות ב-2016 כחלק מתוכנית חומש נוספת של המועצה להשכלה גבוהה, הוגשו מספר עתירות לבג"ץ בנושא.
העתירה המרכזית בה עוסק עיקר פסק הדין היא עתירתה של ד"ר יופי תירוש יחד עם 11 אנשי אקדמיה נוספים, שטענו כי הפרדה מגדרית באקדמיה פוגעת מטבעה בזכות לשוויון של נשים מכל הזרמים. עתירה נוספת שהגישו פורום קהלת