טיוטה:בית מדרשו של הבעל שם טוב

בית מדרשו העתיק של הבעש"ט: ההיסטוריה שלא ידועה בית מדרש זה עתיק ביותר ובנייתו הייתה לערך שנת הר"ב (לפני קרוב ל-600 שנה), הבעש"ט הגיע אליו כ-300 שנה לאחר בנייתו בערך שנת התק"ב. כך התנוסס בית מדרש עתיק זה עד לשנת תש"ב עם חורבנה של יהדות אירופה. כפי שהעיד הבעש"ט לעיל שבית מדרש קדוש זה מקומו מכוון כנגד בית המקדש של מעלה וקיומן של תפילות ישראל באותו מקום דייקא, חשוב ורצוי בשמים מאוד. במשך כל מאות שנות קיומו נשמר ונשאר בצורתו המקורית בהקפדה יתירה, מבלי לשנות בו מאומה, על פי המסורת שנשתמרה בקרב יהודי מעז'יבוז אף לא סוידו הקירות של כותלי בית המדרש מאותו יום שהגיע אור שבעת הימים מרן הבעש"ט מזיבוזה על פי הוראתו וצוואתו לדורות. (ולכך עניינים כבירים וייתכן שאף מחמת שספגו תורה וקדושה רבה). בעקבות שריפה שפרצה במקום בשנים המאוחרות יותר (שנים רבות לאחר הסתלקותו) נותר צידם הפנימי של כותלי בית המדרש ותקרתו שחורים כפחם, אך איש לא העז להמרות את פי הבעש"ט ולסיידם, כמו כן העידו יהודי המקום כי לא בוצעו בו בדק בית מעולם ולא הוסיפו והגריעו ממנו מאומה כמלוא נימה מאז ומעולם. בבית מדרשו היו בו כ50–60 מקומות ישיבה לגברים בלבד. שרובם ככולם היו ספסלים עם סטנדרים כשכל סטנדר גובהו שונה מחברו. ובכניסה לבית המדרש בצד ימין לנכנס הונחו שולחנות עם ספסלים. על פי עדות קדומה המובאת על ידי ר' משה פראגר (בספר רבי ישראל בעש"ט), על שולחנות בית המדרש היו עוד מונחים ספרי קודש אשר הגה בהם הבעש"ט בימיו האחרונים טרם הסתלקותו והם גמרא בבלי מסכת 'ברכות' וספר 'הזוהר' חלק שלישי. על פי עדויות מיהודים קשישים ילידי מעז'יבוז' על הסטנדרים שבבית המדרש היו עוד רשומים שמותיהם של המתפללים מתלמידי הבעל שם טוב, וציינו כי ראו את שמו של רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה מתנוסס על אחד הסטנדרים.

- בבית מדרשו של הבעש"ט נהגו תלמידיו וחסידיו להתפלל בו גם לאחר פטירתו, נכד הבעש"ט רבי משה אפרים אב"ד קהילת סדילקוב (בעל הדגל מחנה אפרים) כאשר עבר למושבו במעז'יבוז (בשנת תקמ"ח) קבע את מקום תפילתו בבית מדרשו של הבעש"ט הקדוש. לאחר הסתלקותו של רבי משה אפרים (בשנת תק"ס) הגיע אחיו הקדוש רבי ברוך אשר נהג עד אז בנשיאות בטולטשין ועבר למעזיבוז אף הוא התפלל דווקא במקום קודש זה עד הסתלקותו בשנת תקע"ב. מכיוון שהתפרסם ורבים מהארצות השוכנות נהרו אליו והקהילה גדלה הוצרך רבי ברוך לבית הכנסת גדול יותר להכיל את כל תלמידיו, ולשם כך גייס כספים עד שהיה ברשותו את הסכום הדרש לשיפוץ ולהרחבת בית המדרש וכותליו. כשעמד רבי ברוך להוציא את משימתו לפועל, בחלומו התגלה אליו סבו הבעש"ט הקדוש והזהירו שאל ייאות לעשות זאת לשפץ את בית מדרשו אלא יחלק את הכסף שאסף לעניי העיר וכך נעשה. וכפי הנראה עקב המצב הוצרך רבי ברוך להחל לבנות בניין חדש ומרוחב 'הקלוייז' אשר יוכל להכיל את קהל תלמידיו, וזאת כמובן תוך הקפדה לבל יוזנח ביהמ"ד של סבו הבעש"ט והמשכת התפילות תמידין כסדרן. בטרם הסתלקותו הזמין אליו ר' ברוך את האוהב ישראל מאפטא להחליף את מקומו, וכך עשה. ונהג בנשיאות במעז'יבוז עד להסתלקותו בשנת תקפ"ה. וגם האוהב ישראל בנה לעצמו בית מדרש משלו (שבהמשך נהפך לתחנת כיבוי אש מקומית עד שנגאל בשנת תש"ע על ידי אגודת אוהלי צדיקים וכונן מחדש). ומכיוון שרבו הבתי כנסיות ומדרש בעיר העדיפו המתפללים לעבור להתפלל בבתי כנסת אחרים בפרט בימי החורף עקב הקור ששרר בחוץ ובית מדרשו של הבעש"ט אשר היה בנוי מעץ היה דבר שהקשה על המתפללים לבוא ע"כ הוחלט בהסכמת כל החבורה משניות תקנה הקובעת לאמור (נמצא בפנקס החבורה בתקנה משנת תרל"ט): "זאת נעשה בהסכמת כל החבורה משניות. כאשר ראינו הריסת מצב אודות תפילה בביהמ"ד הקדוש של הבעש"ט דפה מעז'יבוז, מחמת ימי הקרירות, ע"כ ראינו לתקן תקנה קבועה בחוק ולא יעבור עדי עד לכל החבורה הנ"ל, אשר שייכים על שם ביהמ"ד הקדוש הנ"ל, מחויבים כל אחד ואחד כפי שיעמוס עליהם הנאמן שיתמנה מחבורה, לילך להתפלל כלם הן בשבת והן בחול כאשר יפקוד עליהם הנאמן שיתמנה מחבורה, לילך להתפלל כלם הן בשבת והן בחול כאשר יפקוד עליהם, מר"ח כסלו ועד ר"ח ניסן מדי שנה בשנה למען שלא ימוטט ח"ו המקום הקדוש הנ"ל. וכן מסופר על צדיקי הדורות שהיו נוהגים לפקוד את מעז'יבוז לעיתים שונות והיו מקפידים להתפלל דווקא בבית מדרשו של הבעש"ט הקדוש, ביניהם בעל בית אהרן מקרלין, גם נכדו הצדיק רבי ישראל 'הינוקא' מסטולין וכן בעל 'צמח צדיק' מויז'ניץ וכן האדמו"ר מוהרש"ב מליובאוויטש.

שבועות במעז'יבוז'! האוהב ישראל מאפטא לאחר כהונתו הקפיד לבל יוזנח חלילה בית מדרש קדוש זה והקפיד להתפלל בבית מדרש של הבעש"ט מס פעמים בשנה ביניהם היה חג השבועות הוא יומא דהילולא של הבעש"ט הקדוש וכן בליל שמחת תורה שהיה מתפלל עם חסידיו תפילת ערבית בבית מדרשו של הבעש"ט ועורך במקום את ההקפה הראשונה וחוזר לבית מדרשו להמשכת ההקפות.

בעל הבית אהרן מקרלין (מי זה רבי אהרן? או הגדול?) נהג לנסוע לחוג את חג השבועות, יומא דהילולא של הבעש"ט במז'יבוז, מנהגו היה ששנתיים ברציפות היה נוסע ושנה אחת לא נסע, וחזר חלילה. הוא היה ממליץ בלשון הכתוב (שמות ג א')

"ויבואו אל הר האלוקים חורבה" – הכוונה להיות בחג השבועות במעזיבוז.

והיה נוהג בליל יו"ט הראשון של שבועות להתפלל בבית מדרשו של הבעש"ט. הוא היה אומר: "במעז'יבוז נותר רישומו של הקולות וברקים מקבלת התורה במעמד הר סיני". מנהגים אלו נשמרו על ידי תלמידי וחסידי הבעש"ט ועד היום איש התורה והחסד הרב דוד דרלי (מטבריה) אשר החזיר עטרה ליושנה נוהג לערוך בכל שנה כבר למעלה מ20 שנה החל משנת.. תפילת נץ בחג השבועות בבית מדרשו של הבעש"ט. יש לציין הצדיק הרב דוד דרלי הוא זה שהחזיר וחיזק את הנסיעה לבעל שם טוב ביומא דהילולא חג השבועות.

האבל והחורבן במעזיבוז עם עליית השלטון הקומניסטי ברוסיה הגדולה, שמעזיבוז הייתה בתחומה, החלו לרדוף את התורה והחלו בשיטתיות לסגור בתי כנסת ומדרשות. עד שהגיעו למעזיבוז. ביום היארצייט ה-179 של הבעש"ט (שנת תרצ"ט) בעיצומו של יו"ט ראשון חג השבועות הגיעו אותם צוררים ונעלו במנעול ובריח את בית מדרשו העתיק – בית מקדש מעט. והוא ננעל בפני המתפללים. בימי מלחמת העולם השנייה, הרוצחים הגרמנים הנאצים ימח שמם וזכרם, החלו פרעות ביהודי העיר, ואת רוב בתי היהודים, בתי הכנסיות ובתי המדרשות אשר הגיעו ל־13 במספר! כולם הוצתו והועלו כליל באש עד אשר לא נשאר שריד ופליט. כיבושם של הנאצים ימ"ש נמשך כ-3 שנים, אולם כבר עם נסיגת הצבא האדום ופינוי המוסדות הסובייטיים מאזור מז'יבוז' בחודש אב תש"א (יולי 1941) החלו לאומניים אוקראיניים לפרוע ביהודי מז'יבוז'. במשך 13 חודשים סבלו יהודי מעזיבוז סבל בל יתואר, הם רוכזו בגטו שהוקף בגדרות תיל גבוהות וסבוכות בתנאי מחיה של 15–20 נפש בחדר. הצעירים שביהודי העיר נשלחו לעבודות כפייה ורבין מהם מתו הי"ד. ביום שלישי י"א תשרי תש"ג בשעות הבוקר, הקיפו אנשי הגסטאפו ועוזריהם האוקראינים את הגטו היהודי וריכזו את יהודי הגטו הנותרים בכיכר העיר. הצעירים רוכזו ונשלחו למחנות עבודה, ויתר היהודים כ-1000 במספר, נלקחו משם לגדות נהר בוג ושם נרצחו הי"ד. כ-2500 יהודים עדין הצליחו להסתתר בבונקרים ובכפרי הסביבה ובמשך שלושה שבועות נמשך ציד אחר היהודים ובסיומו נמנו 3,500 הרגים אשר קבורים בקבר אחים מחוץ לעיר, לצערנו מעטים מאוד מבני קהילת מע'זיבוז נצלו. בשנים האחרונות איתה אגודת אהלי צדיקים את מקום קברי האחים והקימה עליהם מצבת זיכרון.

המעניין הוא שבית מדרשו של הבעש"ט אשר היה עשוי כולו מעץ, יד הצוררים לא נגעה בו כל עת היו היהודים בעיר.. אר לאחר שהעלו את היהודים על המוקד שנותרו בעיר, לאחר שכלו יהודי העיר (שאף היהודים שנותרו ברחו והסתתרו בבונקרים ובכפרים הסמוכים), בהשגחה עליונה מלמעלה למנוע את חילולו של מקום קדוש זה ביד הערלים – סובב הסיבות סיבב לאפשר לאותם רוצחים ארורים ימ"ש לשלוח אש בכותלי בית מדרש עתיק וקדוש זה. וגם זה התרחש ביומא דהילולא של הבעש"ט ה-182 (תש"ב). והוצת בית מדרשו של הבעש"ט ועמו נשרפו ארון הקודש עם ספרי התורה המיוחסים שבו וכן שאר כתבי קודש אשר היו בו.

תבנה ותכונן..

בשנת תשנ"ח העיר ה' את עיני העסקן הרב ישראל מאיר גבאי יו"ר אגודת אהלי צדיקים ובעידודו של האדמור מלעלוב אשר הרים תרומה ראשונה למשימה קדושה זו, התמסר למשימה זו, ולאחר משא ומתן עם השלטונות העירוניים אשר החלו כבר לתכנן בניית מוזיאון ואתר זיכרון יהודיים במקום, עלה בידו לרכוש את השטח מהעייריה. על אף האש ששלטה בבית המדרש, למעשה נשארו יסודות העץ של ביהמ"ד שנותרו על מקומם ובאורח נס לא נשרפו ובכך בסייעתא דשמיא גדולה (עסקנים רבים פעלו למען זה ביניהם הרב ישראל מאיר גבאי הרב דוד מאיר טאלער ועדו) הצליחו להקים את בית מדרשו של הבעשט מחדש כפי שהי במדויק. והקדושה שבו עדיין עומדת בדיוק כפי אשר הייתה בימיו של הבעש"ט, כפי שאנו רואים במקורות: "משנה במגילה (כח) : "בית כנסת שחרב, אין מספידין בתוכו ואין מפשילים בתוכו חבלים ואין פורשים לתוכו מצודות ואין שוטחים על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר (וירא כו) והשימותי את מקדשיכם' – קדושתן אף כשהן שוממין" ואף כך פוסק הרמב"ם (הל' תפילה, פרק יא הלכה יא): "בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדות, שנאמר 'והשמותי את מקדשיכם" – אף על פי שהן שוממין, בקדושתן הן עומדים. וכשם שנוהגים בהן כבוד ביישובן כך נוהגים בהם בחורבנם.. עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחין אותן במקומן, כדי שיראו אותן העם ותיעור רוחם ויבנום". המקובל רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) בפרדס רימונים (שער יד פרק א) על הפסוק: 'והשמותי את מקדשיכם' - אף על פי שהם שוממים, בקדושתם הם עומדים. לפי ששרתה שכינה שם, נשאר בהם דבר קדושה שאין העין יכולה להשיגו, אלא בעין השכל על פי תורתינו הקדושה".