טיוטה:בנחמין נונייז ורגאס
| לידה |
24 בינואר, 1915 פקאייה, קוסטה ריקה  |
|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר, 1994 סאן חוזה, קוסטה ריקה |
| השכלה | Universidad de Niágara Universidad de Columbia |
| עיסוק | דיפלומט וסינדיקליסט |
| מפלגה | מפלגת השחרור הלאומית |
| השקפה דתית | הכנסייה הקתולית |
בֵּנְחָמִין נוּנְיֵיס וַרְגַּאס (בספרדית: Benjamín Núñez Vargas; נולד ב-24 בינואר 1915 בפקאייאס, נפטר ב־19 בספטמבר 1994 בסאן חוזה, קוסטה ריקה בגיל 79) היה כומר, פוליטיקאי, פרופסור באוניברסיטה, ודיפלומט קוסטה-ריקני, בעל השפעה רבה בארצו במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. היה מייסד ורקטור האוניברסיטה הלאומית של קוסטה ריקה ונחשב לאחד ממייסדי קרן הרפובליקה השנייה לאחר מלחמת האזרחים בקוסטה ריקה בשנת 1948.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־9 בינואר 1938 הוסמך בנחמין נונייז ככומר. בשנת 1940 נשלח על ידי מונסניור ויקטור סנאבריה מרטינז ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטת ניאגרה במדינת ניו יורק שבארה'ב. את התואר השני שלו הוא מסיים באוניברסיטה הקתולית בוושינגטון ובאותה האוניברסיטה, מספר שנים לאחר מכן, הוא מסיים את הדוקטורט שלו בנושא היבטים סוציולוגים בסקטור בעלי המקצועות האקדמיים של קוסטה ריקה.
בשנת 1943 ייסד האב נונייז את Rerum Novarum. איגוד העובדים של קוסטה ריקה, ובאוגוסט של אותה השנה הקים ארגון גג של 75 איגודים מקצועיים בעלי אוריינטציה נוצרית, כשמרביתם משתייכים לסקטור עובדי מטעי הבננות.
במהלך מלחמת האזרחים בקוסטה ריקה ב -1948, שימש ככומר הצבאי של צבא השחרור הלאומי כאשר בסופה של המלחמה מילא את אחד התפקידים, שהקנו לו פרסום ומקום חשוב בהיסטוריה של קוסטה ריקה, כשייצג את צבא השחרור הלאומי כמיופה הכוח למשא ומתן לכניעתה של הממשלה. כחלק מתוצאות המלחמה והמו'מ שבעקבותיה, הוקמה המועצה המנהלת של הרפובליקה שנייה ששימשה למעשה כממשלתה הראשונה ובה כיהן האב נונייז כשר העבודה הראשון של הרפובליקה השנייה, ולתקופה קצרה אף החזיק בתיק החוץ של ממשלה זו.
בשנת 1953 מינה הנשיא חוסה פיגארס פרר. את האב נונייז לנציגה הקבוע של קוסטה ריקה באו"ם, תפקיד בו התבלט כאחת מדמויות המפתח במאבק נגד הקולוניאליזם באותן השנים. אחד הרגעים הזכורים מכהונתו היה כשקולו היה הקול המכריע בהצבעה על עצמאותה של אלג'יריה.
בזמן כהונתו של נונייז כשגריר קוסטה ריקה באום, מנתה קבוצת המדינות הלטינו-אמריקאיות 20 מדינות שהיוו כוח רב עוצמה בארגון, זאת טרם כניסתן המאסיבית של מדינות חדשות אשר עברו דה-קולניזציה בשנים שלאחר מכן. יחד עם הנשיא פיגארס, הוא פיתח את מדיניות אי ההכרה בממשלות שעלו לשלטון כתוצאה של הפיכה צבאית. דמותו של השגריר נונייס הפכה לפופולרית מאוד בשנים אלה באו"ם ובין השאר אף כיהן כנשיא הוועדה השלישית הדנה בעניינים סוציאלים הומאנים ותרבותיים.
בשנת 1956, עם סיום כהונתו כשגריר באו"ם, שב האב נונייז לקוסטה ריקה בה הוא חוזר לשמש ככומר בקהילתו בפרוקיה קורונדו, וכמרצה באוניברסיטת קוסטה ריקה UCR ובמוסדות נוספים. במהלך עבודתו כמרצה הוא מתמקד בתחילה בקורסים העוסקים בחזון החברתי של קוסטה ריקה ויסודות ועקרונות הסוציולוגיה, ובהמשך במבואות למדעי המדינה וסוציולוגיה, סוציולוגיה של התנהגות קולקטיבית וסוציולוגיה של תקשורת קולקטיבית. הוא משתתף בחיי האוניברסיטה באינטנסיביות, אך עם זאת איננו מעורב בדרגי הניהול של האוניברסיטה ואינו מביע שאיפות מעבר לקורסים אותם הוא מלמד.
בשנת 1962 הזמין הנשיא פרנסיסקו חוסה אורליץ בולמאריץ את האב נונייס להיות מנהל ה-INVU המועצה הלאומית לשיכון ועיור, שם הוא מכהן מספר שנים כנשיא הדירקטוריון. בראש מוסד זה, הצליח האב נונייז להגדיל משמעותית את תקציב המועצה על ידי השגת תרומות מארגונים במדינה ובעולם. באמצעות התקציב המוגדל הצליחה המועצה להתמודד עם אתגרי העיור של קוסטה ריקה באותן השנים ולהקים סדרה של יישובים חדשים ברחבי המדינה וביניהם ערים ועיירות. רבים מאזרחי קוסטה ריקה כיום אינם מודעים לכך שהבתים בהם הם מתגוררים הינם תוצאה ישירה של הצעדים בהם נקט אז האב נונייס עם עמיתיו בדירקטוריון, שייצרו אפשרויות דיור נרחב ובר השגה. שיטת הניהול שלו כללה יחס אישי שהתבטא בכך שהיה מקדיש מספר בקרים בשבוע לטיפול ישיר במאות אנשים שקיוו להשיג בית משלהם, והיו מתייצבים עם בקשות סיוע במשרד קטן שהקים למטרה זו.
בשובו מירושלים בפעם הראשונה [1972], [ראה תחת יחסים עם ישראל] הוא נענה לאתגר של הקמת האוניברסיטה הלאומית, [UNA] וב 14 במרץ שנת 1973, מוקמת האוניברסיטה בהרדיה. מהקמתה ועד 1976 מכהן האב נונייז כרקטור הראשון שלה. בנובמבר 2002 כאקט של הוקרה לאחר מותו, החליט ועד ההנהלה של האוניברסיטה לקרוא על שמו את אחד מהקמפוסים הראשים בו נמצאות הפקולטות לספורט, מחשבים, וטרינריה, כלכלה פוליטית ומרכז המחקר לחרקים באזורים טרופים.
בשנת 1982, הנשיא לואיס אלברטו מונחֵה ממנה בפעם הרביעית את האב נונייס בשירות החוץ של הרפובליקה כנציג קבוע של אונסק"ו בפריס.
לקראת מותו ביקש האב בנחמין נונייז שלושה דברים: הוא ביקש להיקבר בגבעה של כנסיית סן איסידרו דה ואצקז דה קורונאדו, בקוסטה ריקה, בנוסף הביע רצונות שעל מצבתו יירשם: "הו כומר! מי אתה? הכל וכלום " ולבסוף שבהלווייתו יתנופפו דגלים מורמים של הכנסייה הקתולית, של קוסטה ריקה, של מדינת ישראל, של מפלגת השחרור הלאומי [PLN], של Rerum Novarum ושל האוניברסיטה הלאומית של קוסטה ריקה UNA .
יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1954, במסגרת תפקידו כנציגה הקבוע של קוסטה ריקה באומות המאוחדות, התיידד עם משה טוב, חבר המשלחת הישראלית בארגון והלה מזמין אותו לבקר במדינה הצעירה. ביולי 1956, בעקבות הזמנה זאת, מבקר האב נונייז לראשונה במדינת ישראל, ביקור שבעקבותיו, מרגע זה ואילך מגדיר את ישראל כ"מולדת השנייה "שלו.
שנה לאחר הביקור ב- 1957 מקים האב נונייז, במשותף עם קבוצה של יהודים ונוצרים אזרחי קוסטה ריקה, את "מכון התרבות הקוסטריקאי ישראלי" Instituto Cultural Costaricense Israeli] [בסן חוסה, שבו הוא ממונה כנשיא המכון לכל חייו.
במהלך ממשלתו השלישית של הנשיא ז'וזה פיגרס פרר, מונה האב נונז לשגריר קוסטה ריקה לישראל, שמקום מושבו בירושלים, בה הוא ממלא את התפקיד בין השנים 2–1970, בנוסף להיותו שגריר מאומן של ארצו לרומניה בשנים 72–1971.
מינויו של האב נונייז כשגריר קוסטה ריקה בישראל, מהווה ציון דרך חשוב ביחסי שתי המדינות. השגריר נונייז מקדם שיתוף פעולה מגוון ורחב היקף בין שת המדינות במהלכו נחתמים הסכמים בילטראלים שלחלקם ישנה השפעה חשובה גם חמישים לאחר מכן.
עם סיום שליחותו בישראל בסוף 1972, חוזר האב נונייז לקוסטה ריקה, ובמקביל להיותו הרקטור הראשון של האוניברסיטה הלאומית שנמנה עם מייסדיה, הוא משמש גם בשליחויות דיפלומטיות מטעם מדינתו. במהלך שליחויות אלו משמש האב קול חשוב במסגרת המאבקים בזירת האום שמובילים אויביה של ישראל. אחת ההתבטאויות הזכורות היטב הייתה בעשירי לנובמבר 1975, כאשר האב נונייז נשא נאום תקיף כנגד ההצעה המוכרת בשם 'ציונות גזענות', וקוסטה ריקה אכן נמנתה על מיעוט המדינות [35] שהצביעו כנגד ההחלטה שעברה לבסוף ברוב של מתנגדי ישראל [72].
במהלך ממשלתו של הנשיא דניאל אודובר קווירוס, הוא חוזר בשנת 1977 לכהונה שנייה כשגריר קוסטה ריקה בישראל המסתיימת כשנה לאחר מכן ב־1978.
האב נונייז נפטר ב-19 בספטמבר 1974, ובהלוויתו על פי בקשתו, התנוסס בין שאר הדגלים גם דיגלה של מדינת ישראל.
בשנת 2013 מחליטה עיריית ירושלים במחווה של הכרת תודה לפועלו של האב נונייז, לקרוא רחוב על שמו בבירת המדינה היהודית. טקס הסרת הלוט מעל השלט מתקיים בנוכחותו של ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, וכן שגריר קוסטה ריקה בישראל באותם הימים, שהוא לא אחר מאשר רודריגו חאווייר קריירס חימנז, בנו של האב בנחמין נונייז.
באוקטובר 2017, במסגרת חגיגת 80 שנה לקהילה היהודית בקוסטה ריקה, מעניקים מנהיגי הקהילה לאב נונייז את Premio Mensch ["פרס מענטש" - יידיש] אותו מקבל בשמו של האב ז'ל בנו רודריגו קריירס.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרראס, רודריגו. סקירה ביוגרפית של הכומר דוקטור בנחמין נונייז ורגאס: כומר, סינדיקליסט, כומר צבאי, דיפלומט, אקדמאי וחולם.
- Arbelaez, Á. (9 de noviembre de 2014). Radio Sefarad. https://www.radiosefarad.com/autoridad-de-antiguedades-de-israel-benjamin-nunez-el-cura-amigo-de-israel-con-rodrigo-carreras-embajador-de-costa-rica/
- De la Cruz, V. (4 de abril de 2019). El padre Núñez. https://www.larevista.cr/el-padre-nunez
- Weisleder, J. (s.f.). Congreso Judío Latinoamericano. https://congresojudio.org/coloquio_nota.php?id=113