טיוטה:המרכז המסחרי הישן, צפת, בית אשת"ם
"המרכז המסחרי", הידוע גם בשם בית אשת"ם (אש תעשיות מתכת) בצפת, הוא בניין גדול עשוי בטון ויוצא דופן בסביבתו, שנבנה לאחר מאורעות תרפ"ט במורדות הדרום מערביים של הרובע היהודי בצפת. בית אשת"ם עומד בקריטריונים הערכיים של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל[4] ואף נחשב שכזה .
ההיסטוריה של המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאורעות תרפ"ט ב-1929, השאירו הרס רב מחורבן ושריפה בחלקו של הרובע היהודי בצפת שהיה סמוך לרובע הערבי.
לשיקום ההריסות הוקמה "קרן העזרה לנפגעי המאורעות" שגייסה כספים רבים מיהודי העולם על מנת להגיש סיוע ליהודי חברון, ירושלים טבריה וצפת. [1]
(7 למרץ1930) תיאור ההרס והבריחה מצפת עמ' 5)
מרבית התושבים רצו לשקם את בתיהם וחנויותיהם בעזרת כספי הסיוע, ואילו המוסדות התנו את מתן העזרה בבניית מרכז מסחרי גדול שישמש תחליף לשוק שהיה במקום. להקמת המבנה היה גם שיקול ביטחוני- הגנתי והוא תוכנן כעין מעין מבצר בטון שתפקידו לחסום את הכניסה לרובע היהודי במקרה של התקפה או פלישה מהצד הערבי של העיר. [2]
ההנהגה הצפתית דרשה שהעבודה תעשה על ידי פועלים מצפת והסביבה על מנת לספק להם עבודה [3] עניין שהקבלנים לא תמיד הקפידו לקיים.
במכרז לבנייה זכתה חברת "הבונה" חברה לבנייה שהקים יצחק לייב גולדנברג בשנת 1920 רבות בזכות המחיר הנמוך שהציע מטעמיים אידאולוגיים ציוניים.
עבודות הבנייה החלו באוגוסט 1930 לאחר פינוי ההריסות. בהר כנען הוצבה מכונה לייצור חצץ, והחומרים הובאו למקום באמצעות עגלות וחמורים. [4]
הביקורת בעיתונות המקומית והארצית על הקמת המרכז המסחרי.
המרכז המסחרי היה שנוי במחלוקת כבר מתחילת הקמתו.
הביקורת בעיתונות על המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית בניין המרכז המסחרי הושלמה כשנה וחצי לאחר פינוי ההריסות, אך כגודל הבניין כן הייתה הביקורת על הקמתו. קרוב לסיום הבנייה נכתב בעיתונות " המרכז המסחרי עומד להיגמר 20 חנויות ועוד שוק ירקות ואין קונים חנויות נשאלת השאלה האם צפת צריכה מרכז מסחרי כזה? [5]
"אגודת הדור הצעיר בצפת" את מורת רוחה כי הוועד לסיוע נוהגים בשררה כלפי התושבים ואפילו האשימו אותם "שעושים עבודתם על חשבון אסון האומה" ודרשו כי העבודה תתבצע על ידי פועלים יהודים מצפת והסביבה ושכרם לא יקופח. הנושא עורר לא מעט טענות קיפוח מצד הצפתים.
לצפת הגיעו לביקורים אישים ועיתונאים ומתוך העיתונות של אותם ימים נראה כי רבים ביקרו בחריפות את הפרויקט, החל מהמיקום המרוחק ממרכז העיר וכלה בגודל המבנה ושאלת יעילותו במקרה של התקפה על הרובע היהודי.
יוסף אליהו שלוש שביקר בצפת בעת הבנייה טען שהבניין שנבנה כלשונו ב"בעמק עכור" " במקום הגהנום הזה" אינו ראוי ויש להפסיק את הבנייה. [1]
איתמר בן אב"י כותב בדואר היום " על העוון הצפתי, צריך להוקיע מעשה נורא זה כמעט מחפיר אשר נעשה בעיר לפני שנה ... הבניין חזק ויפה אבל המקום אינו מתאים, המקום יוצא דופן, רק מוח של יהודים גלותי שהתרחקו מאדמתם....יכלו לבחור מקום לבנות בניין כזה מלכודת עכברים בפני התקפה פתאומית של חתולים. [2]
בסוף 1934 יותר משנתיים לבנייתו אף אחת מהחנויות לא הושכרה, ואיתמר בן אבי ממשיך וכותב הקרן השקיעה 24,000 לא"י סכום גבוה באותם ימים, ו"עננת מוות שוכנת על פני הרובע העלוב הזה"
הקמת "החברה לפיתוח צפת" והפעילות המסחרית המרכז המסחרי. בשנים 1945-1948
בשנת 1945 הקהילה היהודית בעיר סבלה מהגירה שלילית בשל מחסור במקורות פרנסה, מה שגרם להחלשתה .
ראש ועד הקהילה היהודית בצפת מר משה פדהורצר (פדהצור) פנה למוסדות היישוב בקריאת להצלת העיר. בעקבות זה הקים במחצית 1945 את "החברה לפיתוח צפת" חברה שגייסה כספים באמצעות מכירת מניות. אחת ממטרותיה הייתה לפתח את המסחר והמלאכה בעיר [1]
בית הקולנוע המקורה הראשון בעיר הוקם במבנה המרכז המסחרי הראשון בשנת 1945, פתחו אותו היזמים הצפתיים יהודה מייברג וזאב פרל. בית הקולנוע שימש את הערבים והיהודים ופעל כשנתיים.
בשנת 1945 נפתח "מפעל אריגי צפת" שאת נולי האריגה הביאו מארצות הברית.
ואחריו נפתחו מפעל "אשת"ם" לייצור פרימוסים, בית חרושת "נאטלוס" לעיתים נובעים, בית חרושת לעפרונו "עפרה" ו"כנען" בית חרושת למלאכת מחשבת שייצר בעבודת יד מזכרות ותשמישי קדושה.
רוב המפעלים הפסיקו לפעול בראשית שנות החמישים.
המרכז המסחרי במלחמת העצמאות .[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת המצור על צפת בשנת 1947 היה ברור שלמבנה של המרכז המסחרי יש חשיבות ביטחונית מכרעת בקרב על צפת בהיותו מבנה חזק וגדול המוצב בחזית מול הרובע הערבי. בגזרה שכונתה גזרת סטלינגרד, ויכול לעמוד במקרה של התקפה ופריצה לרובע היהודי. לתושבי צפת וללוחמים היה ברור שנפילת עמדות "המרכז" פרושה נפילת הרובע.
בבניין הוקמו ארבע עמדות שנקראו עמדות "המרכז" אחת על מרפסת הבניין שצפתה על הצד הצפוני והדרומי ועוש שלש עמדות שנפרצו בקיר הדרומי של המבנה וצפו אל הרובע הערבי.
ואכן הבניין עמד מול התקפות הערבים למרות ניסיונות פריצה, ועדות לכך הוא הקיר הדרומי והמערבי שספגו פגיעות רבות שהבניין היה יכול להן.
ביום י"א באדר תש"ח בעיצומנה של ההתקפה הערבית על הרובע נפגע פרג' יהושע אוחנה בן צפת שהיה מפקד חוליית תמ"ק סטן, מקליעת צלף כשהיה באחת העמדות בבניין על שמו נקרא יהושע (שוקי )אוחנה ראש העיר של צפת [1]
המבנה לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך כמה שנים נמשככה הפעילו של בתי המלאכה שהוקמו לפני המלחמה, הגדול ביניהם היה מפעל אשת"ם, בשנות השמונים שימש כמרכז לאמנות אתיופית מעשה ידי העולים שהגיעו לצפת, לאחר מכן חדריו הושכרו לבתי מלאכה קטנים ומחסנים, במקום הוקמו גם שירותים שמשמשים את המבקרים והתיירים הרבים שמגיעים לעיר העתיקה.
בקומת המסד הפתוחה והגדולה נמצא היום ייקב של משפחת אלון שמתמחה בגידול כרמי ענבים סמוך לצפת ובייצור יין שמופק בייקב.
הערך אדריכלי של הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהתועלת הכלכלית שלה ציפו המוסדות הלאומיים מבניית המרכז המסחרי הייתה מועטה ביותר ועמדה ביחס הפוך לגודלו ולהשקעה הכספית שנדרשה בבנייתו, הבניין עומד בקריטריונים.
אף על פי שעברו 90 שנה מאז בנייתו הוא יוצא דופן בגדלו משאר הבתים העתיקים סביבו. השימוש בבטון וברזל ותוכניתו שמזכירה בניינים מודרניים בסגנון הבין לאומי, עדיין מרשים, במיוחד למראה הקירות המנוקבים מירי שהבניין ספג ונשאר עומד איתן.
הערך היסטורי של הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבניין נולד על מנת לתת תשובה ביטחונית וכלכלית לאנשי צפת ובעיקר להפיח בהם ביטחון שהם מוגנים מפני פרעות בעתיד, לבניין היה תפקיד חשוב בהגנת הרובע היהודי בקרב על צפת וגם מסמל את עמידתם האיתנה של אנשי צפת.
לבניין יש פוטנציאל שימורי כלכלי תיירותי על ידי ניצול החללים הגדולים, המרפסת הענקית הפונה אל הנוף המרהיב של הרי מירון ומיקומו בכניסה הדרומית השוקקת לרובע היהודי העתיק
[1] המשקיף 6.2.1948
[1] דואר היום 15.7.1931
[2] דואר היום 26.12.1932
[1] דבר 18.9.1929
[2] דבר 22.9.1930
[3] .....
[4] דבר 23.11.1930
[5] דואר היום 20.5.1932