טיוטה:הסוציאליזם הדמוקרטי בעולם

סוֹצְיָאלִיזְם דֶמוֹקְרָטִי או דמו-סוציאליזם, היא אידאולוגיה פוליטית התומכת במערכת פוליטית דמוקרטית לצד מערכת כלכלית סוציאליסטית. זה עשוי להתייחס להארכת עקרונות הדמוקרטיה במשק (כגון באמצעות קואופרטיבים או דמוקרטיה במקום העבודה), או אולי פשוט להתייחס למגמות של סוציאליזם המדגישות עקרונות דמוקרטיים. אין הגדרה מדויקת של סוציאליזם דמוקרטי. חלק מהרעיונות של הדמוקרטיה הסוציאליסטית חופפים עם הרעיונות של הסוציאל-דמוקרטיה, בעוד רעיונות אחרים לגמרי מתנגדים לה.

יישום הסוציאליזם הדמוקרטי ברחבי העולם

בעיני רבים, נורווגיה נחשבת למדינה שבה מיושמת רמה גבוהה של סוציאליזם דמוקרטי מכיוון שחלקים גדולים מכלכלתה נמצאים בבעלות המדינה (כולל משאבי הטבע בהם נפט וגז שהולאמו בשנות ה-70),התאגידים בבעלות המדינה מחזיקים 59% מהתמ"ג שלה ו-87% מהעושר הלאומי שלה,70% מהעובדים מכוסים על ידי איגודי עובדים ומוגנים בכבדות ומדיניות הרווחה היא מהנרחבות בעולם. כתוצאה מכך ההכנסה הריאלית החציונית בנורווגיה גדלה ב-110% (פי 2.1) מאז 1980,אי השוויון בה הוא 0.24 במדד ג'יני (בין הנמוכים בעולם),ההוצאות החברתיות מגיעות ליותר מ-25% מהתמ"ג, התמ"ג לנפש בנורווגיה הוא 68 אלף דולר, השני בגובהו באירופה (אחרי לוקסמבורג) ורמת החיים במדינה נחשבת לאחת מהגבוהות בעולם, פערי ההכנסות הם מבין הנמוכים בעולם כאשר גם ללא נפט וגז, חלק גדול מהתמ"ג נוצר בידי המפעלים בבעלות המדינה.

בעבר יוגוסלביה נחשבה בעיני רבים כאחת מארצות הסוציאליזם הדמוקרטי מכיוון שהונהגה בה רמה גבוהה של ניהול עצמי על אמצעי הייצור בידי עובדים במסגרת הבעלות הממלכתית על הכלכלה היוגוסלבית, מבחינה כלכלית, היו הישגים כלכליים-חברתיים מרשימים ברפובליקה הסוציאליסטית היוגוסלבית ,על ידי הניהול העצמי הסוציאליסטי שהנהיג נשיא יוגוסלביה טיטו, במסגרת "הדרך היוגוסלבית לסוציאליזם",ההכנסה הריאלית לנפש גדלה ב-324% (פי 4.2) בין 1952 ל-1976, ההכנסה הלאומית, במחירים קבועים, גדלה פי 5 (קצב צמיחה שנתי של 6.1% בשנה),אי השוויון היה נמוך(0.24 במדד ג'יני),התוצר התעשייתי גדל פי 9 וחינוך, בריאות, מזון, דיור חברתי ותעסוקה הובטחו לכלל האוכלוסייה תחת המערכת הכלכלית הסוציאליסטית המהפכנית שהוקמה תחת השלטון היוגוסלבי.

דוגמה נוספת למדינה שנחשבת להצלחה של הסוציאליזם הדמוקרטי היא בוליביה שמאז 2006 נמצאת תחת שלטון סוציאליסטי דמוקרטי, תחת הנשיא לשעבר אוו מוראלס והנשיא המכהן כיום לואיס ארסה, שכיהן כשר אוצר תחת מוראלס, התוצאה של הרפורמות הסוציאליסטיות הרדיקליות שהוביל אוו מוראלס שהיוו סוציאליזם בנוסח המאה ה-21,שכללו הלאמות של פחמימנים (נפט וגז),תקשורת, חשמל, כרייה, מלט, מים ועוד היא נס כלכלי בבוליביה, השימוש בהכנסות מההלאמות לגידול של פי 9 בהשקעות הממשלתיות, להכפלה של ההוצאות החברתיות יחד עם העלאות משמעותיות של שכר המינימום הובילו לצמיחה הכלכלית הגבוהה ביותר בדרום אמריקה, צמיחה בקצב של 5.2% בשנה (הכלכלה הבוליביאנית התרחבה ב-327% לאורך 13 שנות שלטונו של הנשיא הסוציאליסטי הדמוקרטי מוראלס),ההכנסה הריאלית החציונית גדלה ב-130%,ההכנסה הריאלית של הפועלים גדלה ב-143% וההכנסה הריאלית של העניים ביותר גדלה ב-287%(כמעט פי 4),התמ"ג לנפש גדל פי 4, המכירות של סופרמרקטים ומסעדות זינקו ב-900% מאז 2006(כתוצאה מהזינוק בכוח הקנייה במדינה),שכר המינימום גדל ב-372%(שכר המינימום הריאלי גדל ב-195%),העוני ירד מ-60% ב-2005 ל-33% ב-2019,העוני הקיצוני ירד מ-38% ב-2005 ל-15% ב-2019 ואי-השוויון ירד מ-0.60 ב-2005 ל-0.44 ב-2019 ,ההתקדמות הכי גדולה בצמצום אי השוויון בדרום אמריקה.כל אלו קרו בזכות המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית דמוקרטית, שבמסגרתה הסקטור הסוציאליסטי גדל מ-17% ב-2005 ל-38% מהכלכלה כיום וההשקעות כיום ברובן מגיעות מהמדינה (רמת ההשקעות הממשלתיות היא 12% מהתמ"ג) מה שאפשר פיתוח כלכלי משמעותי תוך כדי ירידת האבטלה מ-8% ב-2005 לפחות מ-4% כיום.

התנועה הקואופרטיבית בעולם שהינה תנועה שדוגלת באימוץ צורת הבעלות הציבורית של העובדים על מפעלים וחברות שהיא אחת הצורות של בעלות בכלכלה סוציאליסטית, נחשבת לתנועה מוצלחת מאוד ברחבי העולם, כשכיום מיליארד בני אדם חברים בקואופרטיבים לעומת 268 מיליון ב-1971 והדוגמה המוצלחת ביותר למפעל שהפירמות שלו בבעלות העובדים הוא התאגיד הקואופרטיבי מונדרגון בחבל הבסקים בספרד. בקואופרטיב זה פערי ההכנסות נמוכים בהרבה מפירמות קפיטליסטיות מקבילות, השכר המינימלי בקואופרטיב גבוה ב-13 אחוזים מהשכר הממוצע בספרד (32000 דולר בשנה, קרוב ל-2700 דולר בחודש) כאשר רוב העובדים בספרד בפירמות קפיטליסטיות משתכרים מתחת להכנסה זו, וישנה דאגה רבה לרווחתם של העובדים.

קואופרטיבים של ימינו התפתחו במקביל להתפתחות כלכלת השוק. הקואופרטיבים הראשונים נתנו מענה להשלכות הקשות שהיו לה על דלת העם. גם כיום מהווים הקואופרטיבים מענה הן לכשלים מבניים בשיטת השוק החופשי והן לתחומים רבים בהם השוק אינו תחרותי. כך למשל, טחנת הקמח של "תושבי הול העניים" נתנה מענה לשוק הריכוזי של טחינת החיטה במקום מגוריהם ולאי הוודאות של איכות הקמח שמכרו הטחנות לתושבים. במאה ה-21 מהווים קואופרטיבים מענה לבעיות דומות. כך למשל בישראל, הקואופרטיב הצרכני "העגלה" במצפה רמון דואג לרווחת התושבים שבמשך שנים ארוכות סבלו ממונופול של סופרמרקט יחיד שגבה מהם מחירים מופקעים. הקואופרטיב היצרני "שומעים חזק" דואג לשכר הוגן לחבריו בתחום ההגברה שם חוסר האיזון ביחסי הכוחות בין העובד למעביד מביאים בדרך כלל לשכר נמוך ודפוס עבודה נצלני. פחות נפוץ בישראל אך נפוץ מאוד בעולם הוא תחום הבנקאות הקואופרטיבית. בבנקאות קיימים פערי ידע וכוח גדולים בין הבנק ובין הלקוח בשל מיעוט הבנקים ובשל מורכבות ההסכמים המשפטיים. הבנקים הקואופרטיביים מעבירים את הכוח לידי החברים ואינם מנצלים את פערי הידע כדי לייצר רווח על חשבון הלקוחות.

מספר מחקרים טוענים כי קואופרטיבים יציבים יותר מחברות רגילות. בממוצע, 75% מהקואופרטיבים שקמים מתמידים בפעילות מעל 3 שנים בעוד רק 48% מהחברות עושות כן. 44% מהקואופרטיבים מתמידים מעל 10 שנים בעוד רק 20% מהחברות ממשיכות בפעילות אחרי תקופה זו. במיוחד מציינים החוקרים את יציבותם של בנקים קואופרטיבים ביחס לבנקים רגילים. המבנה הדמוקרטי מקטין את התמריצים הבעייתיים לסיכון ויצירת בועות פיננסיות.