טיוטה:הסוציאליזמים בארצות העולם המהפכני

למרקסיזם-לניניזם היו הישגים רבים בהתפתחותם החברתית והכלכלית של עמים במהלך המאה ה-20 ותרומה לשחרורם מהניצול הקפיטליסטי.ארצות סוציאליסטיות נהנו מצמיחה גבוהה,הכנסות ריאליות שזינקו (מגידול של פי 4.7 בהכנסה הריאלית לנפש ברומניה הסוציאליסטית עד 1980 לזינוק של ההכנסה הריאלית לנפש בבולגריה העממית פי 6.1 עד 1989),אבטלה נמוכה,רמת שיוויוניות גבוהה (בין 0.18 ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ל-0.24 ביוגוסלביה),שיעורי גידול משמעותיים של המסחר (המכירות הקמעונאיות ברפובליקה העממית הבולגרית גדלו פי 15,ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית פי 6.9 וברפובליקה העממית ההונגרית פי 6.6, אלו הם ההישגים של ארצות הסוציאליזם:

הרפובליקה העממית הבולגרית:

הכלכלה הבולגרית תחת השלטון המרקסיסטי-לניניסטי של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית בראשות טודור ז'יבקוב השיגה תוצאות מרשימות מאוד.ההלאמה של התעשייה,הבנקים והמכרות במסגרת המהפכה הסוציאליסטית של שנת 1946 והרפורמות הרדיקליות לעבר סוציאליזם שהפכו את הרכוש לרכוש פופולרי שהשימוש בו הוא לטובת העם בניגוד לרכוש הפרטי בקפיטליזם,אפשרה למדינה להשתמש בהכנסות מההלאמות לתוכנית פיתוח לניניסטית שכלכלה השקעות ממשלתיות גדולות בתעשייה ובחקלאות והתוצאות של המדיניות הכלכלית הסוציאליסטית המרקסיסטית-לניניסטית היו טובות מאוד:התמ"ג הריאלי לנפש צמח ב-549% (קצב צמיחה שנתי של 6.4% בשנה) בין 1950 ל-1979,אי השיוויון היה בין הנמוכים בעולם (0.18 במדד ג'יני),ההכנסה הריאלית לנפש גדלה ב-511% (פי 6.1) בין 1952 ל-1990,ההכנסה לנפש בשנת 1989 הגיעה ל-8,255 דולר במחירי 2019,שיעור העוני היה כ-2% מהאוכלוסיה,הייצור התעשייתי גדל פי 27 בין 1951 ל-1985 (למשל,ייצור הפלדה גדל פי 48 (מ-62 אלף טון ב-1954 ל-3 מיליון טון ב-1987),ייצור המלט גדל פי 7 (מ-780 אלף טון ב-1954 ל-5.72 מיליון טון ב-1987) וייצור החשמל גדל פי 74 (מ-550 מיליון קילו-וואט ב-1948 ל-40.9 מיליארד קילו-וואט ב-1987),כך שתחת המשטר המתקדם של הרפובליקה העממית הבולגרית,המדינה הפכה ממדינה קפיטליסטית אגררית למדינה סוציאליסטית מתועשת,מדי שנה נבנו 70000 יחידות דיור חברתי,פריון העבודה צמח ב-785% בין 1952 ל-1988 (הפריון צמח בקצב של 6.2% בשנה),הצריכה הריאלית לנפש גדלה פי 5.9 בין 1952 ל-1982 (קצב צמיחה שנתי של 6.1% בשנה) וקרנות הצריכה החברתית גדלו פי 12(שכללו תשלומי העברה של ביטוח לאומי,דיור חברתי,ביטוח בריאות אוניברסלי,חינוך חינם עד האוניברסיטה,תחבורה ציבורית,חופשות מסובסדות ועוד) .תמותת התינוקות ירדה מ-138.9 ל-1,000 ב-1939 ל-14 ל-1,000 ב-1990,תוחלת החיים גדלה מ-52 שנים ב-1939 ל-71 שנים ב-1969 והפנסיה הריאלית לנפש גדלה פי 6.4 בין 1952 ל-1969.הגישה למוצרי צריכה השתפרה בצורה דרמטית תחת הסוציאליזם כך שבין 1965 ל-1988 עלה מספר הטלוויזיות ל-100 משקי בית מ-8 ל-100,מכשירי רדיו עלו מ-59 ל-95,מקררים בין 5 ל-96,מכונות כביסה מ-23 עד 96 ומכוניות מ-2 ל-40.

הרפובליקה הסוציאליסטית היוגוסלבית:

מבין המדינות המרקסיסטיות-לניניסטיות בלטה יוגוסלביה שבמסגרת המהפכה הסוציאליסטית,המהפכן הלניניסט טיטו הלאים את התעשייה,הבנקים והמכרות והעביר את הניהול בהם לידי העובדים במסגרת הבעלות הדמוקרטית על אמצעי הייצור.התוצאות של הניהול העצמי הסוציאליסטי היו מרשימות:התמ"ג הריאלי לנפש גדל פי 5.1 בין 1953 ל-1978 (קצב צמיחה שנתי של 6.5% בשנה),ההכנסה הריאלית לנפש גדלה ב-301% (פי 4) בין 1953 ל-1978,בזכות הנס הכלכלי של הסוציאליזם היוגוסלבי,רמת החיים הייתה מהגבוהות במזרח אירופה והגיעה לכ-2/3 מרמת החיים באיטליה, התוצר התעשייתי גדל פי 9,פריון העבודה גדל פי 4.2 בין 1952 ל-1978,הצריכה הריאלית לנפש גדלה ב-381% (פי 4.8),אי-השיוויון היה אחד הנמוכים בעולם,0.24 במדד ג'יני ותמותת התינוקות ביוגוסלביה הסוציאליסטית ירדה מ-105 ל-1000 ב-1952 ל-32 ל-1000 ב-1979.שיעורי הצמיחה הגבוהים תחת השלטון הסוציאליסטי נבעו משני גורמים:שיעור ההשקעה הגבוה(למעלה מ-30% מהתמ"ג) על ידי הממשל וניהול עצמי סוציאליסטי שאיפשר שימוש יעיל בהון שהוקצה על ידי השלטון להגברת התפוקה.

הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית:

ארץ נוספת שבה אמצעי הייצור הולאמו והועברו לבעלות המדינה כך שהייתה יכולת לשלוט על רמת השקעות גבוהה וחלוקה מחדש של העושר על ידי שליטה במרבית ההכנסה הלאומית,היא הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ואלו הם ההישגים של הסוציאליזם המזרח-גרמני: ההכנסה הלאומית לנפש גדלה כמעט פי 10 (מ-1,274 מארקים ב-1949 ל-12,580 מארקים ב-1983),ההכנסה הריאלית לנפש גדלה ב-666% (פי 7.7) בשנים שבין 1950 ל-1988 ,פריון העבודה גדל פי 8,המסחר הקמעונאי צמח ב-754% (מ-731 מארקים ב-1949 ל-6,254 מארקים ב-1983),אי השיוויון היה 0.18 במדד ג'יני,בין הנמוכים בעולם,תפוקת התעשייה בשנת 1983 הייתה פי 12.3 מזו של שנת 1949. ייצור החשמל גדל פי 4.5 (מ-4,817 מגה-וואט ב-1950 ל-21,790 מגה-וואט ב-1983),ייצור הפלדה גדל פי 8 (ממיליון טון פלדה ב-1950 ל-8 מיליון טון פלדה ב-1986) וייצור המלט גדל פי 8.3 (מ-1,414 מיליון טון ב-1950 ל-11,782 מיליון טון ב-1983).ההתפתחות הייתה מהירה במיוחד בענפים מסוימים כמו בענפי הנדסת החשמל, האלקטרוניקה והנדסת המכשירים עם עלייה של פי 44, בענף ההנדסה המכנית והמנוע, שם הייצור עלה ביותר מ 20 פעמים והתעשייה הכימית עם עלייה פי 14.5.כוח הקנייה של המארק המזרח-גרמני יכל לרכוש מספר רב של מוצרים בסיסיים, משום שהמדינה סבסדה את הייצור וההפצה שלהם לעם. לפיכך, דיור, אשר מהווה חלק גדול מהכנסתן של משפחות במדינות מערביות, היווה פחות מ -3% מההוצאות של משפחה עובדת טיפוסית בשנת 1984 במזרח גרמניה. חלב, תפוחי אדמה, לחם ותחבורה ציבורית היו גם זולים יחסית.החלק של קרנות הצריכה החברתית (תשלומי העברה במזומן) בהכנסה הפנויה של המזרח-גרמנים גדל מ-24.9% ב-1960 ל-33.4% מההכנסה ב-1978. שירותים רבים, כגון טיפול רפואי וחינוך, המשיכו להיות זמינים ללא כל עלות, למעט מעט מאוד. אפילו ארוחות במסעדה, קונצרטים, ובולי דואר היו זולים לפי סטנדרטים מערביים.לגבי דיור,עוד צורך בחיים,החל מסוף שנות ה -60, יזמה הממשלה קמפיין גדול להקמת מתקני דיור מודרניים כך שבבתחילת שנות ה -80, התוכנית סיפקה כמעט 2 מיליון יחידות חדשות או משופצות, ועוד 2 מיליון נוספו עד 1990. החל מ-1985, התוכנית נראתה משביעת רצון, ויעדי התוכנית הושגו לפעמים ולפעמים היו קרובים להשגה. רוב הדיור היה מורכב מגורדי שחקים ודירות אלו נועדו לספק גישה נוחה לבתי ספר, תחבורה, מסעדות, מגרשי משחקים, סניפי דואר, סופרמרקטים. בנוסף לסוג זה של דיור, אנשים יכלו לבנות את בתיהם (מחוץ לברלין המזרחית). כ -15% מהיחידות שנבנו עד 1981 היו בבעלות פרטית. השיפור לאורך השנים היה יציב.בשנת 1985 כ-99% ממשקי הבית היו בעלי מקררים לעומת כ-26% בלבד ב -1965 ,מספר משקי הבית שהייתה להם לפחות מכונית פרטית אחת עלה מ-14% ל-61% ,מספרם של משקי הבית שהייתה להם מכונת כביסה עלה מ-28% ל-92% ומספרם של משקי הבית שהיו בעלי טלוויזיה עלה מ-49% ל-93%.

קובה המהפכנית:

על אף האמברגו האימפריאליסטי ארוך השנים של ארה"ב על קובה,קובה הצליחה לרשום התקדמות אדירה מבחינת אינדיקטורים חברתיים רבים:

ההכנסה הריאלית לנפש של 40% העניים ביותר גדלה ב-375% (פי 4.8) בין 1958 ל-1978 כאשר חלקם בהכנסה הלאומית גדל מ-6.5% ל-24.8% ואי השיוויון בקובה המהפכנית ירד מ-0.55 ב-1959 ל-0.27 ב-1978.התמ"ג הריאלי לנפש בקובה המהפכנית גדל בקצב שנתי של 5% בשנה (פי 3.5) בין 1960 ל-1985,הייצור התעשייתי גדל פי 3.4 בין 1965 ל-1984 (קצב שנתי של 6.5% בשנה),הכלכלה הסוציאליסטית של קובה צמחה ב-112% בין 1972 ל-1981 (קצב שנתי של 7.8% בשנה),ההשקעות צמחו ב-12% מדי שנה בשנות ה-70,פריון העבודה הוכפל בין 1970 ל-1985 וההכנסה הכפרית לנפש שהייתה פחות מ-100 דולר ב-1959,זינקה לרמות של בין 550 ל-850 דולר ב-1977.הסוציאליזציה של החקלאות והדיג על ידי קואופרטיבים הבטיחה את ההישגים הבאים:בין 1959 ל-1975,ייצור הלחם גדל פי 5,ייצור הביצים גדל פי 6 ובין 1959 ל-1986,ייצור תעשיית הדיג גדל פי 11.

הכיסוי של הביטוח הלאומי הקובני זינק מ-53% מהעובדים ב-1959 ל-100% מהעובדים ב-1984,בקובה הסוציאליסטית שירותי הבריאות הם אוניברסליים מה שגרם לכך שתוחלת החיים גדלה מ-61.8 שנים ב-1960 ל-73 שנים ב-1984 ותמותת התינוקות ירדה מ-32.5 ל-1000 ב-1960 ל-15 ל-1000 ב-1984.בין 1958 ל-1980,ייצור הפלדה בקובה זינק פי 12 ל-303 אלף טון פלדה והייצור לנפש של חשמל ומלט גדל פי 5.בין 1970 ל-1983,אחוז משקי הבית עם טלוויזיה גדל מ-17% ל-73%,עם מקררים מ-24% ל-65% ועם רדיו מ-61% ל-83%.

שיעור ההשקעות בשירותים חברתיים בקובה הסוציאליסטית גדל ל-21.5% מכלל ההשקעות במהלך שנות השמונים,קובה חיסלה את האנאלפבתיות שירדה מ-24% מהאוכלוסייה ב-1960 ל-1.9% מהאוכלוסיה ב-1984,הדיור בקובה מסובסד משמעותית כך שהשכירות לא עולה על 10% מההכנסה,התעריפים של תחבורה ציבורית וטלפונים הם זולים מאוד ומסובסדים,המחירים של המוצרים מפוקחים על ידי המדינה והחינוך בה הוא אוניברסלי,מהגן עד האוניברסיטה.43% מחברי הפרלמנט הם נשים (במקום הרביעי בעולם אחרי רואנדה, שבדיה ודרום אפריקה). 64% ממקומות האוניברסיטה תופסים נשים. נשים קובניות מהוות 66% מכלל הטכנאים ואנשי המקצוע ברמות הבינוניות והגבוהות במדינה. נשים מקבלים חופשת לידה של 18 שבועות בתשלום מלא, עם חופשה ממושכת בשיעור של 60% עד לילד שנה.

בקובה אין מחסור בדיור,השלטון הסוציאליסטי בונה יחידות דיור חברתי למען האוכלוסייה והיקף הדיור הלא-תקני ירד בצורה דרמטית מ-50% ב-1960 ל-17% כיום.

גרנדה תחת בישופ:

מדינה נוספת שעברה מהפכה סוציאליסטית עם הישגים גדולים היא גרנדה שב-1979 המהפכן הלניניסט מוריס בישופ מהמפלגה הקומוניסטית new jewel movement ,תפס את השלטון בה והתחיל בשינויים מהפכניים שכללו הלאמת בנקים,חברות ביטוח ותעשיות אסטרטגיות,פרוייקטים ציבוריים שהורידו את האבטלה מ-50% ל-14% בתוך 4 שנים,הכלכלה צמחה ב-10% בממוצע שנתי ב-4 שנות השלטון המהפכני(התמ"ג לנפש כמעט הוכפל),ההכנסה הריאלית לנפש גדלה פי 1.3 בין 1981 ל-1983,תמותת התינוקות ירדה מ-29 ל-1000 ל-14.8 ל-1000,דמוקרטיה השתתפותית על ידי תקציבים שהוכנו על ידי האוכלוסייה,חיסול האנאלפבתיות,כינון ביטוח בריאות אוניברסלי ועוד רפורמות מתקדמות בעלות אוריינטציה סוציאליסטית.

מלטה הסוציאליסטית-דמוקרטית:

מדינה אחרת שבה היה שלטון סוציאליסטי מוצלח ודמוקרטי,היא מלטה בתקופת הנשיא דום מינטוף שצמחה בזכות הלאמות של בנקים,מספנות,טלקומניקציה,שירותים ציבוריים ועוד והשקעת ההכנסות מההלאמות בהתרחבות התעשייתית של מלטה יחד עם חלוקה מחדש של העושר על ידי העלאות משמעותיות של שכר המינימום וגידול של ההוצאה הממשלתית ב-50% בשנות ה-70,מ-39% מהתמ"ג בתחילת העשור ל-45% מהתמ"ג בסוף העשור.גם שם התוצאות היו מצוינות:ההכנסה הלאומית גדלה פי 2.6 בשנות השבעים,ההכנסה הריאלית הוכפלה,הייצוא גדל פי יותר מ-3,האבטלה נשארה נמוכה מאוד והעוני ירד באופן משמעותי.

הערות

1.החישוב נעשה על פי מקורות זרים שלפיהם ההכנסה הריאלית ברפובליקה העממית הבולגרית מ-1952 עד 1960 גדלה ב-79% ומ-1961 עד 1990 היא גדלה ב-241%.התקופה שבה תחת הסוציאליזם בבולגריה המהפכנית,ההכנסות הריאליות גדלו בקצב הגבוה ביותר הייתה בין 1952 ל-1975,אז ההכנסה הריאלית לנפש צמחה בקצב שנתי של 6.1% בשנה (גידול מצטבר של ההכנסה הריאלית לנפש ב-314% (פי 4.1)).החלוקה הרדיקלית מחדש של ההכנסות התבטאה בכך שחלקם של 40% העניים ביותר בהכנסה הלאומית גדל מ-26.8% ב-1962 ל-31.7% ב-1976 וההכנסה הריאלית לנפש של 40% העניים ביותר גדלה פי 2.4 בתוך 13 שנה (קצב צמיחה שנתי של 7% בשנה) כאשר ההכנסה הריאלית לנפש של שאר האוכלוסייה הוכפלה באותה תקופה (קצב צמיחה שנתי של 5.6% בשנה).

2.הנתונים לגבי הרפובליקה הסוציאליסטית היוגוסלבית מגיעים מנתונים מהבנק העולמי ומקונפדרציית האיגודים המקצועיים של יוגוסלביה,התקופה שבה התרחש הגידול המהיר ביותר בהכנסה הריאלית לנפש הייתה בין 1953 ל-1972,אז היא צמחה בקצב שנתי של 6.6% בשנה (גידול מצטבר של ההכנסה הריאלית לנפש ב-235% (פי 3.4)).

3.לגבי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית,שנות התוכנית הכלכלית "המשימה העיקרית" היו השנים המשגשגות ביותר של הסוציאליזם תחת שלטון מפלגת האיחוד הסוציאליסטי במזרח גרמניה,ההכנסה הריאלית לנפש גדלה בין 1965 ל-1988 ב-209% (פי 3.1),הנתון הטוב ביותר של גידול בהכנסה הריאלית בארצות הסוציאליסטיות(לשם השוואה ההכנסה הריאלית לנפש גדלה באותן שנים ב-180% בבולגריה,ב-132% בצ'כוסלובקיה,ב-107% בהונגריה וב-131% בפולין),בנוסף לכך פריון העבודה צמח ב-98% בין 1970 ל-1985 והיה הגורם העיקרי לצמיחה בהכנסה הלאומית.הסטטיסטיקה הרשמית של מזרח גרמניה טענה שב־1970 לכל 100 בתי אב היו 15 מכוניות, 53 מכונות כביסה, 56 מקררים ו-69 טלוויזיות. בשנת 1981 זה עלה לנתון שלכל 100 בתי אב היו 61 מכוניות, 92 מכונות כביסה, 99 מקררים ו-93 טלוויזיות. ההכנסה במזרח גרמניה לנפש ב-1948 הייתה רק 40% מרמת ההכנסה של מערב גרמניה. למרות זאת, עד שנת 1989, עלתה ההכנסה לנפש במזרח גרמניה ל -66% מרמת מערב גרמניה.