טיוטה:הפרפר של מץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הפרפר של מץ הוא כינוי למכתב שנכתב על נייר דק במיוחד ונשלח מן העיר מץ באמצעות כדור פורח בזמן המצור הגרמני על העיר במלחמת צרפת-פרוסיה. במהלך התקופה שבין 5 בספטמבר 1870 עד 3 באוקטובר 1870 הופרחו מן העיר מץ כ-25 כדורים פורחים קטנים (בקוטר של מטר עד שני מטרים) אליהם נקשרו חבילות של מכתבים. כמחצית מן המכתבים שנשלחו הצליחו להגיע בשלום אל מעבר לקווי המצור הגרמני והועברו ליעדם על ידי הדואר הצרפתי.

גלוית הזמנה לזכר ממציא הפרפר של מץ
חזית הגלויה
מכתב פרפר
דוגמה לפרפר מץ
שלט שהותקן על בית הממציא במץ

ז'וליאן-פרנסואה ז'אנל (Julien-François Jeannel) (צר')

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור א[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 באוגוסט 1870 נכלא הגנרל בזין בעיר מץ יחד עם 180 אלף מאנשיו. הצבא הפרוסי שצר על העיר ניתק אותה לחלוטין מיתר חלקי המדינה[1].

ב-1 בספטמבר 1870 ישבו יחד הרופא הצבאי ד"ר פפיון והרוקח ד"ר ז'אנל ודיברו על המצב בו נתונה העיר. ד"ר פפיון העלה את הרעיון של הפרחת כדורים פורחים נושאי מכתבים, תוך שהוא מביע את בטחונו שבעיר גדולה כמו מץ ימצאו חומרי הגלם הנדרשים כדי לייצר את הכדורים הפורחים. ד"ר ז'אנל פקפק ביכולת הזו, וטען כי אדם אינו הופך בין לילה ליצרן כדורים פורחים. השיחה עברה לעסוק בנושאים אחרים[1].

עם זאת, הנושא ניקר במוחו של ד"ר ז'אנל, ובמחשבה שנייה החליט כי הרעיון אינו רע. הוא הקדיש את הלילה לבדיקת היתכנות הרעיון, ולמחרת בבוקר כתב הצעה לקציני המטה בה פירט את תוכניתו למימושה[1].

בסיוע של שני רוקחים נוספים הקים ד"ר ז'אנל בתוך מספר ימים מפעל לייצור כדורים פורחים העשויים נייר ומלאים בכ-500 ליטרים של מימן. כדור פורח כזה יכול היה לשאת מטען קטן של מכתבים אל מעבר לקווי המצור הגרמני. גנרל בזין, שלא התרשם מאיכות התוצר, והתייחס לכדורים הפורחים הקטנים כאל צעצועי ילדים, סירב להשתמש בהם למשלוח ידיעות צבאיות, אולם התיר לז'אנל להשתמש בהם כדי לשלוח מכתבים אזרחיים[1].

הכדור הפורח הראשון המריא ב-6 בספטמבר 1870 כשאליו קשורה חבילה ובה כמה עשרות מכתבים, אשר נכתבו על פיסות נייר דק. הכדור הפורח נסחף עי ידי הרוח המזרחית אל מעבר לקווי המצור הגרמני. במהלך שמונה הימים הבאים שוגרו על ידי ד"ר ז'אנל 14 כדורים פורחים נוספים, ובסך הכל נשלחו בדרך זו כ-3000 מכתבים. לכל כדור פורח צורף שלט המבטיח פרס של לזה שימצא את חבילת המכתבים ויעביר אותה אל בית הדואר הקרוב[1].

העיתונות המקומית העניקה למכתבים האלו את הכינוי "הפרפרים של מץ" כביטוי לעדינות הדפים הדקים עליהם הם נכתבו, וכאות כבוד לד"ר פפיון (=פרפר), הוגה הרעיון לשימוש בכדורים הפורחים[1].

בית הספר הצבאי לתותחנות והנדסה קיבל על עצמו להמשיך ולהפעיל את שירות העברת המכתבים בדרך האוויר. הם ייצרו כדורים פורחים בעלי קוטר גדול יותר, ושיגרו שנים עשר מהם ועליהם כ-150 אלף מכתבים. ב-3 באוקטובר אסר בזין את המשך שיגור הכדורים הפורחים, וזאת בעקבות גילוי מכתבים רבים בהם שולבו דברי ביקורת על יכולת הצבא הצרפתי. ויכול הפיקוד של בזין. שלושה שבועות מאוחר יותר נכנע בזין והכוחות הפרוסיים חדרו למץ. הם עזבו את העיר רק כחמישים שנה מאוחר יותר, בתום מלחמת העולם הראשונה[1].

מקור ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסות מלבניות של נייר דק בגודל מקסימלי של 10X5 ס"מ נשלחו מן העיר מץ שהצבא הפרוסי הטיל עליה מצור ב-19 באוגוסט 1870. הם נשלחו באמצעות כדורים פורחים בקוטר של מטר ובגובה של מטר וחצי[2].

ד"ר א. פפיון, רופא צבאי במשמר האימפריאלי והרוקח זנל הציעו ב-2 בספטמבר 1870 למרשל בזין לשלוח דברי דואר באמצעות כדורים פורחים. מענק של 1000 פרנקים ניתן על מנת לממש את הרעיון[2].

שני סוגים של כדורים פורחים נשלחו[2]:

  1. בין ה-5 בספטמבר עד 14 בספטמבר 14 כדורים פורחים קטנים ועליהם כ-3000 מכתבים.
  2. בין ה-16 בספטמבר עד 3 באוקטובר נשלחו 10 כדורים פורחים גדולים.

שולחי המכתבים נדרשו להקפיד שלא לכלול במכתביהם סודות צבאיים העלולים ליפול לידי כוחות הצבא הפרוסי הצר על העיר, ולכתוב רק עניינים משפחתיים[2].

באחד המכתבים, שנועד לגב' לובר בעיר ליון, נכתבו הדברים הבאים[2]: מץ, 13 בספטמבר. אני שולח לך את הכרטיס הזה באמצעות כדור פורח. האם הוא יגיע? שלומי טוב ולא נפגעתי במהלך כל האירועים המצערים שעברו על העיר. הכול עתיד להסתיים בקרוב. אנו מובסים בקרב וכול ניסיונות ההתנגדות מתגלים כלא יעילים מול כוחו העדיף של האויב. ספגנו אבדות כבדות, במיוחד בכוחות הצבא. אל תדאגי עוד. פליקס

מץ, 15 בספטמבר. ידידי היקר, אני כותב כדי לבשר לך ששלומי טוב. אני מקווה לחזור מן המלחמה בריא ושלם. איחולי לרעייתך. שלך. סוזנס[2]

מץ, 21 בספטמבר 1870. פאול יקירי, שלומי טוב. איחולי לגברת למאיר ולמשרתת שלך, כמו גם לידידים. לצערי לא יכולתי לקצור את השדה שלך. מרסל[2]

עם נחיתת הכדור הפורח, שירות הדואר העביר את המכתבים ליעדם[2].

פתרון למשלוח מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיבט הבולאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]