טיוטה:ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וחלופותיה – הלכה ומעשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הספר ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וחלופותיה – הלכה ומעשה הוא המהדורה השנייה של עו"ד משה בן- דוד לספרו משנת 2015. עם הוספתו של תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאוטרופסות, עו"ד בן-דוד חקור את השינויים הנלווים ומתיר את סבכיו של אחד הנושאים החמים כיום בתחום האפוטרופסות, הוא הרפורמה שנערכה במסגרת התיקוןתיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962

בסיס הרפורמה לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות היא ההבנה כי על המדינה לנקוט אמצעים הולמים שיסייעו לאנשים עם מוגבלויות לממש את כשרותם המשפטית וכן שינקטו אמצעים מידתיים יותר ומגבילים ופוגעניים פחות לאוטונומיה ולחירותו של האדם בעל המוגבלות, אשר יאפשרו לו לממש את כשרותו, ככל אדם. החוק שאושר על ידי הכנסת ביום 29.3.16 שינה באופן דרמטי את תחום האפוטרופסות, בין היתר על ידי הקביעות כי: - אפוטרופוס ימונה למקרים בהם הדבר הכרחי כדי למנוע פגיעה באדם וכאשר אין אמצעי מגביל פחות. - יש לפרט בצו המינוי את כל העניינים שבסמכות האפוטרופוס. - רצון האדם הוא הגדרת הרצון של האדם כעיקרון מנחה בשיקול הדעת של האפוטרופוס. - הגדרת זכויות לאנשים תחת אפוטרופסות כגון הזכות לקבלת מידע מהאפוטרופוס, הזכות לעצמאות והזכות לפרטיות וכיוצא בזה.

בשנת 2015 יצא לאור ספרו הראשון של עו"ד בן-דוד אפוטרופסות הלכה ומעשה, אשר נועד לשמש מדריך לאפוטרופוס, לעורכי דין העוסקים בתחום, לאדם שמונה לו אפוטרופוס ולבני משפחתו. באותה עת, היה מוסד האפוטרופסות מונח בקרן זווית, והחקיקה וגם הפסיקה לא גילו בו עניין רב. גם הציבור לא גילה עניין רב בשאלה כיצד יתנהלו חייו, כאשר לא יהיה מסוגל לדאוג לענייניו והעדיף להדחיק סוגיה זו ולא לטפל בה.

על הספר והתיקון לחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 29.3.2016 אישרה הכנסת את תיקון מס'18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962. התיקון לחוק, שינה באופן דרמטי את תחום האפוטרופסות. המחוקק אימץ את העמדה שאותה קדמו עמותות הפועלות להכרה בזכויות אנשים עם מוגבלות וסיוע להם, לפיה אנשים עם מוגבלות זכאים לחיות את חייהם בהתאם לרצונם, תוך שמירה על עצמאותם, עד כמה שניתן, ושיתופם, ככל הניתן, בהחלטות החשובות המתקבלות בענייניהם. שינוי סמנטי, המשקף את רוח החוק הוא ביטול המונח חסוי והחלפתו במונח אדם שמונה לו אפוטרופוס. בעקבות התיקון לחוק, הוכרה בחקיקה האפשרות של אדם לעצב בעצמו חלופת אפוטרופסות בדרך של ייפוי כוח מתמשך. כן הכיר המחוקק בחלופה נוספת שנוצרה בפסיקה, תמיכה בקבלת החלטות. מוסד האפוטרופסות שונה באופן דרמטי על ידי המחוקק, בין היתר על ידי הקביעות כי אפוטרופוס ימונה למקרים בהם הדבר הכרחי כדי למנוע פגיעה באדם וכאשר אין אמצעי מגביל פחות, כי יש לפרט בצו המינוי את כל העניינים שבסמכות האפוטרופוס, בקביעה כי רצון האדם הוא הגדרת הרצון של האדם כעיקרון מנחה בשיקול הדעת של האפוטרופוס, בהגדרת זכויות לאנשים תחת אפוטרופסות כגון הזכות לקבלת מידע מהאפוטרופוס, הזכות לעצמאות והזכות לפרטיות וכיוצא בזה. החקיקה החדשה קבעה מספר רב של מושגים כלליים שבתי המשפט יידרשו לתת להם תוכן קונקרטי, כגון הגדרת בעל כשירות לחתום על ייפוי כוח מתמשך כ"מי שמסוגל להבין את המשמעות של מתן ייפוי כוח מתמשך, מטרותיו ותוצאותיו". ספר זה נועד להקיף את כל עולם האפוטרופסות וחלופותיה, תוך התייחסות לשינויים הדרמטיים שנקבעו בחוק, להשלכות המעשיות שיהיו לשינויים אלו על תפקודם של עורכי הדין והאפוטרופוסים, ולבעיות שעלולות להיווצר בעקבות חקיקת החוק. דגש מיוחד נתנו לאפשרויות שפותח החוק לניצול לרעה של קשישים ואנשים בעלי מוגבלויות, ולהתמודדות עם בעיה זו.

שער ראשון- מתכנון ועד קביעת חלופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק זה יצר עו"ד בן-דוד "שפה משותפת" שתאפשר לקורא להכיר ולהבין את המושגים, המוסדות ובעלי התפקידים השונים הקשורים לאפוטרופסות או לאחת מחלופותיה: ייפוי כוח מתמשך (להלן: יכ"מ), קבלת החלטות נתמכת, וכל דרך אחרת שיש בה לסייע לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו. על המועמד להיות בעל תפקיד (מיופה כוח, תומך בקבלת החלטות, או אפוטרופוס), להכיר את המושגים המקובלים אצל הגורמים השלטוניים הרלוונטיים: משרד המשפטים, משרד הרווחה, בתי המשפט ואחרים. המצב המשפטי הקיים כיום הוא תולדה של תהליך מתמשך, שבין שלביו הראשונים נכללת אמנת האו"מ לזכויות אנשים בעלי מוגבלויות שנחתמה ביום 13.12.2006 ואשר אושררה על ידי מדינת ישראל ביום 28.9.2012 עד חקיקת תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית ביום 11.4.2016. התפקידים ומושגי היסוד הרלוונטיים להליכי האפוטרופסות וחלופותיה, נוצרו הן בחקיקה[1] והן בפרקטיקה שהתגבשה במהלך השנים.[2] חלק מהתפקידים ומושגי היסוד עברו שינוי דרמטי עם כניסתו של תיקון מס'18 לחוק הכשרות.[3]

שער שני-ייפוי כוח מתמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייפוי כוח מתמשך (להלן: יכ"מ) הוא מסמך משפטי המאפשר לאדם, בזמן היותו כשיר ומסוגל לדאוג לענייניו, למנות אדם אחר למיופה כוח שיפעל בענייניו, ייצגו ויקבל החלטות בשמו, במועד שבו, בשל מצבו הנפשי או השכלי, כבר לא יהיה מסוגל להבין בעניין שלגביו נתן את היכ"מ ולקבל החלטות בקשר אליו. יכ"מ, כחלופת אפוטרופסות, נכנס לתוקף כאשר הממנה אינו מסוגל לקבל החלטות בעניין שלגביו ניתן היכ"מ וגם אינו מסוגל להנחות את מיופה הכוח ולפקח עליו באופן מושכל. במצב משפטי מורכב זה, חלה על הממנה ועל מיופה הכוח מערכת דינים מיוחדת שמטרתה להסדיר את אופן פעולתו של מיופה הכוח ולקבוע את מסגרת תפקידיו, היקף אחריותו וכיוצא בזה, לאור המצב המיוחד שבו נמצא הממנה, המצריך הגנה עליו לצד כיבוד רצונו והאוטונומיה שלו. היכ"מ מאפשר לאדם לתכנן את עתידו. באמצעות יכ"מ יכול הממנה לתת הנחיות מקדימות, שבהן ינחה את מיופה הכוח כיצד לפעול בנוגע לענייניו האישיים או הרכושיים, אם יגיע בהמשך חייו למצב של חוסר כשירות.[4] היכ"מ והחוקים החלים ומסדירים אותו נועדו להוות מערכת דינים מיוחדת המשלבת בין דיני השליחות ובין דיני ההגנה על מבוגרים הזקוקים לכך, שכן בעת מימוש השליחות, הממנה פגיע יותר משולח רגיל. בשל מצבו המנטלי אין הממנה מסוגל לפקח על מיופה הכוח ולוודא כי הוא ממלא את שליחותו כיאות. בדיוני ועדת החוקה חוק ומשפט העלו את חשיבות המעבר מעולם של אפוטרופסות לעולם של שליחות, בעיקר מנקודת המבט של זכויות האדם. ברקע לדיוני ועדה זו עמדה האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות. הוועדה הבינלאומית המפקחת על יישום אמנה זו פרסמה את פרשנותה לסעיף באמנה העוסק בכשרות משפטית. עמדת הוועדה הייתה שאין לפגוע או לגרוע מהכשרות המשפטית של אנשים עם מוגבלות אלא ליצור עבורם את ההתאמות הנדרשות כדי שיוכלו לממש את זכותם לכשרות המשפטית. עמדת הוועדה הייתה שיש לצמצם את מוסד האפוטרופסות ולעבור לאמצעים שמגבילים פחות את האדם ותומכים ברצונו, כדוגמת יכ"מ וקבלת החלטות נתמכת.[5]

שער שלישי- קבלת החלטות נתמכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם המתקשה בקבלת החלטות בענייניו ובמימושן, יכול להסתייע בתומך החלטות המסייע לו בתהליך קבלת החלטה וביישומה באופן המותאם לצרכיו ולהבנתו והמונגש ככל האפשר למגבלתו. מדובר במוסד משפטי חדש בארצנו, המהווה חלופת אפוטרופסות. בפרק זה מוצעת לקורא סקירת הרקע לכינונו של מוסד משפטי זה, ההכרה בו במסגרת תיקון מס' 18 לחוק הכשרות, נהלים שנקבעו על ידי האפוטרופוס הכללי להסדרת מינויו, הכשרתו וכיוצא בזה. עו"ד בן-דוד מתאר כיצד כתוצאה משינוי בתפיסות חברתיות בדבר זכות כל אדם לכשרות משפטית, לרבות בעלי מוגבלויות, חל שינוי במצב המשפטי וכי מדובר בהליך כלל עולמי. הפרק יבחן את התהליך במדינת ישראל, ויציג את מאמצי הכנסת ומשרדי הממשלה לקידום תהליך החקיקה שטרם הגיע אל סיומו.

שער רביעי- אפוטרופסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק זה, כפי שנעשה גם בחלק המבוא, מבוארים מושגי יסוד בתחום הכשרות המשפטית, בהם המונחים המקובלים אצל הגורמים השלטוניים הרלוונטיים: משרד המשפטים, משרד הרווחה, בתי המשפט ואחרים. חלק מן המושגים מופיעים בחוק הכשרות ובדברי חקיקה נוספים, חלקם קיבלו משמעות חדשה לאור תיקון מס'18 לחוק הכשרות וחלקם אינם מופיעים בחוק אלא נוצרו כחלק מפרקטיקה מקובלת.

על המחבר- עו"ד משה בן-דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגר תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית, יו"ר ועדת בית משפט מחוזי ומרצה לנוטריונים. מתמחה בסוגיית המשפט סביב נושא הזקנה, בעיות אפוטרופוסית, צוואות, וסכסוכי ירושות, ייזום נדל"ן, הפקעות מקרקעין, מושבים – אגודות שיתופיות, פינויים והסדרת נחלות חקלאיות. יליד חיפה, מתגורר כיום בכוכב השחר, נשוי, אב ל-7 ילדים וסב ל-5 נכדים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המעמד "חסוי" שונה בתיקון מס' 18לחוק הכשרות ל"אדם שמונה לו אפוטרופוס" הן בחוק הכשרות והן בדברי חקיקה אחרים
  2. ^ כמו למשל ההבחנה בין אפוטרופוס לגוף כגון "עניינים אישיים" לבין אפוטרופוס לרכוש
  3. ^ ביום 29.3.2016אושר תיקון מס' 18 לחוק הכשרות. כניסתו לתוקף של התיקון נעשתה לגבי סעיפים שונים במועדים שונים, על מנת לאפשר התקנת תקנות והיערכות משרדי הממשלה השונים לשינויים שנקבעו בחוק. השינוי המרכזי בחוק הוא צמצום המצבים שבהם ימונה אפוטרופוס והסדרת חלופות לאפוטרופסות. החלופה העיקרית היא ייפוי כוח מתמשך ומתן הנחיות מקדימות (לעניינים אישיים לרבות בריאותיים ולענייני רכוש), ונקבעו עקרונות כלליים לעניין קבלת החלטות נתמכת. תיקון מס'18 הוסיף מגבלות על מוסד האפוטרופסות ושינה את עקרונות ודרכי הפעולה של האפוטרופוסים
  4. ^ הצעת חוק תיקון מס' 18 לחוק הכשרות, עמ' 3.
  5. ^ פרוטוקול ישיבה מס' 44 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, כהן יונית אפרתי ).