טיוטה:כלב הרועים קנגל

קנגל
Kangal Çoban Köpeği
שמות נוספים	כלב רועים קנגל Kangal Çoban Köpeği כלב קנגל טורקי כלב רועים אנטולי (שנוי במחלוקת)
ארץ מוצא	טורקיה
תכונות
משקל	זכרים 48–60 ק"ג (105–130 פאונד) נקבות 40-50 ק"ג (90-110 פאונד)
גובה	זכרים 70-80 ס"מ (28-31 אינץ') נקבות 63-75 ס"מ (25-30 אינץ')
מיון
משפחה	קנגל

כלב הרועים קנגאל (בטורקית: Kangal Çoban Köpeği) הוא גזע טורקי עתיק, של כלבים שריריים גדולים וחסונים לשמירה ולהגנת חיות-המשק במרכז אנטוליה במאות השנים האחרונות.

זהו גזע כלבי שמירת-עדרים, המוחזק עם עדרי כבשים, עיזים ובקר, כדי להדוף זאבים, תנים וטורפים אחרים. כלב הרועים קנגל הוא כלב עבודה נהדר גם לעבודה משטרתית או צבאית. גזע זה זכה לכבוד בשל אומץ ליבו תחת אש, ומסירותו עד לחירוף נפש, ונאמנותו לעדר וובעליו, שיקול דעתו לזהות מתי יש צורך לתקוף פולש, במקום רק לנבוח להרתעה בלבד. ומצד שני, מהווים כלבים אלה חיות מחמד משפחתיות מעולות ואפילו כחיות טיפול, בגלל רמות האינטליגנציה הגבוהות וההתנהגות העדינה שלהם ואופיים העדין והמסירות העזה למגדל ומשפחתו.

שם הגזע נובע משם העיירה והמחוז קנגל במחוז סיוואס, המחוז המזרחי ביותר של אנטוליה במרכז טורקיה.

כאמור, כלב הרועים קנגל הוא כלב גדול בעל עוצמה רבה שמקורו באזורים הכפריים במרכז טורקיה. מחקר DNA מצא כי הכלבים בארצות מרכז אסיה ( קזחסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן ואפגניסטן) הם הקרובים ביותר מבחינה גנטית לכלבי קנגל, והחוקרים סוברים שייתכן שהגזע הובא ממרכז אסיה על ידי הטורקים הנודדים לפני שנים רבות מאד.

הקנגל התקבל באופן סופי ואושר כגזע מוכר על ידי הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות, (FCI (Fédération Cynologique Internationale ב-1989. תקן הגזע האחרון פורסם בשנת 2018. ^[2]

"מועדון הכלבנים של בריטניה" The Kennel Club הכיר בכלב הקנגל הטורקי החל מאפריל 2013, ותקן-גזע זמני פורסם בתחילת אותה שנה. בעלים של כלב הרשום "כלב רועים אנטולי" יכולים להגיש בקשה לרישום מחדש בשם החדש. ^[3] ^[4]^[5]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של הקנגל נראית בגוון אחיד, או כשילוב מגוון דוגמאות צבע וגוונים, כגון נקודות שיזוף וכתמים ומשתנה מגוון חיוור ל"אפור זאבי" עד חום בהיר עד כהה, לעיתים קרובות עם “מסיכה שחורה” (ראה להלן) סביב הלוע של הכלב, מה שמוסיף למראה הבולט שלו.

ראשו הרחב כולל קו לסת חזקה ועיניים כהות בצורת שקד. האוזניים של הקנגל בינוניות ומוצבות גבוה על ראשו ומוסיפות אלמנט של אלגנטיות למראה הכללי.

"מסכה שחורה" ^[6]

הכתם השחור מסביב ללוע, אצל כל גזעי הקנגל, מזכיר "מסכה שחורה", כאילו לכלב יש מסכה על פניו, ועשויה להיראות גם על קצות האוזניים, על כל האוזניים או כל הפנים, . המסכה יכולה, לפעמים, להיות בגוונים שונים: שחורה, או בגוון שוקולד חום כהה, או כחלחל, עד אפור כהה, או סגלגל אפור בהיר-חום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברדלסים והכלב הקנגל הטורקי

כלב קנגל מאופיין במבנה גוף חזק ושרירי ובזריזות נפשית (כלומר: להתמודד במהירות וביעילות עם מצבי לחץ ולפתור בעיות) לרעיית בעלי החיים או הגנת הטריטוריה שלו.

כלבי גזע זה יוצאו למדינות אפריקניות כמו נמיביה, קניה וטנזניה, שם הם מגינים בהצלחה על עדרי-צאן מקומיים מפני ברדלסים, ובכך תורמים דווקא לשימור אוכלוסיות הברדלסים הנמצאים בסכנת הכחדה החקלאים כבר לא סובלים מטריפת צאנם ולכן הם לומדים לחיות בשלום עם הברדלסים. במקום לירות בנמר ובצ'יטה או לפזר רעל כדי להרוג תנים. ^[7]

כלב הרועים קנגל בארצות הברית

התואר "כלב רועים קנגל" משמש בארצות הברית לתיאור צאצאי אותם מכלבי ההגנה מטורקיה, השומרים על חיות המשקים שם, במיוחד הקנגל, אך גם האקבאש, מסוף שנות ה-60.

בשנת 1967 רכש קצין חיל הים האמריקני, שהוצב בטורקיה, רוברט באלארד, שניים מהם, "זורבה" ו"פקי", ממגדלים באזור אנקרה. "זורבה" היה כלב בעל פרוה ארוכה בצבע פינטו ול"פקי" הייתה פרווה קצרה. בסוף שנות ה-60 באלארד חזר לארצות הברית ולקח עימו את כלביו ובשנת 1970 זוג כלבים אלה המליטו את ההמלטה הראשונה שלהם, והפכו למלאי הבסיסי של הגזע בארצות הברית. מועדון גזע הוקם במהירות ודוגמאות נוספות יובאו מטורקיה. בפיתוח הגזע, החובבים האמריקנים פעלו ללא הבחנה של הזנים הטורקיים של כלבי רועים, וכתוצאה מכך ניתן היה לגדל את הכלבים האמריקאים עם אורכי פרווה, צבעים ודפוסי צבע שונים, (ובכך נוצרה הכלאה לא רצויה בין שני הגזעים האלה),בעוד שבטורקיה נשמרה הפרדת הגזעים הקפדנית וטוהר הגזעים הנפרדים שלהם. בארצות הברית הדבר הוחמר עוד יותר בגלל שמקורם של רוב הכלבים הללו באזור הביניים שבין מרכזי הרבייה העיקריים של האקבאש והקנגל, שם ניתן למצוא דוגמאות משני הסוגים. כך קרה ש"כלב רועים אנטולי" הוא גזע הכלבים המעורב של כל כלבי הרועים הטורקים בארצות הברית. בשנים שלאחר מכן התפתחה עוינות בין מגדלים אמריקאים, שהתעקשו שכלביהם הם כלב הרועים הטורקי האמיתי, לבין מגדלים טורקים שהאמינו, והצהירו, שהם שילוב/הכלאה של גזעים טורקיים שונים. עלבונות ועלבונות-נגד הוחלפו עם מגדלים אמריקאים, שהאשימו את הטורקים בשיווק כלבים ממוצא מפוקפק כגזעים עצמאיים והטורקים, בטענה שהאמריקאים מגדלים כלבי כלאיים . השם "כלב רועים אנטולי" אינו ידוע בטורקיה ולעיתים הגזע מתואר כבעל השם הטורקי Çoban Köpeği שפירושו 'כלב רועים', או "כלב שומר משק חי" . מאז שנות ה-80, האמריקאים ייבאו כמעט אך ורק קנגלים וה"אנטולי" התאים יותר ויותר לסוג הגזע הזה. למרות זאת, גורים בעלי מראה מעורב עדיין קיימים והרשויות הטורקיות, עדיין, מסרבות להכיר ב"אנטולי" כזן טורקי גזעי.