טיוטה:מלון אורחים בתוך קובץ הסיפורים בית סבתא שחרב

"מלון אורחים" בתוך קובץ הסיפורים "בית סבתא שחרב"

קובץ הסיפורים "בית סבתא שחרב" שנכתב על ידי ישראל זרחי מכיל שלושה סיפורים. בערך זה מדובר בסיפור "מלון אורחים".

כותרת

הביטוי מלון אורחים מופיע במקורות, בספר ירמיה "הצירוף "מלון אורחים" מופיע בו בהקשר של יציאת הנביא למדבר, לתקופה של הרהור וחשבון נפש: "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם, כי כולם מנאפים עצרת בוגדים." (ירמיה ט', א').

תקציר העלילה

הנובלה, המחולקת לי"ב פרקים, מתארת את הנעשה במלון ירושלמי קטן שאותו מנהלים זוג יהודים גרמנים, בני הזוג נתן. הנובלה מתרחשת כולה באותו מקום, במלון הירושלמי. אמנם חלק מדיירי המלון נוסעים מדי פעם – למשל, אדון נתן ההולך לבקר את בנו בקבוצה שבגליל, או דוקטור הרמן שנוסע ברחבי הארץ על מנת לדעת מה עלה בגורלם של אשתו ובתו, שהפליגו על אוניה מגרמניה במטרה להגיע לארץ – אך המספר רק מדווח על נסיעתם בחזרתם למלון. הסיפור מתאר את עולמם הסגור של יושבי המלון, כולם יהודים גרמנים המבקשים מפלט שיספק להם בית מוכר בעולם חדש וזר עבורם. הם הודפים בכל הכוח כל פריצה של עולם חיצוני, כפי שניכר בפרק בו פוקדת את המלון משפחה של יהודים ממזרח-אירופה, שאינה מתקבלת כלל וכלל על ידי יושבי המלון. אך המתח בין העולם המסוגר של המלון מחד, ובמיקומו בירושלים בשנים שבהן היטלר נמצא בשלטון בגרמניה, ובתחילת מלחמת העולם השנייה, מאידך, מגיע לידי פיצוץ המאיץ את סיומה הטרגי של הנובלה.

הדמויות

בני הזוג נתן, מנהלי המלון, ובנם היחיד מיכאל, המתגורר בקיבוץ בגליל. האדון נתן הוא מנהל בנק לשעבר בברלין שנאלץ לעזוב את תפקידו עם עלייתם של הנאצים לשלטון. אירוע זה שבר את נפשו, ובארץ ישראל הוא אינו אלא הצל של עצמו, והצל של אשתו הפעלתנית. בת-בריתו היחידה היא החתולה מימי. אשתו, גברת נתן, מנהלת את המלון ביד רמה ובמרץ רב. הבן מיכאל הולך שבי אחר האידאולוגיה הציונית, ובוחר להשתקע בקיבוץ בגליל על-מנת "להפריח את השממה".

בני הזוג שולץ, יהודי גרמני ואשתו הגרמניה שבאה לארץ בעקבותיו. האדון שולץ פותח בירושלים חנות למיני תכשירים רפואיים.

השופט סימון ואשתו, הבולטים שבין אורחי המלון. השופט סימון הוא יהודי גרמני טיפוסי, המשקף את מספרם הרב של אנשי מערכת המשפט בקרב היקים בישראל. הוא הנציג האולטימטיבי של ה"יקה" החש תחושה של ניכור וזרות בארץ, כפי שהוא מודה בעצמו: "[...] אני אלון גדוע, בשעה שביקשו לעקרו – נשברו שורשיו ונשארו בקרקע." (שם, עמ' 131). הוא מבטא את הקול הסקפטי לגבי הפרויקט הציוני כולו. לא בכדי העלילה נרקמת סביבו הטרגדיה האישית שלו ושל אשתו.

העלמה מרגוט הוכפלדר, צעירה רווקה. היא בודדה ומעורערת, העסוקה בעיקר ב"תסביכים הנפשיים" שלה (עמ' 142), ש"כולם מקורם בפחד הגדול שידעה בימי ילדותה" (שם, שם). זרחי רומז כאן בבירור לתורת הפסיכואנליזה מבית-מדרשו של פרויד, שהייתה אז בשיא פריחתה בקרב האירופאים המשכילים.

דוקטור הרמן הוא רופא לשעבר שנטש את עבודתו עקב ספקותיו הרבים בדבר יעילותה של הרפואה. הוא עסוק במחקר מסתורי. כל מבוקשו בארץ הוא להתיישב על האדמה כדי להתפרנס ממנה.

משפחת גולדפארב, משפחה יהודית פולנית שמפרה את התרבות ה"ייקית" המובהקת של המלון. מדובר ב"איש ואישה בשנות העמידה, ובנם כבן שלושה-עשרה עמם." (שם, עמ' 181). הם מגיעים מגרמניה, ובכך מטעים את גברת נתן על מוצאם האמיתי, אך במהרה מתגלה התרמית – כלומר שמוצאם אינו מגרמניה אלא ממזרח-אירופה – והם מסולקים מהמלון ה"קפדן".

המסר

הסיפור מדגיש את המתח בין התרבות הגרמנית, האירופאית המובהקת, שאותה הדיירים מבקשים לשמר בקנאות, לבין הנוף המקומי הארצישראלי הזר להם. בהיותם כולם יהודים מתבוללים, הם אינם חווים את החזרה לארץ כחזרה ל"מקור" או ל"מולדת" קדומה כלשהי, אלא למדבר תרבותי. הסיפור עוסק בהיבטים שונים של תחושת הניכור של הדיירים, כולל זה המתבטא כלפי יהודי מזרח אירופה השוהים במלון. הניכור מתבטא ברבדים שונים, ולא רק ברובד התרבותי הברור. השופט סימון למשל מטיל ספק ביכולתם של היהודים להשתלב במזרח-התיכון ולהקים שם מדינה, שכן "הזמן של הקמת מדינות חדשות כבר חלף ללא שוב" (שם, עמ' 162). המחבר מדגיש את התלישות של יוצאי גרמניה בארץ, אך המסר של הנובלה חורג בהרבה מאמירה זו; אכן, זרחי עצמו, שעלה בעצמו לארץ מפולין, הרגיש על בשרו את אותה תלישות בארץ החדשה. הסיפור משקף בכך את תחושותיו האינטימיות ביותר של המחבר, שחווה גם הוא את העלייה לארץ הן כהתגשמות חלום והן כמשבר זהותי וקיומי. הנובלה נתנת ביטוי למלנכוליה העמוקה של הספרות העברית בראשיתה – ברנר, עגנון ואחרים – שהעמידה גיבורים – או אנטי-גיבורים - קרועים בין שני עולמות, העולם היהודי הגלותי הישן ועולמו של היישוב החדש.

ההקשר ההיסטורי של הסיפור

הסיפור מתרחש על רקע העלייה החמישית, כלומר עלייתם של יהודי גרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון. עלייה הייתה שונה מהעליות שקדמו לה בכך שהיא לא נעשתה מרצון או מאידיאליזם ציוני, אלא הייתה פועל-יוצא של רדיפות היהודים בגרמניה החל מ-1933. היהודים הגיעו לארץ ישראל אחוזי תחושות תסכול מפאת העובדה שהם נעקרו מהארץ שהם ראו בה בית לכל דבר. מכאן העצב העמוק שהם חשו בנוף הזר, מבחינתם, של ארץ ישראל, והרצון לשחזר בארץ זו את סגנון חייהם הקודם. הנובלה של זרחי היא ביטוי מדויק להפליא של תחושות אלה. הוא חושפת את הנימים הדקים ביותר בשבר שחוו יהודים יוצאי גרמניה בישראל של שנות ה-30. [על קשיי התאקלמותם בארץ של היהודים יוצאי גרמניה, ראו: גיא מירון, מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון: זכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל" (ירושלים: מאגנס, 2004)]. מבט אחר, מאוד אישי, על העלייה מגרמניה לישראל, ראו: גרשום שלום, מברלין לירושלים, עם עובד.... מדובר בסיפור שונה לחלוטין, שכן שלום לא הגיע לארץ כפליט, אלא מרצונו החופשי, הרבה לפני עלייתו של היטלר לשלטון.

ביקורת על היצירה

"המבקרים המעטים שעקבו אחר יצירתו [של זרחי] ראו בקובץ "בית סבתא שחרב" את פסגת הישגיו הספרותיים." (לייבוביץ, ציונות ומלנכוליה, עמ' 127). הגדיל לשבח את היצירה עמוס אדלהייט, כשכתב: "ביצירה זו מתגלה זרחי במלוא שיעור קומתו כמספר רגיש וחד-עין. "מלון אורחים" הוא ללא ספק אחת היצירות החזקות והעמוקות שנכתבו בעברית במחצית הראשונה של המאה ה-20." (עמוס אדלהייט, "חניכה והגירה על רקע נופי ארץ ישראל: על שתי יצירות של ישראל זרחי", מתוך: ישראל זרחי, הנפט זורם לים-התיכון, כרמל, 2006, עמ' 268).

ישראל זרחי הוא סופר שנשכח ונזנח על-ידי התרבות העברית. מותו בטרם עת ב-1947 מהווה מעין סמל: מדינת ישראל קמה שנה לאחר מותו ומחקה את קיומו ויצירתו. החוקר ניצן ליבוביץ, בספרו ציונות ומלנכוליה - חייו הקצרים של ישראל זרחי (כרמל, 2015), העלה את שמו ויצירתו של זרחי מתהום הנשייה. כיום, ספרו של ליבוביץ הוא המקור העיקרי בדורנו על מפעלו הספרותי של זרחי. העניין של ליבוביץ בזרחי נובע מעיסוקו ב"הופעות שונות של "מלנכוליה של השמאל"" (שם, עמ' 7). זרחי מציין עבורו את ה"קול המלנכולי, [...] זה שאינו מסוגל להתגבר על האובדן. [...] המסרב להשלים עם מחיקת העבר." (שם, עמ' 11). קול זה, שנוכח בספרות העברית בתחילתה אצל גדולי הסופרים כמו ברנר, ביאליק ועגנון, הושתק לטובת מה שליבוביץ קורא לו "הקול האידיאליסטי" (שם, עמ' 10), כלומר "הקול החילוני, שמקורו בציונות האוטופיסטית, החילונית, המשכילית, האירופית והלאומית, זו שהותירה את עברה מאחור ונשאה ברמה את קולו של "היהודי החדש" [...] (שם, שם). זרחי אמנם משלב בין שני הקולות, אך הקול המלנכולי ניכר אצלו בבירור. זרחי קשור לעבר הגלותי, ומודע לאבדן הבלתי-נמנע שלו בתרבות העברית החדשה. בכל ספריו, כולל ב"מלון אורחים", הוא נותן ביטוי לאבדן העבר ולמלנכוליה שהוא יוצר אצל גיבוריו. במובן זה, זרחי מטרים קולות רבים שיעלו שנים לאחר מותו בספרות הישראלית, קולות שיבקשו להתחקות מחדש אחר העבר הגלותי היהודי.

לקריאה נוספת

מחבר הספר: ישראל זרחי. הסיפור עצמו נכתב ב-1942 ויצא לאור לראשונה ב-1947. הוצאה לאור: משרד הביטחון, ספריית תרמיל (1988) סוגה: נובלה

קישורים חיצוניים

• www.booksefer.co.il
• www.simania.co.il

הערות שוליים

מקורות:

• ניצן ליבוביץ, ציונות ומלנכוליה - החיים הקצרים של ישראל זרחי, הוצאת כרמל, 2015
• ישראל זרחי, הנפט זורם לים-התיכון, הוצאת כרמל, 2006
• גיא מירון, מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון: זכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל (ירושלים: מאגנס, 2004)