טיוטה:מסלולי נדודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מסלולי נדודים (בשמה המלא: מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית) היא תערוכה שאצרה בשנת 1991 האוצרת שרית שפירא, עסקה באיכות נוודית בעבודות של אמנים ישראלים מוכרים[1]. התערוכה התקיימה במוזיאון ישראל וכללה בין היתר את האומנים מיכה אולמן מיכאל גיטלין, משה קופפרמן, אורית אדר, עידו בר-אל, פיליפ רנצר ונחום טבת.

כך נכתב על התערוכה "״מסלולי נדודים״ ביקשה להתבונן בשאלת המקום שלא ממעשה ההתיישבות, מציאת משכן הקבע, קביעת הנחלה וסימון גבולות הטריטוריה – כלומר שלא מן האמנות הישראלית כחלק מהתרבות הלאומית – אלא להפך, מן התנועה המתמשכת שיוצאת החוצה, אל המדבר, המסע, הנוודות והגלות. טענתה של שפירא הייתה שהנדודים, ולא היישוב, הם שעומדים במרכז האמנות החזותית משנות השישים ואילך, וזאת אל מול מהלכי ההתנחלות בישראל הגדולה של אחרי 1967"[2].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך קטלוג התערוכה 1. שרית שפירא, "ציוני דרך: מהלך מקומי", בקטלוג התערוכה מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית (ירושלים: מוזיאון ישראל, 1991)
  2. ^ 5. הארץ, שאול סתר22 בנובמבר 2018. "שרית שפירא לא תישכח משדה האמנות המקומי"