טיוטה:עמית סבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמית סבן
לידה 30 בדצמבר 2000 (18)
ישראלישראל רמת השרון
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום מגורים ישראלישראל רמת השרון
השכלה

בדרך לסיום תואר ראשון במשפטים, אוניברסיטת תל אביב

סטודנט למדעי המחשב שנה א
שנות הפעילות 2015 -
מקצוע פעיל חברתי, מפתח תוכנה ואפליקציות
תפקיד מנכ"ל עמותת נוער למען נוער (ע"ר)
מנכ"ל חברת סבן וובאקס בע"מ
מפלגה העבודה
אתר האינטרנט של עמית סבן
אתר נוער למען נוער
אתר קבוצת סבן וובאקס בע״מ

עמית סבן (נולד ב-30 בדצמבר 2001) הוא תלמיד תיכון מפתח תוכנה ואפליקציות ופעיל חברתי, מנכ"ל חברה לפיתוח אפליקציות ואתרים ועמותה רשומה: "נוער למען נוער", עמותה העוסקת בסיוע למיגורה של תופעות השיימינג והבריונות ברשת וסיוע בנושא זכויותיהם של התלמידים בנוסף העמותה מסייעת במתן הקשבה לבני נוער לבני נוער אחרים ברשת.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחווה אלימות קשה באינטרנט ושיימינג, החליט סבן להקים ארגון בשם "נוער למען נוער", הארגון נרשם כעמותה בשנת 2015[1] ונותנת סיוע לבני נוער שנפגעו מבריונות רשת בפרט, וסובלים ממצוקה באופן כללי. הוא יצר במסגרת הארגון פרויקט "הקש בדלת" למען נוער נזקק, חסר בית ובמצוקה נפשית.[2]

ב-2013 הקים סבן את חברת עמית סיטי בע"מ אותה מכר ב-2014.[3]

לצד פעילותו החברתית הענפה, הקים סבן את חברת קבוצת סבן וובאקס בע״מ הוא גם יזם ומפתח תוכנה ואפליקציות. הוא מנכ"ל חברה בשם "קבוצת סבן וובאקס בע"מ" העוסקת בפיתוח אתרים.

סבן פיתח סטארטאפ שמטרתו היא למנוע חטיפות חיילים, מדובר בדיסקית קטנה בעלת שבב GPS שבמקרה חירום ובלחיצה עליה ומתריעה להורי החייל ולצה"ל. הדיסקית בעלת טווח איתור של 200 ק"מ.[4]

כמו כן, לקח סבן חלק ב"ועידת המשפיעים" הראשונה של חברת החדשות.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבן, בוגר "תיכונית רעים" בחולון, סטודנט למדעי המחשב לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. הוא חבר פעיל בנוער העבודה וחבר הוועדה למיגור האלימות והגזענות בחברה הישראלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נוער למען נוער (ע"ר), גיידסטאר
  2. ^ לילי לוי וספיר ליפקין, פרויקט הקש בדלת: "אל תשמרו את הכאב לעצמכם", פרוגי, 4 בספטמבר 2016
  3. ^ לימים חוסלה מרצון, ע"פ רשם החברות
  4. ^ בן 16 פיתח דיסקית חכמה נגד חטיפת חיילים, אורלי וגיא, ספטמבר 2015