טיוטה:פסיון (מוזיקה)

במוזיקה נוצרית, הפסיון הוא תת-סוגה של מוזיקה אורטורית המתארת את מסע הייסורים שישו עבר בדרכו אל הצליבה. מקור הפסיון כסוגה מוזיקלית מגיע מתקופת ימי הביניים, כאשר הכנסייה הקתולית החלה מנהג של הקראת ארבע הבשורות של הברית החדשה במהלך השבוע הקדוש. במהלך הזמן, אורטוריות הפסיון התפתחו משירה גריגוריאנית של הפסוקים באירועים דתיים ליצירות מורכבות. במאה ה-13 התפקידים של האוונגליסט, ישו, ושאר הדמויות התחילו להיות מחולקים בין מספר זמרים ובמאה ה15 הטקסט של הturba (קהל בלטינית) החל להיות מולחן בצורה פוליפונית כדי להגביר את הריאליזם ודרמטיות הביצוע.אורטוריות הפסיון המוכרות ביותר מגיעות מגרמניה במאה ה-18 רי״ב 244, ורי״ב 245 שהולחנו על ידי יוהאן סבסטיאן באך.

עוד סוגה שאיתה הפסיון מתקשר עם המוטט שהוא חיבור למקהלה שמשתמש בטקסטים ליטורגיים כדי לספר סיפורים מהתנ״ך והברית החדשה. במספר מן המוטטים אפשר כבר למצוא עוד תכונות אופייניות לאורטוריות ופסיונים, כמו שירה אנטיפונלית שבה השירה ניתנת לקבוצות מתחלפות של זמרים כדי לייצג את הדיאלוג הדרמטי בין דמויות שונות.

מקורות הפסיון כסוגה מוזיקלית

הפסיונים החלו להיות מושרים ולא מוקראים בלבד במאה השמינית. בכתבי יד מהמאה ה-9 מופיע הסימון הלטיני ״litterae significativae״ המסמן זמר לפי פרשנות, וכתבי יד מאוחרים יותר מציינים תוים מדוייקים שיש לשיר. בכתבי יד אלו החלה להופיע גם החלוקה בין התפקידים של ישו, האוונגליסט ושאר הדמויות בעזרת שינוי גובה הצליל ודרך השירה (במאה ה13 התפקידים החלו להתחלק בין זמרים).

הערות שוליים

MALINOWSKI, STANLEY ANTHONY, JR .   Cornell University ProQuest Dissertations Publishing,  1978. 7809506. [[קטגוריה:מוזיקה כנסייתית]]