טיוטה:קאטק

קאטק

קאטק הוא אחד משמונת הסגנונות של הריקוד הקלאסי של הודו המגיע מצפון הודו. את ריקוד הקאטק אפשר לפגוש גם בבנגלדש ופקיסטן שהיוו פעם חלק מהודו וכמו כן במקומות רבים ברחבי העולם, היכן שאוהבי קאטק הגיעו והביאו איתם את האומנות, כולל ישראל. את ההתייחסות המוקדמת ביותר של המילה "קאטק" אנו מוצאים בסיפור האפוס ההודי הגדול "מהבהראטה", אחד מספרי האפוס העיקריים של הודו נכתב בין המאה השלישית לפני הספירה – למאה הרביעית לספירה. ייחודי מכל סגנונות הריקוד ההודי הקלאסי עם השפעות מוסלמיות שחדרו לטכניקה ולמוזיקה של הריקוד (שבמקורו מהתרבות ההינדית). הרב תרבותיות הזאת בתוך אומנות ריקוד מאוד מסורתית ועתיקה נתנה לקאטק את אופיו הפתוח והמעז להשפעות אומנותיות שונות גם כיום בעולם המודרני. ריקוד הקאטק מספר את סיפורי האפוס ההודים ע'י פנטומימה, מוזיקה וריקוד. קאטק הוא ריקוד בעל טכניקה מורכבת של מקצבים המופקים ע'י תיפוף הרגליים ועם שימוש בפעמוני קרסול, פירואטים מהירים וממיקה של הפנים.

היסטוריה

את ההתייחסות המוקדמת ביותר של המילה "קאטק" אנו מוצאים בסיפור האפוס ההודי הגדול "מהבהראטה" כשארג'ונה עוזב אל היער, מתלווים אליו הקאטקות המספרים את הסיפורים השמיימיים במתיקות. המונח קאטק מגיע ממילה בשפה הסנסקריט קאטה (katha) שפרושה "סיפור" והמילה קאטקר ( Kathakar ) שפרושה "זה שמספר סיפור". הקאטקה היו משפחות ברהמין, דבקים של האל קרישנה, שהיו ידועות כמספרי סיפורים. הן באו מהערים הקדושות של צפון הודו, בהן הן היו מופיעות הופעות שבו הרקדן/שחקן היה מדקלם, שר, מתופף ורוקד מאפיזודות מן האפוסים הדתיים. בין שורות העלילה היו נירקדים קטעים קצרים של מחול מופשט ע'מ לשנות את האווירה לפני המערכה הבאה בסיפור. החוויה העיקרית של הופעות אלו הייתה החוויה הדתית. במידה רבה הקאטקה, שהיו מקסטת הכהנים (ברהמין), ולכן הייתה להם גישה קלה יותר לטקסטים הדתיים, היו גם אחראיים לשימור היסטורי ופילוסופי של התת-יבשת של הודו דרך המיתוסים והאגדות שלה.

קאטק בחצרות המלוכה קאטק עמד בפני שינוי כאשר שורה של שושלות מוסלמיות ממרכז אסיה פלשו לצפון הודו במאה ה14. המסורת המוסלמית רואה באלוהים כישות מופשטת ונראתה כסתירה לאלוהיות הרבות הקימות בדת ההינדית. הדבר גרם לריקוד לקבל תפנית מעניינת וחלק מרכזי מהרפרטואר היה שימת דגש על יופי מופשט של תנועה ומגוון חדש שלם של מקצבים. קצב נהיה למרכיב חיוני ופעמוני הקרסול ותופי הטבלה קיבלו ביטוי חזק יותר. שפע כינוסים של אוהבי מוזיקה וריקוד היו בתקופה זו והשליטים היו פטרונים אדוקים של הריקוד.

האימפריה הבריטים ועצמאות הודו האימפריה הבריטית סיימה את כיבושה של הודו בסוף המאה ה-18. השליטים החדשים של הודו, באופן כללי, לא העריכו את תרבותה ותרגול סגנונות הריקוד. בעקבות זאת הריקוד הקלאסי ירד למחתרת ברוב חלקי הארץ בשל חוסר בחסות ועידוד מהרשויות. אך משפחות הקאטקה המשיכו לטפח את האמנות בסתר וכך האומנות לא נעלמה מן העולם.

ב-1947 זכתה הודו בעצמאותה מהשלטון הבריטי ונחשול של מודעות לאומית והחייאת המורשת התרבותית החל. מאז הכרזת העצמאות, המדינה וחברות עסקים הפכו להיות הפטרונים החדשים של התרבות והאומנות. ב40 שנה האחרונות אפשר לראות יותר ויותר נשים רוקדות גם אצל המשפחות המסורתיות שבעבר ריקוד נשים היה בגדר טאבו. המעבר לבמות ולאולמות תיאטרון שינה מעט מאופיו של הריקוד והאופי הלא פורמלי והאינטראקטיבי עם הקהל פינה מקום למהירות ולאלמנטים דרמטיים יותר כגון כוריאוגרפיה של קבוצות ונושאי ריקוד עכשוויים, מופשטים שאינם דתיים.

חלקים מרכזיים בריקוד

כמו בשאר הריקודים הקלאסיים של הודו, ריקוד הקאטק מחולק לשלושה חלקים עקריים: .(Nrita, Nritya and Natya)נריטה, נריטייה ונאטיה

נריטה הוא החלק המופשט שבריקוד הדורש יכולת קצבית אדירה בשילוב עם תנועות גוף חינניות פירואטים מהירים ותיפופי רגליים מהפנטים. נריטייה שהיא החלק הבעתי / עלילתי, מספר סיפור, תפילה או שיר על ידי שימוש בפנטומימה, תנועות פנים וידיים (מודרות) ותנוחות גוף סימבוליות. נאטיה הוא החלק הדרמטי שבריקוד. מחזות ריקוד מן העלילות המיתולוגיות של הודו.

בהופעה, הרקדנית שוזרת את שני החלקים הראשונים (נריטה ונריטייה), היוצרים דינמיקה מעניינת וחוויה מעמיקה של הריקוד, האסתטיקה והתרבות ההודית.

גהארנה GHARANA

גהארנה היא השתייכות לבית ספר/ שושלת/ סגנון ריקוד המגיעה ממקומות שונים בצפון הודו. בקאטק קיימות שלוש גהארנות: לאקנאו גהארנה Lucknow gharana, ג'ייפור גהארנה Jaipur gharana ובנארס גהארנה Banaras gharana

לאקנאו גהארנה מקורה מעיר בשם זה כאשר במאה ה18 וה19 השליטים בה (nawabs) היו פטרונים מאוד גדולים של אומנות בכלל ואומנות הקאטק פרחה שם. הסגנון מאופיין בתנועות חינניות המביעות את הנוחות, הפנאי והפאר של תקופה זו בלאקנאו. לאקנאו גהארנה מאופיינת בתנועות ופוזות נעימות ואסתטיות לעיין גם אם מתפשרת על תיפופי הרגלים. מבין המפורסמים בגהארנה זו: אצ'אן מהראג', לאצ' מהראג', שמבו מהראג' ופנדיט בירג'ו מהראג'.

ג'ייפור גהארנה מקורה בחבל ארץ של ראג'יסטן. חבל ארץ עשיר בתרבות ואומנות, וישנם רישומים כבר מהמאה ה-11 ששליטי חבל ארץ זה היו לפטרוני האומנות. בראג'יסטן ידוע משכבר הימים על משפחות קאטקות ענפות ועתיקות ועולם המוזיקה והריקוד היה מאוד מפותח ורחב יריעה. משנת 1895 אוחדו כל הגורויים (המורים) שבאזור ראג'יסטן וכל הסגנונות תחת מטריה אחת שנקראת ג'ייפור גהארנה. הרקדנים קיבלו חסות מהשליטים (Rajput) והם התמחו בסגנון הTANDAV, סגנון ריקודו של האל שיווה. מבין המפורסמים בגהארנה זו: נאראיין פראסד, קונדאנלאל גנגני, פנדיט הנומאן פראסד, ג'אי לאל, רושאן קומרי, וראג'נדרה גנגני.

בנארס גהארנה סגנון פחות מוכר מבין שלושת הגהארנות, הוקם ע'י ג'אנקי פראסד ( (Janaki Prasad היה במקור מלומד סנסקריטי ורקדן מצטיין. גהארנה זו מפורסמת לשימוש בשפת מקצבים (BOL) בלעדית משלה שונה משל ריקוד הקאטק, מתופי הטבלה ותוף הפקאוו'אג'. ייחודי לגהארנה זו, אלו הסיבובים המהירים לשני הצדדים לימין ולשמאל באותה המידה, ושימוש נרחב בברכיים בסיבובים והחלקה לאורך הבמה. מבין המפורסמים בגהארנה זו: קרישנה קומאר, גופי קרישנה וסיטרה דווי.

תלבושת ותכשיטים

בגלל המרחב הגאוגרפי הגדול שריקוד הקאטק משתייך אליו, ניתן לראות כמה סגנונות לבוש מסורתיים.

לאישה ישנם שלושה סגנונות לבוש לריקוד: 1. הסארי נלבש כשהפאלו שלו (החלק החופשי שתלוי מאחור) כרוך סביב הרקדנית. בתקופה המודרנית פחות משתמשים בסארי כלבוש להופעת ריקוד מלבד הגורואיות (המורות) המבוגרות.

2. להאנגה Lehenga)) היא תלבושת המשתייכת לתרבות ההינדית בריקוד הקאטק. חצאית ארוכה עם בד רב שיכולה בסיבובים שבריקוד לעלות למעלה וליצור אפקט מאוד יפה. החצאית משולבת עם חולצת בטן שנקראת צ'ולי (Choli), ודופטה או צ'וני (Dupata / Chunni), צעיף שמכסה את אזור החזה ונפתח כמו מניפה ואוחזים בו בעזרת חגורה מקושטת.

3. אנגרקה Angarkha)) היא תלבושת המשתייכת לתרבות המוסלמית בריקוד הקאטק. שמלה עם בד רב שמתרחב כלפי מטה וכשהרקדנית מסתובבת יוצר מעגל בד סביב הרקדנית ומתחתייה מכנסיים צ'ורידאר Churidar)) צרים מאוד באזור הקרסוליים, היכן שהרקדנית כורכת את הפעמונים. הרקדנית כורכת צעיף (דופטה/צ'וני) על אזור החזה ובסגנון זה ישנם כמה דרכים לעשות זאת ולפי אופיו הפתוח של סגנון ריקוד זה, גם כאן לרקדנית יש את החופש לבחור את הסגנון שבו היא תשים את הצעיף. הרקדנית מאופרת היטב עם הדגשה באזור העיינים. תכשיטים מפוארים ובשלל דגמים כוללים עגילים, שרשראות (צמודה לצוואר וארוכה), טיקה (תכשיט מצח), בינדי (מדבקיה עגולה בין הגבות), עגיל אף, צמידים וחגורה. לגבר ישנם שני סגנונות לבוש ריקוד: 1. אנגרקה Angarkha)) של גברים יותר דומה לטוניקה מפוארת Kameez) ) נלבשת עםמכנסי צ'ורידאר צמודים ולפעמים עם צעיף אבל לא חייב לגברים. 2. דוטי Dhoti)) שהיא חתיכת בד ארוכה הנכרכת מסביב למותן. הרקדן יכול ללבוש את הדוטי עם טוניקה או ללא בגדים ורק חוט אדום כרוך מכתף שמאל למותן. הרקדן מאופר עם הדגשה באזור העניים, טילאק בין הגבות, שרשרת ארוכה, עגילים, חגורה וצמיד בחלק העליון של היד מעל המרפק.

ראו גם

• שם ערך

לקריאה נוספת

• שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים

• התוכן בקישור, באתר (שם האתר)