טיוטה:קוטינין

קוטינין הוא סם המתקבל בעת עישון.

קוטינין

cotinine

נוסחה אמפירית: C10H12N2O משקל מולקולרי: 176.2

פיזיולוגיה של קוטינין ->

Cotinine הוא אלקלואיד הנמצא בטבק, והוא גם מטבוליט בולט של ניקוטין (Dwoskin וחב' ב- J Pharmacol Exp Ther משנת 1999). Cotinine משמש כסמן לחשיפה לעשן של טבק. Cotinine נחקר כטיפול בדיכאון, בסכיזופרניה, במחלת אלצהיימר, במחלת פרקינסון, וב-הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).‏ Cotinine פותח בצורת מלח של חומצה פומרית כנוגד דיכאון, תחת שם המותג Scotine אך הוא מעולם לא שווק.

בדומה לניקוטין, cotinine נקשר לקולטניו, משפעל וגורם לדה-סנסיטיזציה של הקולטנים של ה- nicotinic acetylcholine העצבי, אם כי במידת פוטנציה נמוכה בהרבה (Anderson ו-Americ ב- Eur J Pharmacol משנת 1994, Briggs ו-McKeena ב-Neuropharmacol משנת 1998, ו-Buccafusco ו-Terry ב- Biochem Pharmacol משנת 1999). ל-cotinine תכונות נואוטרופיות (משפר תפקוד קוגניטיבי ובעיקר את הזיכרון, יצירתיות או מוטיבציה), ויש לו גם תכונות אנטי-פסיכוטיות במודלים בחיות (Buccafusco וחב' ב- Neurosc Lett משנת 2007, ו- Buccafusco ו-Terry ב-Biochem Pharmacol משנת 2009).

טיפול ב-cotinine נמצא מפחית דיכאון, דאגנות, והתנהגות חששנית, ולעומת זאת משפר זיכרון במודלים של חיות דיכאוניות, ובחולי אלצהיימר (Buccafusco וחב' ב- J Pharmacol Exp Ther משנת 2009). עם זאת קיימים חילוקי דעות באשר להשפעתו בבני-אדם (Grizzell ו- Echeverria ב- Neurochem Res משנת 2014, ו-Hatsukami וחב' ב- Pharmacol Biochem Behavior משנת 1997). כיוון ש-cotinine הוא המטבוליט העיקרי של ניקוטין, והוא נמצא בעל פעילות פרמקולוגית, הועלתה סברה שחלק מהפעילות של ניקוטין במערכת העצבים נעשית בתיווך cotinine‏ (Moran ב- Front Pharmacol משנת 2012).

פתו פיזיולוגיה ->

ניקוטין הנשאף על ידי עישון סיגריות, מקטרות, סיגרים, או לעיסת טבק, הוא סם ממכר המאלץ צרכני טבק להתמיד במנהגם, לעיתים אף למרות ניסיונותיהם להיגמל מכך. ניקוטין מגרה הפרשת דופאמין, ומגדיל את ריכוז האחרון ב- nucleus accumbens מה שמהווה בסיס להתמכרות לטבק. ניקוטין בעשן טבק משפיע על מצב הרוח ועל ביצועי המעשן והוא המקור להתמכרות לעישון. ניקוטין תואם את הקריטריונים של סם ממכר בדרגה גבוהה, בהיותו חומר פסיכו-אקטיבי פוטנטי המשרה אופוריה, מאלץ לחזור ולצרוך אותו, וגורם לתסמיני גמילה בהיעדרו. בהיותו סם ממכר, יש לניקוטין 2 השפעות בולטות, בהיותו גם סטימולנט אך גם גורם לדיכאון. ניקוטין פועל את פעולתו הנוירו-פיזיולוגית דרך מרכז הגמוּל במוח.

הקומפלקס הנוירו-אנטומי במוח הידוע כמערכת המזולימבית של דופאמין, מתמשך מאזור ה- ventral tegmental לקדמת המוח הבזלית. האזור המוחי העשיר בדופאמין הידוע כ-nucleus accumbens, מהווה צומת בה נפגשים כל ההתנהגויות הנגזרות מהתמכרות לסמים. שחרור דופאמין בצומת זו משרה הנאה, מעודד התנהגויות כגון שתיית אלכוהול או צריכת סמים, כדי לשחזר את תחושת ההנאה. גורמים נוספים עשויים לעודד התמכרות לניקוטין, כגון האנזים monoamine oxidase המעורב במטבוליזם של קטכולאמינים כולל דופאמין (Glassman ו-Koob ב-Nature משנת 1996).

במוח מתפקדים בהקשר זה הקולטנים של nicotinic acetylcholine (להלן nAChRs). קולטנים אלה הם בעלי תפקיד מרכזי בהשפעת ניקוטין על המוח. ישנם מספר תת-סוגים של קולטני ניקוטין, המתחלקים כללית לקולטני α ו-β, כאשר תת-סוגי α-4 ו-β-2, הם הנפוצים ביותר במוח. כאשר ניקוטין נקשר לתת-סוגי קולטנים אלה, הוא משפיע על glutamate, על γ-aminobutyric acid ‏(GABA), על אצטילכולין, על סרוטונין ועל דופאמין (Picciotto וחב' ב-Neuroreport משנת 2002).

ניקוטין גם מפריש קורטיקו-סטרואידים ואנדורפין הפועלים על קולטנים שונים במוח. צריכת ניקוטין מגבירה את היעילות של עיבוד מידע, והפחתת עייפות. בנוסף, לניקוטין יש השפעה מרגיעה, הפחתת דאגנות, והשראת אופוריה. ניקוטין מעודד את הציר היפותלמוס-היפופיזה, מה שמביא לתגובה של המערכת האנדוקרינית. מספר חוקרים סבורים שהתלות בסם זה, אף גדולה מזו באלכוהול, קוקאין והרואין. לניקוטין השפעה בולטת על הורמוני עקה עיקריים. ניקוטין מעודד את corticotropin-releasing factor (להלן CRF) בהיפותלמוס, ומגביר ריכוזי אנדורפינים, ACTH ו-arginine vasopressin. ניקוטין גם משנה את הזמינות של דופאמין וסרוטונין, וגורם לעלייה תלולה בקצב הלב ובלחץ הדם. עישון סיגריה אחת מעביר לגוף 1.2-2.9 מיליגרם ניקוטין, ועישון חפיסת 20 סיגריות ביום מעבירה לגוף 20–40 מיליגרם ניקוטין ביום, מה שמעלה את רמת ניקוטין בפלזמה ל-23–35 ננוגרם/מיליליטר.

סטטיסטיקות בינלאומיות ->

בעולם כולו, 1.1 מיליארד אנשים מעשנים, ו-6 מיליון אנשים מתים מדי שנה מעישון. בסין, למעלה מ-70 אחוזים מהגברים מעל גיל 25 שנה מעשנים. עישון שכיח יותר במדינות מתפתחות והוא הולך ומתגבר בארצות אלה, לעומת דעיכה של עישון בצפון אמריקה. ככל שעישון מתחיל בגיל צעיר יותר מגביר את ההתמכרות לעישון, ואכן דו"ח ה-Surgeon General משנת 2012 הגיע למסקנה שיש צורך להתחיל במאמץ למניעת עישון בעיקר בקרב בני-נוער (Ebbert וחב' ב-JAMA משנת 2014).

תחלואה ותמותה הנגרמת מעישון ->

טבק אחראי ליותר מ-85 אחוזים ממקרי המוות הנגרמים מסרטן ריאות. צריכת טבק היא הגורם המוביל לתמותה בארצות הברית, והגורם השני במעלה לתמותה בעולם כולו. מאז הדו"ח המקורי של ה-Surgeon General משנת 1964, בערך 10 מיליון אמריקנים נפטרו מסיבת עישון, מתוכם כ-2 מיליון מסרטן ריאות. מעבר לכך, עישון זוהה גם כסיבה עיקרית של emphysema, COPD, ברונכיטיס, ומחלת לב. עישון עלול לתרום גם למחלות אחרות כגון histiocytosis X, respiratory bronchiolitis, הפרעות נשימה בשינה, idiopathic pneumothorax, משקל לידה נמוך ותמותה פּרי-נטלית.

סרטן הלוע הוא סוג סרטן לא-שכיח יחסית, אך בשנת 1988 הוא היה אחראי ל-1.1 אחוזים של תמותה מסרטן בגברים, ו-0.3 אחוזים מקרי תמותה מסרטן בקרב נשים. באותה שנה, סרטן חלל הפה היה אחראי ל-2.1 אחוזים מהתמותה מסרטן בקרב גברים, ו-1.2 אחוזים מכלל הפטירות מסרטן בקרב נשים. עישון סיגריות או לעיסת טבק הם הסיבה העיקרית לסרטן חלל הפה. סרטן הוושט אחראי ל-2.6 אחוזים מקרי מוות מסרטן בקרב גברים, ול-1.0 אחוזים מכלל מקרי המוות מסרטן בקרב נשים. רוב החולים בסרטן הוושט מעשנים בהווה או בעברם.

סרטן שלפוחית השתן היה בשנת 1988 אחראי ל-2.4 אחוזים מכלל התמותה מסרטן בקרב גברים, ול-1.3 אחוזים מהתמותה מסרטן בקרב נשים. סרטן הלבלב היה אחראי ל-5 אחוזים מכלל התמותה מסרטן בשנת 1990, כאשר שליש ממקרי תמותה אלה היו בקרב מעשנים. סרטן הכליה אחראי ל-2.3 אחוזים מכלל מקרי המוות מסרטן בקרב גברים, ול-1.8 אחוזים ממקרי המוות מסרטן בקרב נשים. עישון נקבע כגורם סיכון בלתי-תלוי לסרטן פי-הרחם למערכת השתן, ולסרטן החלחולת.

קישורים חיצוניים ->

עוד לא נוצרו

עם יש עוד מידע ברשותך, אנא ערוך דף זה.