טיוטה:ריצ'רד גיגר הבן
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
 | |
| לידה | 6 ביולי 1929 |
|---|---|
| פטירה | 13 בנובמבר 2016 (בגיל 87) |
| מקום מגורים | ארה"ב |
ריצ'רד גיגר הבן (אנגלית: Richard Gigger, Jr ; 6 ביולי 1929 -- 13 בנובמבר 2016) היה מנהיג להקה אמריקאי וחיל, נכדם של עבדים, שלמד לנגן קלרינט מחבר הפילהרמונית של ברלין בדכאו. הוא מחזיק בשיא הזכייה ברוב האליפויות בתחרות להקות תיכון לוס אנג'לס. מאוחר יותר שיחק תפקיד מובהק בקהילה היהודית של לוס אנג'לס. רבים מתלמידיו הפכו למחנכים בולטים בעצמם וכן למנהלי בתי ספר, מנהיגים עסקיים ואזרחיים, חברי מועצת העיר לוס אנג'לס ומזכיר המדינה של קליפורניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריצ'רד גיגר הבן נולד ב-6 ביולי 1929 באיסט סנט לואיס, אילינוי. ב-1946 בגיל 16 התגייס לצבא ארצות הברית ונשלח מעבר לים לאירופה. למרות שחסר רקע מוזיקלי, הוא התחיל ללמוד סקסופון והתעניין כל כך במוזיקה, שכמה חודשים לאחר מכן, וכאשר שמע כי הצבא האמריקאי מחפש נגנים לתזמורת הצבאית שלו באירופה ביקש העברה ולאחר שנבדק ונמצא מתאים, נשלח למינכן וסופח לתזמורת הצבאית כתלמיד למוסיקה ובהמשך נשלח להעמיק את לימודיו בדכאו, שם שהו חלק מחברי התזמורת ושם העמיק את ידיעתו בנגינה על סקסופון ואף למד לנגן בקלרינט. המורה שלו לקלרינט היה חייל בצבא הנאצי לשעבר, שלפני מלחמת העולם השניה היה נגן בתזמורת הפילהרמונית של ברלין. [1]
ב - 1953 גיגר היה מונה להיות ראש התזמורת הצבאית 433 בפורט ארווין בקליפורניה. בעודו שם הוא השתתף במספר ניסויים גרעיניים של הצבא האמריקאי. ניסויים אלה ״נועדו להפגיש את החיילים עם ההשפעות של הנשק האטומי״[2] . החיילים, וסמל ריצ׳ארד גיגר ביניהם, שהיו עדים לפיצוצים הקרקעיים הללו לא קיבלו ציוד מגן. ״לאחר שהתזמורת סיימה לנגן, נאמר להם להיכנס לתעלה מאחוריהם, להתכופף ולכסות את העיניים.״[3] השפעת הקרינה של הניסויים היתה הרסנית וברבות השנים, לאחר מותו, הוכר כקורבן שלהם והפיצויים על הפגיעה הועברו לאלמנתו.[4]
ב - 1962 מונה סמל ראשון גיגר לראש התזמורת הצבאית של ארמיה 389 בפורט מונמות׳ שבקליפורניה[1] בין 1956 ל-1960 היה גיגר חבר בלהקות צבאיות שהופיעו בתוכניות טלוויזיה לאומיות וגם סייר ברחבי אירופה שלאחר המלחמה
בין השנים 1968 - 1962 שרת במסגרת תזמורות צבאית רשמיות בקוריאה, יפן ובניו יורק. התזמורות השתתפה בארועים טקסיים משמעותיים, בין היתר הם ניגנו לפני קיסר יפן, השתתפו במצעדים בניו יורק ולכבוד האסטרונאונטים האמריקאים. ב -1968 פרש מהשירות הצבאי בדרגת רב-סמל.
לאחר שעזב את הצבא, גיגר קיבל תואר ראשון ושני במוזיקה והפך למחנך. הוא הלך לעבוד כמנהל להקה בבית ספר תיכון עני גדול בלוס אנג'לס. כשהגיע היו רק שישה תלמידים בלהקה. גיגר פיתח את התוכנית והוביל את הלהקה למספר שיא של ניצחונות בתחרויות ברחבי העיר - 13.[5]
גיגר היה ידוע בטיפול מצוין בחברי להקת הסטודנטים שלו. הוא החזיק עבורם מקרר כיוון שלחלקם לא היה מספיק אוכל בבית. אם הם היו צריכים לאן ללכת הם היו גרים איתו.[6] הוא התעקש שלא משנה כמה הם מוכשרים מוזיקלית, הם יקבלו ציונים טובים וימשיכו ללמוד באוניברסיטה.[7] רבים היו הראשונים במשפחתם שקיבלו תואר. בתחילת הלימודים בכל שנה הוא היה מוסר את מספר הטלפון האישי שלו לכל תלמיד ואומר להם להשתמש בו לעתים קרובות. הם עשו.
בניין המוזיקה של בית הספר, כמו גם כיכר סמוכה, נקראים לכבודו. ציור קיר באורך 17 מטר בצד הבניין מתאר אותו ואת צוותיו הרבים המנצחים בתקופה שבה לימד שם.[8]
לאחר שפרש מההוראה ב - 1999 הפכו גיגר ואשתו לחזנים של ״הבית היהודי בלוס אנג׳לס״, בית מגורים ליהודים בגיל השלישי, הכי גדול בעיר. שם הם אירגנו את תפילות בחגים והובילו את מקהלת בית הכנסת.[9]
ריצ׳ארד גיגר נפטר ב - 13 בנובמבר 2016. הוא נטמן בבית הקברות ״הר סיני״, בית הקברות היהודי הגדול ביותר בקליפורניה. משמר הכבוד הצבאי המלא שנכח בטקס הקבורה ליווה אותו בנגינת חצוצרה ובירית שלושה מטחי כבוד. יהי זכרו ברוך.[10]
כבוד והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריצ'רד גיגר הבן זכה לכבוד רבות במהלך חייו כולל:
- בניין המוזיקה בבית הספר התיכון סן פרננדו שבו לימד גיגר נקרא לכבודו בניין גיגר.[8]
- צומת בפאקוימה, קליפורניה, הסמוך לבית הספר התיכון סן פרננדו סומנה כיכר גיגר לכבוד ריצ'רד גיגר ואלמנתו אלן.[11]
- תעודת הכרה מיוחדת של הקונגרס מבית הנבחרים של ארה"ב
- שני ציטוטים לכבוד ריצ'רד גיגר ואשתו אלן על ידי מחוז בית הספר המאוחד בלוס אנג'לס
- תעודת הערכה על שירות מסור ממחוז בית הספר המאוחד בלוס אנג'לס
- תעודת ציון לשבח ממחוז לוס אנג'לס
- תעודת ציון לשבח מעיריית לוס אנג'לס
- תעודת כבוד מהעיר סן פרננדו
- תעודת הוקרה מאת איגוד המורים של לוס אנג'לס
- תעודת הכרה מאסיפת מדינת קליפורניה
- תעודת הכרה מסנאט מדינת קליפורניה
- מדליית שבח של צבא ארה"ב, הוענק שלוש פעמים
- מדליית התנהגות טובה של צבא ארה"ב, הוענק שתי פעמים
- ציון לשבח של יחידת הכבוד של צבא ארה"ב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זוכרים את ריצ'רד גיגר הבן (הספד) (אנגלית)
- הוקרה לגיגר (דף פייסבוק) (אנגלית)
- להקת תיכון סן פרננדו וצוות תרגיל (אנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 (שם לא ניתן), Fort Monmouth Gets a New Bandleader, (מדינת ניו ג'רזי, ארה"ב) Asbury Park Press, 27 באפריל, 1962
- ^ (שם לא ניתן), Globe Man In Charge Of Army Band, Arizona Silver Belt (מדינת אריזונה, אר"הב), 24 במרץ, 1955
- ^ Mike Terry, San Fern, o Valley Sun/El Sol, Popular Retired San Fernando High School Band Director Dies, The San Fernando Valley Sun, 2016-11-16 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Cowden, Brian (2018-05-06), Atomic Veterans: I HAVE SEEN THE DRAGON (1), נבדק ב-2022-12-17
- ^ Ed Bond, Teacher Uses Music as Means of Inspiration, Los Angeles Times, 1996-11-07 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Diane Wedner, Band Teachers Are Team on and Off Field, Los Angeles Times, 1998-09-09 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Stuart Silverstein, Dedication Paying Off in Degrees, Los Angeles Times, 2004-05-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 San Fernando High music teacher’s legacy of ‘greatness’ honored with mural, building, Daily News, 2017-08-10 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Edgar S, OVAL, Many Help Elderly Tidy Up for Passover, Los Angeles Times, 2000-04-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jewish Journal, Jewish Journal, Obituaries: Week of November 25, 2016, Jewish Journal, 2016-11-22 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Pacoima corner dedicated to San Fernando High band and drill team directors, Daily News, 2017-10-13 (באנגלית אמריקאית)