לדלג לתוכן

טיוטה:שבויי צה"ל במלחמת יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במלחמת יום הכיפורים נפלו בשבי סוריה ומצרים 301 שבויים, 232 חיילים נפלו בשבי המצרים, 65 בשבי הסורים ו- 4 בידי הלבנונים, לאחר מסכת התעללות ועינויים שוחררו השבויים במצרים בנובמבר 1973 והשבויים בסוריה ביוני 1974 במסגרת חילופי שבויים.

השבויים הישראלים במצרים במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפילה בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב החיילים הישראלים נפלו בימים הראשונים למלחמה בעת שהמצרים הצליחו להשתלט על המעוזים לאורך קו בר לב, נוסף לכך נשבו גם מספר טייסים שמטוסם הופל מעל שטח מצרים.

השבי בוצע לרוב בצורה לא מסודרת דרך האו"ם והצלב האדום למעט מקרים בודדים כמו במוצב המזח, משום כך במשך חודשים לא היה מידע בישראל לגבי השבויים והם נחשבו כנעדרים.

השבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השבי עברו החיילים הישראלים עינויים, שבעקבותם ובעקבות התעלמות מפצעים שנשאו עימם מהקרב נהרגו בין 42 ל44 חיילים בשבי המצרי[1] ""לא אומת""

השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבת 10 בנובמבר נלקחו כל השבויים הישראלים לאולם שם דיבר בפניהם שר ההסברה המצרי שהודיע שבקרוב יחל תהליך חילופי השבויים, למחרת נחתם בקילומטר ה-101 הסכם ראשוני, "הסכם 6 הנקודות" (נקרא גם "ההסכם לייצוב הפסקת האש") בו נקבעה בין היתר המסגרת לתהליך חילופי השבויים דרך מטוסי הצלב האדום.

בפועל חילופי השבויים החלו רק ב-15 בנובמבר, תחילה שוחררו הפצועים ובמהלך הימים שאחרי כל שאר השבויים ביניהם גם שבויים ממלחמת ההתשה, חילופי השבויים הסתיימו ב-22 בנובמבר.

השבויים הישראלים בסוריה במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפילה בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השבי עברו החיילים הישראלים עינויים, שבעקבותם ובעקבות התעלמות מפצעים שנשאו עימם מהקרב נהרגו 42 חיילים בשבי הסורי[1] ""לא אומת""

השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת משפחות השבויים והנעדרים בסוריה[2]

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם נחיתתם בארץ נתבשרו החיילים המשוחררים שעליהם להתייצב בבית ההבראה בזכרון יעקב,

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "מסמכי 73' מגלים את היקף רצח שבויי צה"ל במלחמת יום כיפור". הארץ. נבדק ב-2023-08-10.
  2. ^ הורות לחיילים בישראל כמשאב פוליטי - ערים בלילה