טיוטה:תוכנית ארבע השנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכנית ארבע השנים (בגרמנית: Vierjahresplan), הייתה תוכנית כלכלית של גרמניה הנאצית, מאוגוסט 1936 ועד 1940. התוכנית הייתה יוזמה של אדולף היטלר, והייתה אמורה להכין את גרמניה למלחמה עד 1940 על ידי הגברת קצב ההתחמשות שלה ועל ידי הפיכת השוק לאוטרקי.

באוגוסט 1936 היטלר מינה את הרמן גרינג לאחראי למימוש התוכנית. הוא הפך למיופה כוח על כל התחומים הכלכליים כך ששר הכלכלה, שר האוצר ושר החימוש היו נתונים להשפעתו.

בשנת 1938, פרץ משבר כלכלי של כמה חודשים, הראשון מאז עליית הנאצים לשלטון, עקב חוסר איזון בין ההשקעה בסקטור הציבורי, בעיקר בחימוש, ובין הביקוש בשוק הפרטי.

התוכנית לא הפכה את גרמניה לאוטרקיה וכך היא כשלה להשיג את היעדים הכלכליים שלה. מאידך, היה לה חלק מרכזי בשינויים שעברה הדינמיקה הפוליטית לטובתם של הנאצים ובעלי-ההון. השוק עבר שינויים ארגוניים עמוקים שיצרו סיאוב ושחיתות: הוקמו ארגונים כלכליים רבים לביצוע התוכנית ולתיאום עם בעלי-ההון גם תוך יצירת כפילויות, פקידים ובעלי משרות שהיו כפופים לשרים הוכפפו במקביל גם לגרינג או שהוחלפו במקורביו ובנציגים של בעלי-ההון.[1] המערכת הפכה לקיצוניות יותר והגישה שפתרון הבעיה הכלכלית יבוא דרך המלחמה התחזקה. במקביל גרמניה אימצה מדיניות חוץ אגרסיבית יותר ויותר עד שבסוף פרצה מלחמת העולם השנייה.[2]

המניעים לתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]


מהלך התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]



תוצאות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]


ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


  1. ^ אמירה גלבלום, דיקטטורות: גרמניה הנאצית — עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 133-134
  2. ^ בעז נוימן, נאציזם, תל-אביב: משרד הביטחון — ההוצאה לאור, 2007, עמ' 80-81