טיוטה:תקשורת המדע
תקשורת המדע
תקשורת המדע מתייחסת בדרך כלל למידע המפורסם לציבור אשר עובר דרך התקשורת הציבורית ולא דרך מומחים מהתחום. תחום זה התקדם מאוד לאחרונה וכולל תערוכות מדע, עיתונאות, מדיניות וייצור מדיה. תקשורת המדע כוללת גם תקשורת של מומחים המתנהלת בין מדענים, למשל באמצעות כתבי עת מדעיים. כמו גם בין מדענים ואנשים שאינם מדענים, במיוחד במהלך מחלוקות ציבוריות על המדע ועל יוזמות של אנשים שאינם מהתחום. [1]
דרכי פרסום להעברת תכנים מדעיים[2][עריכת קוד מקור | עריכה]
- תקשורת מודפסת ומשודרת: עיתונים, כתבי עת, טלוויזיה, רדיו
יתרונות:
-פוטנציאל של ציבור רב אשר חשוף לתכנים אלו (כמיליוני אנשים).
- איכות גבוהה בזכות פיקוח של אנשי מקצוע כדוגמת עיתונים.
חסרונות:
- למדענים עצמם אין יכולת לשלוט באופן ישיר על המידע הכתוב. - מציגים מידע חלקי הממוקד בדברים ספציפיים.
- תקשורת בין-אישית: הרצאות ציבוריות, מרכזי מדע, מוזיאוני מדע, דיאלוגים מדעיים, בתי קפה מדעיים, פסטיבלי מדע:
יתרונות:
- קיימת אינטראקציה בין המדענים לבין הציבור הרחב.
- למדענים יש שליטה על המידע המועבר במסגרות השונות.
חסרונות:
- המידע חשוף למספר מצומצם של אנשים (כאלפי אנשים).
- המידע מועבר לציבור ספציפי אשר הגיע מיוזמתו ויש לו עניין ראשוני משותף בתחום.
- תקשורת מקוונת: אתרי אינטרנט, בלוגים, פייסבוק, טוויטר:
יתרונות:
-פוטנציאל של ציבור רב אשר חשוף לתכנים אלו (כמיליוני אנשים).
- קיימת אינטראקציה בין המדענים לבין הציבור הרחב.
- למדענים יש שליטה על המידע המועבר בכלי התקשורת השונים.
- דרך תקשורת הנגישה לציבור הרחב.
- תקשורת דו כיוונית המאפשרת התאמות לבקשות הציבור.
חסרונות:
- העדפות לתוצאות חיפוש מסוימות עשויות להטות את צריכת המידע של הציבור הרחב.
- עלול לעודד התעסקות שטחית ורדודה במידע המפורסם.
- דורש לתפעל באופן עקבי את הפרופיל בו מפרסמים את המידע.
- דורש מיומנות בהסברת תכנים בתקשורת שאינה מילולית.
הטיות נפוצות בכתיבת עובדות מדעיות במדיה[3][עריכת קוד מקור | עריכה]
"קטיף דובדבנים" היא בחירה באופן שיטתי וממוקדת של מחקרים המחפשים הוכחה לטענה מסוימת תוך העלמות מוחלטת ממחקרים המראים ראיות סותרות את אותה הטענה. כפועל יוצא מכך ניתן לחשוב כי הטענה נכונה אך התעלמות מכל המחקרים הסותרים אינה מציגה תמונה שלמה ומייצגת.
Correlation is not causation- זוהי הטיה הקשורה להבדל בין קשר סיבתי לקשר קורלטיבי. קשר סיבתי מונח המסביר כי X גרם לY. לעומת זאת קשר קורלטיבי טוען כי X וY מתרחשים בסמוך אחד לשני, כלומר יש ביניהם קשר, אך אנו לא יכולים להסיק מקשר זה מה גרם למה. דוגמה לכך נמצאה באתר אינטרנט בו העלו כתבה עם הכותרת "מעשנים? – אכלו שום טרי ותימנעו מסרטן ריאות". בכתבה מתואר מחקר המעיד על שיש קשר בין אכילת שום ומניעת סרטן ריאות, כלומר מדובר על מחקר קורלטיבי. אמנם, לצורך הכותרת התקשורתית הפכו קורלציה זו לקשר סיבתי האומר כי אכילת שום מונעת סרטן.
"The holy balance” היא הטיה בה מתפרסם בעמוד אחד על אותו נושא שתי דעות מנוגדות. הטיה זו ניכרת כאשר הנושא המובא לדיון הוא נושא מדעי, כאשר הדעה הראשונה המובאת לציבור היא של איש החוקר את התחום כדוגמת רופא, מדען וכדומה לעומת איש המוכר בציבור שמביע את דעתו האישית. חשוב לזכור מדע הוא לא דמוקרטיה! דעה של אישיות מוכרת אשר מביעה את דעתה האישית אינה שווה לדעה של מומחה בתחום.
A poor understanding of the reported area - הטיה זו נוצרת כתוצאה מאי דיוקים קטנים אשר מובילים להבנה לקויה. חשוב לוודא כי הקורא מודע להבדלים קטנים אך משמעותיים כדוגמת ההבדל בין וירוס לחיידק? נוסף על כך, קיימת אי הבנה של השיטה המדעית.
Presenting anecdotal examples as general truths- הטיה זו נובעת ממקרה בודד אשר מפורסם ותוצאותיו מושלכת על הכלל. לדוגמה: שתיתי מיץ ירוק כל בוקר והבראתי מסרטן. מדובר באדם אחד, אין הוכחה לכך שהמיץ הוא מה שהוביל להחלמה ועל כן אין להשליך מקרה ספציפי.
Blowing things out of proportion - זו הטיה בה ממצא של אינדיקציה ראשונית לקשר התקשורת כבר מפרסמת כותרת אשר טוענת כי X מרפא את המחלה.
היוריסטיקות- אנשים מבצעים החלטות רבות בכל יום ומשתמשים בכללי אצבע פשוטים המבוססים על היגיון או אינטואיציה. כללים אלו נקראים "היוריסטיקות" ומסייעים לאדם להגיע במהירות להסברים מקובלים בנוגע להחלטותיהם, ללא התעמקות ובמחיר דיוק נמוך. כתוצאה מכך היוריסטיקות מהוות בעיה בהבנת המידע בצורה מהימנה.
להלן שלוש היוריסטיות שהציעו טברסקי וכהנמן:[4]
1. היוריסטיקת ייצוגיות: מצב שבו בני אדם שופטים דברים כדומים על בסיס הדמיון ביניהם, לעיתים קרובות על בסיס תכונות שטחיות כמו מאפיינים עיקריים וסטריאוטיפים.
2. היוריסטיקת הזמינות: משמשת להערכת ההסתברות על בסיס הקלות שבה אפשר לדמיין את התוצאות. כך, תוצאות שניתן לתארן ולמיינן בקלות, המוצגות באופן טעון מבחינה רגשית, תחשבנה קלות יותר להצגה מתוצאות שקשה להבינן.
3. היוריסטיקת עיגון והתאמה: משמשת לפתרון שאלות אומדן מספרי. שכשאדם מחפש לאמוד מספר כלשהו, כגון תאריך, עלות, זמן וכדומה, שאינו ידוע לו במדויק, הוא מסתמך פעמים רבות על מספר קיים, ה"עוגן", אשר נראה בעיניו כסביר. תשובתו של הנשאל תסתמך על עוגן זה, ותתוקן במקרה הצורך כלפי מעלה או כלפי מטה, אך תישאר קרובה במידה רבה לעוגן.
דרכי מימון למחקר וניגוד אינטרסים: במהלך השנים מקורות מימון המחקר השתנו. בעבר, מחקרים של גלילאו מומנו בעיקרם על ידי אנשים בעלי ממון רב כדוגמת האפיפיור. כיום, מקורות המימון העיקריים של החוקרים מגיעים מחברות פרטיות אזרחיות כדוגמת חברת תרופות. ישנם חוקרים אשר מממנים מכיסם הפרטי את מחקרם, אמנם מעטים החוקרים שעושים זאת. מקור המימון למחקר יכול להעיד על כוונות המחקר ולעיתים על הטייתו לתוצאות מסוימות. לדוגמה, חברת תרופות אשר רוצה לשווק את תרופתה ועל כן מממנת מחקר אשר יוכיח את יעילות התרופה אותה היא משווקת.[5]
תקשורת המדע בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה -20 החלו להתפתח קבוצות שנוסדו במטרה למקם את המדע בהקשר תרבותי רחב יותר ולאפשר למדענים לתקשר את הידע שלהם בצורה שיכולה להגיע ולהיות מובנת על ידי הציבור הרחב. דו"ח בודמר נועד "לסקור את טבעו והיקפו של ההבנה הציבורית של המדע בבריטניה ולהתאימה לדמוקרטיה מתקדמת". הדו"ח הדגיש את החששות של הקהילה המדעית כי הנסיגה שלהם מהחברה גורמת להחלשת מימוני המחקרים המדעיים. בודמר קידם את התקשורת של המדע לציבור הרחב על ידי הסברה למדענים הבריטים כי באחריותם לפרסם את המחקר שלהם לאוכלוסייה. בעקבות פרסום הדו"ח הוקם הוועד על ההבנה הציבורית של המדע. המעורבות בין החברות הפרטניות הללו גרמה לכך שיש לקחת ברצינות את הצורך בהבנה ציבורית של תנועת המדע.[6]
תקשורת המדע בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוסד שמואל נאמן הוא מכון מחקר המתמקד בהתוויית מדיניות לאומית בנושאי מדע וטכנולוגיה, תעשייה, חינוך והשכלה גבוהה, תשתיות פיזיות, סביבה ואנרגיה ובנושאים נוספים בעלי חשיבות לחוסנה הלאומי של ישראל בהם המוסד תורם תרומה ייחודית. בתקציר שערך מוסד נאמן הנקרא: "לקראת מדיניות מבוססת ראיות בתחום תקשורת המדע בישראל", מאוגדים עיקרי הממצאים העולים מדו"ח מצב המדע בתקשורת החדשותית דוברת העברית בישראל. איסוף הנתונים נערך לאורך חצי שנה רצופה וכלל מקורות משלושת אפיקי המדיה השונים: תקשורת משודרת (טלוויזיה ורדיו), תקשורת מודפסת (עיתונים יומיים), והתקשורת המקוונת (אתרי אינטרנט חדשותיים). המחקר כימת את הסיקור של נושאי מדע ותיאר את האופנים בהם המדע מוצג לציבור, את תחומי המחקר הנפוצים ואת ההבדלים בסיקור מדע בין מקורות שונים. אחת ההנחות המרכזיות שהמחקר יצא ממנו היא כי חשיפת הציבור למדע הכרחית לשם המשך הפיתוח הטכנולוגי במדינה וכן קידום התעניינות מדעית על ידי עידוד האזרחים לרכישת ידע מדעי האמור לסייע בעדם בקבלת החלטות בנושאים הקשורים לבריאות, צריכה וסגנון חיים בחיי היומיום.[7]
שאלות המנחות את הציבור הרחב כיצד לקרוא מדע בצורה מבוקרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. האם זה נשמע לי הגיוני?
2. מה מקור המידע?
3. מהו המודל עליו עשו את המחקר?
4. האם זה ניסוי סיבתי או קורלציה?
5. האם נערכו ביקורות נאותות?
6. האם יש מחקרים נוספים בתחום?
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Science communication, Wikipedia, 2019-05-14 - ^ Bultitude, K. (2011). Science Communication–Why and How
- ^ שבעת החטאים – המדע בראי התקשורת, באתר שבעת החטאים – המדע בראי התקשורת, 2013-11-19
- ^ . Tversky, A., & Kahneman, D. (1974). Judgment under uncertainty: Heuristics and biases. science, 185(4157), 1124-1131.
- ^ Who pays for science?, undsci.berkeley.edu
- ^ Dudo, A. (2015). Scientists, the media, and the public communication of science. Sociology Compass, 9(9), 761-775
- ^ Towards evidence based policy in science communication in Israel, www.neaman.org.il
הוא