טקסונומיה (ביולוגיה)
| דרגה טקסונומית (טקסונומיה) |
|
דרגות המיון המקובלות של עולם הטבע. |
טקסונומיה או מיון עולם הטבע (מיוונית עתיקה: τάξις – טקסיה ('סידור'), ו-νομία – נומיה ('שיטה')) היא שיטה בה נעזרים הביולוגים לסיווג ושיום קבוצות אורגניזמים על בסיס מאפיינים משותפים. האורגניזמים מקובצים יחד לטקסונים וקבוצות אלה מקבלות דרגה טקסונומית; ניתן לקבץ כמה קבוצות של טקסונים בדרגה נתונה ליצירת קבוצת על בדרגה גבוהה יותר, וכך ליצור היררכיה טקסונומית. הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס נחשב כמייסד מערכת הטקסונומיה הנוכחית, שכן פיתח מערכת המכונה טקסונומיה לינאית לסיווג אורגניזמים ונומנקלטורה דו-שמית לקביעת שמות אורגניזמים. עם התפתחות תחומי מחקר חדשים כגון פילוגנטיקה, קלדיסטיקה וסיסטמטיקה, השיטה הטקסונומית השתכללה והסיווג הפך מודרני יותר בהתבססו על קשרים אבולוציוניים ולא רק על מאפיינים חיצוניים. שיטה זו היא חלק ממדע הטקסונומיה.[1]
עולם הטבע עשיר ביצורים רבים, והצורך למיינם ולסווגם נראה הגיוני לכל בר דעת בימינו, אולם לא תמיד הייתה דרך שיטתית לעשות זאת. מאז ומתמיד ידע האדם להגדיר את היצורים השונים ולהבדיל בין דג לבין עוף וייתכן כי הניח שקיימת קרבה בין נמר לברדלס למשל, אולם תורת מיון מסודרת לא הייתה קיימת. הטקסונומיה מסייעת להבין את המגוון הביולוגי ומאפשרת לחוקרים לקשר בין מינים שונים באופן שיטתי וברור.
בימי הביניים מקובל היה לסווג את עולם הטבע לארבע ממלכות: דומם, צומח, חי ומְדַבּר (כינוי לאדם). חלוקה זו נמצאת גם היום בשימוש עממי ובאסכולות דתיות מסוימות, וביניהן בַּיהדות, אך היא איננה תקפה מבחינה מדעית, בשל אמות המידה השונות על פיהן בוחנת האסכולה המדעית את המציאות.[2]
המיון של קארולוס ליניאוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תורת המיון המדעית הראשונה הוצעה בשנת 1735 על ידי המדען השוודי קארולוס ליניאוס (קארל פון לינה) בספרו "Systema Naturae" (בלטינית: "מערכת הטבע"), והיא הביאה להתפתחותה של הטקסונומיה, ענף בתורת הביולוגיה שתפקידו למיין ולארגן את כל היצורים במערך היררכי אחיד. ליניאוס מיין את עולם הטבע לפי ההיררכיה הבאה:
| עברית | לטינית | אנגלית |
|---|---|---|
| ממלכה | Regnum | Kingdom |
| מערכה | Phylum | |
| מחלקה | Classis | Class |
| סדרה | Ordo | Order |
| משפחה | Familia | Family |
| סוג | Genus | |
| מין | Species | |
כל ממלכה מתחלקת למספר מערכות, בכל מערכה מספר מחלקות, וכן הלאה.
ניתן לזכור את ההיררכיה בעזרת המנמוניקה הבאה: "Kings Play Chess On Fancy Glass Stools" (כל מילה במשפט מתחילה באות הפותחת של קבוצת סיווג באנגלית).
כאשר נזקקו הטקסונומים לטקסונים נוספים, הם השתמשו בטקסונים אלה בצירוף הקידומות "על-" ו"תת-". כך למשל נוצרו "על-מחלקה" ו"תת-סדרה".
ליניאוס התייחס רק לשתי ממלכות: צמחים ובעלי חיים. ממלכת הצמחים כללה גם אצות וחיידקים ואילו ממלכת בעלי החיים כללה גם חד תאיים כפרוטוזואה. עם הזמן התגלו יצורים שלא ניתן היה לשייך אותם לאף אחת משתי הממלכות הללו, ונוצר הצורך להוסיף ממלכות נוספות.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 היה מקובל למיין את היצורים בעולם הטבע לחמש הממלכות הבאות:
- מונרה (Monera) שכללה חיידקים וכחוליות.
- פרוטוקטיסטה (Protoctista) שכללה חד תאיים כפרוטוזואה ואצות.
- פטריות (Fungi).
- צמחים (Plantae) שכללה גם כמה קבוצות של אצות.
- בעלי חיים (Animalia).
טקסונומיה ואבולוציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אבולוציה
קארל לינאוס (Linnaeus), שפרסם את עבודתו המכוננת על מיון ב-1735, פעל כמאה שנה לפני פרסום "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין (1859). לינאוס היה בריאתני (האמין בבריאה מיידית, המבוססת על אמונה דתית)), ומטרתו הייתה לחשוף את הסדר האלוהי של הטבע. מתוך התבוננות בשוני ודמיון בין בעלי חיים וצמחים, הבחין לינאוס בכללים משותפים לקבוצות גם כאשר הקבוצות שונות זו מזו.[3]
בסיס אבולוציוני למיון ההיררכי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת המיון של קארל לינאוס (ממלכה, מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג, מין), שהתבססה במקור על מאפיינים חיצוניים (מורפולוגיים) ואנטומים, התגלתה כתואמת את דפוס ההתפתחות האבולוציונית, כיוון שלשתי התיאוריות הגיון מדעי צרוף המוביל לאותה תוצאה.[4]
- אב קדמון משותף: האבולוציה מסבירה מדוע מינים מקובצים יחד: כל הדרגות הטקסונומיות הגבוהות יותר (כמו סוג, משפחה או מחלקה) מכילות יצורים שחולקים אב קדמון משותף קרוב יותר מאשר עם יצורים בדרגות טקסונומיות אחרות. זהו הבסיס למושג מונופילטיות (קבוצה הכוללת אב קדמון משותף ואת כל צאצאיו).
- הסתעפות "עץ החיים": ההיררכיה הטקסונומית משקפת את מבנה עץ החיים (העץ הפילוגנטי), בו קבוצות יורדות (מינים) מסתעפות מקבוצות אב קדמוניות.[5]
טקסונומיה מודרנית ופילוגנטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעידן המודרני, הטקסונומיה התפתחה מאוד ומשתמשת במתודות מתקדמות שנקראות פילוגנטיקה וקלדיסטיקה.[6]
- ראיות גנטיות: במקום להסתמך רק על מראה חיצוני (שעלול להטעות עקב אבולוציה מתכנסת Homoplasy) ,[7]הטקסונומיה המודרנית משתמשת בנתונים מולקולריים (DNA ו-RNA) כדי לקבוע את מידת הקרבה הגנטית-אבולוציונית בין אורגניזמים.[8]
- שיקוף הקשרים האבולוציוניים: כיום, המטרה העיקרית של הטקסונומיה היא ליצור סיווגים שמשקפים במדויק את ההיסטוריה האבולוציונית. על-ידי השוואת רצפים גנטיים וקישור בין המורפולוגיה פנוטיפית למקור הגנטי (גנוטיפ)[9]
טקסונומיה כהוכחה לאבולוציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיווג הטקסונומי עצמו מהווה עדות חזקה לתורת האבולוציה.
- הומולוגיה (דמיון מבני): הגפיים הדומות (אנטומית) אצל יונקים שונים (אדם, חתול, לוויתן, עטלף) או צמחים בעלי פרחים מקובצות טקסונומית שונות בגלל תכונות יסודיות משותפות. האבולוציה מסבירה את הדמיון כתוצאה של התפתחות הדרגתית במהלך של שינויים בתנאי החיים שנמשך כ-3.5 מיליארד שנים, החל מיצירת פרוטו-תאים בארובות הידרותרמיות במהלך של האבולוציה האורגנית שהשתנה בהתאם לתנאי הסביבה כאשר שילוב של שינויי גנטי והמשכיות יוצרים הזדמנויות לפיתוח תכונות הנוספות על אותו בסיס גנוטיפי ראשוני. המערכת הביוכימית הבסיסית, המבוססת על מיטוכונדריה, ריבוזומים ואנזימים משותפים לכל בעלי החיים הרב תאיים .
- היררכיה מקוננת: העובדה שניתן לשלב את כל המינים בטבע בצורה עקבית ומקוננת (קבוצות בתוך קבוצות), במקום מיון אקראי, היא התוצאה הצפויה של תהליך של "הסתעפות עם שינוי" (Descent with Modification).שיוצרת את "עץ החיים".[10]
מיון מודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרגות המיון המקובלות הראשיות של עולם הטבע. לחצו על הדרגות השונות על מנת להגיע לערכים המורחבים עליהן.
שיטת המיון של ליניאוס מבוססת על דמיון בתכונות היצורים ובמראם. כיום, עם התפתחות הביולוגיה, הפכה שיטה זו למיושנת. שיטות מיון חדשות שהוצעו, מבוססות בעיקר על דמיון גנטי. כתוצאה מכך, קבוצות רבות של יצורים שנחשבו כיחידות סיסטמטיות, אינן עוד כאלה.
שיטות המיון המודרניות נוטות לחלק את היצורים לשלוש על-ממלכות:
- חיידקים אמיתיים (Bacteria)
- חיידקים קדומים (Archaea)
- אוקריוטיים (Eucaryota)
חיידקים אמיתיים וחיידקים קדומים הם יצורים חסרי גרעין (פרוקריוטיים) ואילו אוקריוטיים הם יצורים בעלי גרעין. האוקריוטיים עצמם ממוינים לקבוצות של חד-תאיים כפרוטוזואה ואצות ולשלוש ממלכות: בעלי חיים (Metazoa), פטריות וצומח (Viridiplantae). עם זאת, עד עתה לא הצליחה אף שיטה לתפוס את מקומו של מיון ליניאוס הנפוץ והביולוגים עדיין משתמשים בה רבות.
דרגות המיון הראשיות המקובלות כיום הן (ושמותיהן בלטינית ובאנגלית):
- על-ממלכה (Regoi, Domain): הרמה העליונה ביותר.
- ממלכה (Regnum, Kingdom): כוללת קבוצות רחבות של אורגניזמים. למשל, ממלכת בעלי החיים, ממלכת הצמחים, ממלכת הפטריות.
- מערכה (Phylum, Division[א]): קבוצה הכוללת מספר מחלקות. למשל, המערכה של בעלי החוליות.
- מחלקה (Classis, Class): קבוצה הכוללת מספר סדרות. למשל, מחלקת היונקים.
- סדרה (Ordo, Order): קבוצה הכוללת מספר משפחות. למשל, סדרת הפרימטים.
- משפחה (Familia, Family): קבוצה הכוללת מספר סוגים. למשל, משפחת ההומינידיים.
- סוג (Genus): קבוצה הכוללת מספר מינים. למשל, סוג האדם (Homo).
- מין (Species): הרמה הבסיסית ביותר, המייצגת אוכלוסייה של פרטים המסוגלים להתרבות ביניהם. למשל, המין האדם הנבון (Homo sapiens).
בנוסף, קיימות דרגות מיון משניות, אשר מהוות דרגות ביניים בין דרגות המיון הראשונות. למשל: תת-מערכה הנמצאת בין מערכה ומחלקה; על-משפחה הנמצאת בין סדרה ומשפחה; תת-משפחה ושבט הנמצאות בין משפחה וסוג; סקציה, series, ותת-סוג הנמצאות בין סוג ומין; ותת-מין, זן וגזע הנמצאות מתחת לדרגה מין.
המורכבות של הטקסונומיה מומחשת בשיטת מיון המערכה בעלי פרחים, הקבוצה הגדולה ואחת החשובות ביותר של הצמחים, שעברה שינויים רבים במשך הזמן, ככל שהתרחב הידע האנושי, והתגלו יחסים חדשים בין המשפחות השונות. המיון המסורתי, שמתבסס על מכלול התכונות החיצוניות והמבנה של כל פרט, מיוצג על ידי שיטת קרונקויסט שהוצעה ב־1981 על ידי ארתור קרונקויסט. עם זאת כיום ברור שהשיטה הזאת איננה מייצגת נאמנה את מהלך ההתפתחות האבולוציונית. ההסכמה הכללית לגבי מיון מערכת בעלי הפרחים החלה להתגבש רק עתה והיא מתבססת על תכונות משותפות המתבטאות ברמה הגנטית.[11]עבודה מרכזית בתחום זה נעשתה על ידי קבוצת APG, שפרסמה ב־1998 מיון חדש ומקיף. עם המשך המחקר הגנטי וגילוי ידע חדש, פורסם עדכון למיון זה בשנת 2003 ובשנת 2009.
עקרונות הטקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיון היררכי: האורגניזמים מסווגים בהיררכיה הכוללת מספר רמות: ממלכה, מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג, ומין.
- שם בינומי: כל אורגניזם מקבל שם מדעי דו-שמי: שם הסוג ושם המין. השם נכתב באותיות נטויות כאשר שם הסוג נכתב באות ראשונה גדולה ושם המין באותיות קטנות.
- זיהוי תכונות משותפות: המיון מבוסס על תכונות פיזיולוגיות, מורפולוגיות וגנטיות משותפות לאורגניזמים.
- פילוגנטיקה: המחקר של הקשרים האבולוציוניים בין מינים שונים המבוסס על נתונים גנטיים, מולקולריים ומורפולוגיים.
חשיבות הטקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הבנה של המגוון הביולוגי: הטקסונומיה מאפשרת להבין את השפע והגיוון של היצורים החיים על פני כדור הארץ.
- תקשורת מדעית: מתן שמות מדעיים מאפשר לחוקרים לתקשר ביניהם בצורה מדויקת ונטולת עמימות.
- שימור: זיהוי ומיון מינים מסייעים למאמצי שימור ולהגנה על מינים בסכנת הכחדה.
- מחקר אבולוציוני: הבנת הקשרים האבולוציוניים בין מינים שונים מאפשרת להבין את תהליכי ההתפתחות וההסתגלות של האורגניזמים.
אתגרים בטקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיון מורכב: התפתחות של מינים חדשים והכחדת מינים קיימים מחייבת עדכונים שוטפים במיון.
- נתונים גנטיים: עם התפתחות הגנטיקה המולקולרית, נדרשת התאמה בין ממצאים גנטיים לבין המיון המסורתי.
- הכרת המגוון: ישנם עדיין מינים רבים שלא תוארו ולא מוכרים למדע.
- שינויים במיון: המיון המדעי עשוי להשתנות עם גילויים חדשים ומחקרים עדכניים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טקסונומיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ITIS – אתר של ממשלות ארצות הברית, קנדה ומקסיקו למיון עולם הטבע[12]
- Tree of Life Web Project – אתר פרויקט עץ החיים
- היוזמה לטקסונומיה בישראל
- Global Biodiversity Information Facility (GBIF)
- Biodiversity Heritage Library
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בבוטניקה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ P. J. Darlington, Modern Taxonomy, Reality, and Usefulness, Systematic Zoology 20, 1971-09, עמ' 341 doi: 10.2307/2412346
- ^ Mariette Manktelow, History of Taxonomy, Dept of Systematic Biology Evolutionary Biology Centre Uppsala University Norbyv. 18D SE-752 36 Uppsala
- ^ Arthur Cronquist, On the Relationship Between Taxonomy and Evolution, TAXON 18, 1969, עמ' 177–187 doi: 10.2307/1218675
- ^ D. H. Valentine, Áskell Löve, Taxonomic and Biosystematic Categories, Brittonia 10, 1958, עמ' 153–166 doi: 10.2307/2804945
- ^ Common Descent: It's All or Nothing (updated chapter), wasdarwinwrong.com
- ^ Kevin de Queiroz, Jacques Gauthier, Phylogenetic Taxonomy, Annual Review of Ecology and Systematics 23, 1992, עמ' 449–480
- ^ Brian K. Hall, HOMOLOGY AND HOMOPLASY, Amsterdam: North-Holland, 2007-01-01, Handbook of the Philosophy of Science, עמ' 429–453
- ^ Paul C. Sereno, The Logical Basis of Phylogenetic Taxonomy, Systematic Biology 54, 2005-08-01, עמ' 595–619 doi: 10.1080/106351591007453
- ^ Donald H. Colless, Review of Phylogenetics: The Theory and Practice of Phylogenetic Systematics, Systematic Zoology 31, 1982, עמ' 100–104 doi: 10.2307/2413420
- ^ Brian K. Hall, Descent with modification: the unity underlying homology and homoplasy as seen through an analysis of development and evolution, Biological Reviews 78, 2003-08, עמ' 409–433 doi: 10.1017/S1464793102006097
- ^ H. C. J. Godfray, S. Knapp, Mark L. Blaxter, The promise of a DNA taxonomy, Philosophical Transactions of the Royal Society of London. Series B: Biological Sciences 359, 2004-04-29, עמ' 669–679 doi: 10.1098/rstb.2003.1447
- ^ המיונים בוויקיפדיה נעשים על פי אתר זה.
| ביולוגיה | |
|---|---|
|
