לואיז קוקס

לואיז קוקס
לידה	23 ביוני 1865; סן פרנסיסקו, ארצות הברית
פטירה	11 בדצמבר 1945 (בגיל 80); מאונט קיסקו, ארצות הברית
מקום לימודים	ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק; האקדמיה הלאומית לעיצוב ;
תחום יצירה	ציור
בן או בת זוג	קניון קוקס (1892–1919)
צאצאים	אלין קוקס

לואיז קוקס (באנגלית: Louise Cox;‏ 23 ביוני 1865 – 1945) הייתה ציירת אמריקאית הידועה בזכות דיוקנאות הילדים שלה.^[1] היא זכתה במספר פרסים במהלך הקריירה שלה.^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולנד קינג נולדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ב-23 ביוני 1865,^[3] לאנה סטוט וג'יימס קינג.^[4] משפחתה עברה לניו יורק כשהייתה ילדה.^[5]בשנת 1872, אנה קינג תבעה גירושין מבעלה, תוך שהיא מציינת יחס אכזרי ובלתי אנושי.^[6] ג'יימס סי קינג הורשע בגין רצח הקשור לתביעה זו בנובמבר 1872.^[7] בשנת 1880, כשהייתה בת 14, קוקס למדה בבית הספר הקטן של לוסי מקגווייר בדובר, ניו ג'רזי. כאשר למדה לראשונה בבית ספר לאמנות היא גרה עם אמה ואחותה פאולין.^[8]

ב-30 ביוני 1892, היא התחתנה עם המורה שלה קניון קוקס בבלמונט, מסצ'וסטס, בבית דודתה,^[8] הם כתבו מכתבים ארוכים זה לזה בתקופה שבה הייתה מורה בטולדו, אוהיו.^[5] במכתב שכתב לה ב-1887, הוא שיבח את כישרונה האמנותי והביע את אמונתו שתהיה לה קריירה מצליחה.

באותה שנה הוא הכריז עליה כתלמידה הטובה ביותר שלו^[9] בינואר 1892, לאחר שחזרה לניו יורק, הזוג התארס. שניהם הציגו את עבודותיהם באקדמיה הלאומית לעיצוב ובאגודת האמנים האמריקאים. באפריל 1893, קוקס עברה הפלה טבעית, והזוג הפליג לאירופה. הטיול, בין היתר לצורך החלמתה הרגשית, כלל נסיעות לפריז, איטליה והולנד.^[10]

נולדו להם שלושה ילדים. לאונרד, יליד 1894 שהיה מתכנן ערים ואדריכל. הבן אלין, שנולד שנתיים לאחר מכן, הפך לאמן, ידוע במיוחד בציורי הקיר שלו, ולעיצוב פנים. הבת קרוליין ילידת 1898 הייתה גם אמנית מוכשרת.^[11]

המשפחה התגוררה בניו יורק ברחוב מזרח 67 ובשנת 1910 התגוררה איתם אמה של קוקס, אנה טי קינג, סופרת.^[12] לאחר מות בעלה, ב-1919, קוקס התגוררה באיטליה, הוואי ובפרבר צפוני של ניו יורק. היא התגוררה בהונולולו, הוואי ב-1930 ועד 1935. ב-1940 היא גרה בניו קאסל, ווסטצ'סטר, ניו יורק. באותה תקופה היא הייתה בת 74 ועדיין פעלה וציירה בסטודיו.

היא מתה ב-11 בדצמבר 1945 בווינדהאם, קונטיקט.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עזרה כספית מדודה בבוסטון, קוקס למדה באקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק, במהלך תקופתה באקדמיה הלאומית לעיצוב, קוקס למדה סגנון אקדמי של ציור, המבוסס על סגנונו של ז'אן לאון ז'רום. לפי קוקס, עקרונותיו של ג'רום "התבססו על לימוד, יסודיות ומשמעת עצמית".^[13]

היא עזבה לאחר שנתיים כדי להירשם לליגה לסטודנטים לאמנות,^[14] בתמיכת חלקית על ידי חבר של אמה, ולמדה אצל תומאס דיוינג. היא קיבלה חינוך פחות מסורתי בליגה. חלק מהשיעורים נערכו בשיתוף פעולה על ידי התלמידים בלבד. במהלך סקיצה בהנחיית סטודנטים בכיתה היא למדה במהירות לפרש ולהבין צורות, שלדבריה "עזר לי בציור דיוקנאות מאוחר יותר של ילדים צעירים ופעילים" תלמידים התלבשו לפעמים בתלבושות מיתיות והיסטוריות, מה שהפך לנושא ציוריה.

בליגת הסטודנטים לאמנות פגשה קוקס את מדריך האמנות ובעלה לעתיד, קניון קוקס. מורה בעל מוניטין. קניון קוקס נבחר כמדריך לשנת 1885 עבור כיתת הנשים. המדריכים האחרים שלה כללו את ג'יי אלדן וויר, ג'ורג' דה פורסט ברוש וצ'ארלס יארדלי טרנר.^[14] היא נחשבה לתלמידה מושכת וחרוצה עם חוש הומור טוב.^[15]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור הנודע הראשון של קוקס היה "אוכלי הלוטוס", שהוצג באקדמיה הלאומית לעיצוב ב-1887, בתערוכת פריז ב-1889, ובארמון האמנויות היפות בתערוכה העולמית של קולומביה ב-1893 בשיקגו, אילינוי. ב-1893 הציגה קוקס את הציור, "פסיכה", בתערוכה שנתית עבור אגודת האמנים האמריקאים. היא נבחרה לחברה באותה שנה. האקדמיה הלאומית לעיצוב העניקה לה את פרס הלגרטן השלישי לשנת 1896 עבור "פומונה", ואת פרס הלגרטן השני לשנת 1904 עבור "האחיות".

החל משנת 1896 בילו קוקס ובעלה את הקיץ עם ילדיהם במושבת האמנים הגדולה הראשונה - מושבת האמנות קורניש בניו המפשייר.^[16] בקורניש היא ציירה ציורים של ילדיה וילדי המקומיים, שחלקם היו דיוקנאות מוזמנים.

היא נבחרה לשותפה באקדמיה הלאומית לעיצוב ב-1902. היא גם הפכה לחברה במועדון האמנות של ניו יורק.

היא ציירה טבע דומם, דמויות אידיאליות ודיוקנאות, אך הייתה ידועה בעיקר בזכות דיוקנאותיה של ילדים.

עבודותיה נמצאות בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, המוזיאון הגבוה לאמנות באטלנטה, ג'ורג'יה, מוזיאון סמיתסוניאן לאמנות בוושינגטון, והאקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק, היא נחשבה בין "אמני הוויטראז' המצטיינים", כגון רייט גודהו, דייוויד מייטלנד ארמסטרונג וויליאם ווילט.^[17]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא לואיז קוקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ The National Cyclopaedia of American Biography. pp. 301–302.
^ Mrs. Kenyon Cox, Portrait Painter: Artist's Widow, Recipient of Many Prizes, Dies—Known for Work with Children". The New York Times. December 12, 1945. p. 26.
^ "Louise Cox". American Art Museum.
^ John William Leonard. Woman's Who's who of America: A Biographical Dictionary of Contemporary Women of the United States and Canada, 1914-1915. American Commonwealth Company; 1914. p. 211.
^ ¹ ² Kenyon Cox. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919. Kent State University Press; January 1995
^ The Courts: Civil Notes. New York Herald-Tribune. August 31, 1872.
^ "The Pine Street Murder: Inquest by Coroner Herrman on the Body of O'Neil. Evidence of the Murdered Man's Wife A Verdict Against King Extraneous Evidence Excluded by the Coroner." New York Times. Article about November 18, 1872 murder
^ ¹ ² Howard Wayne Morgan. Kenyon Cox: 1856-1919 : a Life in American Art. Kent State University Press; January 1994.
^ Howard Wayne Morgan. Kenyon Cox: 1856-1919 : a Life in American Art. Kent State University Press; January 1994. P126
^ Kenyon Cox. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919. Kent State University Press; January 1995. ISBN 978-0-87338-517-6. p. 85, 118.
^ Ann Lee Morgan Former Visiting Assistant Professor University of Illinois at Chicago. The Oxford Dictionary of American Art and Artists. Oxford University Press; 27 June 2007
^ Kenyon and Louise Cox. Manhattan Ward 19, New York, New York. Thirteenth Census of the United States, 1910 (NARA microfilm publication T624, 1,178 rolls). Records of the Bureau of the Census, Record Group 29. National Archives, Washington, D.C
^ Richard Murray; Louise Howland King Cox (1987). "Louise Cox at the Art Students League: A Memoir". Archives of American Art Journal. The Smithsonian Institution. 27 (1): 16–17.
^ ¹ ² Louise Howland King Cox. Archived 2016-04-07 at the Wayback Machine National Academy Museum. Retrieved April 25, 2014.
^ Kenyon Cox. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919. Kent State University Press; January 1995. ISBN 978-0-87338-517-6. p. 15.
^ Howard Wayne Morgan. Kenyon Cox: 1856-1919 : a Life in American Art. Kent State University Press; January 1994. ISBN 978-0-87338-485-8. p. 185.
^ Edward F. Bergman. The Spiritual Traveler: New York City : the Guide to Sacred Spaces and Peaceful Places. Hidden Spring; 1 January 2001.

[1] The National Cyclopaedia of American Biography. pp. 301–302.

[2] Mrs. Kenyon Cox, Portrait Painter: Artist's Widow, Recipient of Many Prizes, Dies—Known for Work with Children". The New York Times. December 12, 1945. p. 26.

[3] "Louise Cox". American Art Museum.

[4] John William Leonard. Woman's Who's who of America: A Biographical Dictionary of Contemporary Women of the United States and Canada, 1914-1915. American Commonwealth Company; 1914. p. 211.

[הערה_אחת-5] ¹ ² Kenyon Cox. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919. Kent State University Press; January 1995

[6] The Courts: Civil Notes. New York Herald-Tribune. August 31, 1872.

[7] "The Pine Street Murder: Inquest by Coroner Herrman on the Body of O'Neil. Evidence of the Murdered Man's Wife A Verdict Against King Extraneous Evidence Excluded by the Coroner." New York Times. Article about November 18, 1872 murder

[הערה_שתיים-8] ¹ ² Howard Wayne Morgan. Kenyon Cox: 1856-1919 : a Life in American Art. Kent State University Press; January 1994.

[9] Howard Wayne Morgan. Kenyon Cox: 1856-1919 : a Life in American Art. Kent State University Press; January 1994. P126

[10] Kenyon Cox. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919. Kent State University Press; January 1995. ISBN 978-0-87338-517-6. p. 85, 118.

[11] Ann Lee Morgan Former Visiting Assistant Professor University of Illinois at Chicago. The Oxford Dictionary of American Art and Artists. Oxford University Press; 27 June 2007

[12] Kenyon and Louise Cox. Manhattan Ward 19, New York, New York. Thirteenth Census of the United States, 1910 (NARA microfilm publication T624, 1,178 rolls). Records of the Bureau of the Census, Record Group 29. National Archives, Washington, D.C

[13] Richard Murray; Louise Howland King Cox (1987). "Louise Cox at the Art Students League: A Memoir". Archives of American Art Journal. The Smithsonian Institution. 27 (1): 16–17.

[:0-14] ¹ ² Louise Howland King Cox. Archived 2016-04-07 at the Wayback Machine National Academy Museum. Retrieved April 25, 2014.

[15] Kenyon Cox. An Artist of the American Renaissance: The Letters of Kenyon Cox, 1883-1919. Kent State University Press; January 1995. ISBN 978-0-87338-517-6. p. 15.

[16] Howard Wayne Morgan. Kenyon Cox: 1856-1919 : a Life in American Art. Kent State University Press; January 1994. ISBN 978-0-87338-485-8. p. 185.

[17] Edward F. Bergman. The Spiritual Traveler: New York City : the Guide to Sacred Spaces and Peaceful Places. Hidden Spring; 1 January 2001.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]