לוויין גאוסינכרוני
לוויין גאוסינכרוני הוא לוויין במסלול גאוסינכרוני, עם זמן מחזור של הקפה השווה למחזור סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. לוויין כזה יגיע לאותו מיקום אחרי יום שלם, לאחר ביצוע מסלול שהוא וריאציה של אנלמה (analemma).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון הוצע לראשונה על ידי הרמן פוטוצ'יק (Herman Potočnik) בשנת 1928 והפך פופולרי לאור השימוש שעשה בו סופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק בפרסום שנקרא בזמנו "עולם אלחוטי ב-1945" (Wireless World in 1945). קלארק תיאר שלוש חלליות ענק מאוישות הנעות סביב כדור הארץ. הוא חי טרם פיתוח תורת האלקטרוניקה של מצב מוצק. כיום הלוויינים רבים, אינם מאוישים, ואינם גדולים במיוחד.
ידוע כיום כ"אבי הלוויינים הגיאוסינכרוניים", הרולד רוזן (Harold Rosen), מהנדס יהודי בחברת "Hughes Aircraft Company", המציא את הלוויין הסינכרוני הראשון, Syncom 2. הוא שוגר על רקטת Delta מ Cape Canaveral ביולי 1963. כמה חדשים לאחר מכן נעשתה שיחת הטלפון הראשונה בעזרת תקשורת לוויינית היא הייתה בין נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי וראש ממשלת ניגריה אבובכר טפאווה בלווה.
מקרים פרטיים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרה מיוחד של לוויין גאוסינכרוני הוא לוויין גאוסטציונרי שמסלולו גאוסינכרוני בדיוק מעל קו המשווה. סוג נוסף של מסלול גאוסינכרוני בשימוש על ידי לוויינים הוא הקפה טונדרה אליפטית.
