מארי ואמיל טאקט

מארי ואמיל טאקט
Marie Taquet-Martens
Émile Taquet

מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה	חסיד אומות העולם (23 בדצמבר 1987)
קישורים חיצוניים
יד ושם	מארי ואמיל טאקט

מארי טאקט מרטנס (בצרפתית: Marie Taquet-Martens; ‏1898 – 1989) ואמיל טאקט (בצרפתית: Émile Taquet‏; 1893 - 1971), היו בעל ואישה שהצילו ילדים יהודים בתקופת השואה ועל כך הוענק להם תואר חסידי אומות עולם.

קורות חיים

אמיל יליד בלגיה, שרת כקצין בדרגת קפטן בצבא הבלגי. בשנת 1918 הוא נשא לאשה את מארי, ילידת לוקסמבורג. הזוג הפעיל פנימייה לילדים בשם "בית המלכה אליזבת" ("Home Reine Elisabeth") בטירת פיינג (Château du Faing) ליד כפר ג'אמוין (Jamoigne-sur-Semois) בדרום מזרח בלגיה. הפנימייה פעלה בטירה מימי הביניים שהייתה בבעלותן של מסדר אחיות הצדקה של בזנסון (Sisters of Charity of Besancon), והפך בשנת 1941 לפנימיה עבור ילדים בעלי מוגבלויות.

הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים

בזמן כיבוש בלגיה על ידי הנאצים ב-1940, הוצב אמיל לנהל את הפנימייה שהוסבה לקלוט ילדים שאבותיהם שרתו בצבא. אמיל עסק בעבודה המנהלית ובתיאום עם גורמי הממשל בבריסל ומארי ניהלה את בית הספר. אמיל היה פעיל מאוד בתנועת ההתנגדות הבלגית . בנוסף לניהול הבית, ואחריות לאספקת מזון וביגוד לילדים, הוא היה אחראי על הפעילות המחתרתית של הרשת בה פעל, באזור כולו. ב-1942, שהו במקום 80 ילדים וב-1943 הצטרפו 80 נוספים. כמחצית הילדים ששהו בפנימייה היו יהודים. הם הובאו לפנימייה על ידי האב אנדרה ג'וזף (Joseph Andre), שזכה גם הוא בתואר חסיד אומות העולם לאחר שנסע ברחבי בלגיה ושכנע מנזרים, מוסדות ובתים פרטיים להחביא ילדים יהודים, והגברת איבון נווז'ן (Yvonne Nèvejean), שיצרו קשר עם "ועד ההגנה היהודי" (CDJ), ארגון יהודי מחתרתי שארגן מקומות מסתור עבור יהודים, והביע את נכונותו לעשות ככל יכולתו להציל כל יהודי שיופנה אליו.

בין 1942–1944, 83 בנים יהודים בגילאים 4–16, מצאו מקלט בפנימייה ובני הזוג והצוות נתנו לילדים יחס משפחתי, חם ואוהב. כל הילדים, יהודים ולא-יהודים, חולקו לקבוצות קטנות בראשות יועץ, על פי הדגם של תנועת הצופים. הילדים היהודים, שכל אחד מהם קיבל שם לא יהודי, הוסוו כתלמידים קבועים ומארי לימדה אותם איך להסוות את זהותם על מנת שלא להתגלות בפשיטות הגסטפו. בספטמבר 1943, ערך הגסטפו חיפוש בבית. כשנשאלה על ידי המפקד אם יש בפנימייה ילדים יהודיים, מרי השיבה בשלווה, "למה שיהיו פה ילדים יהודים? זה היה יכול להיות מסוכן מדי".

לאורך כל תקופת המסתור שלהם - למעט חודש אחד בקיץ 1944, בו סגל הפנימייה יצא לחופשה, הילדים לא סבלו מרעב או מחסור.

לצדם של בני הזוג טאקט עבד צוות מסור של מורים צעירים ויועצים שהקדישו עצמם לתלמידים. גברת טאקט הייתה הלב הפועם של הבית. היא התייחסה לילדים כאל ילדיה וניסתה לפצותם על העדר הורים. היא התעקשה לתת לכל ילד נשיקת לילה טוב לפני שהלכו לישון. הילדים דיברו על האווירה השמחה והנעימה בבית: "בשבילנו, האחוזה הפכה למחנה חופשה".

לאחר המלחמה

הטירה נשארה פתוחה עד יוני 1946 כיוון שרבים מהורי הילדים היהודים ששהו בה, לא חזרו מן המחנות.

הכרה והנצחה

ב-23 בדצמבר 1987, הכיר יד ושם במארי טאקט מרטנס, אמיל מרטנס וב-16 אנשים נוספים שסייעו להם בהצלת ילדי הפנימייה היהודיים, כחסידי אומות העולם. המסייעים הנוספים הם - Fernande Brack, André Buyle, Pierre-René Delvaux, Robert Delvaux, Yvon Filot, Jean-Marie Fox, Anne-Marie Geeraerts, Michel Gendebien, Paul Géoris, Jean Hardy, René Hardy, Maurice Lemoine, Marthe Martin-Adam, François Mertens, Marie-Thérèse Poncelet and Leonard Schmitz.

לקריאה נוספת

• The Path of the Righteous: Gentile Rescuers of Jews During the Holocaust - 1993 מרדכי פלדיאל

קישורים חיצוניים

• קרן ראול ולנברג הבינלאומית - מארי טאקט
• יד ושם - חסידי אומות העולם - משפחת טאקט, באתר "יד ושם" (באנגלית)
• יד ושם - מארי ואמיל טאקט מרטנס (אנגלית)