מגדל נבוישה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ביצורים, צינוק, מגדל, מוזיאון  |
| מיקום |
בלגרד |
| מדינה |
סרביה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה-15 |
| קואורדינטות | 44°49′38″N 20°26′52″E / 44.82727778°N 20.44788889°E |
|
(למפת בלגרד רגילה)   מגדל נבוישה | |
  | |
מגדל נבוישה (בסרבית: Кула Небојша; ביוונית: Πύργος Νεμπόισα; מילולית: "ללא חת"), המוכר גם בשמות המגדלור הלבן (בסרבית: Бела кула) ומגדל טימישוארה (בסרבית: Темишварска кула), הוא המגדל היחיד ששרד מימי הביניים ששייך למצודת בלגרד.[1] המגדל נבנה בתחילת המאה ה-15, והיה מגדל ההגנה הגדול של המבצר במשך מאות שנים. מאוחר יותר, המגדל שימש כצינוק ומ-2010, המגדל משמש כמוזיאון. המגדל ממוקם בסמוך ליד הנהרות סאווה ודנובה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המגדל נבנה בתחילת המאה ה-15, במהלך תקופת שלטונו של הדספוט סטפן לזרביץ' (אנ'), ששלט בבלגרד מ-1403, והפך אותו לבירת סרביה. המגדל לא תפקד כמו מגדל עוז, וככל הנראה היה "המגדל של הרודן". עמדת השמירה של המבצר הוקמה ליד המנזר מנסיה (אנ'). מגדל זה נהרס מפיצוץ במהלך המצור על בלגרד (אנ') ב-1690,[1] כאשר האימפריה העות'מאנית לקחו את השליטה על בלגרד מידי האוסטרים.[2] הפיצוץ השמיד את החלק הגדול של קטע העיר הקטנה במבצר (אזור שבין "שער דפטרדר" לאנדרטת פובדניק (אנ') המודרנית), כולל המגדל עצמו.
לאחר שהשליטה על בלגרד חזר לאימפריה העות'מאנית, העות'מאנים החליפו את המגדל בצינוק. כתוצאה מכך, המגדל איבד את חשיבותו הצבאית. בשל התנאים האיומים והנוהג לחנוק את האסירים ולזרוק את גופתיהם דרך פתחי המגדל לנהרות שהוא נמצא לידם, הפך מגדל נבוישה לאחד הסמלים האפלים ביותר בבלגרד. השבוי המפורסם ביותר היה המהפכן והמשורר היווני ריגאס פראיוס, שנחנק יחד עם חבריו ב-1798. שליט בלגרד (אנ') מתודיוס (אנ') נהרג גם הוא במגדל ב-1801.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה הביא הנהר סאווה גופות שצפו כל הדרך ממחנה הריכוז יאסנובאץ, כמעט 300 קילומטרים (190 מיל) במעלה הזרם. הדייגים הוציאו את הגופות מהמים וקברו אותם סביב המגדל. למרות זאת, גופות אלו אינן מסומנות.[3][4]
ב-1948, לאחר החלטת אינפורמבירו (אנ') והפיצול היוגוסלבי-סובייטי, החלה בניית בונקר חדש באזור, כאשר בזמן הבנייה, התגלה ביצור עבה של מגדל נבוישה המקורי. הביצור נהרס, וב-1949 בניית הבונקר הסתיימה. הנקודה הגבוהה ביותר של הבונקר הייתה כיפת התותח ששימשה ליחידות הארטילריה והצבא. המבנה ננטש מאוחר יותר, ונפתח לציבור הרחב בדצמבר 2012, לאחר ששוחזר מ-2007 ועד לפתיחתו בעלות של יותר מ-1.4 מיליון אירו.[5] בתוך המבצר, יש חלקים מהמלאי משנות ה-50 של המאה ה-20: דלתות בטיחות, מיטות, אוורור, מיכלי מים וכו'.[6]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מגדל נבוישה, מבט ממצודת בלגרד -
מגדל נבוישה -
מגדל נבוישה -
לוח הזיכרון של ריגאס פראיוס -
מבט דרך חלון המגדל -
הכניסה למוזיאון, לאחר השחזור
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 "Nebojša tower" (בסרבית). Kulanebojsa.rs. 2014. ארכיון מ-2018-12-04. נבדק ב-2020-10-09.
- ^ Dictionary of Battles and Sieges: A-E, by Tony Jaques (ארכיון)
- ^ N.C. (23 בדצמבר 2013). "Kula Nebojša: Biser Kalemegdana pored koga počivaju žrtve Jasenovca" (בסרבית). Telegraf.rs. ארכיון מ-2016-06-28. נבדק ב-2020-10-08.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ M.M. (19 בדצמבר 2015). "Kula Nebojša: Od ozloglašene tamnice do simbola Beograda" (בסרבית). Dnevno.rs.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ Daliborka Mučibabić (19 בנובמבר 2010), "Sazvežđe grčkih i srpskih slobodara", Politika (בסרבית), ארכיון מ-2020-10-09, נבדק ב-2020-10-08
{{citation}}: (עזרה) - ^ Dimitrije Bukvić (29 בדצמבר 2011), "Kameni "mesojedi" ispod Kalemegdana", Politika (בסרבית)
{{citation}}: (עזרה)