דנובה

נהר דנובה
Dunărea

גשר מריה-ואלריה על הדנובה המחבר בין הונגריה לסלובקיה
אורך	2,852 ק"מ
גובה מוצא הנהר	925 מטרים
ספיקה ממוצעת	6,700 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	795,686 קמ"ר
מוצא	בריגאך (48°6′24″צפ 8°16′51″מז), ברג (48°5′44″צפ 8°9′18″מז)
שפך	הים השחור (45°13′3″צפ 29°45′41″מז)
מדינות באגן הניקוז	(29% מהאגן) (11.6%) (10.2%) (10%) (7%) (5.9%) (5.9%) (4.6%) (4.4%) (3.8%) (2.9%) (2%) (1.6%) (0.9%) (0.2%)
נהר הדנובה, מודגש, ויובליו אגני הניקוז של יובלי הדנובה העיקריים

דַנוּבָּה (בגרמנית: Donau; ברומנית: Dunăre; בהונגרית: Duna; בבולגרית: Дунав; בסרבו-קרואטית: Dunav; בסלובקית: Dunaj; באוקראינית: Дунай) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורך הדנובה תלוי בקביעת נקודת המוצא - מהעיירה דונאושינגן, מקום המפגש בין נחל הברג ונחל הבריגאך האורך הוא 2,852 ק"מ וממוצא הברג האורך הוא 3,019 ק"מ.

הדנובה נובע באזור היער השחור בגרמניה ונשפך לים השחור דרך כמה זרועות העוברות בצורת דלתה בתחום רומניה ואוקראינה. הנהר עובר דרך 10 מדינות, כשהוא מתפצל ומתאחד שוב ושוב ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלאבה, בודפשט ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

נהר הדנובה הוא החלק המרכזי במערך של תעלות מים חפורות המאפשרות שיט רצוף מקונסטנצה שברומניה ועד רוטרדם שבהולנד תוך חציית אירופה.

אטימולוגיה

בכתבים היוונים הקדומים הנהר מכונה איסטרוס (Ἴστρος), היסטר, דאנאיסטר ובכתבים הלטיניים בשם דאנוביוס.

השם דאנוביוס הוא אחד ממספר שמות נהר אירופיים שמקורם במילה הפרוטו-הודו-אירופאית דאנו (da-nu), שמשמעה "נהר". שמות אחרים של נהרות באירופה, הנגזרים מן אותו השורש, הם: נהר הדונאצ'ק, נהר דווינה, נהר דון, נהר סוורסקי דונץ, נהר דנייפר, נהר דניסטר ונהר דונסה. בשפה הסנסקריטית ריגוודית, "דאנו" פירושו "נוזל" או "ירידה". באווסטית, פירוש המילה הוא "נהר".

במיתולוגיה יוונית איסטרוס הוא בנם של טתיס ושל אוקיינוס. משמו הרומי של הנהר נגזר גם השם דנוביוס (Danuvius), שמו של אל נהר הדנובה הרומי.

הדנובה באולם

איים וגשרים בדנובה באזור וינה

הדנובה בסלובקיה

היובלים

במהלך דרכה מהמוצא ועד השפך בים השחור הדנובה פוגשת וקולטת את מימיהם של יובלים רבים מאוד. בטבלה המוצגת, כאן, למטה, יפורטו היובלים שאורכם מעל 140 קילומטרים. הטבלה מוגשת לפי סדר היובלים מהמוצא ועד השפך. המרחקים נתונים בקילומטרים. הספיקה מחושבת במטרים מעוקבים בשנייה.

שם היובל	הגדה	מרחק מהשפך	אורך היובל	ספיקה	הערות
אילר	ימין	2587,9	147	71
לך (נהר)	ימין	2496,4	264	114
אלטמול	שמאל	2411,6	220	16
נאב (נהר)	שמאל	2385,3	165	50
רגן	שמאל	2379,2	169	40
איזר (נהר בגרמניה)	ימין	2281,7	295	175
אין (נהר)	ימין	2225,2	518	738
טראון (נהר)	ימין	2125	153	135
אנס (נהר)	ימין	2111,8	254	195
קאמפ (נהר)	שמאל	1985	153	9
מוראבה	שמאל	1880,3	358	109
לייתה	ימין	1830	180	10
ראבה (נהר)	ימין	1794	250	18
ואה (נהר)	שמאל	1765	403	152
חרון	שמאל	1716	298	55
איפל	שמאל	1708,2	233	21
קאפוש	ימין	1498	113	4,4
דראווה	ימין	1382,5	749	670
טיסה (נהר)	שמאל	1214,5	1308	813	הארוך ביותר
סאווה	ימין	1170	945	1722	השופע ביותר
טימיש	שמאל	1150	340	47
מוראבה הגדולה	ימין	1104,5	185	255
טימוק הגדול	ימין	845,7	203	24
ז'יו	שמאל	691,6	331	94
איסקר (נהר)	ימין	637	368	54
אולט (נהר)	שמאל	600,6	737	90
יאנטרה	ימין	536,7	285	47
ודאה	שמאל	530	224	12
ארג'ש (נהר)	שמאל	432	327	73
יאלומיצה	שמאל	231,1	417	40
סירט (נהר)	שמאל	155,1	596	230
פרוט (נהר)	שמאל	134,1	953	110

ערים גדולות שהדנובה עוברת דרכן

מפת אירופה עם מסלול הדנובה

• אולם - גרמניה
• אינגולשטאדט - גרמניה
• רגנסבורג - גרמניה
• לינץ - אוסטריה
• וינה - בירת אוסטריה
• ברטיסלאבה - בירת סלובקיה
• גיור - הונגריה
• בודפשט - בירת הונגריה
• נובי סאד - סרביה
• בלגרד - בירת סרביה
• דרובטה-טורנו סברין - רומניה
• רוסה - בולגריה
• בראילה - רומניה
• גאלאץ - רומניה

גבולות

בהיות נהר הדנובה מכשול טבעי משמעותי למעבר בני אדם הוא שימש ועדיין משמש גם כגבול מדיני בין מדינות שונות.

במאות הראשונות של הספירה הנוצרית הדנובה היווה הגבול הצפוני של האימפריה הרומית.

בין סרביה ובין קרואטיה יש מחלוקות בנוגע לגבול באזור בו עוברת הדנובה - הן חלוקות על הגבול המסומן על ידי הנהר, כי הנהר שינה את מסלולו בעקבות עבודות הנדסיות במאה ה-19, לכן יש מסלול נוכחי ומסלול קודם.

לאחר שנסיכויות הדנובה זכו בעצמאותן, היווה דנובה הגבול בינן ובין האימפריה העות'מאנית. לאחר שגם סרביה ובולגריה זכו לעצמאותן, הדנובה סימנה חלק מהגבול בין סרביה ובין רומניה וחלק גדול מהגבול בין בולגריה ובין רומניה. הזרוע המזרחית של שפך הדנובה היוותה גבול בין רומניה ובין האימפריה הרוסית ולאחר מכן בין רומניה ובין ברית המועצות. לאחר התפרקות ברית המועצות היא מהווה גבול בין אוקראינה ובין רומניה.

לאחר קבלת עצמאותה מולדובה חיפשה פתרון לכך שאין לה יציאה לים. ב-23 באוקטובר 1992 נערך פרוטוקול בין שתי המדינות, מולדובה ואוקראינה וב-1999 חתמו, הפוליטיקאי המולדובני וסילי שובה והאוקראיני פטרו פורושנקו, על הסכם בו מולדובה מעבירה לאוקראינה שטחים בקרבת הדניסטר בגודל של 10.5 קילומטרים רבועים, שטחים הכוללים את אזור הכביש האוקראיני ובתמורה מעבירה אוקראינה לידי מולדובה שטח דומה באזור ג'יורג'יולשט על חוף הפרוט בשפך שלו לדנובה, בקרבת הגבול הרומני, שטח הכולל חוף, שנוצל בהמשך לבניית נמל ג'יורג'יולשט, הנמל המולדבי היחיד, אליו יכולות להגיע ספינות ים.

איים בדנובה

השטח המכוסה במי הדנובה גדול למדי, אף על פי שהוא קטן או גדל בהתאם לספיקת הנהר ויובליו. בשטח הזה יש 912 איים עם שטח מצטבר של 138,000 הקטרים. גם מספרים אלה משתנים בהתמדה, כי זרם הנהר מכרסם בחופי האיים עד כדי הריסתם הגמורה של איים מסוימים ובו זמנית מביא סחופת, שמרחיבה איים קיימים או אפילו יוצרת איים חדשים.

בחלק מהאיים, דוגמת האי צ'פל, יש מתיישבים וברבים מהם יש צמחייה ובעלי חיים. אדה קלה היה אי על הדנובה בדרום מערב רומניה, בסמוך לגבול עם סרביה. אורך האי היה כ-1,7 קילומטרים ורוחבו 500 מטר. האי הוצף במסגרת בניית אגם הצבירה עבור תחנות הכוח ההידרו-חשמליות של רומניה וסרביה (בתחילה יוגוסלביה) בשערי הברזל. על האי חיו, לפני הצפתו, כ-600 תושבים, מרביתם ממוצא טורקי, שהתפרנסו מגידול עצי פרי וורדים מהם הופקו שמן ורדים ובושם ורדים, תיירות ומסחר. התושבים פונו ופוצו חלקית. חלקם עקרו לאי שימיאן הקרוב, חלקם עברו לדוברוג'ה וחלקם היגרו לטורקיה. מבנים היסטוריים וקברים הועברו לאי שימיאן בכוונה להפכו לאתר תיירות.

כפי שפעולות האדם הביעו להיעלמות האי אדה קלה, פעולות אדם אחרות גם יצרו איים, כמו במקרה של אי הדנובה.

גשרי הדנובה

ערך מורחב – גשר טראיאנוס

שחזור של גשר טראיאנוס

רוחב הדנובה מחייב קיומם של גשרים לצורכי מעבר מגדה אחת לשנייה. המעבר דרוש לצרכים אזרחיים, כמו מסחר וביקורים, אך גם לצרכים צבאים, כמו מעבר צבאות ואספקה עבורם. לאחר המלחמה הראשונה של האימפריה הרומית בממלכת דאקיה יזם טראיאנוס בניית גשר על הדנובה, גשר טראיאנוס, שנבנה על ידי אפולודורוס מדמשק ושימש את הצבא הרומאי במלחמה השנייה נגד ממלכת דאקיה. הגשר היה באורך 1135 מטרים ושרידים ממנו קיימים עדיין.

גשר מעל הדנובה בבירת אוסטריה, וינה

ערך מורחב – הגשר החדש (ברטיסלאבה)

מאז אפולודורוס אדריכלים רבים בנו גשרים מעל הדנובה, כדי לאפשר מעבר מגדה אחת לראותה.

רכבת נוסעת על גשר מעל הדנובה בבירת אוסטריה, וינה

הגשרים בבודפשט

כיכר אדם קלארק, גשר השלשלאות שמעל הדנובה, פשט ובזיליקת אישטוון הקדוש. מבט מראש הפוניקולר המוביל לגבעת המצודה שבבודה

בודפשט, בירת הונגריה, היא, אחרי וינה, הגדולה בערים דרכן עוברת הדנובה ומשום כך מודגש בה הצורך בגשרים. בין צדה המערבי והמזרחי של הדנובה, בעבר שתי ערים נפרדות, מחברים 15 גשרים. במרכזה של בודפשט ארבעה גשרים היסטוריים, המהווים עורק תחבורה מרכזי בעיר ואף שכיות חמדה תיירותיות.

הגשרים מופיעים לפי הסדר מצפון לדרום.

גשר מרגיט

ערך מורחב – גשר מרגיט

הגשר, שנבנה בשנת 1876, מחבר את האי מרגיט עם בודה ופשט. בתחילה נבנה הגשר ללא גישה לאי, אך זו נוספה בשנת 1900.

גשר השלשלאות

ערך מורחב – גשר השלשלאות

גשר השלשלאות

גשר השלשלאות (Lánchíd) גשר הקבע הראשון על פני הדנובה נבנה בין 1839 ל-1849. הגשר תוכנן בידי האנגלי ויליאם טירני קלארק, ונבנה בידי המהנדס האנגלי אדם קלארק. בשני קצות הגשר פסלי אריות מעוטרים. במהלך מלחמת העולם השנייה פוצץ הגשר, אך נבנה מחדש בשנת 1949. הגשר מוביל אל מנהרה החצובה בהר מתחת לגבעת המצודה, ואורכה 350 מטר. המנהרה נפתחה בשנת 1856. בכיכר אדם קלארק שליד הגשר, נמצא מונומנט בגובה שלושה מטרים העשוי אבן גיר בצורת הספרה 0 - זהו קילומטר אפס של בודפשט ושל הונגריה כולה. מראהו של הגשר, כאשר מצדו האחד גבעת המצודה והמונומנטים הלאומיים שעליה, ומצדו השני בניין הפרלמנט, הוא אחד המראות היפים בבודפשט.

גשר ארז'בט (אליזבת)

ערך מורחב – גשר אליזבת

גשר ארז'בט (Erzsébet híd) קרוי על שמה של מלכת הונגריה, אליזבת (סיסי) שנרצחה בשנת 1898. פסלה של סיסי ניצב בצדו המערבי של הגשר. הגשר נבנה בשנת 1903 ובעת בנייתו היה הגשר הארוך בעולם שאינו נסמך על עמודי תמיכה במרכזו. במלחמת העולם השנייה פוצץ הגשר ונהרס, אך תוכנן מחדש ונבנה שוב בשנת 1964.

גשר החירות

ערך מורחב – גשר החירות

גשר החירות (Szabadság híd) נבנה בשנת 1896 לרגל חגיגות אלף השנים לכיבושה של הונגריה בידי המדיארים. במקור נקרא הגשר על שם הקיסר פרנץ יוזף, שגם חנך אותו. מצדו האחד השוק המקורה של בודפשט, ומצדו השני גבעת גלרט. גם גשר זה נהרס בזמן מלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש.

הגשרים ברומניה

מראה של גשר המלך קרול הראשון בשנת 1902

ערך מורחב – גשר המלך קרול הראשון

ברומניה הוקם לראשונה גשר מעל הדנובה לקראת סוף המאה ה-19 וזה היה גשר המלך קרול הראשון, בזמנו הגשר הארוך ביותר באירופה.

התעלות שמתחברות לדנובה

נתיב השיט המבוסס על הדנובה והחוצה את אירופה מקונסטנצה עד רוטרדם

תעלת דנובה-הים השחור

ערך מורחב – תעלת דנובה-הים השחור

תעלת דנובה-הים השחור, המכונה ברומניה גם בשם "Magistrala Albastră" ("הדרך המהירה הכחולה"), היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה מתאימה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור, ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה שעל הים השחור עד רוטרדם שלחוף הים הצפוני ולאוקיינוס האטלנטי.

עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת בוצעו בין 1984 לבין 1987. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מניבות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה.

במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה.

תעלת מיין-דנובה

ערך מורחב – תעלת מיין-דנובה

תעלת מיין-דנובה

תעלת מיין–דנובה, המכונה גם בשם "תעלת אירופה", היא תעלה חפורה בבוואריה, באורך 171 קילומטרים, המחברת החל מ-1992, את הנהרות מיין ודנובה במסלול המאפשר שיט נהרות. התעלה הזאת היא חלק מדרך השיט החוצה את אירופה מרוטרדם עד קונסטנצה.

תעלת דנובה–הים השחור (אוקראינה)

ערך מורחב – תעלת דנובה–הים השחור (אוקראינה)

תעלת דנובה-הים השחור הידועה גם כתעלת ביסטרי היא תעלת שיט חפורה בשטח אוקראיני המאפשרת שיט בין הדנובה ובין הים השחור.

התעלה, שעבודות לחפירתה התחילו ב-2004, היא בת 162 קילומטרים ומיועדת לכלי שיט עם שוקע של עד 7,2 מטרים. התעלה מתחרה מסחרית בתעלת סולינה הסמוכה, ברומניה, לכן חפירתה הובילה למתיחויות בין שתי המדינות.

תעלת דנובה-בוקרשט

ערך מורחב – תעלת דנובה-בוקרשט

תעלת דנובה-בוקרשט היה פרויקט שנועד לאפשר שיט נהרות מבוקרשט לים השחור דרך הדנובה.

העבודות לביצוע הפרויקט החלו ב-1986, אך ב-1989, לאחר המהפכה הרומנית, נפסקו לחלוטין, למרות שכבר בוצעו 70% מהפרויקט. קיימים נימוקים למען חידוש העבודות וגם נגד החידוש ובמהלך השנים נגנבו לוחות בטון ופריטים שונים וחלקים אחרים ניזוקו. ההתנגדות העיקרית נובעת מזיהוי הפרויקט עם המשטר הקומוניסטי מלפני המהפכה.

שערי הברזל

ערך מורחב – שערי הברזל

שערי הברזל הוא שמו של קטע מתוואי הדנובה, באורך 134 קילומטרים, במפגש הרי הקרפטים עם הרי הבלקנים, בגבול רומניה עם סרביה.

שערי הברזל הוא קניון שחצב נהר הדנובה בסלעי ההרים בדרכו אל הים השחור. המעבר צר ושימש בימי קדם מקום נוח להציב בו מארבי שודדים לעוברי הדרך וגם למארבים צבאיים נגד פולשים.

בתקופה המודרנית הוקם במקום סכר עבור תחנת הכוח ההידרואלקטרית שבקרבת העיר אורשובה. בקטע הסרבי של הקניון יש פארק לאומי בשם "דרדפ".

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנתה במקום תחנת כוח הידרואלקטרית. בעקבות בנייתה הוצף האי אדה קלה ותושביו פונו לאזורים אחרים.

הדלתה של הדנובה

ערך מורחב – הדלתה של הדנובה

הדלתה של הדנובה היא דלתה הממוקמת במחוזות טולצ'ה ברומניה ומחוז אודסקאיה באוקראינה, שעל שפת הים השחור, היא הדלתה הגדולה ביותר (3,446 קמ"ר) והשמורה ביותר באירופה.

• תמונות מהדלתה של הדנובה:

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

הוועדה האירופאית לדנובה

ערך מורחב – הוועדה האירופאית לדנובה

היכל הוועדה בעיר הנמל סולינה, ברומניה

הוועדה האירופאית לדנובה זו ועדה בינלאומית, שהוקמה לאחר מלחמת קרים, במסגרת חוזה פריז (1856) ונועדה להסדיר את השיט והמסחר לאורך הדנובה. מושב הוועדה נקבע בגאלאץ ושני מושבים נוספים בסולינה ובטולצ'אה.

על הוועדה הוטל להכשיר את נתיבי השיט של הדנובה התחתונה (מבראילה עד הים השחור) למעבר אוניות ים, כדי שניתן יהיה להוביל בהן את הדגנים מרומניה לארצות מערב אירופה, שם היה ביקוש גדול לחיטה מרומניה, מבלי להעבירם מספינה לספינה, תהליך שעיכב וייקר את הסחר בדגנים.

החשיבות הכלכלית

"נהר הדנובה", טען נפולאון בונפרטה, "הוא מלך נהרות אירופה" וכראוי לתואר כזה, הדנובה אכן חשובה מאוד לתושבי מרכז ומזרח אירופה בדרכים רבות ושונות.

מי שתייה

מי הדנובה ויובליה מהווים את מקור מי השתייה של כ-10 מיליון בני אדם המתגוררים ביישובים באגן ההיקוות שלה. נכון לשנת 2004, כשליש ממי השתייה באזור שטוטגרט ומחוז דנובה עילית במדינת באדן-וירטמברג בגרמניה, מקורם במי הדנובה המטוהרים, ובשיעור נמוך יותר בערים נוספות לאורכה כגון אולם ופסאו. באוסטריה ובהונגריה נעשה שימוש מועט במי הדנובה לצורכי שתייה בעיקר בגלל הצורך בטיהור מסיבי שלהם. ברומניה רק באזורים מעטים, בהם רמת הזיהום נמוכה, ניתן להשתמש במי הדנובה לשתייה.

תובלה ומסחר

הדנובה משמשת כנתיב תובלה חשוב. פתיחת תעלת מיין-דנובה, איפשרה יצירת קשר תעבורתי על גבי ספינות בין הים השחור לבין מערב אירופה ונמל רוטרדם. תוכניות לשיפור התעבורה בנתיב המים הכרוכות בפעולות בינוי בהיקפים נרחבים, נתקלות בהתנגדויות של ארגוני איכות הסביבה.

התעבורה בנתיב הדנובה אינה חסרת סכנות, כך היה למשל בטביעת הספינה מוגושואיה.

בחלק התחתון של הדנובה, בסרביה, בבולגריה וברומניה יש גם תופעות של שוד ימי

דיג

דיג בדנובה

הדיג בדנובה, אשר היווה מקור פרנסה עיקרי ובעל ערך כלכלי חשוב לתושבים המתגוררים לאורכו בימי הביניים, איבד מחשיבותו וכיום רק דייגים מעטים מתפרנסים ממנו בנקודות מסוימות לאורכו ובאזור הדלתה של הדנובה, שם הוא מגלם עדיין ערך כלכלי. הדיג הספורטיבי מפותח וזוכה לפופולריות, כולל תחרויות מסוקרות בטלוויזיה. כדי להגן על המגוון יש מגבלות חוקיות לגבי צורות הדיג וכמות הדגה המותרת באיסוף.

מקרל הים השחור עולה במעלה הנהרות הנשפכים לים השחור, כולל הדנובה, כדי להטיל ביצים וזו הזדמנות לדייגים. פסטיבל המקרלים, שמתנהל החל משנת 2000 ביום ראשון של הפרחים. ב-2017 נחוג הפסטיבל ה-16 ביום 9 באפריל, על המישור התחתון של טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ.

באזור גאלאץ, באוגוסט 2013, פרופסור מיכאי קאדינויו הצליח לדוג שפמנון אירופי באורך שניים וחצי מטר ובמשקל 115 קילוגרם.

הדג הגדול ביותר שתועדה לכידתו בדנובה הוא בלוגה, שנדוג על ידי קבוצת עיתונאים בריטיים ב-1962, בדלתה של הדנובה - משקל הדג עלה על 900 קילוגרמים.

תיירות

ערך מורחב – טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ

בכל המדינות אשר לאורך הדנובה מפוזרים אזורים בעלי משמעות תיירותית כגון אזורי נופש, שמורות טבע ופארקים לאומיים. לאורך גדת הנהר, נמתח לאורך כ-2,900 קילומטר, "שביל האופניים של הדנובה" המהווה נקודת משיכה תיירותית חשובה.

הדנובה מאפשר שיט עליה ובשיט תיירותי הספינה משמשת כמלון צף הנע מאתר לאתר.

היסטוריה

גשר טראיאנוס בתבליט על עמוד טראיאנוס

במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש. מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.

מקורות יוונים-ביזנטים שונים תיארו בשנים 1047-1046 ששבטי הפצ'נגים חצו את הדנובה הקפואה עם הבהמות שלהם (אחד המקורות אף מעריך את מספרם בכ-600,000 איש). תיאורים אלו מעלים אפשרויות היסטוריות שונות, ביניהן עדות אפשרית לקיצוניות עזה במיוחד של מזג האוויר באזור באותן השנים, וכן חיזוק אפשרי להשערות לפיהן אגדות שונות על חציית הדנובה ברגל - אשר מזוהות עם ההונים ונחשבות למיתוסים - אולי נכונות בחלקן.

הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים. בשלהי ימי הביניים השתמשו אף הטורקים העות'מאנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.

במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מאנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה. בשנת 1856 נחתם חוזה פריז שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה לסרביה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בחוזה ורסאי.

אנדרטת "נעליים על הדנובה" לזכר הקורבנות היהודים שנורו על גדות הדנובה בידי אנשי צלב החץ ההונגרים בסוף מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב על ידי מדיניות מסך הברזל של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.

בתחילת שנות ה-90 סלובקיה היטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי. סכר זה היה פרויקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.

ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3,500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.

בשנת 1999, עקב הפצצת שלושה גשרים על ידי כוחות נאט"ו, נפגעה קשות התעבורה בנהר הדנובה בתחומי סרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.

בתרבות ובאמנות

• "הדנובה הכחולה" הוא שמו של קטע מוזיקלי מפורסם בסגנון הוואלס, מאת המלחין האוסטרי יוהאן שטראוס. "גלי הדנובה" הוא קטע מוזיקלי בסגנון ואלס מאת המלחין הרומני יוסיף איוונוביץ'. "סיפורי הדנובה" הוא שמה של סימפוניה מאת המלחין האוסטרי-אמריקני ג'ו זאווינול.
• הדנובה מוזכרת בהמנון הלאומי של בולגריה לשם תיאור יופייה הטבעי של הארץ. בשירי העם הליטאיים מוזכרת הדנובה יותר מאשר הנמן, הנהר הארוך בליטא.
• אסכולת הדנובה התפתחה בציור הגרמני במאה ה-16, כסגנון של ציורי נוף וטבע.
• ספן הדנובה הוא שמו של ספר מאת הסופר הצרפתי ז'ול ורן וברכזו שיט לאורך כל הנהר.
• המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין כתב שיר על הנהר בשם "Der Ister" (איסטר הוא שמו הלטיני הקדום). אודות השיר העביר היידגר סדרת הרצאות, ונוצר סרט קולנוע בשם זה בעקבותיו.
• הדנובה מוזכרת כאתר התרחשויות במספר רב של סרטי קולנוע.
• בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים" מוזכרת ספינת חלל מסוג דנובה.
• ישנו ניגון חסידי של חסידות חב"ד הנקרא "ניגון דונאיי" (שמו של נהר הדנובה ברוסית), המתוארך לסביבות שנת 1800. ניגון דונאיי הוא ניגון רגוע ושלו, ובא לרמז על הרועה ההולך בעקבות צאנו על שפת הנהר הזה, ומפיו מתפרץ שיר געגועים בקול ערב ונעים.

תמונות של הדנובה

• 

  המקום בו נהר הדנובה נוצר ממפגש בין הנהרות ברג ובריגאך, היער השחור, גרמניה

• 

  נהר הדנובה ברגנסבורג ביום

• 

  נהר הדנובה ברגנסבורג בלילה

• 

  רובע המשרדים בווינה, על גדות הדנובה

• 

  נוף הנהר בברטיסלבה, בירת סלובקיה

• 

  בניין הפרלמנט ההונגרי על גדת הנהר בבודפשט

• 

  גשר על הדנובה בבודפשט

• 

  טירה בעיר הסרבית נובי סאד

• 

  הדנובה בפארק שערי הברזל בגבול שבין סרביה לרומניה

• 

  דצ'באל (פסל) ענק על גדת הדנובה

• 

  נהר הדנובה בעיר ניקופול בחורף

• 

  הדנובה בעיר בראילה שברומניה

• 

  טיילת מצוקי הדנובה בגאלאץ, הנמל הגדול ביותר על הדנובה

• 

  תא שיט בתעלת דנובה-הים השחור, בנבודאר

• 

  שקנאים בדלתת הדנובה

ראו גם

• ביצת יאלומיצה

לקריאה נוספת

• ניק ת'ורפ, הדנובה, מסע במעלה הנהר מהים השחור אל היער השחור, מאנגלית: אורי שגיא, הוצאת עם עובד, 2018

קישורים חיצוניים

• אורנה כהן, ‏שייט קסום על הדנובה, באתר GoTravel
• דנובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)