דנובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נהר דנובה
MariaValeriaBridge.jpg

גשר מריה-ואלריה על הדנובה המחבר בין הונגריה לסלובקיה
אורך 2,860 קילומטר
גובה מוצא הנהר 925 מטר
ספיקה ממוצעת 6,700 מ"ק לשנייה
אגן הניקוז 795,686 קילומטר רבוע
מוצא בריגאך, באזור היער השחור בגרמניה
שפך הים השחור
מדינות באגן הניקוז גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה
אגן המיקוז של נהר הדנובה
נהר הדנובה בבודפשט
הדנובה באולם

הדנובה (גרמנית: Donau; רומנית: Dunăre; הונגרית: Duna; קרואטית: Dunav; אוקראינית: Дунай; פולנית: Dunaj; יוונית קדומה: istros) הוא הנהר השני באורכו באירופה, אחרי נהר הוולגה. אורכו של הדנובה: 2,860 ק"מ.

מקור שמו הוא במילה Danubius, שמו של אל הנהרות הרומי.

הדנובה נובע באזור היער השחור (Schwarzwald) בגרמניה ונשפך לים השחור כדלתה בתחום רומניה. הוא עובר דרך 10 מדינות ובדרכו חוצה את ערי הבירה וינה, ברטיסלבה, בודפשט ובלגרד. הדנובה הוא אחד מנתיבי המים הבינלאומיים החשובים ביותר. זהו הנהר היחיד הזורם ממרכז אירופה לים השחור, ועל כן הוא אחד האמצעים העיקריים לתעבורה של סחורות בין מרכז ומזרח אירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך יותר מ-2,000 שנה שימש נהר הדנובה כאמצעי לתעבורת צבאות. גם האימפריה הרומית אשר במאות הראשונות לספירת הנוצרים היה נהר הדנובה גבולה הצפוני, עשתה בו שימוש. מאוחר יותר חצו את נהר הדנובה הגותים, הסלאבים, ההונים ושבטים אחרים בדרכם אל תוך האימפריה הרומית.

הצלבנים עשו שימוש בנהר הדנובה במהלך מסעות הצלב על מנת לנוע מהר יותר אל עבר ירושלים. בשלהי ימי הביניים השתמשו אף הטורקים העות'מאנים בנהר הדנובה להקלת גיחותיהם במסעות כיבושיהם בדרום-מזרח אירופה ובמרכז אירופה עד שנבלמו במערכה על וינה בשנת 1683 אשר לאחריה לא היוו עוד איום על מרכז אירופה.

במאה ה-19 נחתמו הסכמים רבים על מנת למנוע ממדינה כלשהי להשיג שליטה רבה מדי על נהר הדנובה. באותה התקופה נחלשה השפעת האימפריה העות'מאנית בבלקן ואילו השפעת האימפריה הרוסית עלתה, על כן, פעלו מדינות אירופה החזקות למנוע השתלטות רוסית על שפך נהר הדנובה. בשנת 1856 נחתם חוזה פריז שסיים את מלחמת קרים, הוראת החוזה הייתה שוועדה בינלאומית תפקח על השימוש בשפך נהר הדנובה לים השחור. ב-1890 ביצעה אוסטריה עבודות שיפור באזור הקרוי בשם "שער הברזל", המצוי כיום בגבול שבין רומניה לסרביה. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ועדת הפיקוח על נהר הדנובה אושרה מחדש בהסכמי וורסאי.

לאחר מלחמת העולם השנייה הפיקוח על נהר הדנובה לא התאפשר בגלל חלוקת אירופה למזרח ומערב על ידי מדיניות מסך הברזל של הסובייטים כפי שהטיב לתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל.

בתחילת שנות ה-90 סלובקיה הטתה חלק מנהר הדנובה ל"סכר גאבציקובה" על מנת להפיק חשמל בשיטה ההידרו-אלקטרית, מה שעורר משבר עם הונגריה על קו הגבול ביניהן, משבר שיושב רק באופן חלקי. סכר זה היה פרויקט משותף של צ'כוסלובקיה, אוסטריה והונגריה אך הונגריה ואוסטריה נמנעו מלהשתתף בפרויקט עקב לחצים מצד קבוצות התומכות באיכות הסביבה וצ'כיה פרשה לאחר הפילוג בינה ובין סלובקיה.

ב-1992 חוברו נהר הריין, נהר המיין ונהר הדנובה במסגרת הפרויקט הגרמני "תעלת ריין-מיין-דנובה", מה שיצר נתיב מים באורך 3,500 ק"מ אשר קצהו האחד בשפך נהר הריין בים הצפוני וקצהו השני בשפך הדנובה בים השחור.

בשנת 1999 התעבורה בנהר הדנובה הייתה קשה עקב הפגזות כוחות נאט"ו 3 גשרים על הדנובה שבסרביה, נזק שתוקן רק בשנת 2002.

החשיבות הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שתייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי הדנובה מהוים את מקור מי השתייה של כ-10 מליון בני אדם המתגוררים ביישובים לאורכה. נכון לשנת 2004 , כשליש ממי השתייה באזור שטוטגרט ומחוז דנובה עילית במדינת באדן וירטמברג בגרמניה, מקורם במי הדנובה המטוהרים, ובשיעור נמוך יותר בערים נוספות לאורכה כגון אולם ופסאו. באוסטריה ובהונגריה נעשה שימוש מועט במי הדנובה לצורכי שתייה בעיקר בגלל הצורך בטיהור מאסיבי שלהם. ברומניה רק באזורים מעטים בהם רמת הזיהום נמוכה ניתן להשתמש במי הדנובה לשתייה.

תובלה ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדנובה משמשת כנתיב תובלה חשוב. פתיחת תעלת ריין-מיין-דנובה, איפשרה יצירת קשר תעבורתי על גבי ספינות בין הים השחור לבין מערב אירופה ונמל רוטרדם. תוכניות לשיפור התעבורה בנתיב המים הכרוכות בפעולות בינוי בהיקפים נרחבים, נתקלות בהתנגדויות של ארגוני איכות הסביבה.

דיג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיג בדנובה, אשר היווה מקור פרנסה עיקרי ובעל ערך כלכלי חשוב לתושבים המתגוררים לאורכו בימי הביניים, איבד מחשיבותו וכיום רק דייגים מעטים מתפרנסים ממנו בנקודות מסוימות לאורכו ובאזור השפך, שם הוא מגלם עדיין ערך כלכלי.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל המדינות אשר לאורך הדנובה מפוזרים אזורים בעלי משמעות תיירותית כגון אזורי נופש, שמורות טבע ופארקים לאומיים. לאורך גדת הנהר, נמתח לאורך כ-2900 קילומטר, "שביל האופניים של הדנובה" המהווה נקודת משיכה תיירותית חשובה.

בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים גדולות שהדנובה עובר דרכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות של הדנובה[עריכת קוד מקור | עריכה]