מהירות תת-קולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מהירות תת-קולית אווירודינמית מתארת תנועת זורם במהירויות אשר נמוכות מאד ממהירות הקול בכל מקום בתווך. כאשר מהירות הזורם נמוכה ממהירות הקול (M<1), היא נקראת תת-קולית. עם זאת, מספר מאך של הזרימה משתנה כאשר עובר דרך חפץ או דרך צינור. לכן לצורך פישוט, זורם נחשב תת-קולי אם מספר המאך שלו נע בין 0-0.8.

במשטר זרימה תת-קולי, הפרעות אמפליטודה קטנות נעות במהירות קולית, ומהירות הזורם נמוכה ממהירות הקול. לכן, נוכחות הפרעות אלו מורגשת על ידי כל תחום הזורם. כתוצאה מכך, זרימה תת-קולית ערוכה להתמודד עם הפרעות אלו.

ישנם מספר מקרים של זרימה תת-קולית, המוכר ביותר מביניהם הוא עבור זרימה לא צמיגה, לא דחיסה ולא רוטציונית. המקרה הזה נקרא זרימה פוטנציאלית, וניתן לתיאור באמצעות משוואות דיפרנציאליות.

כאשר פותרים בעיה של זרימה תת-קולית, יש להחליט האם לקחת בחשבון את אפקטי הדחיסות של הזורם. דחיסות היא תיאור כמותי של שינוי הצפיפות בתוך הזורם. כאשר השפעת אפקטי הדחיסות על הפתרון קטנים, ניתן להניח כי הצפיפות קבועה. לכן, הבעיה הופכת לבעיה אווירודינמית במהירות נמוכה בלתי דחיסה. כאשר הצפיפות משתנה, הזרימה נקראת דחיסה.

באוויר, בדרך כלל מזניחים אפקטי דחיסות כאשר מספר מאך של הזרימה לא עולה על 0.3 (בערך 335 רגל (102 מטר) לשנייה, או 228 מייל (266 ק"מ) לשעה ב-60 מעלות פרנהייט (16 מעלות צלזיוס) ). מעל מספר מאך של 0.3, צריך לתאר את בעיית הזרימה באמצעות אווירודינמיקה דחיסה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]