מרטין לותר קינג – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ שוחזר מעריכה של 2A0D:6FC0:C36:6500:4428:9475:1349:EE6 (שיחה) לעריכה האחרונה של כובש המלפפונים
תגיות: החלפה שוחזרה עריכה חזותית
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף}}
{{אין לבלבל עם|מרטין לותר}}
{{אישיות
| שם = מרטין לותר קינג ג'וניור
| שם בשפת המקור = .Martin Luther King Jr
| תמונה = [[קובץ:Martin_Luther_King,_Jr..jpg|220px|מרכז]]
| כיתוב = מרטין לותר קינג ב-1964
| סיבת המוות = נרצח
| מקום לידה = [[אטלנטה]], [[ג'ורג'יה]], [[ארצות הברית]]
| מקום פטירה = [[ממפיס]], [[טנסי]], [[ארצות הברית]]
| מקום קבורה = [[אטלנטה]], [[ג'ורג'יה]], [[ארצות הברית]]
| מדינה = {{דגל|ארצות הברית||+}}
| ידוע בשל = פעיל זכויות אדם
| השכלה = ד"ר לתאולוגיה
| מקצוע = כומר בפטיסטי
| תפקיד = דומיניק
| השקפה דתית = [[נצרות בפטיסטית]]
| בת זוג = [[קורטה סקוט קינג]]
| צאצאים = [[מרטין לותר קינג השלישי]]
| מספר צאצאים = 1
| חתימה = [[קובץ:Martin Luther King Jr Signature2.svg|200px|חתימתו של מרטין לותר קינג]]
}}
[[קובץ:Martin Luther King Jr NYWTS.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרטין לותר קינג הבן]]
'''מרטין לותר קינג הבן''' (ב[[אנגלית]]: '''Martin Luther King, Jr'''; ב[[ראשי התיבות]]: '''MLK'''; {{כ}}[[15 בינואר]] [[1929]] – [[4 באפריל]] [[1968]]) היה [[כומר]] [[בפטיזם|בפטיסטי]] [[אפרו-אמריקאים|אפרו-אמריקאי]], [[פעיל זכויות אדם|לוחם למען זכויות האדם]] של [[שחורים]] ב[[ארצות הברית]], [[הוגה דעות]] מרכזי של [[התנועה לזכויות האזרח האפרו-אמריקאי (1954–1968)|התנועה לזכויות האזרח]], וזוכה [[פרס נובל לשלום]].


קינג הפך לפעיל זכויות אדם בשנת [[1955]], כאשר הוביל את [[חרם האוטובוסים של מונטגומרי]], והיה נשיאו הראשון של ארגון [[זכויות האדם]] [[התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית]]. בתפקיד זה עמד קינג החל משנת [[1957]] בראש פעולות מחאה לא-אלימות אך מתריסות ששיאן היה ביולי [[1963]] ב[[המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות|מצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות]]. במהלך המצעד נשא קינג את נאומו המפורסם "[[יש לי חלום]]", שבו ביסס את מעמדו כאחד מגדולי ה[[נאום|נואמים]] האמריקאים. בהמשך הרחיב קינג את פעילותו הציבורית ונלחם נגד [[עוני]] ונגד [[מלחמת וייטנאם]].

מאבקו העיקש הביא את קינג לעימות עם הממשל האמריקאי וזרועות [[אכיפת החוק]] האמריקאיות ובראשן [[FBI|לשכת החקירות הפדרלית]], שסוכניה עקבו אחריו, תיעדו את מעשיו, זימנו אותו לחקירות ואף הטרידו אותו במכתבי איום אנונימיים. קינג לא זכה לראות את השינוי שחוללו פעולותיו, הוא [[רצח פוליטי|נרצח]] ב[[מוטל]] בעיר [[ממפיס]] על ידי מתנקש, [[ג'יימס ארל ריי]], ב-[[4 באפריל]] [[1968]]. הרצח הביא להתלקחות מהומות בערים רבות ב[[ארצות הברית]].

קינג היה מגדולי הדוגלים ב[[מאבק לא-אלים]]. בשנת [[1964]] קיבל את פרס נובל לשלום על מלחמתו חסרת הפשרות ב[[גזענות]], ולאחר מותו הוענקו לו [[מדליית הזהב של הקונגרס]] ו[[מדליית החירות הנשיאותית]]. לזכרו נחוג [[יום מרטין לותר קינג]] שהוא [[חג לאומי]] על פי חקיקה פדרלית בארצות הברית.

==ביוגרפיה==
===ילדות, חינוך והשכלה===
מרטין לותר קינג נולד בשם '''מייקל קינג''' ל[[מרטין לותר קינג האב]], כומר [[בפטיזם|בפטיסטי]] וראש כנסיית אבנעזר (Ebenezer), ולאלברטה ויליאם קינג, ב-1929 ב[[אטלנטה]].{{הערה|[http://www.thekingcenter.org/upbringing-studies דף "חינוך ולימודים" בפרק הביוגרפיה באתר הרשמי של "מרכז קינג"]}} אביו היה מהפעילים הראשוניים של [[התנועה לזכויות האזרח האפרו-אמריקאי (1954–1968)|התנועה לזכויות האזרח האפרו-אמריקאי]]. באוטוביוגרפיה שלו מספר קינג על מספר אירועים שבהם אביו מחה נגד אפליה גזעית והוא הלך לצידו כילד קטן והם השפיעו רבות על משנתו. בשנת 1934, בעקבות ביקור של האב בכנס העולמי החמישי של איחוד הכנסיות הבפטיסטיות שנערך באותה שנה ב[[ברלין]], שינה האב את שמו ואת שם בנו ל"מרטין לותר" לאות כבוד לכומר ולפרופסור לתאולוגיה ה[[גרמנים|גרמני]], [[מרטין לותר]], מייסד זרם [[נצרות פרוטסטנטית|הנצרות הפרוטסטנטית]].{{הערה|[http://www.german-way.com/famous-mlk-german.html סיפור שינוי השם באתר "הדרך הגרמנית"]}} קינג היה השני במניין הילדים במשפחה, לפניו נולדה קריסטין קינג פאריס ואחריו נולד האח הצעיר אלפרד דניאל ויליאמס קינג. סבא רבא של קינג מצד אביו היה אמריקאי ממוצא [[אירי]], ומ[[בדיקת סמני DNA|בדיקה גנטית]] שנערכה לצאצאיו עולה כי יש לו שורשים מאנשי המאנד מ[[סיירה לאון]].{{מקור|נושא=מוזיקה|נושא2=אישים}} אמו אלברטה נרצחה בכנסייה ב-30 ביוני 1974, בעוד היא מנגנת על העוגב, על ידי אדם שחור שהתנגד לנצרות וצעק "אתם עובדים אלי שווא".

עוד בילדותו התגלה קינג הבן כמורד ספקן ובעל חשיבה מקורית, למרות החינוך הדתי שקיבל בביתו היה היחס הראשוני של קינג ל[[נצרות]] על גבול הספקנות והוא לא חשש מלהביע ספקות בטענות הדורשות אמונה עיוורת במעשי נסים והשגחה אלוהית והסתייג מהרגשנות שאפיינה את הדרשות של אביו. בגיל שש הלך קינג בעקבות אחותו ובלהט הרגע השתתף בטקס [[טבילה לנצרות]], צעד שלא מנע ממנו בגיל 13 להתכחש ל[[תחיית ישו]] במהלך שיעור ב[[בית ספר של יום ראשון]]. לאחר מכן סיפר קינג כי "ספקות החלו לצוץ בו ללא הפסקה". הוא למד בבית הספר התיכון על שם [[בוקר טי. וושינגטון]] שב[[אטלנטה]] ובגיל 15, מבלי שסיים את חוק לימודיו באופן רשמי, התקבל ל[[מורהאוס קולג']] בו קיבל בשנת [[1948]] תואר [[בוגר אוניברסיטה]] ב[[סוציולוגיה]]. הוא המשיך את לימודיו בסמינר תאולוגי קרוזר ב[[פנסילבניה]] וסיים בשנת [[1951]] עם [[תואר ראשון]] ב[[תאולוגיה]] (Bachelor of Divinity). במהלך שנות לימודיו שינה קינג את השקפת עולמו, כאשר החל את לימודיו במורהאוס קולג' תכנן קריירה של רופא או עורך דין, אך בהשפעת בית הספר ובהכוונת מוריו הגיע למסקנה שדרך חיים המוכוונת על ידי [[השקפת עולם]] דתית יכולה להיות מכובדת מבחינה אינטלקטואלית ומספקת מבחינה רגשית. הוא ציין מאוחר יותר כי במהלך לימודיו הגיע למסקנה כי "ה[[תנ"ך]] מכיל אמיתות מרובות שאדם לא יכול להתכחש להן". שלב נוסף בהתגבשות תפיסת עולמו התרחש בעת לימודיו בסמינר קרוזר, שם עבר מהשפעת התפיסה הנוצרית הפונדמליסטית, אימץ את ההשקפה של הנצרות הליברלית והעמיק את הבנתו בכל הנוגע לדוקטרינות הנוצריות המרכזיות.{{הערה|[http://www.tikkun.org/article.php/nov_dec_09_scofield King’s God: The Unknown Faith of Dr. Martin Luther King Jr.]|כיוון=שמאל}}

בשנת [[1955]] קיבל תואר [[דוקטור]] בתאולוגיה על [[דיסרטציה]] שכותרתה "השוואת הקונספציה של האלוהים במחשבת של [[פאול טיליך]] ו[[הנרי נלסון וימן]]" (אנגלית: A Comparison of the Conceptions of God in the Thinking of Paul Tillich and Henry Nelson Wieman). חקירה שנערכה על ידי [[אוניברסיטת בוסטון]] באוקטובר [[1991]] קבעה כי חלקים ניכרים מהעבודה הם העתקה מעבודות של סטודנטים אחרים וכי קינג אשם בהתנהגות לא הולמת. עם זאת, קבעה ועדת החקירה כי העבודה עצמה היא "בעלת ערך ותורמת לידע" ועל סמך קביעה זו לא נשלל מקינג תוארו האקדמי.{{הערה|[[הניו יורק טיימס]] [http://www.nytimes.com/1991/10/11/us/boston-u-panel-finds-plagiarism-by-dr-king.html Boston U. Panel Finds Plagiarism by Dr. King] כתבה מיום 11 באוקטובר 1991}}

במאמר שנכתב במסגרת הפרויקט החוקר את מורשתו הכתובה של קינג ב[[אוניברסיטת סטנפורד]] כתב מנהל הפרויקט קלייבורן קרסון: "ניתן לזהות העתקות טקסט בכתבים מוקדמים כמו גם בעבודת התזה שלו. דפוס זה ניכר גם בנאומים ודרשות לכל אורך הקריירה שלו".{{הערה|[http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/home/pages?page=http://mlk-kpp01.stanford.edu/kingweb/additional_resources/articles/palimp.htm Editing Martin Luther King, Jr.:Political and Scholarly Issues]|כיוון=שמאל}}
ההיסטוריון של התנועה לזכויות האזרח [[ראלף לוקר]], ציין כי "ככל שקינג התקדם בקריירה האקדמית שלו, כך השתרשו דפוסי העתקה של טקסטים ללא מתן אסמכתאות ברורות וכך הגנבה הספרותית בעבודת התזה שלו הייתה תוצר של נוהג מבוסס".{{הערה|ראלף לוקר [http://hnn.us/blogs/entries/9172.html On Martin Luther King's Plagiarism ...] באתר החוג להיסטוריה של אוניברסיטת ג'ורג מייסון דצמבר 2004}}

===התגייסות למאבק לזכויות לשחורים===
{{הפניה לערך מורחב|חרם האוטובוסים של מונטגומרי}}
[[קובץ:Rosaparks.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רוזה פארקס לצידו של מרטין לותר קינג]]
בשנת [[1954]], בגיל 25, התמנה קינג לכומר של [[הכנסייה הבפטיסטית]] של שדרת דקסטר ב[[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]], [[אלבמה]]. כנסייה זו הייתה מזוהה זה מכבר עם פעילים למען זכויות האדם בארצות הברית, והייתה לה חשיבות סמלית בהיותה מבנה של קהילה שחורה, שממוקמת בסמוך לבניין [[קפיטול מדינת אלבמה|בית המחוקקים של אלבמה]], המקום בו הושבע [[ג'פרסון דייוויס]] כנשיא [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]], במטרה להמשיך את ה[[עבדות בארצות הברית]].

בדצמבר [[1955]] בעקבות מעצרה של [[רוזה פארקס]], שסירבה לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן, ולקראת פתיחת [[חרם האוטובוסים של מונטגומרי]], גייס א.ד. ניקסון, נשיא הסניף המקומי של [[האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים|NAACP]] במונטגומרי, את קינג לדובר האגודה. במהלך החרם הושלכה פצצה על בית משפחתו של קינג, בזמן שאשתו קורטה ובתו התינוקת שהו במקום. קינג חזר לבית וכאשר ראה שאיש לא נפגע הוא יצא החוצה. הוא פגש קהל גדול וזועם של שחורים שנאספו במקום עם רובים והצליח להרגיע אותם להימנע מאלימות. בהמשך עצרו הרשויות העירוניות את קינג, והדבר עורר מחאה ציבורית בארצות הברית כולה. בעקבות פסיקת Browder v. Gayle בבית המשפט המחוזי של אלבמה ודחיית ערעור המדינה על ידי בית המשפט העליון, בוטלה ההפרדה באוטובוסים של אלבמה ב-20 בדצמבר 1956, לאחר 381 ימי חרם. עם זאת האלימות נגד שחורים נמשכה - למשך תקופה בתום החרם ירו לבנים על שחורים שנסעו באוטובוסים, זרקו פצצות על כנסיות שחורות ועל ביתו של פעיל לבן שתמך בזכויות לשחורים וכן נורו יריות על ביתו של קינג.

הכיסוי הרחב של החרם בתקשורת הפך את קינג לדמות פוליטית ששמה חרג מתחומי מדינת אלבמה ולמייצגה הבולט ביותר של התנועה לזכויות האזרח.

===התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית===
{{ערך מורחב|מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות}}
[[קובץ:Lyndon Johnson signing Civil Rights Act, July 2, 1964.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לינדון ג'ונסון]] חותם על [[חוק זכויות האזרח (1964)|חוק זכויות האזרח]]. מאחוריו – מרטין לותר קינג]]
[[קובץ:Lyndon Johnson and Martin Luther King, Jr. - Voting Rights Act.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[נשיא ארצות הברית]] [[לינדון ג'ונסון]] ומנהיגי [[התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית]], מרטין לותר קינג ו[[רוזה פארקס]] במעמד חתימת חוק זכות ההצבעה]]
בשנת [[1957]] ייסדו קינג, [[ראלף אברנטי]]{{אנ|Ralph Abernathy}} ומנהיגים נוספים של ארגוני זכויות אדם את ארגון '''"[[התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית]]"''' (אנגלית: Southern Christian Leadership Conference) הידוע גם בראשי התיבות: SCLC. הארגון שם לעצמו למטרה לרתום כוחם הציבורי של הכנסיות המאחדות פעילות של [[אפרו-אמריקאים]] ליצירת מרכז כובד מוסרי ולנהל מאבק ללא אלימות נגד הפרת זכויות אדם ונגד גזענות. קינג עמד בראש הארגון עד ליום מותו. הטקטיקה שבחר קינג שילבה הפגנות ללא שימוש באלימות שהופנו נגד מערכת חוקי האפליה הגזעית בדרום ארצות הברית, ואלו זכו להד תקשורתי רחב. קינג השתמש בעניין הציבורי ויזם כיסוי תקשורתי שתיעד את חיי היום יום של קהילות אפרו אמריקאיות תחת עול האפליה וההפרדה, הוא פעל לשפוך אור על האלימות שהופנתה כלפי פעילים למען זכויות האדם מצד המתנגדים ושליחיהם, פעילות ארגון SCLC העלתה לסדר היום הציבורי את נושא זכויות האדם, והגיעה לשיאה עם חקיקת [[חוק זכויות האזרח (1964)]] שאסר לחייב הפרדה גזעית בבתי הספר, בדיור או ב[[תעסוקה]].

שיא נוסף היה חקיקת [[חוק זכות ההצבעה (1965)]], שנתן לרשויות הפדרליות כלים לאכיפת [[התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית]], שכבר עיגן חוקתית את איסור האפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי ב-[[1870]]. החוק הוצג על ידי הנשיא [[לינדון ב. ג'ונסון]] בנאומו ב-[[17 במרץ]] 1965, עבר ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ב-[[26 במאי]], למחרת סיומה של צעדת מחאה בת ארבעה ימים בהנהגת קינג ו-25,000 צועדים מסלמה (Selma) ל[[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]], ואושר על ידי [[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] ב-[[2 באוגוסט]].

סוכנות ה-[[FBI]] עקבה אחרי פעילי התאחדות ההנהגה הדרומית נוצרית על פי הוראה ישירה מ[[רוברט קנדי]], [[התובע הכללי של ארצות הברית]] (וזאת כחלק מ[[פרויקט מינרט]]) האזנות סתר בוצעו החל מסתיו [[1963]] על רקע חשש לא מבוסס כי פעילים [[קומוניזם|קומוניסטים]] חדרו לשורות הארגון ועלולים להשתמש בו לצורכי תעמולה והסתה מאידך ולפגוע בניסיונות הממשלה הפדרלית לקדם את חוקי זכויות האדם. ניסיון בוטה יותר נעשה מצד ה-FBI בהוראת [[ג'ון אדגר הובר]], להשתמש במידע אישי שנאסף בשנות המעקב אחרי קינג על מנת להכפישו, כדי שהציבור האפרו-אמריקני, הרואה בו מנהיג, ימאס בו.

במהלך פעילותו של קינג באגודה לזכויות האזרח נמתחה עליו ביקורת גם מצד קבוצות מיליטנטיות של פעילים אפרו-אמריקאים, הקולנית שבהן [[אומת האסלאם]] ו[[מלקולם אקס]] שדגל בהפרדה של השחורים והלבנים באמריקה, ובכך היה חלוק בדעתו עם קינג שהטיף למען [[אינטגרציה גזעית]]. מתנגד ויריב רעיוני נוסף היה [[סטוקלי קרמייקל]] שטען כי התרבות האפריקאית אמריקאית היא ייחודית וכי רעיון האינטגרציה יפגע בכך.

ב-[[20 בספטמבר]] [[1958]] נדקר קינג בחזהו על ידי איזולה קארי (אנגלית: Izola Curry) בחנות ספרים ברובע [[הארלם]] בעיר [[ניו יורק]], התוקפת – ככל הנראה מעורערת בנפשה – חשדה שקינג קושר כנגדה.{{הערה|אתר אוניברסיטת סטנפורד [http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/encyclopedia/encyclopedia/enc_curry_izola_ware_1916/ Curry, Izola Ware (1916-)]}} בעקבות הפציעה אושפז קינג בבית חולים למשך מספר שבועות.

בשנת [[1959]] פרסם קינג ספר קצר בשם "מידות האדם" (אנגלית: The Measure of A Man){{הערה|Martin Luther King jr. The Measure of a Man Fortress Press; Philadelphia 1959|כיוון=שמאל}} בספר נכללה דרשתו המפורסמת "מהו אדם?" (אנגלית: "What is Man?") ובה דיון בצורך האנושי באהבת האלוהים וביקורת על אי צדק חברתי ואפליה בחברה המערבית.{{הערה|[http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/encyclopedia/encyclopedia/enc_the_measure_of_man_1959/ Measure of a Man, The (1959)]|כיוון=שמאל}} באותה שנה זכה ב[[פרס אניספילד-וולף]] על ספרו הקודם, "המצעד לעבר החירות: סיפורה של מונטגומרי" (לא תורגם לעברית).

===תנועת אולבני===
{{ערך מורחב|תנועת אולבני}}
במסגרת מאבקה של תנועת אולבני כנגד חוקי האפליה הגזעית הגיע קינג לאולבני שב[[ג'ורג'יה]] ב-[[15 בדצמבר]] 1961 על מנת להשקיף על האירועים אך נעצר למחרת היום, הובא בפני שופט ושוחרר עד למשפטו שנערך ביולי [[1962]] הוא קיבל קנס של 178 דולר או 45 ימים בכלא, קינג בחר לשבת בבית הכלא אך שוחרר שלושה ימים לאחר מכן. לאחר שנה של הפגנות ומאבק ציבורי החלו ההפגנות לקבל אופי אלים, ניסיון שלו להחזיר את המאבק לקווים של אי-אלימות לא צלחו. ומאוחר יותר ציין אודות הלקח שנלמד מהמאבק באולבני:{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=YmX_pHPFcIcC&pg=PA90&lpg=PA90#v=onepage&q&f=false Wolfgang Mieder. "Making a Way Out of No Way": Martin Luther King's Sermonic Proverbial Rhetoric. Peter Lang, 2010 page 90]|כיוון=שמאל}}

{{ציטוט|הטעות שלי הייתה שהפגנתי כנגד הפרדה גזעית באופן כללי במקום כנגד פן אחד של התופעה. המחאה שלנו הייתה מעורפלת שלא יכולנו להשיג דבר והאנשים נותרו עם ייאוש. היה טוב יותר אם היינו מרכזים את המאבק באינטגרציה באוטובוסים או בדלפקי המזון. ניצחון אחד היה יוצר סמל, מחזק את השורות ומעלה את המורל... כאשר תכננו את האסטרטגיה שלנו למאבק בבירמינגהם חודשים לאחר מכן ניתחנו את אירועי המאבק באולבני ולמדנו משגיאות שנעשו שם.}}

===מערכת ברמינגהאם===
{{ערך מורחב|מערכת ברמינגהאם}}
קינג הגדיר את העיר [[ברמינגהאם (אלבמה)|ברמינגהאם]] שב[[אלבמה]] "העיר המופרדת ביותר בארצות הברית". בעיר שבה חיו כ-350,000 תושבים שמתוכם 60% לבנים, לא היו כל נושאי משרות ציבוריות מקרב התושבים האפרו-אמריקאים. האבטלה הקשה ותנאי האפליה הביאו את היחסים הבין גזעיים בעיר לכלל עימות אלים שכלל שימוש בנשק חם ומטעני חבלה. ניסיון של איגודי זכויות אדם לפעול דרך ערוצים משפטיים נתקלו בחומה בצורה של גזענות. בשנת [[1963]] נרצחו ארבע ילדות אפרו-אמריקאיות בהתקפת טרור על ידי מטען נפץ שהונח ברחוב הכנסייה הבפטיסטית. האירוע הונצח על ידי ה[[משורר]] השחור [[דדלי רנדל]], בשיר "הבלדה של ברמינגהאם",{{הערה|* [http://www.ctadams.com/dudleyrandall4.html הבלדה על ברמינגהאם (אנגלית)], מאת דדלי רנדל.}} ועל ידי [[סקסופון|סקסופוניסט]] ה[[ג'אז]] [[ג'ון קולטריין]], בשיר "אלבמה".

מנהיג התנועה לזכויות האזרח בברמינגהאם [[פרד שאטלסוורת']] הזמין את קינג ואת פעילי SCLC להגיע לעיר כדי לסייע במאבק ב[[הפרדה גזעית|הפרדה הגזעית]]. ארגונים אלו החלו במתקפה מרוכזת על חוקי ההפרדה שכונתה בשם "פרויקט C" (קיצור של Confrontation – עימות). במהלך החודשים אפריל ומאי [[1963]] נקטו המפגינים צעדי מחאה שכללו תהלוכות ושביתות. ה[[משטרה]] פעלה בברוטליות מרובה, תוך שימוש ב[[גז מדמיע]] וב[[כלב הבית|כלב]]י תקיפה, ו[[כלא|עצרה]] למעלה מ-3,000 איש, רבים מהם קטינים. נקודת המפנה לטובת המפגינים אירעה כאשר תלמידי בית ספר יצאו לרחובות במהלך שכונה "מסע הצלב של הילדים" ועורר מחלוקת אך גם הטה את הכף בדעת הקהל בארצות הברית ובעולם המערבי. בתחילת חודש מאי הגיעה העיר לכדי קריסה כלכלית, עסקים נסגרו והתשתית העירונית חדלה מלתפקד. ב-[[8 במאי]] הגיעו בעלי העסקים להסכמה עם נציגות המפגינים וב-[[10 במאי]] הודיע קינג כי הושגה הסכמה עם הרשות המקומית על הפסקת ההפרדה בעיר בתוך 90 יום. ב-[[11 במאי]] הרסה פצצה את '''מלון גסטון''' שבו שהה קינג בעת המערכה ופצצה אחרת גרמה נזק לבית אחיו.

במהלך המערכה נעצר קינג, אירוע כליאה מספר 13 מתוך 29 בסך הכל בקריירה. הכליאה הפכה לכלי במאבק הציבורי בעוד תומכיו פונים לתקשורת ואף לנשיא ארצות הברית תוך גרימת מבוכה לרשויות המקומיות. קינג ניצל את זמנו בכלא וכתב את המנשר המפורסם [[מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם]], שנכתב על בדלי נייר ושוליים של עיתונים. החיבור היה תשובה ישירה לאנשי כמורה לבנים שהאשימו את קינג בהסתה למרדנות ודרשו ממנו לנהל את המאבק באמצעים משפטיים. ה"מכתב" כלל את עיקרי אמונתו ודעותיו של קינג. בתגובה לביקורת קבע קינג כי השבר של הגזענות הוא עמוק, הצורך בשינוי דחוף והמערכת מחופרת בעמדתה, קינג טוען כי חירות אינה ניתנת במתנה על ידי הצד המדכא אלא המדוכא חייב לדרוש את חירותו. קינג מציין כי [[מסיבת התה של בוסטון]] הייתה למעשה צעד של מרדנות אזרחית ואף מרחיק לכת וקובע כי מעשיה של [[המפלגה הנאצית]] ב[[גרמניה]] נעשו בחסות החוק. קינג ממשיך ומתאר את החברה "הלבנה" העומדת מול המפגינים:{{הערה|[http://mlk-kpp01.stanford.edu/index.php/resources/article/annotated_letter_from_birmingham/ “Letter From Birmingham Jail”]|כיוון=שמאל}}

{{ציטוט|אני כמעט הגעתי למסקנה שאבן הנגף הגדולה ביותר העומדת מול הכושי במהלכו לקראת חופש איננה הגזענים או ה[[קו קלוקס קלאן]] אלא האדם הלבן המתון שמאמין בסדר יותר מאשר בצדק, המעדיף שלום שלילי שמהותו היא העדר של מתיחות על שלום חיובי שבו שורר הצדק. אדם שאומר תדיר: "אני מסכים אתך על המטרה שאתה רוצה להשיג אך אני לא מסכים עם דרכך הישירה" אדם שבהתנשאות מאמין כי הוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחירותו של אדם אחר, אדם שחי בתפיסת זמן מהאגדות ומייעץ לכושי להמתין לעונה נוחה יותר}}

בסופו של דבר קצרה המערכה הצלחה, ב-[[12 ביוני]] 1963 נשא הנשיא קנדי נאום שבו ביקש להבטיח את זכותם של כל האזרחים לקבל שירות ולהשתמש בכל התשתיות, בכלל זה בתי מלון, חנויות, [[תיאטרון|תיאטראות]], מסעדות ומוסדות דומים ומימוש הזכות להצביע בכל המדינות. לאחר מכן, ב-19 ביוני, הגיש קנדי לקונגרס הצעת חוק לשוויון זכויות.

את המערכה סיכם קינג במילים הבאות:

{{ציטוט|עובדה היא הייתה שהייתה אש ששום מים לא יכלו לכבותה. ואנחנו הלכנו מול זרנוקי המים. הכרנו מים. זה לא היה יכול לעצור אותנו. [...] וכך פשוט צעדנו מול הכלבים והבטנו בהם. [...] והיה שם כוח שבול קונור לא היה יכול להתרגל אליו, ובסופו של דבר הוא ריכך אותו, ואנחנו ניצחנו במאבקנו}}

===המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות===
[[קובץ:March on Washington edit.jpg|ממוזער|250px|עשרות אלפי הצועדים מתארגנים לטקס. צילום מראש [[אנדרטת לינקולן]], לאורך [[בריכת ההשתקפות]]]]
{{ערך מורחב||ערכים = [[המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות]], [[יש לי חלום]]}}
[[קובץ:Martin Luther King - March on Washington.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרטין לותר קינג נואם את הנאום "[[יש לי חלום]]"]]
[[קובץ:USMC-09611.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרטין לותר קינג ב[[אנדרטת לינקולן]] במהלך "המצעד לוושינגטון למען תעסוקה ושוויון", [[28 באוגוסט]] [[1963]], עת נשא את נאומו "'''[[יש לי חלום]]'''" (ברקע: [[אנדרטת וושינגטון]])]]
המצעד הגדול לוושינגטון נערך ב-[[28 באוגוסט]] [[1963]] ואורגן על ידי שישה ארגוני זכויות אדם, שראשיהם נקראו גם "[[ששת הגדולים]]" ("The big six"). בראש ההתארגנות ניצב [[א. פיליפ רנדולף]], פעיל [[איגוד מקצועי|איגודי עובדים]] ונשיאם של ארגוני עובדים אפרו-אמריקאים. לצידו פעל קינג כנציג ארגון ה-SCLC. המצעד, נקודת שיא בפעילות ארגוני זכויות האדם נועד בראש וראשונה להפגין נגד [[גזענות]], הפגנת תמיכה בממשל קנדי ובצעד פורץ-הדרך של הנשיא לקידום חוק זכויות האזרח. עם זאת, כל הארגונים הסכימו שעליה להיות דוגמה ל[[אי-אלימות]]. לקראת המצעד הגיעו מפגינים ל[[וושינגטון די. סי.]] ב-2,000 [[אוטובוס]]ים מיוחדים, 21 [[רכבת|רכבות]] ייעודיות ו-10 קווי [[תעופה]] [[חכירה|חכורים]], זאת בנוסף למפגינים שהגיעו ברבבות מכוניות וכלי [[תחבורה ציבורית]] סדירים.{{הערה|[http://www.crmvet.org/tim/tim63b.htm#1963mow באתר "ותיקי זכויות האדם"]}} לאחר התארגנות ארוכה של הקהל הרחב והמוזמנים למרגלות אנדרטת לינקולן ושם נאמו מנהיגי המצעד, "ששת הגדולים". הנואם האחרון היה מארגן המצעד, רנדולף, ולפניו נשא קינג את נאומו "יש לי חלום". פרק הנאומים הסתיים בנגינת נעימת "[[We Shall Overcome]]" ב[[עוגב]] ושירתה של [[ג'ואן באאז]].

ההשפעה על הצועדים, בעיקר אלו שלא השתתפו קודם לכן בהפגנות, הייתה עמוקה. אפרו-אמריקאים רבים שהגיעו למצעד כתוצאה מהשתייכות לכנסיות ולאיגודי עובדים, נרתעו מה[[אלימות משטרתית|אלימות המשטרתית]] והגזענית ומייצוגים התקשורתיים של הפגנות, לא הביעו מחאה ציבורית פומבית ולא היו חלק מהתארגנות כלל-ארצית קודם לכן. עבור רבים מהם נחשבה הצעידה, בסולידריות יחד עם רבבות כמותם, לאירוע משמעותי מבחינת ההגדרה העצמית והכבוד העצמי.{{הערה|[http://www.crmvet.org/tim/tim63b.htm#1963mowmjf הפרק על השפעת המצעד באתר ותיקי זכויות האדם]}} עבור רבים מצופי הטלוויזיה הלבנים היה המצעד חשיפה ראשונה של תנועת זכויות האזרח הלא-אלימה והזדמנות ראשונה לשמוע דוברים אפרו-ואמריקאים רהוטים. נאומו של קינג הפך ליהלום בכתר המצעד וסמל למאבק עבור זכויות האדם בארצות הברית ומחוץ לה:{{הערה|[http://www.smithsonianmag.com/arts-culture/dream-speech.html Dream Assignment] כתבה באתר ה[[סמית'סוניאן]] אוגוסט 2003, נקרא ביום 22 באפריל 2013}}

{{ציטוט|יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: 'אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים'. יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם.}}

אחד ממנהיגי התנועה לזכויות האזרח תיאר את הנאום באומרו, "לד"ר קינג היה את הכוח, היכולת, והקיבולת להפוך את אותן מדרגות של אנדרטת לינקולן למקום שייצרב לעד בתודעה. בנאומו הוא יידע, חינך ונתן השראה, ולא רק האנשים שנכחו שם הקשיבו, אלא גם אנשים לאורך כל ארצות הברית, ואף הדורות שעדיין לא נולדו."

===פרס נובל לשלום===
ב-[[14 באוקטובר]] 1964, בגיל 35, קיבל קינג את [[פרס נובל לשלום]] "על הובלת התנגדות לא אלימה במאבק כנגד אפליה גזעית בארצות הברית". קינג הוא הגבר הצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לשלום. את סכום הזכייה, כ-54,000 [[דולר אמריקני]] השווים בתחילת המאה ה-21 כ-400,000 דולר הוא תרם במלואם לתנועה למען שוויון זכויות. בנאום קבלת הפרס חזר קינג בעוצמה על עיקרי אמונתו: {{ציטוטון|אני מאמין שאמת ללא נשק ואהבה ללא גבולות יגידו את המילה האחרונה, לכן הצדק גם אם מובס זמנית יהיה חזק יותר מרשע שניצח.}}{{הערה|[http://www.todayifoundout.com/index.php/2013/01/martin-luther-king-jr-facts/#iAO2iZ8dXsc8w0lA.99 Interesting Dr. Martin Luther King Jr. Facts], נקרא ביום 7 במאי 2013}}

===המצעד מסלמה למונטגומרי===
{{ערך מורחב|המצעדים מסלמה למונטגומרי}}
במרץ [[1965]] ארגן קינג וארגון ה-SCLC, בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם מקומיים ב[[אלבמה]], שלושה מצעדי מחאה מהעיר [[סלמה (אלבמה)|סלמה]] לבירת המדינה [[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]]. הצועדים מחו על סירוב רשויות המדינה לתת זכות הצבעה לאפרו-אמריקאים. החל מינואר 1965 יזם ה-SCLC מסע תעמולה להסב את תשומת לב האומה האמריקאית להפרת זכויות הצבעה באלבמה, תושבים אפרו-אמריקאים ניסו להירשם להצבעה אך נאסרו על ידי המשטרה. במקביל נקטו השלטונות האזרחיים בצעדי ענישה כלכליים כנגד הקהילות האפרו-אמריקאיות.

במצעד הראשון, השתתפו 600 איש. במהלכו תקפו שוטרים מאלבמה באלימות רבה את הצועדים, התמונות שפרסמה המדיה, של מפגינים מוכים עד זוב דם, ללא אלימות מצדם. יצרו הד חיובי, שהוכיחה את האסטרטגיה של המארגנים, לצעדות ללא אלימות. ב-25 במרץ במצעד השלישי שנערך באישור משפטי, כבר צעדו מעל 25 אלף איש, במהלכו נשא קינג, נאום המפורסם בשם "עד מתי, עוד מעט" בו הוא קרא למאזינים להתאזר בסבלנות כי המהפך בפתח.

===המערכה בשיקגו===
בשנת [[1966]] החליטו מנהיגי תנועות המחאה האפרו-אמריקניות להפנות את המאמץ אל [[צפון ארצות הברית]], העיר [[שיקגו]] נבחרה כמוקד פעולות המחאה כנגד אפליית משפחות אפרו-אמריקאיות בפרויקטים של דיור ציבורי, נערכו מספר מצעדים בשכונות של העיר שיקגו ובהם מצעד בשכונת [[מרקט פארק]] נתקלו באלימות קשה מצד תושבי השכונות שתקפו את המפגינים בכלי נשק קרים ובהשלכת חפצים שונים. אי היכולת לרסן את האלימות והחשש מקורבנות בנפש הובילו את קינג להפסיק את פעולות המחאה. בין המפגינים הבולטים שהפגינו נגד קינג היו [[ג'ורג' לינקולן רוקוול]] ואנשי [[המפלגה הנאצית האמריקנית]].

===המאבק במלחמת וייטנאם===
{{ערך מורחב|מלחמת וייטנאם}}

סך כל פעולות המחאה, והכישלון פוקח העיניים בשיקגו, הביא את קינג לקשור את הכוחות העיקריים במערכת הפוליטית האמריקאית למכלול אחד והוא קשר את ה[[קפיטליזם]] והניצול הכלכלי עם גזענות ועם מכלול מערכת יחסי החוץ שלארצות הברית בה ראה קינג התממשות של [[אימפריאליזם]] מודרני. הוא הגיע למסקנה כי על ארצות הברית לצאת חוצץ כנגד שלושה מרכיבים אלו במהותה הפוליטית על מנת להביא את השינוי באפליה ובחתירה למימוש דמותה הדמוקרטית.{{הערה|אייל נווה. ארצות הברית דמוקרטיה בהתהוות מתמדת. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2007 עמוד 294}} בכך הפך קינג ממנהיג תנועת רפורמה למהפכן שקרא תיגר על החוגים הליברל-דמוקרטים בארצות הברית.

ב-[[4 באפריל]] [[1967]] הופיע קינג בכנסיית ריברסייד שבעיר ניו-יורק ונשא את נאומו [[מעבר לווייטנאם: זמן לשבור את השתיקה]]. בנאום זה שטח קינג נקודת השקפה שחרגה מעבר למוסכמות התקופה והציב את עצמו כמתנגד למלחמת וייטנאם אבל גם לתפיסת העולם האמריקאית. הוא העלה טענה כי ארצות הברית חותרת לכבוש את וייטנאם במטרה להפוך אותה לשטח חסות - מושבה - אמריקאית, ועשה חיבור ישיר בין המלחמה ומדיניות של אפליה בארצות הברית.{{הערה|אתר "חלומות משותפים" [http://www.commondreams.org/views04/0115-13.htm הטקסט המלא של הנאום באנגלית], נקרא ב-27 באפריל 2013}} הוא קרא לעריכת בדק-בית מוסר ושינוי. איש הרוח האפרו-אמריקאי [[טרוויס סמיילי]] טען בתוכנית תעודה של ערוץ [[PBS]] כי הנאום היה לא רק השנוי ביותר במחלוקת מנאומיו של קינג אלא גם הנאום שכתיבתו הייתה הקשה ביותר.{{הערה|[http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=125355148 The Story Of King's 'Beyond Vietnam' Speech]|כיוון=שמאל}}{{הערה|מעבר לווייטנאם}}

{{ציטוט|אנו חייבים לנוע מאי-החלטה לפעולה, אנו חייבים למצוא דרכים חדשות ולדבר על שלום בוויטנאם וצדק ברחבי העולם המתפתח - עולם שגובל בדלתנו. אם לא נפעל אנו ניגרר במורד מסדרון הזמן הארוך האפל והמבייש ששמור לאלו שהחזיקו בכוח בלי חמלה עוצמה ללא מוסר וחוזק-יד ללא ראות.}}

נאום זה ואלו שבאו אחריו הרחיקו את קינג מתוך ההסכמה הלאומית הרחבה ושם אותו בשוליים הרדיקליים של הפוליטיקה האמריקאית, תומכיו ובני בריתו מקרב האזרחים, מנהיגי ארגוני פועלים ואנשי הרוח הלבנים שלא תמכו בעמדותיו אלו ניתקו איתו קשר ואף כתבו כנגדו באופן אישי בעיתונים ואמצעי תקשורת מרכזיים. המגזין [[LIFE]] תיאר את הנאום "הסתה דמגוגית שנשמעת כאילו נכתבה עבור רדיו האנוי" והעיתון [[וושינגטון פוסט]] כתב כי קינג צמצם את התועלת שבו עבור המטרה שלמענה פעל, המולדת שלו ואנשיו"{{הערה|מסה על הנאום [http://www.washingtonpost.com/blogs/therootdc/post/martin-luther-king-jr-made-our-nation-uncomfortable/2011/10/16/gIQA78NPoL_blog.html Martin Luther King Jr. made our nation uncomfortable] באתר עיתון וושינגטון פוסט מאוקטובר 2011.}}

פעולות המחאה נגד מלחמת וייטנאם של קינג נעשו תכופות יותר וכללו דפוסי מחאה ששימשו את המפגינים כנגד האפליה. ב-[[25 במרץ]] 1967 הוביל קינג מצעד מחאה כנגד המלחמה בעיר שיקגו. ב-[[14 באפריל]] נשא קינג נאום שעיקרו פוליטי, הוא יצא ממסגרת ה[[פואטיקה|פואטית]] עמוסת הסמלים של נאום "מעבר לווייטנאם" ואמר מפורשות את שעל ליבו:

{{ציטוט|המשימה הקשה ביותר אך לא פחות חשובה היא לדבר עם אלו שהגדרנו כאוייב, מה על [[וייטקונג|החזית הלאומית לשחרור דרום וייטנאם]] הקבוצה לה אנו קוראים VC או קומוניסטים, מה הם חושבים עלינו באמריקה כאשר הם מבינים שאנו איפשרנו את הדיכוי והאכזריות של [[נו דין דיים|דיים]] מה הם חושבים על התמיכה שלנו באלימות שהובילה אותם למרוד? איך הם יכולים להאמין ביושרה שלנו כאשר אנחנו מדברים על "התוקפנות מצפון" כאילו אין גורמים חשובים יותר לפרוץ המלחמה? איך הם יכולים לבטוח בנו בעוד אנחנו שופכים כל כלי נשק חדש וקטלני אל תוך ארצם? אין ספק כי בני בריתנו דחפו אותם לכדי אלימות. אנחנו חייבים להבין כי תכניות ההרס המחושבות שלנו מגמדות את מעשיהם הגדולים".}}

למחרת היום צעדו 400,000 פעילים כנגד המלחמה ובהם קינג מ[[סנטרל פארק]] ל[[מטה האומות המאוחדות]] בניו יורק באותו יום צעדה קורטה סקוט קינג, אשתו במצעד מקביל ובו 100,000 מפגינים בעיר [[סן פרנסיסקו]]. ב-[[16 באפריל]] נשא קינג את נאומו המפורסם '''"מדוע אני מתנגד למלחמה בווייטנאם"''' (אנגלית: Why I Oppose the War in Vietnam ), על נאום זה זכה קינג בשנת [[1970]], לאחר מותו, ב[[פרס גראמי]] על ה'''"אלבום הטוב ביותר של המילה המדוברת"''' (אנגלית: Best Spoken Word Album) השמור לנאומים מוקלטים.{{הערה|[http://www.afsc.net/PDFFiles/MLKonWarPeace.pdf קטעים מבחרים מתוך הנאום]}}

{{ציטוט|...באמונה זו נוכל להחיש את בואו של היום בו נוכל בכל העולם לשלב ידיים ולשיר את שיר ה[[גוספל]] של הכושים "חופשי סוף סוף, השבח לאל הגדול אנחנו חופשיים סוף-סוף" באמונה זו אנחנו נשיר אז ואנחנו מתכוננים לשיר אותו היום. [[וכתתו חרבותם לאתים]] וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. אני לא יודע מה אתכם אבל אני לא אלמד עוד מלחמה.}}

מעורבותו של קינג, חברו [[ג'יימס ביבל]] וארגון ה-SCLC הלכה והעמיקה במקביל לפעילות של קבוצות אחרות כגון [[הפנתרים השחורים (ארצות הברית)|הפנתרים השחורים]]. הציבור האפרו-אמריקאי נרתע תחילה מהצטרפות לתנועת המחאה בגלל נאמנות לנשיא [[לינדון ג'ונסון]] שנתפס כמוביל רפורמות חברתיות, אך התמשכות המלחמה והתנגדות לגיוס שהשפיע במיוחד על קהילות מוחלשות חברתית הביאו את הציבור האפרו-אמריקאי למחות כנגד מלחמת וייטנאם – לעיתים קרובות בקבוצות בהם פעלו אפרו אמריקאים בלבד ולצד או בנפרד מקבוצות מחאה "לבנות" או כלל-אמריקאיות.

===המערכה למען העניים===
{{ערך מורחב|מצעד האביונים}}
המאבק הציבורי האחרון של קינג [[קרם עור וגידים]] בתחילת שנת [[1968]] וזכה לשם "המערכה למען העניים" (אנגלית: Poor People's Campaign) או [[מצעד האביונים]]. המחאה כוונה לאפליה וחוסר צדק על בסיס כלכלי וללא קשר לגזע או צבע עור, קינג יצא למסע גיוס תמיכה ברחבי ארצות הברית על מנת לגייס צבא רב גזעי של עניים. קבוצה [[אמורפי]]ת זו לא תפסה את עצמה כבעלת מאפיינים ייחודיים ולא הוגדרה עד שהנשיא ג'ונסון הכריז בשנת [[1964]] על מדיניות של מלחמה בעוני, ספירת האוכלוסין שנערכה בארצות הברית בשנת [[1960]] קבעה כי 35 מיליון אמריקאים חיים מתחת ל[[קו העוני]]. בעת שקינג החליט על המערכה למען העניים הייתה "המלחמה בעוני" כישלון פוליטי שנזנח על ידי יוזמיו בין היתר משום שתשומת הלב הוקדשה למלחמה בווייטנאם, על פי חזונו של קינג הייתה אמורה המערכה למען העניים להביא את בעיית העוני אל קדמת הבמה הציבורית ולהביא לפתרון כלל אמריקאי שיכלול חבילת סיוע שבה הבטחה לתעסוקה, [[הבטחת הכנסה]], ופרויקטים של דיור לבעלי הכנסות נמוכות. לצורך השגת מטרות אלו יזם קינג מצעד של אמריקאים מהמעמדות הכלכליים הנמוכים אל וושינגטון על מנת ליצור לחץ פוליטי על מקבלי ההחלטות ולהציג את הצורך הדחוף בפתרון.

{{ציטוט|אנחנו נבוא בעגלות רתומות לפרדות, כלי רכב ישנים וכל כלי תחבורה שאנשים יכולים להשיג. אנשים יבואו לוושינגטון ויישבו במרכז הרחוב אם יש צורך ויאמרו "אנחנו פה, אנחנו עניים, אין לנו כסף, אתם הבאתם אותנו לכך... ואנו באנו לכאן ונישאר עד שתעשו משהו בעניין.{{הערה|[http://www.thenation.com/article/dr-martin-luther-kings-economics-through-jobs-freedom# Dr. Martin Luther King's Economics: Through Jobs, Freedom]|כיוון=שמאל}}
}}
יוזמת המערכה למען העניים כללה נקודות יסוד בעייתיות, הרעיון של המאבק על רקע של מעמדות כלכליים ומנהיגותו של קינג היו בגדר [[סדין אדום]] עבור אזרחים אמריקאיים רבים. גם בתוך ארגון ה־SCLC קמו מתנגדים ליוזמה, הבולט בהם [[ביירד רסטין]] ממנהיגי הציבור האפרו אמריקאי, טען כי מטרות המערכה היו מעומעמות והדרישות לא מציאותיות, על רקע קביעות אלו הוא הביע את החשש כי בסיכומו של דבר המערכה תיכשל ויגבר הלחץ על השכבות החלשות והציבור האפרו-אמריקאי.

===ההתנקשות בחייו===
{{ערך מורחב|רצח מרטין לותר קינג}}
[[קובץ:Lorraine Motel 02 15 MAR 2012.jpg|ממוזער|250px|מוטל לוריין ב-2012]]
[[קובץ:The Lorraine Motel, site of the Martin Luther King assassination and the National Civil Rights Museum..jpg|ממוזער|250px|מוטל לוריין ב-2012. המקום שוחזר לרגע האירוע וזר עגול מסמן את מקום עמידתו של מרטין לותר קינג.]]
ב-[[29 במרץ]] 1968 יצא קינג לעיר [[ממפיס]] שבמדינת [[טנסי]] להצטרף למחאת פועלי התברואה האפרו-אמריקאים של העיר ששבתו מיום [[12 במרץ]] במטרה לשפר את תנאי העסקתם ולהשוותם לפועלי תברואה לבנים. הוא התאכסן בחדר 306 ב[[המוזיאון הלאומי לזכויות אדם|מוטל לוריין]]. ב-[[3 באפריל]] נשא קינג את נאום [[הייתי על פסגת ההר]] {{אנ|I've Been to the Mountaintop}} בכנסיית [[מסון טמפל]] של הקהילה ה[[פנטקוסטליזם|פנטקוסטית]] האפרו-אמריקאית. בנאום שבראייה לאחור נראה נבואי הוא אמר:

{{ציטוט|אני לא יודע מה יקרה עכשיו, ימים קשים עומדים לבוא. אבל לי זה לא משנה, אני הייתי על ראש ה[[הר]], ולא אכפת לי. כמו כל אחד אני רוצה לחיות חיים ארוכים, לאריכות ימים יש ערך. אבל אני לא מודאג בעניין זה עכשיו, אני רק רוצה לעשות את רצון ה[[אלוהים]] והוא זה שאיפשר לי לעלות אל ראש ההר. ואני הבטתי משם, ואני ראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו הערב שאנחנו כעם נגיע לארץ המובטחת. לכן אני מאושר הערב, אני לא מודאג משום דבר, אני לא פוחד משום אדם, עיניי חזו בתפארת בואו של האל.{{הערה|{{Citation|title=מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (תורגם)|date=2011-08-17|url=https://www.youtube.com/watch?v=pD_aDoD7b6M&feature=youtu.be|accessdate=2019-03-25|first=|last=Black Gold}} מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (מתורגם) באתר [[יוטיוב]]}}}}

ב-[[4 באפריל]] בשעה 18:01 נורה קינג בעת שעמד על מרפסת הקומה השנייה של המוטל. הכדור פגע בו בלחי הימנית, שבר את ה[[לסת]] ונע בגופו עד שנעצר ב[[כתף|כתפו]]. חברו למאבק של קינג, [[ראלף אברנטי]] {{אנ|Ralph Abernathy}}, היה בחדר בעת האירוע, שמע את הירייה וכאשר יצא מהחדר מצא את קינג שכוב על הרצפה מתבוסס בדמו. ההתנקשות יצרה מהומה רבתי במלון, ולוריין ביילי, אשתו של בעל המלון, לאחר שראתה את גופתו של קינג, התמוטטה ומתה מהתקף לב.{{הערה|כתבה בעיתון טיים מיום 31 במרץ 2013 [http://www.time.com/time/specials/2007/article/0,28804,1726656_1726689_1726462,00.html Martin Luther King: An Assassination Remembered]}} קינג נלקח לבית החולים '''סנט ג'וזף''' שם נקבע מותו בשעה 19:05.

מעבר לכביש ממול למוטל לוריין ובסמוך לבית הארחה בו שהה הרוצח עמדה תחנת [[כיבוי אש]] ובה הוצבו [[משטרה|שוטר]]ים שעקבו אחרי מעשיו של קינג. לאחר השמע הירייה ועם הפגיעה יצאו השוטרים למקום האירוע והיו הראשונים לתת עזרה ראשונה לקינג שגסס מפצעיו.

====לוויה====
[[קובץ:The Tomb of Dr. Martin Luther King, Jr. and Coretta Scott King in Atlanta, Georgia.jpg|ממוזער|250px|קברם של בני הזוג קינג במרכז קינג, אטלנטה ג'ורגיה]]
נשיא ארצות הברית באותה תקופה, [[לינדון ג'ונסון]] הכריז על [[7 באפריל]] כ[[יום אבל לאומי]], ויומיים לאחר מכן, ב-[[9 באפריל]] נערכה הלוויה בעיר [[אטלנטה]], תחילה בטקס מצומצם ובו נכחו 1,300 מוזמנים, בטקס הושמע נאומו של קינג "Drum Major" שנישא על ידו ב-[[4 בפברואר]] 1968 ובו הוא ביקש שבהלווייתו לא יזכירו את תאריו והכיבודים להם זכה וביקש כי יזכירו כי הוא "האכיל את הרעבים, הלביש את העירומים, היה צודק בשאלת ה[[מלחמה]], אהב ושירת את האנושות". הטקס הסתיים כאשר הזמרת [[מהליה ג'קסון]] שרה את השיר [[קח את ידי, אלי היקר]] (אנגלית: Take My Hand, Precious Lord).

לאחר מכן עבר ארונו של קינג על גבי עגלה פשוטה רתומה ל[[פרד]]ות בפני קהל של עשרות אלפים בתהלוכה של 3.5 מייל עד לקולג' מורהאוס ומשם נלקח הארון לבית הקברות המקומי (שבו היו קבורים בעיקר מתים ממוצא אפרו-אמריקאי), בשנת [[1977]] הוצא הארון והועבר לקבר מפואר ברחבה של מרכז קינג.

==== מהומות בעקבות הרצח ====
לאחר רציחתו, החל גל של מהומות ברחבי ארצות הברית. המהומות הקיפו 110 ערים. 28 הרוגים ומעל אלפיים פצועים. המהומות שככו לבסוף עד ה-[[8 באפריל]]. בהתערבותם של חיילים מ[[חיל הנחתים האמריקני]]. וכוחות המשמר הלאומי של המדינות השונות.

חלק ממקורביו הוביל קו תקיף ומיליטנטי, בהאשמות וקריאות לתגובה ולהתחמשות. חלק אחר ופוליטיקאים בכירים כ[[רוברט קנדי]] ואחרים הובילו קו פייסני.{{הערה|ראו ערך מורחב [[רצח מרטין לותר קינג]]}}

====חקירה, מעצר ומשפטו של הרוצח====
חקירת ה-FBI איתרה עדי ראייה לאירוע בבית הארחה ולאחר מכן את כלי הנשק ששימש את הרוצח, החוקרים הצליחו לבסוף לזהות את החשוד ברצח, אסיר נמלט בשם [[ג'יימס ארל ריי]], שנעצר ב-[[8 ביוני]] [[1968]], בנמל התעופה [[לונדון הית'רו]] שב[[לונדון]] כשניסה לעזוב את [[הממלכה המאוחדת]] עם [[דרכון]] [[קנדה|קנדי]] מזויף על שם רמון ג'ורג' סנייד. ריי הוסגר במהירות למדינת טנסי והואשם ברצח קינג. הוא הודה ברצח ב-[[10 במרץ]] [[1969]], (על אף שהכחיש את ההודאה לאחר שלושה ימים), משהועמד למשפט הודה ריי כי הוא הרוצח, בעצת בא כוחו. ההודאה הצילה את ריי מ[[גזר דין מוות]] ונגזרו עליו 99 שנות מאסר. מאז החליף ריי מספר עורכי דין במאמץ לבטל את הרשעתו, במהלך הזמן מסר ריי מספר גרסאות מעורפלות בנוגע לחלקו ברצח, הוא טען כי הוא לא ירה בקינג והוסיף כי הוא היה מעורב ברצח באופן לא ישיר, לטענתו בראש ה[[קנוניה]] עמד אדם ששמו "ראול".{{הערה|[http://www.nytimes.com/2010/09/24/us/24kershaw.html Jack Kershaw Is Dead at 96; Challenged Conviction in King’s Death]|כיוון=שמאל}}

====תאוריית קשר====
מעשה הרצח וסימני השאלה שנותרו - לכאורה - סביב נסיבותיו ובעיקר העוינות של ממשלת ארצות הברית וסוכנויות פדרליות שניהלו מערכה עיקשת כנגד קינג הביאו להתפתחות [[תאוריית קשר]] שעיקרה הטענה כי ריי היה שותף זוטר במזימה לרצוח את קינג שבראשה עומדים אלמונים או גופים ממשלתיים.

בשנת [[1977]] נפגש דקסטר סקוט קינג, בנו של מרטין לותר קינג, עם ריי ולאחר מכן הביע תמיכה פומבית בדרישתו של ריי למשפט חוזר. שנתיים לאחר מכן תבעה קורטה סקוט קינג את '''ללויד ג'וארס''' בבית משפט אזרחי, על חלקו לכאורה ברצח קינג, על פי דברי ג'וארס הוא קיבל 100,000 דולר על מנת לתכנן ולהוציא לפועל את רציחתו של קינג. חבר המושבעים מצא את ג'וארס ו"קונספירטורים אלמונים" וכן "סוכנויות ממשלתיות" כחלק מהמזימה לרצוח את קינג.{{הערה|[http://www.nytimes.com/1999/12/10/us/dr-king-s-slaying-finally-draws-a-jury-verdict-but-to-little-effect.html Dr. King's Slaying Finally Draws A Jury Verdict, but to Little Effect]|כיוון=שמאל}}
בשנת [[2000]] ניהל משרד המשפטים של ארצות הברית חקירה על טענותיו וחלקו של ג'וארס ברצח אך לא נמצאו ראיות התומכות בטענות תאוריית קשר.

בספטמבר [[1976]] מינה בית הנבחרים האמריקני, ועדה לחקירת מותם של קנדי וקינג בראשות חבר [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] לואיס סטוקס מ[[אוהיו]], הוועדה כללה שמונה חברי בית הנבחרים. וחולקה לשתי תת-ועדות. האחת חקרה את רצח קנדי והשנייה את רציחתו של קינג, דו"ח ממצאי הוועדה פורסם ב-[[29 במרץ]] [[1979]]. באשר לקינג, הסיקה הוועדה כי רציחתו הייתה מיריה אחת מרובהו של [[ג'יימס ארל ריי]], ושקיימת "אפשרות" שהרצח היה כתוצאה מקשר פלילי, על אף שאף סוכנות של הממשלה של ארצות הברית אינה מעורבת בקשר זה.{{הערה|[http://www.archives.gov/research/jfk/select-committee-report/ דו"ח ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות]}}

==מורשת רעיונית ועמדות פוליטיות==
מרכז חייו ומקור שורשיו הרעיוניים של קינג הייתה הדת ה[[נצרות|נוצרית]], וככומר של הכנסייה הבפטיסטית היו כתבי הקודש הן ה[[תנ"ך]] ו[[הברית החדשה]] המקור להשקפת עולמו והמקור לדרשותיו. הוא נהג לשלב ציטוטים מכתבי הקודש באסיפות דתיות, דרשות בכנסייה והופעות ציבוריות. מעיון בכתביו עולה כי מצוות [[ואהבת לרעך כמוך]] ומקבילתה "אהוב את אויבך" משמשות כציר מרכזי בהגותו ואבן בוחן לפיה שפט את הסובבים אותו. מצוות ואהבת לרעך כמוך מוזכרת פעמים מספר בברית החדשה, כך, למשל, ב[[הבשורה על-פי מתי|בשורה על-פי מתי]] היא בעלת משקל זהה ל[[עשרת הדיברות]] וב[[הבשורה על-פי מרקוס|בשורה על-פי מרקוס]] היא מוצגת כמצווה השנייה במעלה לצווי הנוצרי "ואהבת את ה' אלוהיך" – מצווה המוזכרת אף היא רבות בדברי קינג – כתפיסת עולם פרטית ומקור כוח פנימי.

{{ציטוט|אני מאמין בקיומו של כוח יוצר ביקום הזה – כוח שהוא הבסיס והמהות של כל המציאות, ושאין להסבירו במונחים מטריאליסטיים. ההיסטוריה, בסופו של דבר, מונחית בידי הרוח, ולא בידי החומר... כאשר אין לקהילה הנהגה אלוהית, כאשר אין לה סדר מוסרי מוחלט, אין לה גם שום עקרונות קבועים ובלתי משתנים; לפיכך כמעט כל דבר – כוח, אלימות, רצח, שקר – הוא אמצעי מוצדק כדי להגיע אל "הארץ המובטחת". רלטיביזם מהסוג הזה מעורר בי תיעוב.{{הערה|מרטין לותר קינג – אוטוביוגרפיה, עורך: קלייבורן קרסון, בהוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 30}}
}}
הפרופסור [[אייל נווה]] טוען{{הערה|ארצות הברית – דמוקרטיה בהתהוות מתמדת, תל אביב: עמוד 295 האוניברסיטה הפתוחה, 2007}} כי דמותו של קינג מייצגת לאחר מותו מורשת של רפורמה שהוגשמה באופן חלקי בלבד, כך יכולים חלקים גדולים מהציבור האמריקאי להזדהות עם מורשתו. חוגים שמרניים יכולים להזדהות עם המסר כי העוול האחרון שרדף ופילג את החברה האמריקאית נעלם ואתו הצורך רפורמות חברתיות נוספות, חוגים ליברליים יכולים להזדהות עם דרכו ועם הצורך בשינוי דמוקרטי עליו הצביעה מורשתו. מעל הכל המערכת הפוליטית אימצה את דמותו מאחר שהוא דגל באי-אלימות ומאחר וקרא לשלב את המיעוט המופלה אותו ייצג אל תוך החברה האמריקאית. נווה מגדיר את קינג כ"מנהיג תנועת רפורמה" שתבע מארצות הברית לממש את האידיאלים הליברליים-דמוקרטיים לכל רוחב שדרות החברה האמריקאית.

===אי אלימות===
שמו של קינג, וגרעין מפעלו נקשרו לרעיון ה[[אי-אלימות]], הבסיס לפילוסופיה זו הייתה אמונתו הנוצרית וקינג הושפע וראה עצמו כממשיך דרכם של [[ריינהולד ניבור]] ו[[פאול טיליך]] שפעלו בתחילת [[המאה ה-20]] בארצות הברית על מנת לקשר את האמונה הנוצרית עם הפוליטיקה, הדיפלומטיה והריאליה של המציאות המודרנית בת זמננו. תרומה מיוחדת תרם ניבור לתיזה בדבר 'מלחמה צודקת'. קינג קיבל את השראה והשפעה נוספת מ[[הנרי דייוויד תורו]], תורו האמין כי קיים מושג צדק טהור, המשותף לכל בני האדם. על-פי תורו, הצדק נובע מהימנעות מתוקפנות ומכפייה, במובנם האלים. תורו גורס, כי האדם צריך לשאוף לעשיית צדק ולהימנע ממעשי עוול וקיפוח, כגון שיעבוד זולתו לעבדות, קינג קרא כסטודנט את הספר [[אי-ציות אזרחי]] מאת תורו והושפע מההטפה שלא לשתף פעולה עם מערכות הנתפסות כמבוססות על כפירה ורוע.

השפעה נוספת, מחוץ לתחומי עולמו הנוצרי והאמריקאי קיבל קינג מ[[מוהנדס קרמצ'נד גנדי|מהטמה גנדי]] – מנהיג פוליטי ורוחני הודי, שהוביל את [[תנועת העצמאות ההודית]] במאבקה נגד שלטון [[האימפריה הבריטית]]. גנדי הפך לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של ה[[סאטיאגרהא]] – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו ועורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם. בשנת [[1959]] ערך קינג מסע של [[עלייה לרגל]] ל[[הודו]] ממנו חזר לארצות הברית עם השראה והבנה מעמיקה על שורשי הפילוסופיה של התנגדות ללא אלימות ומקומה במאבק האפרו אמריקאי לשוויון זכויות בארצות הברית. בראיון רדיו ששודר בערב היום האחרון של קינג על אדמת הודו הוא אמר: "מאז שהגעתי להודו, התחזקה אמונתי – עתה יותר מתמיד – כי הדרך של התנגדות ללא אלימות היא הנשק החזק ביותר העומד לרשות המדוכאים במאבקם להשיג צדק וכבוד אנושי".{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=TU_HozbJSC8C&pg=PA269&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Martin Luther King (Jr.), Peter Holloran. The Papers of Martin Luther King, Jr.: Threshold of a New Decade, January 1959-December 1960. University of California Press, 2005 page 269]|כיוון=שמאל}}

===המערכת הפוליטית===
לכל אורך שנות פעילותו התרחק קינג מחסות המפלגות הפוליטיות של ארצות הברית ולא נתן פומבי לדעותיו או לתמיכתו במועמד כלשהו לנשיאות ארצות הברית, בראיון שנתן בשנת 1958 הוא אמר "אני לא חושב שהמפלגה הרפובליקנית ולא המפלגה הדמוקרטית מלאות בהוד האלוהים... ואני לא קשור לאף אחת מהן". בשיחות פרטיות הוא הביע תמיכה במפלגה הדמוקרטית ובאוטוביוגרפיה שלו הוא ציין כי בשנת [[1960]] הוא הצביע עבור ג'ון קנדי, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לגופו של עניין הוא אמר{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=qW-NYdIefPgC&pg=PA84&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Martin Luther King (Jr.), Peter Holloran. The Papers of Martin Luther King, Jr.: Symbol of the Movement January 1957 - December 1958 page 84]|כיוון=שמאל}}:

{{ציטוט|למעשה האדם השחור נבגד על ידי הרפובליקאים והדמוקרטים, הדמוקרטים בגדו בו על ידי כניעתם לרצון ולגחמות של אנשי כוח ממדינות הדרום והרפובליקאים בגדו בו בכניעתם לצביעות הבוטה של ראקציונרים ימניים ממדינות הצפון וקואליציה זו של אנשי שררה דרומיים וריאקציונרים צפוניים מכשילה כל צעד וניסיון של חקיקה ליברלית בתחום זכויות האדם.}}

בהמשך עבד קינג יחד עם הנשיא [[לינדון ג'ונסון]] על ביטול אפליית השחורים ועל קידום זכויות האזרח. ב-1964 העביר הנשיא בבית הנבחרים ובסנאט את חוק זכויות האדם, שבחקיקתו החל הנשיא הקודם ג'ון קנדי.

===השקפות כלכליות===
קינג היה ביקורתי כלפי המדיניות הכלכלית של ארצות הברית. קינג תמך ב[[סוציאליזם דמוקרטי]], אך נמנע לרוב מהבעת דעה זו באופן פומבי, בגלל [[מקארתיזם|הסלידה הציבורית מקומוניזם וסוציאליזם]] שהייתה נפוצה בארצות הברית באותה התקופה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=דאגלס סטורם|שם=Martin Luther King, Jr., as Democratic Socialist|כתב עת=The Journal of Religious Ethics|כרך=18 מס' 2|עמ=79-105|שנת הוצאה=1990|קישור=https://www.jstor.org/stable/40015109?seq=1}}}}{{הערה|{{צ-ספר|קורנל ווסט|The Radical King|[[Beacon Press]]|2015|ISBN=978-0-8070-1282-6|קישור=https://books.google.co.il/books?id=PHAOBAAAQBAJ&redir_esc=y}}}}
בשנותיו האחרונות, הביקורת שלו הפכה לפומבית יותר, כשהתחיל לקשר בין המדיניות הכלכלית של ארצות הברית, אותה כינה "[[סוציאליזם לעשירים וקפיטליזם לעניים]]",{{הערה|{{צ-ספר|ת'ומאס פ. ג'קסון|From Civil Rights to Human Rights: Martin Luther King, Jr., and the Struggle for Economic Justice|University of Pennsylvania Press|2007|ISBN=978-0-8122-3969-0|עמ=332|קישור=https://books.google.co.il/books?id=B8k6btUYR68C&printsec=frontcover&dq=isbn:9780812239690&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwi--qmEntbpAhU-UhUIHVXBCEQQ6AEIKDAA#v=onepage&q=%22'Free%20enterprise%20for%20the%20poor%22%20%22socialism%20for%20the%20rich%22%20martin%20king%201968&f=false|שפה=אנגלית}}}} לבין [[מלחמת מעמדות|מלחמת המעמדות]] בארצות הברית וה[[אימפריאליזם]] שהוביל, לטענתו, ל[[מלחמת וייטנאם]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theparisreview.org/blog/2018/01/15/remembering-martin-luther-kings-radical-class-politics/|הכותב=קיאנגה-יאמאטה טיילור|כותרת=Martin Luther King’s Radical Anticapitalism|אתר=The Paris Review|תאריך=15 בינואר 2018|שפה=אנגלית}}}}{{הערה|שם=נגד מלחמת וייטנאם|{{צ-ספר|מרי סוזנה רובינס|Against the Vietnam War: Writings by Activists|רוומן את ליטלפליד|2007|ISBN=978-0-7425-5914-1|קישור=https://books.google.co.il/books?id=RK1XoEXCoVEC&printsec=frontcover&dq=isbn:9780742559141&hl=en&sa=X&ved=2ahUKEwjOlvvHqIvrAhWp3eAKHYoXACUQ6AEwAHoECAAQAg#v=onepage&q&f=false}}}}

בנאומו משנת 1967, המכונה "מעבר לווייטנאם", אמר:
{{ציטוט|תוכן=מהפכה ערכית אמיתית תביט בקרוב באי-נוחות על הניגוד הבולט בין עוני ועושר. בתרעומת צדקנית, היא תביט מעבר לים ותראה את בעלי ההון האינדיבידואלים של המערב משקיעים סכומי כסף עצומים באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, רק לשם לקיחת רווח ללא דאגה לטיוב החברתי של אותן מדינות, ותאמר: "זה לא צודק".{{הערה|שם=נגד מלחמת וייטנאם}}{{הערה|שם=מעבר לווייטנאם|{{קישור כללי|כותרת=SPECIAL: Dr. Martin Luther King Jr. in His Own Words|כתובת=https://www.democracynow.org/2020/1/20/special_dr_martin_luther_king_jr|אתר=Democracy Now!|תאריך=20 בינואר 2020|שפה=אנגלית}}}}|שפה=אנגלית|תוכן במקור=A true revolution of values will soon look uneasily on the glaring contrast of poverty and wealth. With righteous indignation, it will look across the seas and see individual capitalists of the West investing huge sums of money in Asia, Africa and South America, only to take the profits out with no concern for the social betterment of the countries, and say: "This is not just."|מקור="מעבר לווייטנאם", נאום בכנסיית ריברסייד, [[ניו יורק]], 1967}}

בנאום נוסף מ-1967, המכונה "לאן אנו ממשיכים מכאן?", אמר:
{{ציטוט|תוכן=יום אחד אנו חייבים לשאול את השאלה, "למה יש 40 מיליון עניים באמריקה?" וכשאתם מתחילים לשאול את השאלה הזו, אתם מעלים שאלה על המערכת הכלכלי, על חלוקה רחבה יותר של כסף. כשאתם שואלים את השאלה הזו, אתם מתחילים להטיל ספק בכלכלה הקפיטליסטית.{{הערה|שם=where do we go from here|{{קישור כללי|כתובת=https://kinginstitute.stanford.edu/king-papers/documents/where-do-we-go-here-address-delivered-eleventh-annual-sclc-convention|כותרת="Where Do We Go From Here?," Address Delivered at the Eleventh Annual SCLC Convention|אתר=המכון למחקר וחינוך על שם מרטין לותר קינג ב[[אוניברסיטת סטנפורד]]|תאריך=16 באוגוסט 1967|שפה=אנגלית}}}}|שפה=אנגלית|תוכן במקור=One day we must ask the question, "Why are there forty million poor people in America?" And when you begin to ask that question, you are raising a question about the economic system, about a broader distribution of wealth. When you ask that question, you begin to question the capitalistic economy.|מקור="לאן אנו ממשיכים מכאן?", נאום בכנס ה[[התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית|SCLC]], [[אטלנטה]], [[ג'ורג'יה]], 1967}}

===יחס ליהדות ומדינת ישראל===
[[קובץ:Abraham Heschel with MLK.jpg|ממוזער|250px|הרב אברהם יהושע השל עם מרטין לותר קינג, 7 בדצמבר 1965]]
תנועת המחאה וזכויות האדם האפרו-אמריקאית נהנתה מתמיכה של ארגונים יהודים הן בלוגיסטיקה אך גם בסיוע מוסרי ותקשורתי. אנשי רוח יהודים היו פעילים באירועי מצעדי המחאה וההפגנות בכלל וכיועצים ותומכים של קינג בדרכו, המפורסם שבהם היה הרב והפילוסוף [[אברהם יהושע השל]] שפעל למען השגת שוויון לשחורים באמריקה ורקם ידידות עמוקה עם קינג. תמונה מפורסמת מ-1965, שבה נראה השל צועד יד ביד עם קינג בהפגנה הגדולה בסלמה, הפכה לסמל לשיתוף הפעולה האפשרי בין יהודים לשחורים בארצות הברית. השל אמר לאחר אותה הפגנה שחש כי רגליו הצועדות "מתפללות", קינג נרצח ימים ספורים לפני שעמד לחגוג את [[ליל הסדר]] בביתו של השל. קינג אמר על השל: {{ציטוטון|אני חש שהרב השל הוא אחד האנשים הרלוונטיים לכל הזמנים, שניצבים תמיד בתובנה נבואית להדריך אותנו בימים קשים אלה.}}{{הערה|'''אלוהים מאמין באדם''', ריינהולד ניבור, עמ' 8}}

על רקע זה היה יחסו של קינג כלפי יהדות, יהודים ומדינת ישראל חיובי ואוהד. הוא צידד בזכות הקיום של מדינת ישראל ותמך בישראל בעת הקרבות של [[מלחמת ששת הימים]] תוך שהוא קורא לפתיחת משא ומתן על מנת לסיים את מעשי האיבה. במספר מקרים מתועדים עמד קינג חוצץ{{הערה|Sundquist, Eric J. (2005). Strangers in the land: Blacks, Jews, post-Holocaust America. Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 110|כיוון=שמאל}} כנגד קריאות אנטישמיות ואנטי ציוניות שהפכו לשכיחות בקרב תנועות [[הכוח השחור]] כגון [[אומת האסלאם]] ומנהיגיה. [[הליגה נגד השמצה]], [[הקונגרס היהודי האמריקאי]] וארגונים נוספים, יהודיים ולא-יהודיים, וכן אקדמאים רבים, רואים בו ארגון [[אנטישמי]], בהתבסס על התבטאויות מנהיגיו ובהם [[לואיס פרחאן]].

מקרה מיוחד הוא [[מכתב לידיד אנטי ציוני]] המיוחס לקינג ובו מובאת בשמו מסה לפיה אנטי ציונות ו[[אנטישמיות]] הן גישות המשיקות אחת לשנייה וכי אנטי ציונות היא אנטישמיות במסווה. קטעים מטקסט זה צוטטו מספר פעמים על ידי פוליטיקאים ישראלים ופרו ציונים.

{{ציטוטון|אתה מצהיר, ידידי שאתה לא שונא יהודים, וכי אתה רק אנטי-ציוני. אני אומר האמת הברורה כפסגת ההרים ומהדהדת דרך העמקים של ארץ האלוהים הירוקה: כאשר אנשים מותחים ביקורת על הציונות הם מתכוונים ליהדות – זו האמת של אלוהים.}}{{הערה|[http://web.archive.org/web/20031211052106/http://www.mideasttruth.com/mlk.html טקסט הנאום, באתר ארכיב האינטרנט]}}

מחקרים הראו כי מקורו של הציטוט איננו ברור וכי ככל הנראה מדובר בטקסט שלא נכתב ולא נאמר על ידי קינג. ההיסטוריון [[אריק סנדקוויסט]] שחקר את תולדות הקשר בין ארגונים יהודים לבין תנועת המחאה האפרו-אמריקאית בכלל וקינג בפרט קובע{{הערה|[http://books.google.co.il/books?id=5y8zhmn-q4QC&pg=PA109&hl=en Sundquist, Eric J. (2005). Strangers in the land: Blacks, Jews, post-Holocaust America. Cambridge, MA: Harvard University Press, p. 110.]|כיוון=שמאל}} כי הטקסט איננו של קינג, אך מתבסס על אירוע מתועד בו קטע קינג סטודנט אנטישמי ואמר לו "אל תאמר דברים אלו, כאשר אנשים מותחים ביקורת על ציונים הם מתכוונים ליהודים, דבריך הם אנטישמיים".{{הערה|על הציטוט והוויכוח שניצת לאחרונה בנוגע לו [http://www.martinkramer.org/sandbox/2012/03/in-the-words-of-martin-luther-king/ In the words of Martin Luther King…] בבלוג של [[מרטין קרמר]]}}

[[ארכיון המדינה]] חשף מסמכים מהם עולה כי החל משנת [[1962]] ניסו נציגים של ממשלת ישראל ושל [[ההסתדרות]] להזמין את קינג לביקור רשמי או רשמי למחצה בישראל אך אף על פי שקינג הביע נכונות ורצון בוטל הביקור המתוכנן כל פעם. בנובמבר [[1964]], משהוכרזה זכייתו של קינג בפרס נובל לשלום, ובטרם יצא ל[[אוסלו]], נפגש [[אבא אבן]] עם קינג בוושינגטון בנובמבר 1964 והזמינו לביקור בישראל. במרץ 1965 הזמין [[אברהם הרמן]], שגריר ישראל בוושינגטון את קינג לביקור רשמי "בכל עת שיחפוץ". בדצמבר 1965 נפגש הכומר קינג לשיחה עם שמעון ילון, קונסול כללי של ישראל באטלנטה. בתחילת פגישתם ציין קינג שמזה ארבע שנים יש לו "הזמנה פתוחה" לבקר בישראל והביע את תקוותו שיוכל לבקר בישראל במחצית הראשונה של 1966 אולם גם מועד זה חלף מבלי שקינג יבקר בישראל.{{הערה|[http://www.archives.gov.il/NR/exeres/381D79FA-B3FF-4BA0-9FA0-365C84F6EB51,frameless.htm?NRMODE=Published 45 שנים לרצח מרטין לותר קינג: מבחר תעודות על קשריו של הכומר קינג עם מדינת ישראל והניסיונות להביאו לביקור בארץ] האתר ארכיון המדינה, נקרא ב-4 במאי 2013}} ככל הנראה רצה קינג לבקר בישראל כ[[עולה רגל]] וחלק מקבוצה גדולה ללא זיקה או הצהרה פוליטית, הוא רצה לשאת דרשה על [[הר הזיתים]] אז חלק מירושלים תחת שלטון [[ירדן|הממלכה הירדנית]] ומשם להמשיך לאתרים קדושים לנצרות בישראל. לאחר מלחמת ששת הימים השתנה המצב הפוליטי וקינג חשש מהשלכות ביקור ב[[ירושלים המזרחית]] על חברים מהקהילה האפרו-אמריקאית שהחלו להביע בקול עמדות אנטי-ישראליות בוטות.

הקלטות סתר של ה-FBI חושפות חשש של קינג שביקור בישראל עלול להציב אותו בין הפטיש לסדן, בשיחה בין קינג לאחד מיועציו '''סטנלי לוויטן''' שנערכה ב-[[24 ביולי]] 1967 אמר קינג כי הוא חושש כי הוא "ייקלע למצב בו הוא ארור אם אני אומר משהו אחד ואהיה ארור אם אגיד שלא משנה מה אני אומר, ואני כבר ניצב מול ביקורת קשה כולל פרו-ערבית" ובשיחה אחרת אמר: "אני חושש שאם אלך העולם הערבי ואיתו [[אפריקה]] ו[[אסיה]] יפרש את הצעד כהסכמה עם כל מה שישראל עשתה, ולי יש שאלות וספקות". בספטמבר 67 ביטל קינג את נסיעתו מתוך תקווה לעלות לרגל במועד מאוחר יותר. מותו מיריית מתנקש קטעה גם תוכניות אלו.{{הערה|[http://www.martinkramer.org/sandbox/2013/01/why-martin-luther-king-never-visited-israel/ Why Martin Luther King never visited Israel] מדוע קינג לא ביקר בישראל, בבלוג של מרטין קרמר, נקרא ב-4 במאי 2013}}

==הנצחה==
[[קובץ:LutherKing street Jerusalem.JPG|שמאל|250px|ממוזער| הרחוב [[שמות רחובות בישראל|הקרוי על שמו]] בירושלים]]
קינג מהווה סמל למאבק עיקש, שנשא פירות, למען זכויות האדם. בארצות הברית, מקום הולדתו פעולתו ומותו של קינג קראו פרנסי 730 ערים רחובות על שמו, הגדיל לעשות מחוז קינג שב[[וושינגטון (מדינה)|מדינת וושינגטון]] שבמקור נקרא על שם אדם אחר ובשנת [[1986]] "הוקדש" לזכרו של קינג ושינה את סמלו ודגלו שמאז מופיעים עליהם פניו של מרטין לותר קינג.

קינג הוכר כ[[מרטיר]] בכנסייה ה[[אוונגליזם|אוונגליסטית-לותרנית]] של ארצות הברית ויום ה-[[15 בינואר]] הוקדש לו. הכנסייה האפיסקופלית של ארצות הברית הכירה בו כמרטיר והקדישה לו את יום ה-[[4 באפריל]].

===האתר ההיסטורי הלאומי מרטין לותר קינג===
[[קובץ:MLK's Boyhood home.jpg|ממוזער|250px|בית ילדותו של מרטין לותר קינג]]
באוקטובר [[1980]] הכריז משרד הפנים של ארצות הברית על מספר מבנים סביב בית ילדותו של קינג באטלנטה כאתר היסטורי לאומי. באתר נכללת גם כנסיית אבנעזר בה פעלו קינג ואביו ככמרים. ליד המבנים ההיסטוריים הוקם [[מרכז מבקרים]] ובו מוזיאון המתעד את ההיסטוריה של תנועת זכויות האזרח וחלקו של קינג במפעלה. בבניין ששימש בעבר כ[[תחנת כיבוי אש]] נמצא מוזיאון קטן המתעד את תהליך האינטגרציה של מכבי האש של אטלנטה וכן חנות מתנות. בסמוך נטוע גן ורדים הקרוי על שם נאומו המפורסם של קינג "יש לי חלום" ובו אנדרטה לזכרו של מהטמה גנדי, ממוריו הרוחניים של קינג, "שדרת התהילה של לוחמי זכויות האדם" מעלה את זכרם של לוחמים למען זכויות אדם ברחבי העולם.

גולת הכותרת באתר הוא [[מרכז מרטין לותר קינג לשינוי חברתי ללא אלימות]] (אנגלית: Martin Luther King Jr. Center for Nonviolent Social Change) שהוקם במקור על ידי קורטה קינג במרתף בית הזוג שנה לאחר הרצח, בשנת [[1981]] הועתק המרכז למבנה מפואר בסמוך לבית הילדות של קינג. בשנת [[1977]] הוקם באתר [[מאוזולאום]] למרטין לותר קינג ושרידיו הועברו לאליו ממקום קבורתו המקורי בממפיס. המרכז הוא נכס פרטי בניהול משפחת קינג הנמצא בתוך תחומי האתר הלאומי, ומעמדו היה ועדיין נמצא במחלוקת בין צאצאיו של קינג.

באתר מתנהלים טקסים רבי משתתפים ביום מרטין לותר קינג ובהם פוליטיקאים ואנשי רוח מארצות הברית, טקסים נוספים נערכים במהלך חודש פברואר שהוכרז כ"חודש ההיסטוריה של השחורים" וביום הרצחו של קינג.

===יום מרטין לותר קינג===
{{הפניה לערך מורחב|יום מרטין לותר קינג}}
[[קובץ:President Ronald Reagan at the Signing Ceremony for Martin Luther King Holiday Legislation.jpg|250px|ממוזער|רונלד רייגן חותם על הצו הנשיאותי לקביעת יום מרטין לותר קינג. לידו עומדת קורטה סקוט קינג.]]
ב-[[2 בנובמבר]] [[1983]] חתם הנשיא [[רונלד רייגן]] על צו נשיאותי וקבע כי החל מה-[[20 בינואר]] [[1986]] יצוין בכל שנה יום לזכרו של קינג וייקרא על שמו. צו נוסף נחתם על ידי הנשיא [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] בשנת [[1992]] שקבע כי יום מרטין לותר קינג יצוין כל שנה ביום שני השלישי בחודש ינואר.{{הערה|[http://www.presidency.ucsb.edu/ws/index.php?pid=47329 Proclamation 6401 - Martin Luther King, Jr., Federal Holiday, 1992]|כיוון=שמאל}}

<gallery>
קובץ:MLK service firstlady.JPG|[[הגברת הראשונה של ארצות הברית]] [[מישל אובמה]] מחלקת מזון לעניים בבית תמחוי ביום מרטין לותר קינג 2010
קובץ:MLK service obama.JPG|נשיא ארצות הברית [[ברק אובמה]] מחלק מזון לעניים בבית תמחוי ביום מרטין לותר קינג 2010
</gallery>

===האנדרטה לזכר מרטין לותר קינג===
לאחר עשרים שנה של תכנון, חילוקי דעות ועיכובים נפתחה [[אנדרטת מרטין לותר קינג]] ב-22 באוגוסט 2011 באזור הצמוד לאזור [[המול]] – ה[[שדרה]] המרכזית של העיר [[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] ב[[ארצות הברית]].

האנדרטה היא ביטוי ויזואלי למשפט מתוך הנאום "יש לי חלום": '''"בזכות אמונה זו נוכל לחצוב מתוך הר הייאוש אבן של תקווה."'''{{הערה|"With this faith we will be able to hew out of the mountain of despair a stone of hope."}} פתח הכניסה למתחם האנדרטה הוא מעבר בין שני סלעי [[גרניט]] גדולים, המסמלים את הר היאוש. מעבר להם משתרעת רחבת האנדרטה, שבמרכזה ניצב גוש גרניט לבן בגובה של 9.1 [[מטר]]ים, הוא '''אבן התקווה'''. דמותו של קינג, המשקיף כביכול לעבר האופק עומדת בסמוך. משני עבריו של פתח הכניסה לרחבה מתמשכים שני כותלי גרניט המתקשתים כסהר, נחקקו בהם ארבע עשרה אימרות מתוך נאומים ודרשות שנשא קינג ודברים שכתב. בצד האנדרטה הוקם גם מרכז מבקרים המשויך אליה.

==משפחתו==
===קורטה קינג===
[[קובץ:Tombstone for Martin Luther King & Coretta Scott King at MLK Historic Site in Atlanta.JPG|ממוזער|מצבה לזכר בני הזוג קינג במרכז קינג שבאטלנטה.]]
[[קובץ:Martin Luther King Jr NYWTS 5.jpg|ממוזער|250px|מרטין לותר קינג ואשתו קורטה, תמונה משנת 1964]]
בשנת [[1953]] התחתן קינג עם [[קורטה סקוט קינג]], (אנגלית: Coretta Scott King). החתונה נערכה על המדשאה של הורי הכלה ואת הטקס ניהל אבי החתן, במהלך הטקס השמיטה קורטה את השבועה לציית לבעלה מהטקסט – צעד שגם בתחילת המאה ה-21 נחשב ליוצא דופן. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים. קורטה המשיכה את פועלו של בעלה לאחר הירצחו, היא הפכה לפעילה מרכזית בתנועה לשוויון [[זכויות נשים]] והתנועה לזכויות [[להט"ב]]. בשנת [[1968]] ייסדה קורטה את "מרכז קינג למען שינוי חברתי ללא אלימות", (אנגלית: King Center for Nonviolent Social Change) מרכז מחקר אקדמי לקידום זכרו ומורשתו של קינג. היא נפטרה ב-30 בינואר [[2006]], במרכז רפואי אלטרנטיבי ב[[מקסיקו]], [[סיבת המוות]] העיקרית נקבעה ככשל נשימתי שנבע מקריסת מערכות בגין בעיות בריאות קשות ובהן [[סרטן השחלות]] וסדרה של אירועי [[שבץ מוחי]]. היא נקברה בטקס רב משתתפים ב-7 בפברואר 2006 בכנסיית '''המסיון של הלידה מחדש''' במדינת [[ג'ורג'יה]].

===יחסים מחוץ לנישואים===
חיי משפחת קינג היו חשופים לציבור לכל אורך הקריירה הציבורית האינטנסיבית של קינג ובני משפחתו שאף הם בחרו בקריירה ציבורית. משהציב עצמו כלוחם בממסד ולוחם כנגד הסדר הישן הפך קינג למטרה עבור סוכנויות לאכיפת חוק, גופים אלו ובראשם ה-[[FBI]] ניהלו מערכה של מעקב, הפעלת סוכנים ואיסוף מידע כולל האזנות סתר. הם תיעדו גם את חיי המשפחה וחייו הפרטיים של קינג. על פי מסמכים שחלקם נחשף לציבור תועדו מקרים רבים בהם קיים קינג מערכות יחסים מחוץ לנישואים.{{הערה|כתבה מ-29 בדצמבר 2008 באתר [[CNN]] {{כ}}[http://edition.cnn.com/2008/US/03/31/mlk.fbi.conspiracy/index.html FBI tracked King's every move], נקרא ב-24 באפריל 2013}} חברו לדרך ראלף אברנטי כתב באוטוביוגרפיה שלו "והחומות נפלו" כי לקינג הייתה חולשה לנשים וכי למרות זאת הבינו כולם כי הוא מאמין באיסור התנ"כי על [[ניאוף]], אך הוא פשוט לא יכול היה לעמוד בפני הפיתוי. בראיון הוא הוסיף כי אף על פי שקינג היה "רודף שמלות" היו מעשיו בגדר התקשרות רגשית ולא מינית.{{הערה|תמליל הראיון [http://web.archive.org/web/20071211111242/http://www.booknotes.org/Transcript/index_print.asp?ProgramID=1442 October 29, 1989 And the Walls Came Tumbling Down by Rev. Ralph David Abernathy] באתר ארכיון האינטרנט, נקרא ב-24 באפריל 2013}}

לעומת זאת, ההיסטוריון האמריקאי [[דויד גארו]] שמחקריו וספריו עוסקים בקינג ותנועת המחאה כתב כי קינג ניהל לפחות מערכת יחסים משמעותית אחת מחוץ לנישואים עם אישה אותה הוא פגש לעיתים קרובות, גארו מציין כי מערכת יחסים זו לא מנעה מקינג לקיים מערכות יחסים מיניות מזדמנות במהלך נסיעותיו ברחבי ארצות הברית, גארו מוסיף כי קינג ראה במקרים אלו כאמצעי להורדת רמת ה[[חרדה]] והלחץ בו היה נתון, מאידך הוא נאלץ להתמודד עם רגשות אשמה וכאב שלעיתים נדמה היה שמכריעים אותו. קורטה קינג שפרטי היחסים מחוץ למסגרת הנישואים של בעלה הובאו לידיעתה בין היתר על ידי ה-FBI, נאלצה לפתח גישה [[האסכולה הסטואית|סטואית]] למעשי בעלה. קורטה מצוטטת באחת מהביוגרפיות של קינג באומרה כי למעשים אלו אין חשיבות, לאור "הרמה הגבוהה של יחסים", ששררו בין בני הזוג.

סוכנות ה-FBI שסוכניה אספו מידע על פעולותיו של קינג ניסתה למנף את ממצאי פעולות המעקב על מנת לרסן את פעילותו הציבורית ומספר מכתבי איום אנונימיים נשלחו לקינג ובהם דרישה כי יפסיק את פעילותו הציבורית או שמעשיו ייחשפו בציבור. למרות מסע הלחצים סירב קינג להיכנע ל[[סחיטה (עבירה)|סחיטה]].

===צאצאים===
לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים:
*'''[[יולנדה קינג]]''' (אנגלית: Yolanda King) נולדה ב-[[17 בנובמבר]] 1955 ונפטרה ב-[[15 במאי]] [[2007]]. היא הייתה [[פעילת זכויות אדם]] שלא נישאה מעולם ולא הותירה אחריה צאצאים.
*'''[[מרטין לותר קינג השלישי]]''' (אנגלית: Martin Luther King III) נולד ב-[[23 באוקטובר]] [[1957]], עו"ד המתמחה בזכויות אדם. בשנת [[2006]] הוא נישא לבת זוגו ולהם ילדה אחת. בשנת [[1997]] נבחר מרטין לותר קינג השלישי לעמוד בראש '''התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית''' ארגון לזכויות אדם שנוסד על ידי אביו. זמן קצר לאחר בחירתו לתפקיד הוא נכנס לסדרת עימותים קשים עם שאר חברי הארגון, ביוני [[2001]] הודח מרטין לותר קינג השלישי מתפקידו על רקע שיתוק שאחז בארגון והוחזר לתפקיד שבוע לאחר מכן. הוא פרש מתפקידו בשנת [[2004]]. באפריל 2006 נבחר מרטין לותר קינג השלישי לתפקיד יו"ר ונשיא מרכז קינג.
*'''דקסטר סקוט קינג''' (אנגלית: Dexter Scott King) נולד ב-[[30 בינואר]] [[1961]]. הוא פעיל זכויות אדם ובמאי [[סרט תיעודי|סרטי תעודה]]. הוא קיבל לידיו את ניהול מרכז קינג מאמו בשנת [[1989]] אך נאלץ לפרוש זמן קצר לאחר מכן בגין סכסוך עם בני משפחתו, בשנת [[1994]] הוא נטל לידיו את ניהול המרכז שהחל לדעוך ולאבד את משקלו כמרכז לזכויות אדם.{{הערה|[http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9A06EFDC173DF935A15754C0A9679C8B63 A Civil Rights Group Suspends, Then Reinstates, Its President] הניו יורק טיימס, כתבה מיולי [[2001]]}}
*'''ברניס אלברטין קינג''' נולדה ב-[[28 במרץ]] [[1963]] בתו הצעירה של מרטין לותר קינג. היא בעלת [[תואר שני]] בתאולוגיה, תואר ראשון ב[[משפטים]], וכומר בכנסייה הבפטיסטית. החל משנת באוקטובר 2009 היא נבחרה לתפקיד נשיאת '''התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית'''. מאבקים פנימיים בארגון מנעו ממנה מלפעול ובינואר [[2011]] היא פרשה מתפקיד זה. בינואר [[2012]] היא מונתה ליו"ר מרכז קינג לצד אחיה מרטין לותר קינג השלישי.{{הערה|אתר מרכז קינג [http://www.thekingcenter.org/news/2012-01-bernice-king-appointed-new-ceo-king-center Bernice King named CEO of the King Center] פרסום מספטמבר 2012 נקרא 18 באפריל 2013}}

בשנת [[2008]] הגישו האחים תביעות ותביעות שכנגד, דקסטר קינג נתבע על ידי אחותו הצעירה ברניס ואחיו הבכור מרטין לותר קינג השלישי בטענה כי הוא [[מעילה|מעל]] בכספי ה[[עזבון]] של הוריהם, בתגובה הגיש דקסטר קינג תביעה על [[הפרת אמונים]] מצד ברניס ומרטין לותר קינג השלישי ושימוש לא ראוי בכספי המרכז. התביעות חשפו קרעים עמוקים בקרב צאצאי מרטין לותר קינג הבן ומאבקי כוח על מורשתו וכספים.{{הערה|ניו יורק טיימס [http://www.nytimes.com/2009/09/15/us/15king.html Atlanta Judge Orders King Children to Discuss His Estate] כתבה מיום 14 בספטמבר 2009}} באוקטובר 2009 הוסדרו התביעות בהסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.{{הערה|כתבה מ-13 באוקטובר 2009 באתר [[CNN]]: {{כ}}[http://edition.cnn.com/2009/US/10/13/king.family/index.html#cnnSTCText King children resolve battle; 'We still always loved one another]}}

<gallery>
קובץ:Yolanda King 2006.jpg|[[יולנדה קינג]]. תמונה משנת 2006
קובץ:Martin Luther King, III 2007 NYC crop.jpg|[[מרטין לותר קינג השלישי]]. תמונה משנת 2007
קובץ:Berniceking.jpg|ברניס קינג. תמונה משנת 2006
</gallery>

==ראו גם==
*[[אפרו-אמריקאים]]
*[[התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית]]
*[[ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות]]
*[[פעולה ישירה]]
*[[יש לי חלום|הנאום "יש לי חלום"]]
*[[Happy Birthday (שיר של סטיבי וונדר)|Happy Birthday]]

==לקריאה נוספת==
===ספרים בעברית===
*'''מרטין לותר קינג: אוטוביוגרפיה''', מאנגלית: דפנה לוי, [[ידיעות ספרים]], 2008
*רוג'ר ברנס, '''מרטין לותר קינג: ביוגרפיה''', מאנגלית: [[דנה אלעזר-הלוי]], עורך מדעי: [[אייל נווה]], [[רסלינג]], 2010
*מרטין: סיפורו של מרטין לותר קינג, תמר ורטה זהבי, עם עובד 2010

===ספרים באנגלית===
<div class="mw-content-ltr">
*Branch, Taylor (1988). Parting the Waters: America in the King Years, 1954–1963. Simon & Schuster. {{ISBN|0-671-46097-8}}
*Branch, Taylor (1998). Pillar of Fire: America in the King Years, 1963–1965. Simon & Schuster. {{ISBN|0-684-80819-6}}
*King, Coretta Scott (1993) [1969]. My Life with Martin Luther King, Jr. Henry Holth & Co. {{ISBN|0-8050-2445-X}}
*Abernathy, Ralph (1989). And the Walls Came Tumbling Down: An Autobiography. Harper & Row. {{ISBN|0-06-016192-2}}
*Frady, Marshall (2002). Martin Luther King, Jr.: A Life. Penguin. {{ISBN|978-0-14-303648-7}}
*Jackson, Thomas F. (2006). From Civil Rights to Human Rights: Martin Luther King, Jr., and the Struggle for Economic Justice. University of Pennsylvania Press. {{ISBN|978-0-8122-3969-0}}
*King, Jr., Martin Luther; Carson, Clayborne; Holloran, Peter; Luker, Ralph; Russell, Penny A. (1992). The papers of Martin Luther King, Jr. University of California Press. {{ISBN|0-520-07950-7}}
*Lischer, Richard. (1997). The Preacher King: Martin Luther King, Jr. and the Word That Moved America. New York: [[Oxford University Press]]. {{ISBN|0-19-511132-X}}: {{ISBN|978-0-19-511132-3}}
*Clayborne Carson, Martin Luther King, Jr. Research and Education Institute. The Martin Luther King, Jr., encyclopedia Greenwood Press, 2008. {{ISBN|031329440}}
</div>

===ספרים מאת מרטין לותר קינג===
<div class="mw-content-ltr">
*Martin Luther King, Jr. Stride Toward Freedom: The Montgomery Story. Beacon Press, 2010 {{ISBN|0807000701}}
*Martin Luther King Jr. The Measure of a Man (1959) . Augsburg Fortress, Publishers, 1988 {{ISBN|0800608771}}
*Martin Luther King Jr. Strength to love (1963) Augsburg Fortress, Publishers, 1977. {{ISBN|0800614410}}
*Martin Luther King, Jr. The Trumpet of Conscience. (1967). Beacon Press, 2010 {{ISBN|080700071X}}
*Martin Luther King, Jr. Why we can't wait (1964) . SIGNET CLASSICS, 2000. {{ISBN|0451527534}}
*Martin Luther King, Jr. Where Do We Go from Here: Chaos or Community? Beacon Press, 2010 {{ISBN|080700068X}}
</div>

===אסופות כתבים ונאומים===
<div class="mw-content-ltr">
*Martin Luther King, Jr. editor: Coretta Scott King The Martin Luther King, Jr. Companion: Quotations from the Speeches, Essays, and Books of Martin Luther King, Jr. St. Martin's Press, 1993. {{ISBN|0312199902}}
*Martin Luther King. A Testament of Hope: The Essential Writings and Speeches of Martin Luther King, Jr (1986) [[HarperCollins]], 1990. {{ISBN|0060646918}}
*Jim Haskins, James Haskins, Martin Luther King (Jr.). I have a dream: the life and words of Martin Luther King, Jr. Millbrook Press, 1992
*Martin Luther King (Jr.) Editor: Clayborne Carson, Peter C. Holloran. A Knock at Midnight: Inspiration from the Great Sermons of Reverend Martin Luther King, Jr. Abacus, 2000. {{ISBN|0349112010}}
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=מרטין לותר קינג|ויקיטקסט=יש לי חלום|ויקישיתוף=Category:Martin Luther King, Jr.|שם ויקישיתוף=מרטין לותר קינג}}
* {{אתר רשמי}}
{{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}
* {{ביו-נובל}}
* [http://youtu.be/pD_aDoD7b6M מרטין לותר קינג - הנאום האחרון (מתורגם)], באתר [[יו טיוב]]
* [http://youtu.be/-gCyUbuyTJA מרטין לותר קינג - "מישהו הפיץ שקר" "אני שחור ואני יפה" (מתורגם)], באתר יו טיוב
* {{מרחב}}
* [http://www.stanford.edu/group/King/frequentdocs/birmingham.pdf "מכתב מכלא בירמינגהאם" (באנגלית)]
* [http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2291737 הנאום '''יש לי חלום''' (טקסט בעברית)]
* [https://web.archive.org/web/20070613010952/http://usinfo.state.gov/usa/infousa/facts/democrac/38.htm הנאום '''יש לי חלום''' (טקסט באנגלית)]
* [http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1653625 פסקאות נבחרות מנאומיו וכתביו של מרטין לותר קינג, בתרגום לעברית]
* [http://www.americanrhetoric.com/top100speechesall.html הנאום '''יש לי חלום'''] בקובץ קול, להאזנה או צפייה בווידאו (Title No1)
* {{חיים של אחרים|מרטין לותר קינג הבן|27 בספטמבר 2011|מרטין-לותר-קינג-הבן-2}}
* {{חיים של אחרים|מרטין לותר קינג הבן (תוכנית שניה)|16 בינואר 2012|מרטין-לותר-קינג-הבן}}
* {{קטעים בהיסטוריה|פרק 209: מרטין לותר קינג – סיפור היסטורי לילדים ולמבוגרים|2017/08/09|פרק-209-מרטין-לותר-קינג-סיפור-היסטורי-ליל}}
* {{הספרנים|חן מלול|כך נולד הנאום ששינה את העולם|mlk|28.08.2017}}
* {{TheMarker|אביעד הומינר-רוזנבלום|"חוקי 'הזכות לעבוד' הם הונאה": משנתו הכלכלית-חברתית של מרטין לותר קינג - הסוציאל|0000017f-f8b0-d044-adff-fbf91b6d0000|21 בינואר 2020}}
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/BzdTRsx1Ai8 מרטין לותר בדרכו לקבלת פרס נובל], ארכיון הסרטונים של [[AP]], דצמבר 10 1964
* {{יוטיוב|LRAYJd9ji7Q|שם=יום יבוא - להקת אל תקרא לי שחור}} - שיר המבוסס על נאומו של מרטין לותר קינג{{הערה|[https://sites.google.com/a/mevogalil.tzafonet.org.il/music/home/hnws-hmrkz-ts-d-qblt-hswnh/yomyavo/ywm-ybw יום יבוא - השיר והמילים]. מבוא גליל}}
* {{בריטניקה}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג}}
* {{Find a Grave}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007263593605171|מרטין לותר קינג (1929-1968)}}
* [https://mida.org.il/2019/01/26/האיש-ששינה-את-אמריקה-באמת-90-שנה-להולדת-מ/ האיש ששינה את אמריקה באמת: 90 שנה להולדת מרטין לותר קינג] ג'ונה גולדברג באתר [https://www.nationalreview.com/2018/04/martin-luther-king-jr-like-abraham-lincoln/ נשיונל רוויו] מתורגם לעברית באתר [[מידה (אתר אינטרנט)|מידה]]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{פרס נובל לשלום}}
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:קינג, מרטין לותר}}
{{מיון רגיל:קינג, מרטין לותר}}
[[קטגוריה:מרטין לותר קינג|*]]
[[קטגוריה:מרטין לותר קינג|*]]

גרסה מ־13:38, 11 בדצמבר 2023

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרטין_לותר_קינג&oldid=37639989"