מספר העריכות של המשתמש ($1) (user_editcount) | 46134 |
שם חשבון המשתמש ($1) (user_name) | 'בן עדריאל' |
הזמן שעבר מאז הרשמת המשתמש ($1) (user_age) | 305662742 |
קבוצות (כולל קבוצות משתמעות) שהמשתמש נמצא בהן ($1) (user_groups) | [
0 => 'autopatrolled',
1 => 'ipblock-exempt',
2 => 'patroller',
3 => '*',
4 => 'user',
5 => 'autoconfirmed'
] |
הרשאות שיש למשתמש ($1) (user_rights) | [
0 => 'autopatrol',
1 => 'unwatchedpages',
2 => 'editautopatrolprotected',
3 => 'ipblock-exempt',
4 => 'torunblocked',
5 => 'sfsblock-bypass',
6 => 'patrol',
7 => 'rollback',
8 => 'move-rootuserpages',
9 => 'createaccount',
10 => 'read',
11 => 'edit',
12 => 'createpage',
13 => 'createtalk',
14 => 'writeapi',
15 => 'viewmyprivateinfo',
16 => 'editmyprivateinfo',
17 => 'editmyoptions',
18 => 'abusefilter-log-detail',
19 => 'urlshortener-create-url',
20 => 'centralauth-merge',
21 => 'abusefilter-view',
22 => 'abusefilter-log',
23 => 'vipsscaler-test',
24 => 'flow-hide',
25 => 'flow-edit-title',
26 => 'upload',
27 => 'reupload-own',
28 => 'move-categorypages',
29 => 'minoredit',
30 => 'editmyusercss',
31 => 'editmyuserjson',
32 => 'editmyuserjs',
33 => 'sendemail',
34 => 'applychangetags',
35 => 'changetags',
36 => 'viewmywatchlist',
37 => 'editmywatchlist',
38 => 'spamblacklistlog',
39 => 'flow-lock',
40 => 'mwoauthmanagemygrants',
41 => 'reupload',
42 => 'move',
43 => 'collectionsaveasuserpage',
44 => 'collectionsaveascommunitypage',
45 => 'autoconfirmed',
46 => 'editsemiprotected',
47 => 'skipcaptcha',
48 => 'flow-edit-post',
49 => 'ipinfo',
50 => 'ipinfo-view-basic',
51 => 'transcode-reset',
52 => 'transcode-status',
53 => 'enrollasmentor'
] |
האם משתמש עורך דרך הממשק למכשירים ניידים או לא ($1) (user_mobile) | false |
מספר העריכות הגלובלי של המשתמש ($1) (global_user_editcount) | 47385 |
האם המשתמש עורך מיישום למכשירים ניידים ($1) (user_app) | false |
מזהה הדף ($1) (page_id) | 1689395 |
מרחב השם של הדף ($1) (page_namespace) | 0 |
שם הדף ללא מרחב השם ($1) (page_title) | 'קינמון' |
שם הדף המלא ($1) (page_prefixedtitle) | 'קינמון' |
רמת ההגנה על עריכת הדף ($1) (page_restrictions_edit) | [] |
גיל הדף בשניות ($1) (page_age) | 161573903 |
פעולה ($1) (action) | 'edit' |
תקציר עריכה/סיבה ($1) (summary) | 'הוספת [[קטגוריה:צמחי המקרא]] באמצעות [[עזרה:Gadget-HotCat|HotCat]]' |
זמן מאז עריכת הדף האחרונה בשניות ($1) (page_last_edit_age) | 1629797 |
מודל התוכן הישן ($1) (old_content_model) | 'wikitext' |
מודל התוכן החדש ($1) (new_content_model) | 'wikitext' |
קוד הוויקי של הדף הישן, לפני העריכה ($1) (old_wikitext) | '{{פירוש נוסף
|נוכחי=תבלין
|ראו=[[קינמון (פירושונים)]]
}}
[[קובץ:Cinnamomum verum spices.jpg|ממוזער|מקלות קינמון, אבקת קינמון, ופרחים מיובשים מהצמח קינמומום ורום]]
'''קינמון''' הוא [[תבלין]] המופק מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של [[קינמונום|עצי הקינמונום]]. לקינמון [[טעם]] [[חריף]] [[מתוק]] ומשתמשים בו בעיקר לתיבול [[עוגה|עוגות]] ו[[קינוח]]ים, או לתיבול [[בשר]], וכן לחליטה.
נכון לשנת 2016 [[אינדונזיה]] [[סין (אזור)|וסין]] הפיקו 75% מאספקת הקינמון בעולם.
המינים מהם מפיקים את תבלין הקינמון הם:{{הערה|[http://cinnamonvogue.com/Types_of_Cinnamon_1.html Types of Cinnamon]}}
* "קינמון ציילוני" או "קינמון אמיתי" (''Cinnamomum zeylanicum'', שם נרדף: ''Cinnamomum verum'') - נקרא על שם ציילון (הקרויה כיום [[סרי לנקה]]), מקום מוצאו של העץ.
* "קסיה" או "קינמון סיני" (''Cinnamomum cassia'', שם נרדף: ''Cinnamomum aromaticum'') - מקורו ב[[סין (אזור)|סין]].
* "קינמון סייגון" או "קינמון וייטנאמי" (''Cinnamomum Loureiroi'') - מקורו ב[[וייטנאם|ווייטנאם]]. נקרא על שם העיר סייגון (כיום [[הו צ'י מין סיטי]]), העיר הגדולה ביותר בווייטנאם.
* "קינמון אינדונזי" (''Cinnamomum Burmanni'') - מקורו ב[[אינדונזיה]].
שלושת המינים האחרונים, קינמון סיני, קינמון סייגון וקינמון [[אינדונזיה|אינדונזי]], דומים מאוד ולעיתים מתייחסים לכולם כאל קינמון סיני. מרבית הקינמון הנמכר הוא מבין סוגי הקינמון הסיני הזול משמעותית מן הקינמון הציילוני, הנחשב משובח יותר. בגלל מחירו הגבוה , הקינמון הציילוני איננו [[ייבוא|מיובא]] כלל לחלק ממדינות העולם. צבעו של הקינמון הסיני אדום יותר וטעמו חריף יותר לעומת הקינמון הציילוני.
== היסטוריה ==
הקינמון היה ידוע ב[[העולם העתיק|עולם העתיק]] ונחשב תבלין יוקרתי , לכן הוא היה מוגש לעיתים קרובות כמנחה ל[[מונרך|מלכים]] ולשליטים. כבר ב[[האלף ה-3 לפנה"ס|אלף ה-3 לפנה"ס]] ואף לפני כן, יובא הקינמון מ[[סין (אזור)|סין]] ל[[מצרים העתיקה]]. הקינמון מוזכר גם במקרא - הוא היה אחד מסממני ה[[קטורת (בית המקדש)|קטורת]] ב[[בית המקדש]], והוא נזכר ב[[שיר השירים]]: {{הדגשה|נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְ'''קִנָּמוֹן''' עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים|שיר השירים ד יד|ד', יד}}.
הקינמון מוזכר גם בכתבי [[הרודוטוס]] בספרים קלאסיים אחרים של [[העת העתיקה]], וב[[תרגום השבעים]]. החוקר ד"ר [[עמנואל לעף]] הראה כי השם המופיע ב[[תרגום השבעים]] השאול מלשון יוונית עתיקה - 'חינמומון' χινναμωμον (קינמון) מקורו באנלוגיה מוטעית של המילה אמומון αμωμον שהיה תבלין [[הל]]-שחור{{הערה|יגאל סוקניק, 'בשולי רשימת בשמים ושמני-משחה בתעודה אוגריתית', '''[[תרביץ]]''' יח [ב] (טבת תש"ז), עמ' 127.}}. ב[[רומא העתיקה]], בגלל מחירו הגבוה של הקינמון, נהגו רק לעיתים רחוקות להוסיפו למדורות שהובערו לכבוד המתים, אך [[נירון]] הקיסר ציווה בהלוויית אשתו [[פופיאה סבינה]] בשנת [[65]] לספירה לשרוף קינמון בכמות המספיקה לשנה עבור עיר.
לפני ייסודה של [[קהיר]], העיר [[אלכסנדריה]] הייתה נמל המעבר הים תיכוני לקינמון. האירופאים שהכירו את הספרים הלטיניים, המצטטים את דברי [[הרודוטוס]], ידעו שהקינמון מגיע מן [[הים האדום]] לנמלי מצרים, אך לא ידעו בבירור האם הוא מגיע מ[[אתיופיה]] או לא. כאשר ההיסטוריון ה[[צרפתי]] [[ז'אן דה ז'ואנוויל]] התלווה ל[[מסע הצלב השביעי]] של [[מלך צרפת]] [[לואי התשיעי]] בשנת [[1248]], הוא דיווח על כך שסופר לו - ובכך הוא האמין - שהקינמון מועלה ברשתות הדייג במקורות ה[[נילוס]] בקצה העולם. ב[[ימי הביניים]] מקור הקינמון היווה חידה סתומה עבור [[העולם המערבי]]. [[מרקו פולו]] נמנע מלהביע דעה החלטית בעניין זה. הרודוטוס ו[[סופר|סופרים]] אחרים ציינו את [[חצי האי ערב]] כארץ מוצא הקינמון: [[ציפורי הקינמון]] הענקיות היו אוספות את ענפי הקינמון בארץ עלומה, שם צמחו עצי הקינמון, והיו בונות את קניהן; ה[[ערבים]] הועסקו בהשגת הענפים. הסיפור על הקינמון התגלגל בתקופה מאוחרת יותר, בשנת [[1310]], ל[[ביזנטיון]], למרות שכבר במאה הראשונה לספירת הנוצרים נטען על ידי [[פליניוס הזקן]], שאגדה זו הומצאה על ידי הסוחרים כדי להעלות את מחירו של הקינמון. האזכור הראשון על גידול עצי הקינמון ב[[סרי לנקה]] מופיע בספרו של [[זכארייה אלקזוויני|זכריא אלקזוויני]] "את'אר אל בלאד ואח'באר אל עבאד" בשנת [[1270]] בקירוב. בהמשך הוא הובא בקצרה על ידי המיסיונר הצרפתי [[ז'ן ממונטקורבינו]] במכתבו משנת [[1292]] בקירוב.
[[רפסודה|רפסודות]] [[אינדונזיה|אינדונזיות]] הובילו את הקינמון (שידוע באינדונזיה כ"קאיו מניס", כלומר העץ המתוק) דרך "מסלול הקינמון", ישירות מ[[איי מאלוקו]] ל[[מזרח אפריקה]], משם הוא הועבר על ידי הסוחרים המקומיים צפונה לשוקי [[רומא]]. הסוחרים הערבים היו מביאים חומרי תבלין בדרכי הסחר היבשתיות לאלכסנדריה של מצרים, שם הם נקנו על ידי סוחרי [[ונציה]], בעלי [[מונופול]] על הסחר בתבלינים ב[[אירופה]]. הפסקה בסחר זה, על ידי ה[[ממלוכים]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] הייתה אחד הגורמים לחיפוש דרך ימית ל[[אסיה]].
בתחילת [[המאה ה-16]] פקדו סוחרים [[פורטוגל]]ים את האי [[ציילון]] (סרי לנקה), והביאו לשינוי בייצור הקינמון, שהוחזק באופן מסורתי בידי ה[[קאסטה|וארנה]] הנקראת salagama. בשנת [[1518]] הקימו הפורטוגלים באי [[מצודה]], שבאמצעותה הגנו על בלעדיות הסחר במשך יותר ממאה שנה.
הסוחרים של חברת הסחר ה[[הולנד]]ית הוציאו את השליטה בסחר התבלינים מידי הפורטוגלים, בכורתם ברית עם [[ממלכת קנדי]] באי ציילון. ב-[[1638]] הם הקימו שרות דואר באי, עד [[1640]] השתלטו על בתי הייצור ולקראת שנת [[1658]] דחקו את רגליהם של הפורטוגלים באופן סופי. "חופי האי משופעים בו – דיווח הקפטן ההולנדי – והוא הטוב ביותר מכל מה שיש בכל המזרח. כאשר נמצאים מול הרוח הנושבת מן החוף, אפשר להרגיש בריח הקינמון ממרחק של שמונה [[ליגה (יחידת מידה)|ליגות]]" (Braudel, 1984, עמ' 215).
[[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] הציעה שיטות חדשות לגידול הבר של הקינמון, ובסופו של דבר הפכה אותו לגידול תרבותי.
ב-[[1767]] ייסד ה[[לורד בראון]] מחברת הודו המזרחית הבריטית חוות קינמון ב[[אניארקנדי]] במחוז {{אנג|Kannur}} במדינת [[קראלה]], חווה זו הפכה לחוות הקינמון הגדולה של אסיה.
ב-[[1796]] דחקו ה[[בריטים]] את רגליהם של [[הולנדים|ההולנדים]] מציילון, אך המונופול על הסחר הציילוני כבר איבד אז מחשיבותו. את עצי הקינמון החלו לגדל אז גם במקומות אחרים.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=קנמון}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ynet|יעל גרטי|מקל של זהב: קסם הקינמון|3536812|29 באפריל 2008}}
* {{הארץ|רן שפירא|תולדות הקינמון שופכות אור על קשרי המסחר בים התיכון|1.2126286|25 בספטמבר 2013}}
* נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, [https://www.maariv.co.il/lifestyle/health/Article-615172 על קצה המקל: כמה עובדות שבוודאי לא ידעתם על קינמון], [[מעריב]], 25 בדצמבר 2017
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:עריים]]
[[קטגוריה:צמחי מרפא]]
[[קטגוריה:תבלינים]]
[[קטגוריה:אבקות מזון]]' |
קוד הוויקי של הדף החדש, אחרי העריכה ($1) (new_wikitext) | '{{פירוש נוסף
|נוכחי=תבלין
|ראו=[[קינמון (פירושונים)]]
}}
[[קובץ:Cinnamomum verum spices.jpg|ממוזער|מקלות קינמון, אבקת קינמון, ופרחים מיובשים מהצמח קינמומום ורום]]
'''קינמון''' הוא [[תבלין]] המופק מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של [[קינמונום|עצי הקינמונום]]. לקינמון [[טעם]] [[חריף]] [[מתוק]] ומשתמשים בו בעיקר לתיבול [[עוגה|עוגות]] ו[[קינוח]]ים, או לתיבול [[בשר]], וכן לחליטה.
נכון לשנת 2016 [[אינדונזיה]] [[סין (אזור)|וסין]] הפיקו 75% מאספקת הקינמון בעולם.
המינים מהם מפיקים את תבלין הקינמון הם:{{הערה|[http://cinnamonvogue.com/Types_of_Cinnamon_1.html Types of Cinnamon]}}
* "קינמון ציילוני" או "קינמון אמיתי" (''Cinnamomum zeylanicum'', שם נרדף: ''Cinnamomum verum'') - נקרא על שם ציילון (הקרויה כיום [[סרי לנקה]]), מקום מוצאו של העץ.
* "קסיה" או "קינמון סיני" (''Cinnamomum cassia'', שם נרדף: ''Cinnamomum aromaticum'') - מקורו ב[[סין (אזור)|סין]].
* "קינמון סייגון" או "קינמון וייטנאמי" (''Cinnamomum Loureiroi'') - מקורו ב[[וייטנאם|ווייטנאם]]. נקרא על שם העיר סייגון (כיום [[הו צ'י מין סיטי]]), העיר הגדולה ביותר בווייטנאם.
* "קינמון אינדונזי" (''Cinnamomum Burmanni'') - מקורו ב[[אינדונזיה]].
שלושת המינים האחרונים, קינמון סיני, קינמון סייגון וקינמון [[אינדונזיה|אינדונזי]], דומים מאוד ולעיתים מתייחסים לכולם כאל קינמון סיני. מרבית הקינמון הנמכר הוא מבין סוגי הקינמון הסיני הזול משמעותית מן הקינמון הציילוני, הנחשב משובח יותר. בגלל מחירו הגבוה , הקינמון הציילוני איננו [[ייבוא|מיובא]] כלל לחלק ממדינות העולם. צבעו של הקינמון הסיני אדום יותר וטעמו חריף יותר לעומת הקינמון הציילוני.
== היסטוריה ==
הקינמון היה ידוע ב[[העולם העתיק|עולם העתיק]] ונחשב תבלין יוקרתי , לכן הוא היה מוגש לעיתים קרובות כמנחה ל[[מונרך|מלכים]] ולשליטים. כבר ב[[האלף ה-3 לפנה"ס|אלף ה-3 לפנה"ס]] ואף לפני כן, יובא הקינמון מ[[סין (אזור)|סין]] ל[[מצרים העתיקה]]. הקינמון מוזכר גם במקרא - הוא היה אחד מסממני ה[[קטורת (בית המקדש)|קטורת]] ב[[בית המקדש]], והוא נזכר ב[[שיר השירים]]: {{הדגשה|נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְ'''קִנָּמוֹן''' עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים|שיר השירים ד יד|ד', יד}}.
הקינמון מוזכר גם בכתבי [[הרודוטוס]] בספרים קלאסיים אחרים של [[העת העתיקה]], וב[[תרגום השבעים]]. החוקר ד"ר [[עמנואל לעף]] הראה כי השם המופיע ב[[תרגום השבעים]] השאול מלשון יוונית עתיקה - 'חינמומון' χινναμωμον (קינמון) מקורו באנלוגיה מוטעית של המילה אמומון αμωμον שהיה תבלין [[הל]]-שחור{{הערה|יגאל סוקניק, 'בשולי רשימת בשמים ושמני-משחה בתעודה אוגריתית', '''[[תרביץ]]''' יח [ב] (טבת תש"ז), עמ' 127.}}. ב[[רומא העתיקה]], בגלל מחירו הגבוה של הקינמון, נהגו רק לעיתים רחוקות להוסיפו למדורות שהובערו לכבוד המתים, אך [[נירון]] הקיסר ציווה בהלוויית אשתו [[פופיאה סבינה]] בשנת [[65]] לספירה לשרוף קינמון בכמות המספיקה לשנה עבור עיר.
לפני ייסודה של [[קהיר]], העיר [[אלכסנדריה]] הייתה נמל המעבר הים תיכוני לקינמון. האירופאים שהכירו את הספרים הלטיניים, המצטטים את דברי [[הרודוטוס]], ידעו שהקינמון מגיע מן [[הים האדום]] לנמלי מצרים, אך לא ידעו בבירור האם הוא מגיע מ[[אתיופיה]] או לא. כאשר ההיסטוריון ה[[צרפתי]] [[ז'אן דה ז'ואנוויל]] התלווה ל[[מסע הצלב השביעי]] של [[מלך צרפת]] [[לואי התשיעי]] בשנת [[1248]], הוא דיווח על כך שסופר לו - ובכך הוא האמין - שהקינמון מועלה ברשתות הדייג במקורות ה[[נילוס]] בקצה העולם. ב[[ימי הביניים]] מקור הקינמון היווה חידה סתומה עבור [[העולם המערבי]]. [[מרקו פולו]] נמנע מלהביע דעה החלטית בעניין זה. הרודוטוס ו[[סופר|סופרים]] אחרים ציינו את [[חצי האי ערב]] כארץ מוצא הקינמון: [[ציפורי הקינמון]] הענקיות היו אוספות את ענפי הקינמון בארץ עלומה, שם צמחו עצי הקינמון, והיו בונות את קניהן; ה[[ערבים]] הועסקו בהשגת הענפים. הסיפור על הקינמון התגלגל בתקופה מאוחרת יותר, בשנת [[1310]], ל[[ביזנטיון]], למרות שכבר במאה הראשונה לספירת הנוצרים נטען על ידי [[פליניוס הזקן]], שאגדה זו הומצאה על ידי הסוחרים כדי להעלות את מחירו של הקינמון. האזכור הראשון על גידול עצי הקינמון ב[[סרי לנקה]] מופיע בספרו של [[זכארייה אלקזוויני|זכריא אלקזוויני]] "את'אר אל בלאד ואח'באר אל עבאד" בשנת [[1270]] בקירוב. בהמשך הוא הובא בקצרה על ידי המיסיונר הצרפתי [[ז'ן ממונטקורבינו]] במכתבו משנת [[1292]] בקירוב.
[[רפסודה|רפסודות]] [[אינדונזיה|אינדונזיות]] הובילו את הקינמון (שידוע באינדונזיה כ"קאיו מניס", כלומר העץ המתוק) דרך "מסלול הקינמון", ישירות מ[[איי מאלוקו]] ל[[מזרח אפריקה]], משם הוא הועבר על ידי הסוחרים המקומיים צפונה לשוקי [[רומא]]. הסוחרים הערבים היו מביאים חומרי תבלין בדרכי הסחר היבשתיות לאלכסנדריה של מצרים, שם הם נקנו על ידי סוחרי [[ונציה]], בעלי [[מונופול]] על הסחר בתבלינים ב[[אירופה]]. הפסקה בסחר זה, על ידי ה[[ממלוכים]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] הייתה אחד הגורמים לחיפוש דרך ימית ל[[אסיה]].
בתחילת [[המאה ה-16]] פקדו סוחרים [[פורטוגל]]ים את האי [[ציילון]] (סרי לנקה), והביאו לשינוי בייצור הקינמון, שהוחזק באופן מסורתי בידי ה[[קאסטה|וארנה]] הנקראת salagama. בשנת [[1518]] הקימו הפורטוגלים באי [[מצודה]], שבאמצעותה הגנו על בלעדיות הסחר במשך יותר ממאה שנה.
הסוחרים של חברת הסחר ה[[הולנד]]ית הוציאו את השליטה בסחר התבלינים מידי הפורטוגלים, בכורתם ברית עם [[ממלכת קנדי]] באי ציילון. ב-[[1638]] הם הקימו שרות דואר באי, עד [[1640]] השתלטו על בתי הייצור ולקראת שנת [[1658]] דחקו את רגליהם של הפורטוגלים באופן סופי. "חופי האי משופעים בו – דיווח הקפטן ההולנדי – והוא הטוב ביותר מכל מה שיש בכל המזרח. כאשר נמצאים מול הרוח הנושבת מן החוף, אפשר להרגיש בריח הקינמון ממרחק של שמונה [[ליגה (יחידת מידה)|ליגות]]" (Braudel, 1984, עמ' 215).
[[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] הציעה שיטות חדשות לגידול הבר של הקינמון, ובסופו של דבר הפכה אותו לגידול תרבותי.
ב-[[1767]] ייסד ה[[לורד בראון]] מחברת הודו המזרחית הבריטית חוות קינמון ב[[אניארקנדי]] במחוז {{אנג|Kannur}} במדינת [[קראלה]], חווה זו הפכה לחוות הקינמון הגדולה של אסיה.
ב-[[1796]] דחקו ה[[בריטים]] את רגליהם של [[הולנדים|ההולנדים]] מציילון, אך המונופול על הסחר הציילוני כבר איבד אז מחשיבותו. את עצי הקינמון החלו לגדל אז גם במקומות אחרים.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=קנמון}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ynet|יעל גרטי|מקל של זהב: קסם הקינמון|3536812|29 באפריל 2008}}
* {{הארץ|רן שפירא|תולדות הקינמון שופכות אור על קשרי המסחר בים התיכון|1.2126286|25 בספטמבר 2013}}
* נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, [https://www.maariv.co.il/lifestyle/health/Article-615172 על קצה המקל: כמה עובדות שבוודאי לא ידעתם על קינמון], [[מעריב]], 25 בדצמבר 2017
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:עריים]]
[[קטגוריה:צמחי מרפא]]
[[קטגוריה:תבלינים]]
[[קטגוריה:אבקות מזון]]
[[קטגוריה:צמחי המקרא]]' |
פלט unified diff של השינויים שבוצעו בעריכה ($1) (edit_diff) | '@@ -52,2 +52,3 @@
[[קטגוריה:תבלינים]]
[[קטגוריה:אבקות מזון]]
+[[קטגוריה:צמחי המקרא]]
' |
גודל הדף הישן ($1) (old_size) | 10221 |
שורות שנוספו בעריכה ($1) (added_lines) | [
0 => '[[קטגוריה:צמחי המקרא]]'
] |
שורות שהוסרו בעריכה ($1) (removed_lines) | [] |
כל הקישורים החיצוניים שהוסרו בעריכה ($1) (removed_links) | [] |
כל הקישורים החיצוניים בטקסט החדש ($1) (all_links) | [
0 => 'http://cinnamonvogue.com/Types_of_Cinnamon_1.html',
1 => 'https://www.wikidata.org/wiki/Q28165?uselang=he',
2 => 'https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3536812,00.html',
3 => 'https://www.haaretz.co.il/1.2126286',
4 => 'https://www.maariv.co.il/lifestyle/health/Article-615172',
5 => 'https://d-nb.info/gnd/4190835-1'
] |
קישורים בדף, לפני העריכה ($1) (old_links) | [
0 => 'https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3536812,00.html',
1 => 'https://www.haaretz.co.il/1.2126286',
2 => 'https://www.maariv.co.il/lifestyle/health/Article-615172',
3 => 'http://cinnamonvogue.com/Types_of_Cinnamon_1.html',
4 => 'https://www.wikidata.org/wiki/Q28165?uselang=he',
5 => 'https://d-nb.info/gnd/4190835-1'
] |
קוד הוויקי של הדף החדש, עם התמרה לפני שמירה ($1) (new_pst) | '{{פירוש נוסף
|נוכחי=תבלין
|ראו=[[קינמון (פירושונים)]]
}}
[[קובץ:Cinnamomum verum spices.jpg|ממוזער|מקלות קינמון, אבקת קינמון, ופרחים מיובשים מהצמח קינמומום ורום]]
'''קינמון''' הוא [[תבלין]] המופק מהקליפה הפנימית של כמה מינים שונים של [[קינמונום|עצי הקינמונום]]. לקינמון [[טעם]] [[חריף]] [[מתוק]] ומשתמשים בו בעיקר לתיבול [[עוגה|עוגות]] ו[[קינוח]]ים, או לתיבול [[בשר]], וכן לחליטה.
נכון לשנת 2016 [[אינדונזיה]] [[סין (אזור)|וסין]] הפיקו 75% מאספקת הקינמון בעולם.
המינים מהם מפיקים את תבלין הקינמון הם:{{הערה|[http://cinnamonvogue.com/Types_of_Cinnamon_1.html Types of Cinnamon]}}
* "קינמון ציילוני" או "קינמון אמיתי" (''Cinnamomum zeylanicum'', שם נרדף: ''Cinnamomum verum'') - נקרא על שם ציילון (הקרויה כיום [[סרי לנקה]]), מקום מוצאו של העץ.
* "קסיה" או "קינמון סיני" (''Cinnamomum cassia'', שם נרדף: ''Cinnamomum aromaticum'') - מקורו ב[[סין (אזור)|סין]].
* "קינמון סייגון" או "קינמון וייטנאמי" (''Cinnamomum Loureiroi'') - מקורו ב[[וייטנאם|ווייטנאם]]. נקרא על שם העיר סייגון (כיום [[הו צ'י מין סיטי]]), העיר הגדולה ביותר בווייטנאם.
* "קינמון אינדונזי" (''Cinnamomum Burmanni'') - מקורו ב[[אינדונזיה]].
שלושת המינים האחרונים, קינמון סיני, קינמון סייגון וקינמון [[אינדונזיה|אינדונזי]], דומים מאוד ולעיתים מתייחסים לכולם כאל קינמון סיני. מרבית הקינמון הנמכר הוא מבין סוגי הקינמון הסיני הזול משמעותית מן הקינמון הציילוני, הנחשב משובח יותר. בגלל מחירו הגבוה , הקינמון הציילוני איננו [[ייבוא|מיובא]] כלל לחלק ממדינות העולם. צבעו של הקינמון הסיני אדום יותר וטעמו חריף יותר לעומת הקינמון הציילוני.
== היסטוריה ==
הקינמון היה ידוע ב[[העולם העתיק|עולם העתיק]] ונחשב תבלין יוקרתי , לכן הוא היה מוגש לעיתים קרובות כמנחה ל[[מונרך|מלכים]] ולשליטים. כבר ב[[האלף ה-3 לפנה"ס|אלף ה-3 לפנה"ס]] ואף לפני כן, יובא הקינמון מ[[סין (אזור)|סין]] ל[[מצרים העתיקה]]. הקינמון מוזכר גם במקרא - הוא היה אחד מסממני ה[[קטורת (בית המקדש)|קטורת]] ב[[בית המקדש]], והוא נזכר ב[[שיר השירים]]: {{הדגשה|נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְ'''קִנָּמוֹן''' עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים|שיר השירים ד יד|ד', יד}}.
הקינמון מוזכר גם בכתבי [[הרודוטוס]] בספרים קלאסיים אחרים של [[העת העתיקה]], וב[[תרגום השבעים]]. החוקר ד"ר [[עמנואל לעף]] הראה כי השם המופיע ב[[תרגום השבעים]] השאול מלשון יוונית עתיקה - 'חינמומון' χινναμωμον (קינמון) מקורו באנלוגיה מוטעית של המילה אמומון αμωμον שהיה תבלין [[הל]]-שחור{{הערה|יגאל סוקניק, 'בשולי רשימת בשמים ושמני-משחה בתעודה אוגריתית', '''[[תרביץ]]''' יח [ב] (טבת תש"ז), עמ' 127.}}. ב[[רומא העתיקה]], בגלל מחירו הגבוה של הקינמון, נהגו רק לעיתים רחוקות להוסיפו למדורות שהובערו לכבוד המתים, אך [[נירון]] הקיסר ציווה בהלוויית אשתו [[פופיאה סבינה]] בשנת [[65]] לספירה לשרוף קינמון בכמות המספיקה לשנה עבור עיר.
לפני ייסודה של [[קהיר]], העיר [[אלכסנדריה]] הייתה נמל המעבר הים תיכוני לקינמון. האירופאים שהכירו את הספרים הלטיניים, המצטטים את דברי [[הרודוטוס]], ידעו שהקינמון מגיע מן [[הים האדום]] לנמלי מצרים, אך לא ידעו בבירור האם הוא מגיע מ[[אתיופיה]] או לא. כאשר ההיסטוריון ה[[צרפתי]] [[ז'אן דה ז'ואנוויל]] התלווה ל[[מסע הצלב השביעי]] של [[מלך צרפת]] [[לואי התשיעי]] בשנת [[1248]], הוא דיווח על כך שסופר לו - ובכך הוא האמין - שהקינמון מועלה ברשתות הדייג במקורות ה[[נילוס]] בקצה העולם. ב[[ימי הביניים]] מקור הקינמון היווה חידה סתומה עבור [[העולם המערבי]]. [[מרקו פולו]] נמנע מלהביע דעה החלטית בעניין זה. הרודוטוס ו[[סופר|סופרים]] אחרים ציינו את [[חצי האי ערב]] כארץ מוצא הקינמון: [[ציפורי הקינמון]] הענקיות היו אוספות את ענפי הקינמון בארץ עלומה, שם צמחו עצי הקינמון, והיו בונות את קניהן; ה[[ערבים]] הועסקו בהשגת הענפים. הסיפור על הקינמון התגלגל בתקופה מאוחרת יותר, בשנת [[1310]], ל[[ביזנטיון]], למרות שכבר במאה הראשונה לספירת הנוצרים נטען על ידי [[פליניוס הזקן]], שאגדה זו הומצאה על ידי הסוחרים כדי להעלות את מחירו של הקינמון. האזכור הראשון על גידול עצי הקינמון ב[[סרי לנקה]] מופיע בספרו של [[זכארייה אלקזוויני|זכריא אלקזוויני]] "את'אר אל בלאד ואח'באר אל עבאד" בשנת [[1270]] בקירוב. בהמשך הוא הובא בקצרה על ידי המיסיונר הצרפתי [[ז'ן ממונטקורבינו]] במכתבו משנת [[1292]] בקירוב.
[[רפסודה|רפסודות]] [[אינדונזיה|אינדונזיות]] הובילו את הקינמון (שידוע באינדונזיה כ"קאיו מניס", כלומר העץ המתוק) דרך "מסלול הקינמון", ישירות מ[[איי מאלוקו]] ל[[מזרח אפריקה]], משם הוא הועבר על ידי הסוחרים המקומיים צפונה לשוקי [[רומא]]. הסוחרים הערבים היו מביאים חומרי תבלין בדרכי הסחר היבשתיות לאלכסנדריה של מצרים, שם הם נקנו על ידי סוחרי [[ונציה]], בעלי [[מונופול]] על הסחר בתבלינים ב[[אירופה]]. הפסקה בסחר זה, על ידי ה[[ממלוכים]] ו[[האימפריה העות'מאנית]] הייתה אחד הגורמים לחיפוש דרך ימית ל[[אסיה]].
בתחילת [[המאה ה-16]] פקדו סוחרים [[פורטוגל]]ים את האי [[ציילון]] (סרי לנקה), והביאו לשינוי בייצור הקינמון, שהוחזק באופן מסורתי בידי ה[[קאסטה|וארנה]] הנקראת salagama. בשנת [[1518]] הקימו הפורטוגלים באי [[מצודה]], שבאמצעותה הגנו על בלעדיות הסחר במשך יותר ממאה שנה.
הסוחרים של חברת הסחר ה[[הולנד]]ית הוציאו את השליטה בסחר התבלינים מידי הפורטוגלים, בכורתם ברית עם [[ממלכת קנדי]] באי ציילון. ב-[[1638]] הם הקימו שרות דואר באי, עד [[1640]] השתלטו על בתי הייצור ולקראת שנת [[1658]] דחקו את רגליהם של הפורטוגלים באופן סופי. "חופי האי משופעים בו – דיווח הקפטן ההולנדי – והוא הטוב ביותר מכל מה שיש בכל המזרח. כאשר נמצאים מול הרוח הנושבת מן החוף, אפשר להרגיש בריח הקינמון ממרחק של שמונה [[ליגה (יחידת מידה)|ליגות]]" (Braudel, 1984, עמ' 215).
[[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] הציעה שיטות חדשות לגידול הבר של הקינמון, ובסופו של דבר הפכה אותו לגידול תרבותי.
ב-[[1767]] ייסד ה[[לורד בראון]] מחברת הודו המזרחית הבריטית חוות קינמון ב[[אניארקנדי]] במחוז {{אנג|Kannur}} במדינת [[קראלה]], חווה זו הפכה לחוות הקינמון הגדולה של אסיה.
ב-[[1796]] דחקו ה[[בריטים]] את רגליהם של [[הולנדים|ההולנדים]] מציילון, אך המונופול על הסחר הציילוני כבר איבד אז מחשיבותו. את עצי הקינמון החלו לגדל אז גם במקומות אחרים.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=קנמון}}
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ynet|יעל גרטי|מקל של זהב: קסם הקינמון|3536812|29 באפריל 2008}}
* {{הארץ|רן שפירא|תולדות הקינמון שופכות אור על קשרי המסחר בים התיכון|1.2126286|25 בספטמבר 2013}}
* נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, [https://www.maariv.co.il/lifestyle/health/Article-615172 על קצה המקל: כמה עובדות שבוודאי לא ידעתם על קינמון], [[מעריב]], 25 בדצמבר 2017
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:עריים]]
[[קטגוריה:צמחי מרפא]]
[[קטגוריה:תבלינים]]
[[קטגוריה:אבקות מזון]]
[[קטגוריה:צמחי המקרא]]' |
האם השינוי בוצע דרך נקודת יציאה של רשת Tor או לא ($1) (tor_exit_node) | false |
זמן השינוי בתסדיר יוניקס ($1) (timestamp) | '1714548820' |
שם מסד הנתונים של הוויקי ($1) (wiki_name) | 'hewiki' |