יומן מסנן ההשחתות

'{{מדינה |שם=איי הודו המזרחיים ההולנדיים |מדינה=איי הודו המזרחיים ההולנדיים |שם בשפת המקור=Nederlands-Indië {{הולנדית}} {{ש}} Hindia Belanda {{אינדונזית}} |סוג מדינה=לשעבר |תמונת דגל=Flag of the Netherlands.svg |תמונת סמל=State coat of arms of the Netherlands.svg |תמונה= |כיתוב= |מוטו לאומי= |המנון= |קובץ המנון= |יבשת=[[אסיה]] ו[[אוקיאניה]] |שפה רשמית=[[הולנדית]] {{ש}} [[אינדונזית]] {{ש}} שפות הילידים {{ש}} [[שפה קריאולית|שפות קריאוליות מבוססות הולנדית]] |עיר בירה=בטאוויה (כיום [[ג'קרטה]]) |העיר הגדולה ביותר=בטאוויה |קואורדינטות של הבירה={{coord|06|12|S|106|49|E|display=inline}} |משטר=[[קולוניאליזם|קולוניאלי]] |מנהיגים= |ראש המדינה= |שמות מנהיגים= |הקמה= |אירועי הקמה=תוצאת [[קונגרס וינה]] ונסיגת [[בריטניה]] משטחים שבהם שלטה באינדונזיה |תאריכי הקמה=[[1816]] |פירוק= |אירועי פירוק=הכרת הולנד בריבונות אינדונזיה |תאריכי פירוק=[[27 בדצמבר]] [[1949]] |ישות קודמת=[[קובץ:Flag of the Dutch East India Company.svg|23px]] [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] |ישות יורשת= {{דגל|אינדונזיה||+}} |שליטים בולטים= |שטח בעבר=האמדן ההולנדי 1900134 |תאריך שטח בעבר=[[1920]] עד [[11 בדצמבר]] [[1941]] |אוכלוסייה בעבר=70498000 (הערכה) |תאריך אוכלוסייה בעבר=[[1940]] |אחוז מים= |דת=[[אסלאם]] {{ש}} [[נצרות]] {{ש}} [[הינדואיזם]] {{ש}} [[בודהיזם]] |מטבע=גילדן איי הודו המזרחיים ההולנדיים |סימון מטבע= |אזור זמן=+7 עד +9 |סיומת אינטרנט= |קידומת טלפון= |מפה מתבנית= |מפה נוספת מתבנית= |תמונת מפה=Territorial Evolution of the Dutch East Indies.png }} [[קובץ:Dutch East Indies Expansion.gif|ממוזער|250px|התרחבות השליטה ההולנדית באיים מראשית המאה ה-17 ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה]] [[קובץ:Nicolaas Pieneman - The Submission of Prince Dipo Negoro to General De Kock.jpg|ממוזער|250px|כניעתו של הנסיך דיפונגורו לגנרל דה קוק בסיומה של מלחמת ג'אווה - 1830]] [[קובץ:Het zevende bataljon tot de aanval oprukkend.jpg|ממוזער|250px|הגדוד השביעי ההולנדי מתקדם בשדות באלי - 1846]] '''איי הודו המזרחיים ההולנדיים''' (ב[[הולנדית]]: '''Nederlands-Indië''', ב[[אינדונזית]]: '''Hindia Belanda''') הייתה [[האימפריה ההולנדית|מושבה הולנדית]] שנוצרה מהמושבות של [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] ועברו להיות תחת ממשל "הרפובליקה הבאטאבית" בשנת [[1800]]. ולשלטון הולנדי ישיר בשנים [[1816]]–[[1817]]. במהלך המאה ה-19 הורחבו נחלותיה של [[הולנד]] והשפעתה הגיעה לשיאה בראשית המאה ה-20. מושבה זו הייתה אחת המושבות בעלות הערך הרב ביותר שתחת שלטונה של הולנד ותרמה להתבלטות העולמית של הולנד בסחר ביבולים שגודלו לצורכי רווח במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הסדר החברתי הקולוניאלי היה מבוסס על מבנה גזעי וחברתי קשיח כשהאליטה ההולנדית חיה בנפרד מנתיניה הילידים אך קשורה אליהם. מקור המונח [[אינדונזיה]] הוא בספרו של החוקר ה[[גרמני]] [[אדולף באסתיאן]].{{הערה|שמאל=כן|{{צ-ספר|מחבר=Adolf Bastian|שם=Indonesien, oder, Die inseln des Malayischen archipel|מו"ל=F. Dümmlers verlagsbuchhandlung|מהדורה=1884|שפה=גרמנית}}}} האינדונזי הראשון שהשתמש בו היה [[כי האג'אר דואנתארא]], שהחל משנת 1908 החלו הוא ושותפיו, אינטלקטואלים מקומיים, לפתח את התפישה של אינדונזיה כמדינת לאום והכשירו את הקרקע ליצירתה של תנועת עצמאות.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=BRRVYDagaloC&printsec=frontcover&dq=The+idea+of+Indonesia:+A+history&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjK1Ozc45jNAhUKahoKHTbeBywQ6AEILzAA#v=onepage&q=The%20idea%20of%20Indonesia%3A%20A%20history&f=false Robert Elson, The idea of Indonesia: A history (2008) pp 1-12]}} הכיבוש של כמעט כל שטח המושבה ב[[מלחמת העולם השנייה]] על ידי [[האימפריה היפנית|יפן]] גרם לפירוק רוב הסדר הכלכלי והמדיני ההולנדי. לאחר כניעת יפן באוגוסט [[1945]] הכריזו הלאומנים האינדונזים על עצמאות שעליה הם נאבקו במהלך [[מלחמת העצמאות האינדונזית]]. הולנד הכירה רשמית בריבונותה של אינדונזיה על כל שטחי המושבה ביבשת [[אסיה]] בוועידת השולחן העגול ההולנדית-אינדונזית שהתקיימה ב-[[1949]], להוציא את [[גינאה החדשה]] ההולנדית ([[מערב גינאה החדשה]]), חלק מ[[אוקיאניה]], שסופחה לאינדונזיה ב-[[1963]] על פי תנאי הסכם [[ניו יורק]]. ==מקור השם== השם איי הודו ההולנדים (Nederlandsch-Indië) מתועד במסמכים של חברת הודו המזרחית ההולנדית כבר בראשית שנות העשרים של המאה ה-17. בספרות האנגלית תורגם כינוי זה לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים (Dutch East Indies), כדי להבדיל בינם לבין '''איי הודו המערביים ההולנדיים'' (כיום [[האנטילים ההולנדיים]]). ==היסטוריה== {{ערך מורחב|היסטוריה של אינדונזיה}} ===שלטון חברת הודו המזרחית ההולנדית=== {{ערך מורחב|חברת הודו המזרחית ההולנדית}} מאות שנים לפני הגעת האירופאים התקיימו בארכיפלג האינדונזי מגוון של ישויות מדיניות, כולל מדינות חופיות עם זיקה לסחר ומדינות ששכנו בפנים הארץ שהדגש על כלכלתן היה חקלאי. האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור היו ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] שהופיעו בו בסוף המאה ה-15. בעקבות הניתוק של הולנד לאספקת התבלינים באירופה, הפליגה ב-[[1595]] המשלחת ההולנדית הראשונה אל האיים כדי להשיג גישה ישירה למקורות התבלינים. כאשר הרווחים ממסע משלחת זו הגיעו לשיעור של 400%, יצאו בעקבותיה משלחות הולנדיות נוספות. בהכירה בפוטנציאל של הסחר עם האיים, איחדה ממשלת הולנד את החברות שהתחרו אלו באלו ל[[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] (בהולנדית: Vereenigde Oost-Indische Compagnie, או בראשי תבות VOC). לחברה הוענק זיכיון להכריז על מלחמה, לבנות מבצרים ולכרות בריתות בכל רחבי אסיה. למושבה הוקמה [[עיר בירה]] בבטאוויה (כיום [[ג'קרטה]]), שהייתה למרכזה של רשת הסחר של החברה בכל אסיה. בנוסף ל[[מונופול]] שלהם על הסחר ב[[אגוז מוסקט]], [[פלפל שחור]], [[ציפורן (תבלין)|ציפורן]] ו[[קינמון]], הנהיגה החברה, ומאוחר יותר השלטונות הקולוניאליים, את גידולם של סוגי יבולים לייצוא כמו [[קפה]], [[תה]], [[קקאו]], [[טבק (שיח)|טבק]], [[גומי]], [[סוכר]] ו[[אופיום]] ושמרה על האינטרסים המסחריים שלה על ידי השתלטות על טריטוריות סמוכות. הברחות, ההוצאה המתמדת על כוחות צבא, שחיתות וניהול כושל, הובילו ל[[פשיטת רגל]] של החברה בסוף המאה ה-18. בשנת [[1798]] פשטה החברה רגל לראשונה, וב [[31 בדצמבר]] [[1799]] הולאמה על ידי [[הרפובליקה הבאטאווית]] שהוקמה על ידי כובשיה ה[[צרפתיים]] של [[הולנד]]. ניסיון לשקמה נכשל בהמשך, וב-[[1806]] פשטה החברה רגל בשנית. ונחלותיה בארכיפלג האינדונזי, כולל רוב שטחו של האי [[ג'אווה]], חלקים מ[[סומטרה]], רוב שטחם של [[איי מאלוקו]] והעורף החקלאי של נמלים כמו [[מקאסאר]], [[מנאדו]] ו[[קופאנג]], הולאמו על ידי הרפובליקה הבאטאווית אבל מכיוון שהולנד סופחה לצרפת בשנת [[1810]] השתלטה [[בריטניה]] בשנת [[1811]] על רבים מהאיים, לפי דרישת [[לורד מינטו]] מושל נחלות בריטניה ב[[הודו]], ושלטה בהם רשמית עד [[1816]]. בעקבות החלטת [[קונגרס וינה]] מ-[[1815]] נסוגה בריטניה מהאיים בשנים 1816–[[1817]], והלורד מינטו רגז על כך. האיים שפנתה בריטניה נמסרו לשלטון ישיר של ממלכת הולנד, והפכו ל'''איי הודו המזרחיים ההולנדיים'''. ===כיבושי ההולנדים=== החל מהגעתן של הספינות ההולנדיות הראשונות בסוף המאה ה-16 ועד להכרזת העצמאות של אינדונזיה ב-[[1945]], שליטתה של הולנד על הארכיפלג הייתה תמיד לא הדוקה במיוחד. אף על פי שג'אווה נשלטה על ידי ההולנדים, אזורים רבים נותרו עצמאיים לאורך רוב תקופת השלטון ההולנדי, כולל [[סולטנות אצ'ה]], [[באלי]], [[לומבוק]] ו[[בורנאו]]. מלחמות והתנגשויות אין ספור התנהלו ברחבי האיים כאשר קבוצות אתניות שונות נאבקו במאמצים להשליט את ההגמוניה ההולנדית בהם, ואלה החלישו את שליטתה של הולנד והעסיקו את כוחותיה הצבאיים. [[שודדי ים|שוד ימי]] נותר בעיה קשה עד לאמצע המאה ה-19. לבסוף, בראשית המאה ה-20, הורחבה שליטתה של הולנד על פני השטח שמהווה כיום את אינדונזיה. ב-[[1806]], 11 שנים אחרי שנכבשה [[הולנד]] על ידי [[צרפת]], מינה [[נפוליאון]] את אחיו, [[לואי בונפרטה]] כמלך הולנד, מהלך שהוביל למינויו של המרשל הרמן וילם דנדלס לתפקיד המושל הכללי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים. ב-[[1811]] כבשו ה[[בריטניה|בריטים]] כמה נמלים של המושבה, כולל בג'אווה ו[[סטמפורד ראפלס]] היה לסגן המושל של ג'אווה הבריטית. ב-[[1816]]–[[1817]] הוחזרה השליטה ההולנדית, הפעם לשלטון ישיר של ממלכת הולנד למורת רוחו של לורד מינטו שהיה המושל הבריטי בנחלות בריטניה ב[[הודו]]. ===מרד קפיטן פטימורה נגד הולנדים=== ניסיון של קפיטן [[פטימורה]] האינדונזי ששרת את הבריטים ושוחרר לפני נסיגתם, למרוד ב[[הולנד]]ים ב[[איי התבלינים]] בשנים [[1816]]–[[1817]] נכשל לאחר מלחמה. הוא נעצר ב-[[11 בנובמבר]] 1817 ונתלה עם חבריו מול מבצר ב[[אמבון]] ב-[[16 בדצמבר]] 1817. שנים רבות לאחר מותו הכריזה עליו ממשלת [[אינדונזיה]] העצמאית כעל גבור לאומי לפי החוק. זכרו הונצח על שטר כסף. ==הסכם 1824 ותוצאותיו== במסגרת הסכם שנחתם בין בריטניה להולנד ב-[[1824]] הסכימה בריטניה לפנות את נחלותיה שמדרום ל[[סינגפור]] שהיו בנגקולו ב[[סומטרה]] ועוד מקום שמקומו אינו ברור, בתמורה לאזור [[מלאקה]] בחצי האי המלאי שנשלטה בידי ההולנדים. ההסכם בוצע ב-[[1825]]. הגבולות שנקבעו אז בין השטחים ההולנדים לבין השטחים הבריטים נותרו עד היום הגבולות בין אינדונזיה לבין [[מלזיה]], במצר מלאקה. מאז ייסודה של חברת הודו המזרחית ההולנדית במאה ה-17, הרחבת תחומי המושבה הייתה אינטרס עסקי. תקופת שלטונו של המושל הכללי יוהנס ואן דן בוס בשנים [[1830]]–[[1835]] עמדה בסימן של העדפת הרווחיות העסקית כמדיניות רשמית ותשומת הלב נתנה בעיקר לג'אווה, לסומטרה ול[[בנקגה]]. אף על פי כן, החל משנת [[1840]] לערך, תנועת ההתפשטות הלאומית ההולנדית הובילה סדרה של מלחמות להרחיב ולייצב את השליטה בנחלות באיים נוספים. המניעים למהלכים אלו כללו את הרצון להגן על אזורים שכבר היו בשליטה הולנדית, רצונם של פקידים רשמיים לזכות בתהילה ובקידום וביסוס התביעות ההולנדיות בכל רחבי הארכיפלג כדי למנוע את מעורבותן של מעצמות אירופאיות אחרות בתקופת [[אימפריאליזם מודרני|האימפריאליזם המודרני]]. ניצולם של המשאבים האינדונזיים חרגה מעבר לתחום של ג'אווה ורוב רובם של האיים האחרים עבר לשליטה ישירה של ממשלת הולנד או להשפעתה. ב[[מלחמת פדר]]י, שהתנהלה בשנים [[1821]]–[[1838]], הכניעו ההולנדים את עם המיננגקבאו שבסומטרה וב[[מלחמת ג'אווה]], שהתנהלה בשנים [[1825]]–[[1830]], שמה קץ להתנגדות ג'אוונית משמעותית. מלחמת בנג'רמסין, שהתנהלה בשנים [[1859]]–[[1863]] בדרום-מזרח [[קלימנטן]], הסתיימה בתבוסתו של ה[[סולטן]]. לאחר כישלונן של משלחות כיבוש להשיג את השליטה בבאלי בשנים [[1846]] ו-[[1848]], הצליחו ההולנדים להשיג את השליטה על צפון האי ב-[[1849]]. המערכה הצבאית הממושכת ביותר הייתה [[מלחמת אצ'ה]], שהחלה בפלישה ההולנדית לאי ב-[[1873]], נתקלה בהתנגדותם של לוחמי [[גרילה]] מקומיים, והסתיימה בכניעתם של המקומיים ב-[[1918]]. מהומות המשיכו להתפרץ הן בג'אווה והן בסומטרה בהמשך המאה ה-19. עם זאת, ב-[[1894]] עבר האי [[לומבוק]] לשליטה הולנדית וההתנגדות של עם הבטאק בצפון סומטרה נפסקה ב-[[1895]], לאחר 23 שנות מלחמה מאז [[1872]]. לקראת סוף המאה ה-19 השתנה מאזן הכוחות הצבאי עם התרחבות הפער הטכנולוגי בין הולנד התעשייתית לבין המדינות העצמאיות המקומיות הקדם-תעשייתיות. המפקדים הצבאיים והפוליטיקאים ההולנדים האמינו שחובתם המוסרית היא לשחרר את העמים הילידיים האינדונזים מעולם של השליטים המקומיים שנחשבו מדכאים, נחשלים וחסרי כבוד כלפי החוק הבינלאומי. אף על פי שפרצו מרידות של האינדונזים, התרחב השלטון הקולוניאלי הישיר בכל שטחי האיים בעשור הראשון של המאה ה-20 והשליטה נלקחה מידיהם של אחרוני השליטים המקומיים. דרום-מערב [[סולאווסי]] נכבש בשנים [[1905]]–[[1906]], באלי נכבש ב-1906 וב-[[1908]], כפי שנכבשו הממלכות העצמאיות האחרונות במאלוקו, בסומטרה, בקלימנטן וב[[איי סונדה]]. שליטים נוספים, כמו הסולטנים של טידורה במאלוקו, ובעל ה"ארמון הצהוב"<ref>צלומו מבחוץ, כאן: http://lombok.panduanwisata.id/files/2013/05/bala-kuning.jpg</ref><ref>ארמון עץ מפואר מבפנים ופשוט מבחוץ של סולטני סומבאווה בסר, כתבה ב[[מאלאית]] עם כמה תמונות, כאן: http://lombok.panduanwisata.id/beyond-lombok/belajar-sejarah-di-istana-bala-kuning/</ref> ב[[סומבאווה בסר]] וסולטאני "בימה" במזרח האי [[סומבאווה]], שתפו פעולה עם הולנד ובכך חסכו מעצמם את הכיבוש הצבאי ההולנדי והתאפשר להם לנהל משא ומתן לתנאים טובים יותר תחת השלטון הקולוניאלי. כמוהם עשו סולטאני [[יוגיאקרטה]] אחרי כניעתו של [[דיפונגורו]] בשנת [[1830]]. ב-[[1886]] קיבל [[סולטנות דלי|סולטאן דלי]] בעיר [[מדן (עיר)|מדן]] את שלטונם של ההולנדים, ובתמורה הם בנו לו ארמון בעיר, "איסטנה מאימון". ב-[[1920]] עבר [[חצי האי ראש הציפור]] שב[[מערב גינאה החדשה]] לשליטה הולנדית בפועל, אחרי שנתבע האזור על ידי ההולנדים מאז שנת [[1828]]. שלב אחרון זה בהשתלטות ההולנדית על חלק זה של העולם קבע את גבולותיה של אינדונזיה של ימינו. ===הסכמי הגבול בגינאה החדשה, קלימנטן, סבאטיק וטימור=== הגבול בין [[טימור המזרחית]] בשלטון [[פורטוגל]] לחלק שהיה בשלטון הולנד, נקבע לראשונה ב-[[1859]] אבל נותר בעייתי גם ב-[[1914]] ונקבע סופית ב-[[1915]]. הגבול בין החכירה הבריטית ב[[צפון בורנאו]] לבין שטחי שלטון הולנד באי קלימנטן נקבע בשנת [[1891]] על קו פרשת המים ברכס הרים ומגיע עד החוף בקו רוחב צפוני 4 מעלות ו-10 דקות, ומשם הוא חוצה את האי [[סבאטיק]]. קו הגבול הימי ממשיך עד ליגה אחת ממזרח לסבאטיק והמשכו בלתי תחום עד היום,<ref>מקור לצרות עם [[מלזיה]], שרק חלקן נפתר על ידי [[בית הדין הבינלאומי לצדק|בית הדין הבינלאומי]] ב[[האג]] ב-[[17 בדצמבר]] [[2002]].</ref> גם הגבול בין [[סראוואק]] שהייתה אז עצמאית לשטחי שלטון הולנד עמד על קו פרשת המים בהמשך אותו רכס המגיע עד צפון בורנאו. הגבול המזרחי של גינאה החדשה ההולנדית נקבע תחלה, בשנת [[1885]], על קו-אורך 141 מזרח לרוחב כל האי, בין השטח ההולנדי במערב לשטח הגרמני אז בצפון מזרח, והשטח של פפואה הבריטית בדרום מזרח. בשנת [[1895]] נתגלה שנהר "פליי" עובר בגזרה של כ-80 ק"מ עד כ-6 דקות ממערב לקו זה לפני שפונה שוב מזרחה משם. מכיוון שהבריטים רצו זכות שיט בכל הנהר פנו אל ההולנדים בבקשה לשנות את ההסכם. לפי הסכם מתוקן מ-[[16 במאי]] 1895 הגבול הבריטי נמשך מערבה לאורך כל עיקול הנהר, וההולנדים פוצו בכך שקו הגבול מדרום לעיקול הנהר הוזז מזרחה לקו-אורך 141 מעלות, דקה אחת ו-10 שניות מזרח עד לחופו הדרומי של האי גינאה החדשה ונתנה לכלי השיט ההולנדיים זכות הפלגה מעיקול הנהר בגבול במורד הנהר בתחום [[פפואה גינאה החדשה]] של היום עד לשפכו.<ref>מקור: "THE STORY OF A COLONIAL BORDER"</ref><ref>גבול זה קים עד ימינו ומסומן על אבן גבול בצד האינדונזי, 10 1 141</ref><ref>צלום אחת מאבני הגבול, כאן: http://img2.timg.co.il/forums/51/1280_0_0cf3726d-a19a-4de1-976f-3b3d1f387e88_.jpeg</ref> הגבולות מצפון לנהר עם שטחי שלטון [[בריטניה]] ו[[גרמניה]] נותרו כמו שהיו ב-1885. בפועל, נאלצה הולנד לעמול כדי למנוע מהגרמנים להפר את ההסכם משנת 1885 בגלל הרגל הגרמנים לעשות כרצונם בסביבות המקום שנקרא היום "מפרץ יוס סודארסו" בתוך [[מערב גינאה החדשה]], לצורך זה ייסדו ההולנדים שם את העיר "הולנדיה" ([[ג'איאפורה]] המודרנית) ב-[[7 במרץ]] [[1910]], וייעדו אותה להיות מרכז שלטוני אזורי. ===מלחמת העולם השנייה והעצמאות=== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM De nieuwe Gouverneur-Generaal Tjarda van Starkenborgh Stachouwer verlaat samen met de zojuist afgetreden G.G. B.C. de Jonge het gebouw van de Volksraad waar de bestuursoverdracht plaatsvond TMnr 10018818.jpg|ממוזער|250px|המושל הכללי האחרון של איי הודו המזרחיים ההולנדיים לפני הפלישה היפנית וקודמו בתפקיד - 1937]] ב-[[15 במאי]] [[1940]] נכנעה הולנד ל[[גרמניה הנאצית]]. המשפחה המלכותית נמלטה לגלות בבריטניה. גרמניה ויפן היו בעלות ברית. ב-[[27 בספטמבר]] 1940 חתמו גרמניה, [[הונגריה]], [[איטליה]] ויפן על הסכם שהתווה את תחומי ההשפעה שלהם. איי הודו המזרחיים ההולנדיים נכללו בתחום ההשפעה של היפנים. הולנד, בריטניה ו[[ארצות הברית]] ניסו להגן על המושבה מפני היפנים כאשר אלה האחרונים התקדמו דרומה במסעות כיבושיהם בסוף שנת [[1941]] מתוך כוונה להשיג שליטה על הנפט ההולנדי. ב-[[11 בדצמבר]] 1941 החלו היפנים לכבוש באמצעות צנחנים שדות תעופה במושבה, גם אלה המרוחקים זה מזה הותקפו לעיתים בו זמנית. ב-[[10 בינואר]] [[1942]], במהלך [[קרב איי הודו המזרחית]], פלשו הכוחות היפנים לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים כחלק מ[[המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט]]. מטעי הגומי ושדות הנפט של המושבה נחשבו כחיוניים למאמץ המלחמתי היפני. עד מהרה הוכנעו כוחות [[בעלות הברית]] על ידי היפנים וב-[[8 במרץ]] 1942 נכנע צבא איי הודו המזרחיים ההולנדיים המלכותי בג'אווה. נשלם כבוש באי ג'אווה ב [[10 במארס]] 1942, ועד [[אוגוסט]] 1942 השלימו היפנים את כבוש כמעט כל המושבה. האזור היחיד שלא נפל בידיהם היה אזור מראוקה ב[[מערב גינאה החדשה]].{{הערה|1=[http://www.dutcheastindies.webs.com/index.html L., Klemen, 1999–2000, The Netherlands East Indies 1941–42, "Forgotten Campaign: The Dutch East Indies Campaign 1941–1942".]}} כשהם שואבים עידוד מתעמולת המלחמה היפנית ומתנועת ההתעוררות הלאומית האינדונזית, קידמו רוב עמי המושבה בברכה את הכובשים היפנים כמשחררים מעול האימפריה הקולוניאלית ההולנדית, אך רגשות אלו השתנו עד מהרה כאשר התברר ששלטון הכיבוש היפני היה יותר מדכא והרסני בהשוואה לממשל הקולוניאלי ההולנדי.{{הערה|1=[http://www.britannica.com/place/Indonesia/The-Ethical-Policy#toc22817 הכיבוש היפני, בתוך הערך אינדונזיה] באתר [[אנציקלופדיה בריטניקה]]|ימין=כן}} הכיבוש היפני הוביל לנפילתו הסופית של הממשל הקולוניאלי ההולנדי באיים, שכן היפנים חיסלו ככל יכולתם את רוב רובו של מבנה הממשל ההולנדי והחליפו אותו בממשל מטעמם. אף על פי שעמדות השלטון העיקריות הוחזקו על ידי היפנים, משמעות מעצרם של כל האזרחים ההולנדים תושבי המושבה, הייתה שתפקידי ממשל ומנהל רבים עברו לידי התושבים המקומיים. בניגוד לגישת הדיכוי של הלאומיות האינדונזית על ידי ההולנדים, התירו היפנים למנהיגים מקומיים ליצור קשרי שלטון עם ההמונים ומהלך זה היווה כר להכשרת הדור הצעיר של המנהיגים. על פי דיווח של [[האו"ם]], מתו באינדונזיה ארבעה מיליון איש כתוצאה מפעולות משטר הכיבוש היפני. לאחר כניעת היפנים באוגוסט [[1945]], הכריזו המנהיגים הלאומיים, [[אחמד סוקרנו]] ו[[מוחמד האתא]], ביום ששי [[17 באוגוסט]] 1945, על עצמאותה של [[אינדונזיה]]. לאחר מכן התנהל מאבק שנמשך ארבע וחצי שנים בו ניסו ההולנדים לחדש את ימיה של המושבה. אף על פי שכוחות הצבא ההולנדי הצליחו להשיג שליטה על רוב שטחה של אינדונזיה, פרצה מלחמת גרילה ורוב האינדונזים ובסופו של דבר רוב דעת הקהל העולמית העדיפו שאינדונזיה תקבל את עצמאותה. ב-[[27 בדצמבר]] [[1949]] הכירה הולנד באופן רשמי בריבונותה של אינדונזיה על שטחי האיים שב[[אסיה]], למעט גינאה החדשה ההולנדית ([[מערב גינאה החדשה]]) שב[[אוקיאניה]]. ===מבצע תריכורא=== לאחר למעלה מ-11 שנים עקרות מבחינה מדינית, וכושלות מבחינה צבאית בפשיטות שנכשלו בשנים [[1954]] ו-[[1955]], שמטרתן הייתה [[מערב גינאה החדשה]] ותחת ה"איום" של מתן עצמאות למערב גינאה החדשה, על ידי ה[[הולנד]]ים, שתוכנן ל-[[1 בדצמבר]] [[1961]] ולא יצא אל הפועל, הוביל ממשל סוקרנו מערכה צבאית החל מ-[[19 בדצמבר]] 1961, באמצעות "3 הפקודות של העם", בראשי תיבות: TRIKORA, להעברת השליטה בטריטוריה לאינדונזיה. סוקרנו היה בור בענייני צבא, ולפני שניהל סוהארטו את הלחימה, ספג צבא אינדונזיה כשלונות ותבוסה. ניסיונות לפלוש לאי החל מ-19 בדצמבר 1961 נכשלו. ב-[[12 בינואר]] [[1962]] נחתו אינדונזים באי [[ויגאו]] בצפון מערב, אבל בין ה-[[14 בינואר]] ל-[[18 בינואר]] 1962 הצליחו ההולנדים להדוף אותם משם. כוח אחר נחת ב[[פאקפאק]] וביצע מעשי חבלה במה שהוגדר "רכוש חיוני של ההולנדים". לאחר תבוסה מהדהדת במבצע ימי בדרך הים מדרום-מערב בלי סיוע אווירי ב-[[15 בינואר]] 1962, במה שנודע בשם [[קרב ים ארו]], נגרם זעזוע בצבא אינדונזיה, מפקד חיל האוויר הועבר מתפקידו, משום ש-3 ספינותיו של [[יוס סודארסו]] לא זכו לסיוע אווירי כמתוכנן, אבל לא פוטר אותו מפקד שהודח, כי היה פטריוט. ספינה אחת טובעה עם מפקדה, יוס סודארסו,<ref>הוכרז יוספט "יוס" סודארסו גבור לאומי לאחר המלחמה, והאי "פרדריק הנריק" סמוך מצפון למקום הקרב האחרון שלו נקרא על שמו "אי יוס סודרסו" וגם מפרץ בחוף הצפוני הרחק משם נקרא על שמו. הוא הותיר אלמנה ו-5 ילדים.</ref> השנייה עלתה באש על פני המים והשלישית נמלטה. ההולנדים משו 53 נצולים וכמה גופות. הפסקת אש נוצרה בין ב-[[20 בינואר]] 1962. [[סוהארטו]] שהיה המפקד האסטרטגי של כוחות היבשה בצבא אינדונזיה, ובראשי תיבות: "קוסתראד", קבל את הפיקוד על המבצעים והחל ללמוד את המצב בחזית. ניסיון של [[רוברט קנדי]] שטס אל אינדונזיה, לתווך בין אינדונזיה להולנד בפברואר 1962 בניסיון למנוע את חדוש הלחימה, נכשל. ב-[[26 במארס]] הורה [[סוקרנו]] לחדש את הלחימה. ב-[[30 במרץ]] החל [[סוהרטו]] בתקיפותיו. העיר [[אמבון]] הפכה לבסיס היציאה של מטוסים, והושג תיאום עם חיל הים בפקודו של [[אריו סודומו]]. סוהארטו הטיל למערכה את המאומנים ביותר בחייליו. ב-[[30 במרס]] 1962 הותקף האי "גאג" במערב ולא נודעו התוצאות. סוהארטו הבין שניתן להגיע אל האי "איריאן" כפי שקראו האינדונזים ל[[גינאה החדשה]], בשעות הלילה. ב-[[7 במאי]] כבשו האינדונזים את מפרץ [[כאימאנא]] ושדה התעופה שבחופו. בלילה [[21 במאי]] צנחו 220 אינדונזים ב[[תמינאבואן]] לא הרחק מן החוף המערבי. מטרתם של האינדונזים הייתה לכבוש את שדה התעופה שם. האינדונזים התקדמו 20 מיל מזרחה. בזמן הצניחה בתמינאבואן צנחו 200 צנחנים, ובמקביל נחתו כוחות שבאו מן הים בנמל קטן פאקפאק בחצי אי בחוף המערבי. התיאור האינדונזי של כיבוש תמינאבואן הוא אגדי, המתואר כאן אינו מבוסס עליו. לפי הוויקיפדיה בגרסה האינדונזית הונחתו 81 חיילים בתמינאבואן באמצעות מטוס הרקולס C-130 במשך זמן של "לא יותר מדקה". היום יש במקום אנדרטה לצנחנים. ב-[[23 במאי]] כבש הצי האינדונזי את נמל פאקפאק במערב. ב-[[24 במאי]] שלט צבא אינדונזיה בשלושה אזורים קטנים במערב ודרום-מערב. ב-[[31 ביולי]], בלחץ [[ג'ון קנדי]] [[נשיא ארצות הברית]], נפתח משא ומתן בין הולנד לאינדונזיה. בינתיים המשיכו האינדונזים לתקוף בסדרת צניחות בכמה יעדים בחוף הצפוני של מערב גינאה החדשה בימים 13 ו-14 ב[[אוגוסט]]. בליל [[14 באוגוסט]] צנחו 400–500 אינדונזים ליד הולנדיה<ref>היום [[ג'איאפורה]], ב[[מאלאית]] "עיר מנצחת"</ref> ונתקוה מאספקת ה[[חשמל]] שלה. ב-[[15 באוגוסט]] 1962 בשעה 12:01 נחתם הסכם בבניין ה[[או"ם]] ב[[ניו יורק]], ונכנסה לתוקף הפסקת אש מידית. מספר הרוגי המלחמה משני הצדדים אינו ידוע, חלק מההרוגים האינדונזיים קבורים בבית קברות ב[[מראוקה]] בדרום מערב. הסכימה הולנד במסגרת הסכם ניו יורק להעביר את השליטה בשטח לידי האו"ם, דבר שבוצע ב-[[1 באוקטובר]] 1962, לקראת מסירת המושבה למנהל אינדונזי, לפי ההסכם, דבר שבוצע ב-[[1 במאי]] [[1963]]. תוצאת הסכם ניו יורק נחשבת לכניעה כמעט מוחלטת לדרישות אינדונזיה. המלחמה נקראה למפרע בשם "ג'איאויג'איא", שמשמעו ב[[מלאית]] "ניצחון הניצחונות". לאחר מכן לא נזקק סוהארטו ליותר מדי פרסומת כדי להפוך לגבור לאומי. את רוב התהילה נטל [[אחמד סוקרנו]] לעצמו. בשנת [[1979]] האשים [[הולנד]]י בשם קיס לגרברג בספרו "איריאן ג'איא והאימפריאליזם של ג'קרטה", את ארצות הברית בהפקרת הולנד. שתיהן חברות בברית נאט"ו. הוא טען שארצות הברית מנעה מהולנד שימוש בבסיסי ארצות הברית באוקיינוס השקט. ההולנדים לא יכלו להקיף כחצי מכדור הארץ בלי תדלוק, ובלי סיוע אווירי הפך שדה התעופה הגדול באי [[ביאק]] לחסר תועלת עבור ההולנדים וכמוהו שאר שדות התעופה במחוז. המשא ומתן בניו יורק היה לטענתו בכפייה אמריקנית. ==כלכלה== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Arbeiders poseren bij een in aanbouw zijnde spoorwegtunnel in de bergen TMnr 60047638.jpg|ממוזער|250px|כריית מנהרת רכבת באיי הודו המזרחיים ההולנדיים - 1910]] ההיסטוריה הכלכלית של איי הודו המזרחיים ההולנדיים הייתה קשורה קשר הדוק לחוסנה הכלכלי של ארץ האם, הולנד. למרות הגידול המתמיד בהכנסות ממערכת המיסוי, הושפעה קופת האוצר ההולנדית באופן קשה מהעלויות של מלחמת ג'אווה ומלחמת פדרי והאובדן של [[בלגיה]] ב-[[1830]] הביא את הולנד אל סף פשיטת רגל. באותה שנה מונה המושל הכללי החדש, יוהנס ואן דן בוש והוטלה עליו המשימה לגרום למושבה לממן את הוצאותיה מתוך משאביה שלה. עם השגת השליטה המלאה על ג'אווה באותה עת, התאפשרה הנהגת מדיניות חקלאית של עיבוד האדמה בשליטה ממשלתית. על פי המדיניות, שנקראה בהולנדית "cultuurstelsel (מערכת עיבוד האדמה)" ובאינדונזית "tanam paksa (נטיעה בכפייה)", נדרשו החקלאים להעביר כסוג של מס, כמויות מוגדרות של יבולים כמו סוכר או קפה. רוב שטחה של ג'אווה הפך לשטח מטעים הולנדי וההכנסות גדלו בהדרגה במהלך המאה ה-19 ושימשו להשקעה בהולנד עצמה ולהצלתה מפשיטת הרגל. בין השנים 1830 – [[1870]] נלקחו מיליארד גילדן מהמושבה שכיסו בערך רבע מתקציבה השנתי של ממשלת הולנד.{{הערה|1=[http://jakartaglobe.beritasatu.com/archive/indonesias-infrastructure-problems-a-legacy-from-dutch-colonialism/ "Indonesia’s Infrastructure Problems: A Legacy From Dutch Colonialism". The Jakarta Globe.]{{קישור שבור|15.11.2018}}}} מערכת עיבוד הקרקע גרמה בכל מקרה לחקלאים הג'אוונים קשיים רבים ובשנות הארבעים של המאה ה-19 הם סבלו מרעב וממגפות. דעת קהל ביקורתית בהולנד הובילה לביטול השיטה במסגרת הרפורמות האגרריות שכונו "התקופה הליברלית". אחרי שנת [[1850]] החל לזרום למושבה הון פרטי הולנדי, במיוחד לטובת כריית [[בדיל]] ולנטיעת אחוזות מטעים. מכרות הבדיל של חברת ביליטון שפעלו ליד החופים המזרחיים של סומטרה מומנו על ידי [[סינדיקציה]] של יזמים הולנדים, כולל אחיו הצעיר של [[וילם השלישי, מלך הולנד]]. פעולות הכרייה החלו ב-[[1860]]. ב-[[1863]] קיבל יקוב נינהאוס זיכיון מסולטנות דלי שבמזרח סומטרה להקים אחוזת מטעי טבק גדולה. החל משנת [[1870]], נפתחו האיים ליוזמה פרטית ואנשי עסקים הולנדים הקימו מטעים גדולים מהם הפיקו רווחים גדולים. בין השנים 1870 – [[1885]] הוכפל ייצור הסוכר. סוגי גידולים חדשים כמו תה וקינכונה (cinchona, עץ ששימש לייצור [[כינין]]), פרחו והחל ייצור הגומי שהוביל לעלייה דרמטית ברווחיהם של ההולנדים. התמורות הללו לא היו מוגבלות רק לג'אווה או רק למגזר החקלאי. הנפט שהופק בסומטרה ובקלימנטן הפך למשאב רב ערך לתיעושה של אירופה. האינטרסים המסחריים של הולנד התרחבו מעבר לג'אווה לאיים נוספים ובהדרגה עברו טריטוריות נוספות לשליטה הולנדית במחצית השנייה של המאה ה-19. בכל אופן, המחסור בקרקעות לגידול [[אורז]], בשילוב עם העלייה החדה בגודל האוכלוסייה, במיוחד בג'אווה, גרם לקשיים מרובים. ניצול עושרה של המושבה תרם לתיעושה של הולנד, בה בשעה שהניח את היסודות גם לתיעושה של אינדונזיה. ההולנדים הנהיגו את גידולם של קפה, תה, קקאו, טבק וגומי ושטחים נרחבים בג'אווה הפכו למטעים שעובדו על ידי האיכרים המקומיים, היבול בהם נאסף על ידי מתווכים [[סינים]] ונמכר בשווקים מעבר לים על ידי סוחרים אירופאים. בסוף המאה ה-19 הייתה הצמיחה הכלכלית מבוססת על ביקוש עולמי גדול לתה, קפה וקינכונה. הממשלה השקיעה ממון רב ברשת הרכבות (240 ק"מ ב-[[1873]] ו-1930 ק"מ ב-[[1900]]) וכן בקווי [[טלגרף]] ויזמים פתחו בנקים, חנויות ועיתונים. המושבה סיפקה את רוב הביקוש העולמי ל[[כינין]] ולנייר, מעל שליש מהביקוש לגומי, רבע מהביקוש לקקאו וחמישית מהביקוש לתה, סוכר, קפה ונפט. הרווחים שהולנד הפיקה מהמושבה הפכו את הולנד לאחת המעצמות הקולוניאליות המשמעותיות בעולם. בזכות פעילותה של חברת הספנות Koninklijke Paketvaart-Maatschappij הועברו הסחורות להולנד ישירות מבטאוויה ולא דרך [[סינגפור]], וכך התרכזה פעילות כלכלית רבה בג'אווה. המיתון הכלכלי העולמי של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה ה-19 עמד בסימן של ירידת מחירי הסחורות שבהם הייתה תלויה כלכלת המושבה. עיתונאים ופקידי ציבור צפו שרוב אוכלוסיית האיים תעמוד בפני מצב לא טוב יותר מאשר היה בתקופה בה הונהגה שיטת עיבוד האדמה הכפויה ואלפים סבלו חרפת רעב. בהמשך חזרו מחירי הסחורות לרמתם הקודמת, המשק העולמי התאושש מהמיתון ועלתה רמת ההשקעות במושבה. הסחר בסוכר, בבדיל, ב[[קופרה]] ובקפה, שעליהם התבססה כלכלת המושבה, פרח וענפי הגומי, הטבק, התה והנפט הפכו לענפי יצוא עיקריים. רפורמה פוליטית הגבירה את רמת האוטונומיה של הממשל הקולוניאלי המקומי במקום ממשל ישיר מהולנד וכן בוצע תהליך של ביזור ליחידות ממשל מקומיות קטנות. בסוף שנות התשעים של המאה ה-19 התאוששה הכלכלה העולמית. השקעות זרות, במיוחד של בריטים, זכו לעידוד. בראשית המאה ה-20 הסתכמו ההשקעות הזרות במושבה בכ-750 מיליון גילדן, בעיקר בג'אווה. באותה תקופה נתנו ההולנדים עדיפות לשדרוג תשתיות הכבישים והנמלים והמטרה הייתה להפוך את הכלכלה למודרנית, לסייע למסחר ולהאיץ את הפעילות הצבאית. עד שנת [[1950]] בנו ושיפצו מהנדסים הולנדים דרכים, כולל 12,000 ק"מ של כבישי אספלט, 41,000 ק"מ של דרכים סלולות ו-16,000 ק"מ של דרכי עפר. בנוסף לכך נסללו 7,500 ק"מ של מסילות, נבנו גשרים, מערכות השקיה שכיסו שדות אורז בשטח של 14,000 קמ"ר, נבנו כמה נמלים ו-140 מערכות ציבוריות למי שתייה. === מערכות המטבעות של איי הודו המזרחיים ההולנדיים === *מ-1814 עד 1826 הכילה עריכים בהתאם לעריכים שהיו נהוגים בהולנד: "דוית" ו"סתויבר" וכפולותיהם. הראשון בהם, משנת 1814, ספק אם נסחר בשנת הטבעתו, כאשר נעדרה הולנד מאינדונזיה עד [[1816]]. חלק מהמטבעות היו מטילי נחושת שהונפקו במצבי חרום של מחסור וקבלו חותמת שלטונית, והופצו במסחר, הם היו 1/2 "סתויבר", 1 "סתויבר" ו 2 "סתויבר", ונקראו ב[[הולנדית]] "BONK", שמשמעו: "גוש".<ref>המונח הקטלוגי היום הוא: COPPER BONK</ref> ערך ה"סתויבר" היה 4 "דוית", ערך ה"דוית" היה 1/80 של הגילדר, והחל משנת [[1823]] נכתב כ-1/4 סתויבר. וה"דוית" נכתב בחלק מן המטבעות כ-5 1/16, ובזאת היה שוה ל 1/80 של הגילדר, וחצי ה"דוית" נכתב בהתאמה כ-5 1/32 ובזאת היה שוה ל-1/160 של הגילדר. הגילדר הראשון היה מטבע כסף משנת [[1821]] ונשא את דיוקנו של מלך הולנד [[וילם הראשון]]. גילדר זה נועד לכל [[איי הודו המזרחיים ההולנדיים]]. *1827 - 1840 כבר כללה "סנטים" הגם שלא היו 1/100 אלא 1/96 של גילדר. היה גם מטבע של 2 "סנטים" שערכו היה 1/48 של הגילדר. רבע גילדר וחצי גילדר היו מטבעות [[כסף (מתכת)]]. חצי גילדר הונפק בשנים [[1827]]–[[1834]]. הגילדר בסדרה זאת, מהשנים [[1839]]–[[1840]], היה קל במשקלו מן הגילדר של [[1821]], אבל בעל טוהר כסף גבוה יותר. גילדר זה נועד לכל [[איי הודו המזרחיים ההולנדיים]]. *1854 - 1942, 1943, 1945 סדרה עשרונית, נועדה לכל [[איי הודו המזרחיים ההולנדיים]]. סדרה זאת הייתה יצירת אמנות תלת לשונית, הולנדית, מאלאית בכתב [[ג'אווי]] ושפת [[ג'אווה]] בכתב מסולסל הופיעו על כל מטבע. הנסוח של ערכי המטבע היה שונה בתכלית בהתאם למקובל בכל שפה שהופיעה על המטבעות. משנת [[1854]] ועד [[1939]] הוטבעו כולם ב[[אוטרכט]]. מטבעות [[1941]], [[1942]], [[1945]] הוטבעו ב[[ארצות הברית]] ונשאו כל אחד שני סמני הטבעה: של מטבעה אמריקנית, וגם סמן מטבעה שאספנים זרים קראוהו בשם "אינדונזי". 2 המטבעות משנת [[1943]], 1 גילדר ו-2-1/2 גילדר, היו חריגים לגמרי, הם נראו ככל מטבע הולנדי שהיה עד [[1940]], ונעדרו כל נוסחה תלת לשונית כמו בסדרה הנזכרת, אבל היה בעל סמן מטבעה שאספנים זרים קראוהו בשם "אינדונזי" כמו שהיו המטבעות משנת 1941, 1942, ו-1945. הממשלה ההולנדית הגולה שישבה ב[[ממלכה המאוחדת]] הייתה אחראית להנפקה, 2 המטבעות אבל הוטבעו בארצות הברית ונשאו גם סימן מטבעה שני, "D" של [[דנבר]], שם הוטבעו המטבעות בפועל. ספק אם תושבי איי הודו המזרחיים ההולנדיים בשנת 1943 ראו את 2 המטבעות שיועדו לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים, משום שבשנת 1943 היה כמעט כל שטחם כבוש בידי [[יפן]]. רק באזור [[מראוקה]] בדרום החלק המערבי של [[גינאה החדשה]] המשיכה הממשלה ההולנדית הגולה ב[[לונדון]] למשול עד סוף [[מלחמת העולם השנייה]]. === שטרות הכסף של איי הודו המזרחיים ההולנדיים === שפע שטרות היו, שהעריך הגבוה בהם היה 600 גילדר | גולדן. מאפיין ידוע שלהם היה הכללת אזהרה נגד זיופים עם האיום בהעמדה לדין של מי שיזייף או יישא שטרות מזויפים, ברוב השטרות המאוחרים הופיעה האזהרה בהולנדית ובמאלאית לפי הכתיב שהנהיגו ההולנדים. בשטר 200 גולדן משנת [[1876]] הופיע נוסח האזהרה ב-4 שפות: הולנדית, מאלאית ב[[ג'אווי]], שפת האי [[ג'אווה]] ו[[כתב סיני|סינית]].{{הערה|[https://s3.amazonaws.com/images.pmgnotes.com/WorldNotePriceGuide/55788_b.jpg תמונת צד אחד של שטר 200 גולדן]}} הרשות המנפיקה הייתה אחת, השלטון ההולנדי, אבל המנפיקים בפועל היו גם הממשלה וגם שני בנקים: * DE JAVANSCHE BANK * BATAVIAASCH BANK VAN LEENING.{{הערה|שם=PMG|1=שמאל=כן|{{קישור כללי|כתובת=https://www.pmgnotes.com/priceguide/world-note-price-guide.aspx|כותרת=PMG World Paper Money Values|אתר=''pmgnotes.com''}}}} הכבוש היפני במלחמת העולם השנייה שמר את ערכי השטרות הקיימים, הוסיף כתוב ביפנית, והוסיף שטרות בעריכים קטנים החל מסנט אחד. החל משנת [[1950]] הנפיקה הולנד 2 סדרות של שטרות עבור [[גינאה החדשה ההולנדית]]. בכל סדרה היו אותם 7 עריכים: 1, 2-1/2, 5, 10, 25, 100, 500 גולדן, בכתיב הולנדי. לא הונפק מטבע מקומי.{{הערה|שם=PMG}} ==דמוגרפיה וחברה== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM De religieuze maaltijd 'sedekah of selamatan' te Buitenzorg Java TMnr 10003364.jpg|ממוזער|250px|"סלמטן", ארוחה מסורתית הנהוגה בקרב תושבי ג'אווה - לפני 1942]] ב-[[1898]] מנתה אוכלוסיית ג'אווה 28 מיליון תושבים, בנוסף ל-7 מיליון תושבי האיים האחרים של המושבה.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=JegNLNYS09UC&printsec=frontcover&dq=A+History+of+Modern+Indonesia&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjCm7qcgp7NAhVTkRQKHaqJAJgQ6AEIJTAA#v=onepage&q=A%20History%20of%20Modern%20Indonesia&f=false Vicker, Adrian (2005). A History of Modern Indonesia. Cambridge University Press. p. 9.]}} המחצית הראשונה של המאה ה-20 עמדה בסימן הגירה בהיקף רחב של הולנדים ושל אירופאים אחרים אל המושבה, בה הם עבדו הן עבור הממשלה והן במגזר הפרטי. ב-[[1930]] מנתה אוכלוסיית האירופאים במושבה 240,000 איש, כ-0.5% מכלל האוכלוסייה. כ-75% מהם היו למעשה בני תערובת. על פי המפקד של 1930 מנתה אוכלוסיית איי הודו המזרחיים ההולנדיים מעל 59 מיליון תושבים מקוריים של המושבה, כ-1.233 מיליון סינים, כ-240,000 אירופאים ובני תערובת וכ-115,000 בני עמים אחרים מיבשת אסיה. לאחר שביססו ההולנדים את שלטונם באיים, הם [[התנועה לביטול העבדות|ביטלו את העבדות]], מיגרו את מנהג [[סאטי|שריפת האלמנות]], את ה[[קניבליזם]] - הצו נתן בשנת [[1905]], את השוד הימי ואת המלחמות הבין-שבטיות. רשתות ה[[רכבת]], [[אוניית קיטור|ספינות קיטור]], שירותי דואר וטלגרף ומשרדים ממשלתיים שונים, גרמו ליצירת אחידות וקדמה ברחבי המושבה. ההגירה בתוככי המושבה, במיוחד של סינים, בטאקים, ג'אוונים ובוגים, גדלה באופן דרמטי. השלטונות הקולוניאליים ההולנדים יצרו מעמד חברתי גבוה של חיילים, אנשי מנהל, מורים ומתיישבים. אלה חיו לצד ה[[ילידים]], אך בראש מרקם חברתי וגזעי נוקשה של [[קאסטה|קאסטות]]. באיי הודו המזרחיים ההולנדיים היו שני סוגים רשמיים של אזרחים: אירופאים וילידים. ב-[[1920]] הוסף מעמד שלישי של יוצאי ארצות אחרות ממזרח אסיה. ב-[[1901]] אימצו ההולנדים את מה שהם כינו "מדיניות מוסרית" (Ethische Politiek), שבמסגרתה הייתה לממשל הקולוניאלי את החובה לקדם את רווחת העם האינדונזי בתחומי הבריאות והחינוך. צעדים חדשים נוספים במסגרת מדיניות זו כללו מיזמי השקיה, תוכניות להגירה פנימית יזומה, תקשורת, ויסות שיטפונות, תיעוש והגנה על תעסוקת המקומיים. תהליך התיעוש לא השפיע באופן משמעותי על רוב אוכלוסיית המושבה ועיקר כלכלתה נסמכה על חקלאות. ב-[[1930]] היו באיים 17 ערים שאוכלוסייתן מנתה יותר מ-50,000 תושבים ויחדיו מנתה אוכלוסיית ערים אלו 1.87 מיליון תושבים מתוך כלל 60 מיליון תושבי האיים. ==חינוך== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Leerlingen van de School tot Opleiding van Indische Artsen (STOVIA) Doctor Jawa TMnr 60047128.jpg|ממוזער|250px|תלמידי בית הספר לרפואה (STOVIA)]] [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Professoren der Rechts Hogeschool in Batavia TMnr 60012567.jpg|ממוזער|250px|סגל המרצים של Rechts Hogeschool, אירופאים ואינדונזים - 1924]] מערכת החינוך ההולנדית יושמה כלפי האינדונזים כאשר רוב בתי הספר היוקרתיים קיבלו ילדים הולנדים ואינדונזים בני המעמד הגבוה. נדבך שני של בתי ספר היה מבוסס על חלוקה אתנית עם בתי ספר נפרדים לאינדונזים ול[[ערבים]] וסינים למדו בבתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה הולנדית והם נוהלו על פי תוכנית הלימודים ההולנדית. פשוטי העם מקרב האינדונזים למדו בבתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה [[מלאית]] ונכתבה ב[[אלפבית לטיני]] וכן בבתי ספר שהיו מיועדים להכין תלמידים אינדונזים מצטיינים לכניסה לבתי ספר ששפת הלימוד בהם הייתה הולנדית. בתי ספר מקצועיים הוקמו על ידי הממשלה כדי להכשיר את הילידים לתפקידים ספציפיים בכלכלת המושבה. הסינים והערבים, שכונו באופן רשמי "זרים מזרחים", יכלו ללמוד הן בבתי ספר מקצועיים והן בבתי ספר יסודיים. בוגרי בתי הספר ההולנדים פתחו בתי ספר משלהם שהתבססו על מערכת החינוך ההולנדית, כפי שעשו ה[[מיסיון|מיסיונים]], [[האגודה התאוסופית|אגודות תאוסופיות]] ואגודות תרבותיות אינדונזיות. שגשוגם של בתי הספר התגבר על ידי הקמתם של בתי ספר מוסלמים חדשים בגישה מערבית שאף נהגו ללמד לימודי חול. על פי תוצאות המפקד שנערך ב-[[1930]], שיעור יודעי קרוא וכתוב בקרב האוכלוסייה האינדונזית עמד על 6%. עם זאת, נתון זה כלל רק את אלה שסיימו בתי ספר הולנדים ויכלו לקרוא ולכתוב בשפות מערביות ולא כלל את אלה שסיימו בתי ספר בשפות לא-מערביות ושהיו מסוגלים לקרוא אך לא לכתוב ב[[ערבית]], במלאית או בהולנדית, או את אלה שהיו מסוגלים לכתוב באלפבית לטיני בשפות כמו בטאקית, [[ג'אווה (שפה)|שפת ג'אווה]], [[שפות סיניות|סינית]] או ערבית. בנוסף הוקמו כמה מוסדות להשכלה גבוהה. ב-[[1898]] הקימה ממשלת איי הודו המזרחיים ההולנדיים [[בית ספר לרפואה]] שנקרא School tot Opleiding van Inlandsche Artsen (בית ספר להכשרת רופאים ילידים, או בראשי התיבות STOVIA). רבים מבוגרי בית הספר לקחו חלק חשוב בתנועת העצמאות האינדונזית וכן בפיתוח מערכת הכשרת הרופאים באינדונזיה, כמו ד"ר ווהידין סודירסודו שייסד את התנועה הפוליטית Budi Utomo. ב-[[1920]] נוסדה האוניברסיטה הטכנית של [[באנדונג]] כדי לענות על הדרישה לבעלי מקצועות טכניים במושבה. ב-[[1924]] הוקם ה-Rechts Hogeschool, מוסד ללימודים גבוהים להכשרת פקידי ממשלה. ב-[[1927]] הועלה מעמדו של ה-STOVIA ושמו השתנה ל-Geneeskundige Hogeschool (האוניברסיטה לבריאות, או בראשי תיבות GHS). מוסד זה עשה שימוש באותו בניין ותלמידיו אומנו באותו בית חולים שבו עושים כיום שימוש תלמידי הפקולטה לרפואה של [[אוניברסיטת אינדונזיה]]. הקשרים הוותיקים בין הולנד לבין אינדונזיה עדיין קיימים כיום כמו בתחומי הטכנולוגיה ובתכנון מערכות השקיה. עד היום העקרונות שעוצבו על ידי מהנדסי ההשקיה מהתקופה הקולוניאלית ממשיכים להשפיע רבות על תחום זה באינדונזיה. יותר מכך, שתיים מן האוניברסיטאות החשובות באינדונזיה שמדורגות בדירוג העולמי, אוניברסיטת אינדונזיה, שנוסדה ב-1898 והמכון הטכנולוגי של באנדונג, שנוסד ב-1920 שתיהן נוסדו בתקופה הקולוניאלית.{{הערה|1=[http://www.urapcenter.org/2014/country.php?ccode=ID&rank=all "URAP - University Ranking by Academic Performance".]}} רפורמות בתחום החינוך והפוליטיקה הובילו ליצירתה של אליטה משכילה בקרב אוכלוסיית הילידים במושבה שקידמה את הרעיון של אינדונזיה עצמאית שאיחדה תחת מסגרת מדינית אחת מגוון של קבוצות אתניות באיי הודו המזרחיים ההולנדיים. המחצית הראשונה של המאה ה-20, שכונתה "התחייה הלאומית האינדונזית", עמדה בסימן של תנועת התפתחות לאומית חזקה, אך גם התמודדה עם צעדי דיכוי מצד השלטונות ההולנדים. ==חוק וממשל== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Het paleis van de gouverneur-generaal aan het Koningsplein in Batavia TMnr 60025394.jpg|ממוזער|250px|ארמון המושל הכללי בבטאוויה]] [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Opening van de Volksraad door gouverneur-generaal Van Limburg Stirum op 18 mei 1918 op Java TMnr 10001373.jpg|ממוזער|250px|פתיחת מועצת העם (Volksraad) של איי הודו המזרחיים ההולנדיים בבטאוויה - 18 במאי 1918]] [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM 'Het Hooggerechtshof en het Paleis van Daendels het 'Grote Huis' aan het Waterlooplein te Batavia' TMnr 10015231.jpg|ממוזער|250px|בית המשפט העליון, בטאוויה]] השליטים המסורתיים שנותרו במעמדם לאחר תהליך העברת השלטון לידי ההולנדים, מונו להיות [[עוצר (שליט)|עוצרים]] ואנשי האצולה המקומית נקלטו בשורות עובדי המדינה. בה בשעה שהם איבדו את מעמדם הממשי הקודם, עושרם ותפארתם תחת השלטון ההולנדי רק גדל. הם הוצבו תחת ההיררכיה של פקידי הממשל ההולנדי בתפקידים שונים. השלטון הבלתי ישיר לא הפריע למעמד האיכרים ועלותו לשלטון הקולוניאלי הייתה נמוכה. ב-[[1900]], היו בשירות המדינה 250 אירופאים ו-1,500 ילידים בסך הכול, בנוסף ל-16,000 אנשי צבא הולנדים ו-26,000 אנשי צבא מקרב הילידים, וכל אלה נדרשו כדי לשלוט על אוכלוסייה של 35 מיליון תושבים. החל משנת [[1910]] יצרו ההולנדים את אחת המדינות בעלות השלטון הריכוזי היעיל ביותר בדרום מזרח אסיה. עוד מימי שלטון חברת הודו המזרחית ההולנדית, הסמכות העליונה ביותר במושבה הייתה משרת המושל הכללי. בתקופת קיומה של המושבה תפקד המושל הכללי כראש הרשות המבצעת של הממשל הקולוניאלי ושירת כמפקד העליון של צבא המושבה. עד [[1903]] כל פקידי הממשלה והמשרדים היו כפופים למושל הכללי והיו תלויים בו לחלוטין מבחינה תקציבית. עד [[1815]] הייתה למושל הכללי את הסמכות המלאה לאסור פרסום, להטיל צנזורה או להגביל כל פרסום במושבה. למושל הכללי הייתה גם את הסמכות להגלות כל אדם שנחשב לחתרן ושהיווה סכנה לסדר הציבורי ללא כל מעורבות של בית משפט. עד [[1848]] מונה המושל הכללי ישירות על ידי המונרך ההולנדי ובשנים לאחר מכן הוא מונה על ידי המונרך, אך על פי עצת ממשלת הולנד. במהלך שתי תקופות (1835-1815, 1925-1854) משל המושל הכללי כשלצדו מועצה מייעצת שנקראה Raad van Indie (המועצה של איי הודו). האסטרטגיה והמדיניות הקולוניאלית היו בתחום אחריותו של משרד המושבות שישב ב[[האג]]. מ-[[1815]] ועד 1848 היה משרד זה כפוף ישירות למונרך. במאה ה-20 התפתחה המושבה בהדרגה להיות מדינה נפרדת מהמטרופולין ההולנדי. ב-[[1903]] הופרד תחום האוצר, ב-[[1913]] נוהלו ההלוואות הציבוריות באופן עצמאי על ידי המושבה וקשרים דיפלומטיים למחצה נוצרו לצורך ניהול תנועת [[עליה לרגל|העולים לרגל]] למצוות ה[[חג']] ל[[מכה]]. ב-[[1922]] קיבלו איי הודו המזרחיים ההולנדיים מעמד שווה לזה של ארץ האם בחוקת הולנד, אך עדיין נותרו תחת שליטת משרד המושבות. ב-[[1918]] החלה לפעול מועצת העם (Volksraad) של איי הודו המזרחיים ההולנדיים. תפקידה של המועצה הוגבל לייעוץ ורק לחלק קטן מאוכלוסיית הילדים הייתה זכות הצבעה לבחירת הנציגים במועצה. המועצה כללה 30 חברים מקרב אוכלוסיית הילידים, 25 חברים ממוצא אירופאי ו-5 חברים מקרב אוכלוסיית הסינים ואוכלוסיות אחרות והבחירות אליה נערכו אחת לארבע שנים. ב-[[1925]] הפכה המועצה לגוף מחוקק-למחצה. אף על פי שההחלטות התקבלו עדיין על ידי ממשלת הולנד, היה מצופה מהמושל הכללי להיוועץ בחברי המועצה לצורך קבלת החלטות חשובות. המועצה פוזרה ב-[[1942]] בימי הכיבוש היפני. ממשלת הולנד הנהיגה את שיטת המשפט ההולנדי במושבה. בית המשפט העליון, שישב בבטאוויה, דן בעתירות וקיבל ערעורים על החלטות של בתי משפט בכל רחבי המושבה. שש "מועצות צדק" (Raad van Justitie) דנו ברוב הפשעים שבוצעו על ידי בעלי מעמד אזרחי של אירופאים ורק באופן בלתי ישיר הן דנו בפשעים שבוצעו על ידי הילידים. "המועצות הארציות" (Landraden) דנו בסוגיות אזרחיות ובתחומים כמו סכסוכי קרקעות ודיני אישות. הילידים היו כפופים לבתי משפט מוסלמים מסורתיים, למעט במקרים בהם הדיון עבר לבתי משפט הולנדים בערכאות גבוהות. לאחר קבלת העצמאות, אומצה באינדונזיה שיטת המשפט ההולנדית ובהדרגה מוסדה שיטת משפט עצמאית המבוססת על הוראות החוק האינדונזי. ב-[[1920]] פעלו באיי הודו המזרחיים ההולנדיים 350 בתי כלא. בבית הכלא מיסטר קורנליס (Meester Cornelis) בבטאוויה נכלאו האסירים הקשים ביותר. בבית הכלא סאוואה לונטו (Sawah Loento) בסומטרה הועסקו האסירים בעבודה במכרות פחם. בתי כלא נפרדים הוקמו לתושבי מערב ג'אווה ולנשים. לאסירות בבית הכלא לנשים בסמרנג הייתה ההזדמנות ללמוד מקצוע במהלך תקופת מאסרן, כמו תפירה, אריגה או הכנת [[בטיק]]. ב-[[1908]] הפך האי [[קומודו (אי)|קומודו]] שהיה אז ריק מאדם, למושבת אסירים. כתגובה למרידה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] של [[1926]] הוקם מחנה הכליאה בופן דיגול (Boven-Digoel) בגינאה החדשה. החל מ-[[1927]] היו אסירים פוליטיים, כולל פעילים במאבק לעצמאות, מוגלים לאיים נידחים. [[סוקרנו]] נאסר על ידי ההולנדים ב-[[1929]]–[[1931]] בכלא ב[[באנדונג]], שוחרר ב-1931, ב-[[1933]] נאסר שוב ב[[אנדה]] באי [[פלורס (אינדונזיה)|פלורס]] שם הוחזק עד [[1937]] וב-1937 הועבר אל כלא ב[[בוכיתינגגי]] באי [[סומטרה]] שם הוחזק עד [[1942]] ושוחרר בידי ה[[יפנ]]ים. ==צבא== [[קובץ:Javaanse KNIL-militairen.jpg|ממוזער|250px|חיילים אינדונזים בצבא איי הודו המזרחיים ההולנדיים - 1927]] [[קובץ:Op-mars-in-de-XXII-Moekims-.jpg|ממוזער|250px|מלחמת אצ'ה - 1873–1918]] ב-[[1830]] הוקם "הצבא המלכותי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים" (בהולנדית: Koninklijk Nederlands Indisch Leger – KNIL) וב-[[1915]] הוקם "חיל האוויר המלכותי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים" (Militaire Luchtvaart van het Koninklijk Nederlands-Indisch Leger - ML-KNIL). הכוחות הימיים של [[הצי המלכותי ההולנדי]] ישבו ב[[סורביה]], אך הם מעולם לא היו חלק מצבא המושבה. הצבא היה ענף של [[הצבא המלכותי ההולנדי]], בפיקודו של המושל הכללי והוא מומן מתקציב המושבה. [[גיוס חובה|מגויסי חובה]] הולנדים לא הורשו להתגייס לצבא המושבה והוא היה בעל אופי של [[לגיון הזרים|לגיון זרים]] שגייס לא רק מתנדבים הולנדים, אלא גם אזרחי מדינות אירופאיות רבות, במיוחד [[שכיר חרב|שכירי חרב]] [[גרמנים]], [[בלגים]] ו[[שווייצרים]]. בעוד שרוב הקצינים היו אירופאים, רוב החיילים היו ילידים אינדונזים, ברובם תושבי ג'אווה.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?redir_esc=y&hl=iw&id=SawyrExg75cC&dq=number+of+javanese+in+KNIL&q=221#v=snippet&q=221&f=false Cribb, R.B. (2004) ‘Historical dictionary of Indonesia.’ Scarecrow Press, Lanham, USA.{{ISBN|0 8108 4935 6}}, p. 221]}} המדיניות ההולנדית לפני [[1870]] הייתה לשלוט שליטה מלאה על נקודות אסטרטגיות ולכרות בריתות עם מנהיגים מקומיים באזורים סמוכים כך שהם יישארו תחת שליטה וישתפו פעולה. מדיניות זו כשלה ב[[אצ'ה]], שבצפון סומטרה, שם גילה [[סולטנות אצ'ה|הסולטן]] סובלנות כלפי שודדי הים שפשטו על תנועת הסחר ב[[מצר מלאקה]]. בריטניה הייתה נותנת החסות של הסולטנות והדבר נתן להולנד את הזכות למגר את שודדי הים. ב-[[25 בינואר]] [[1873]] הכריזה הולנד מלחמה על אצ'ה. הסולטאן האחרון נכנע ב-[[20 בספטמבר]] [[1903]], קרובת משפחתו [[צ'ות ניאק דהיין]] המשיכה בלחימה עד [[1908]] ואף על פי שנפלה בשבי אז, התארגנו בהמשך מנהיגים מקומיים מוסלמיים רבים שלחמו נגד ההולנדים במלחמת [[גרילה]] יקרה עד שנת [[1918]], שבה בוצעו מעשי זוועה קשים בשני הצדדים.{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=pBfsaw64rjMC&pg=PA104&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false Nicholas Tarling, ed. (1992). The Cambridge History of Southeast Asia: Volume 2, the Nineteenth and Twentieth Centuries. Cambridge U.P. p. 104.]}} רשויות הצבא של המושבה ניסו למנוע מלחמה כנגד האוכלוסייה המקומית באמצעות נקיטת "אסטרטגיה של יראת כבוד". כאשר התנהלה מלחמת הגרילה, נקטו ההולנדים בדרכים של כיבוש אלים ואיטי או במערכה צבאית של זריית חורבן. בתחילה המאה ה-20 נחשבו האיים למקום שהשלום שכן בו ומשימותיו של צבא המושבה היו בעיקר משימות שיטור צבאי. אופי פעולתו של צבא המושבה השתנה ב-[[1917]] כאשר הממשלה הקולוניאלית הנהיגה שירות חובה לכל הגברים במעמד אזרחי של אירופאים וב-[[1922]] חוקק חוק להקמתו של "משמר הבית" (Landstorm) שאליו גויסו מגויסי חובה אירופאים מעל גיל 32. דרישות מצדם של לאומנים אינדונזים להקים שירות צבאי לילידים נדחו בסירוב. ביולי [[1941]] העבירה מועצת העם של המושבה חוק להקמת [[מיליציה]] של ילידים שמנתה 18,000 איש. לאחר כניסתה של יפן למלחמה התנדבו למיליציה מעל 100,000 איש. צבא המושבה ניסה בחופזה ובאופן בלתי ראוי להפוך את עצמו לצבא מודרני שיוכל להגן על המושבה מפני פלישה יפנית. ערב פלישת היפנים בדצמבר 1941 מנו הכוחות ההולנדיים באינדונזיה כ-85,000 איש: כוחות צבא סדירים של כ-1,000 קצינים ו-34,000 חיילים (מתוכם 28,000 ילידים), והשאר היו מיליציות מקומיות ועתודות אזרחים. ציודו של חיל האוויר של KNIL כלל 389 [[מטוס]]ים. במהלך [[קרב איי הודו המזרחית]] ב-1941–1942, הובסו עד מהרה כוחות צבא המושבה שלחמו יחד עם צבאות [[בעלות הברית]].{{הערה|1=[http://www.dutcheastindies.webs.com/index.html Klemen, L (1999–2000). "Dutch East Indies 1941-1942". Dutch East Indies Campaign website.]}} כל החיילים ממוצא אירופאי נשבו על ידי היפנים. כרבע מהם לא שרדו את השבי. === "בשבי חילי המיקאדו": אברהם קיסין וחברו ראובן בשבי היפאני באינדונזיה === אחרי התקפת יפן על [[נמל הפנינים]], במלחמת העולם השנייה נשלחו 2 [[טיס]]ים [[יהודי]]ים מ[[ארץ ישראל]], אברהם קיסין וחברו ראובן במסגרת להק 211 של [[חיל האוויר הבריטי]] מ[[מצרים]] אל [[מאלאיה]] בנסיון למנוע את נפילתה, אבל עד שהגיעה הספינה אל דרום מזרח אסיה, כבר נפלו מאלאיה ו[[סינגפור]] בידי היפנים, ולכן הופנה חיל המשלוח אל [[סומטרה]] כדי לסיע שם להולנדים, מכיוון שהמאמצים לו הועילו נסוגו אברהם קיסין וראובן אל [[ג'אווה]] שם הפכו מהר מאד לנודדים שאבדו את דרכם בראשית הכבוש היפני של האי, כפי שתאר אברהם קיסין במלים "שבויים ללא שובים", מצב שלא נמשך זמן רב, כי כאשר שאלו אינדונזי אודות כיוון כלשהו, ענה "בניה, בניה"<ref>במאלאית/אינדונזית: BANYAK, BANYAK: קרי:,בניא' בניא', משמעותן: "הרבה, הרבה".</ref>. אבל כעבור זמן קצר הגיעו אל שער מחנה צבאי יפני ונפלו בשבי. תחלה הוחזקו במחנה "ימק" בעבורי [[ג'קרטה]] ושם פגשו שבויים אוסטרליים ואחרים, שאחד מהם דבר מאלאית, דבר שעזר להם. הדברים שהציקו להם באופן תמידי היו רעב, עבדות בעבודת כפיה, ומסדרי מכות, שבהם הועמדו שבויים במשך שעות וספגו התעללויות מידי שוביהם. בספר מתוארת שגרת החיים של השובים היפנים, בעקר של שני מפקדי המחנה, מורי, שהתברר שמוצאו [[קוריאני]], וקאסאיאמה, וגם תואר סבלם של האזרחים ההולנדיים שנאסרו גם הם. בשנת [[1943]] הורע מצבם של אברהם וראובן, כאשר שמע אחד מהמפקדים היפניים שישנם יהודים במחנה ודרש לדעת מי הם. למראה הזדהותם של אברהם וראובן החליט היפני לערוך מצעד הצדעה "צ'וטרה" ביפנית, לדגל [[צלב הקרס]], דבר שצולם, בעוד כל האסירים נאלצו להיות נוכחים. בהמשך הועברה קבוצת אסירים, כולל אברהם וראובן אל האי [[הארוקו]] ב[[איי התבלינים]] שם הועבדו בהקמת [[שדה תעופה]] עבור היפנים. בסמוך נתקלו במחנה של אחת ממסגרות הגיוס שהקים הכבוש היפני באינדונזיה עבור אינדונזים ששרתו את הצבא היפני. לפי תאורו עלתה צחנה קבועה ממחנם כי לא היטיבו לקבור את מתיהם. הוא הזכיר שתחלה קבלו האינדונזים [[רובה|רובים]], אבל לאחר זמן, לקחו היפנים את הרובים מהם ואלצום לעשות "תרגילי סדר מרושלים עם רובים עשויים מעץ".<ref>סרטון תעמולה שבו מושר ההמנון "אינדונסיה ראיא" בגרסתו המלאה עם כתוביות במאלאית בכתיב בסגנון ההולנדי, על רקע מצעדים עם דגלי אינדונסיה ויפן מספטמבר שנת שינטו 2604 [[1944]],https://www.youtube.com/watch?v=6QvyLkdl1_s הסרט מאמת את טענותיו של אברהם קיסין.</ref> אברהם קיסין כנה אותם בשם '"היו" של [[סוקרנו]]', <ref>שם אותה מסגרת גיוס היה ,HEIHO ומסגרות צבאיות אחרות היו: PETA, ראשי תבות במאלאית של: PEMBELA TANAH AIR "מגני המולדת", ו"גאוא הכוכאי", שמות המסגרות שלא תורגמו אינם במאלאית.</ref> גם בקרב השבויים הפילו המחלות חללים רבים. חברו ראובן חלה ב[[מלריה]] והחלים, כי המפקד היפני גלה אנושיות כשנתן לו 2 טבליות [[כינין]]<ref>העץ שממנו מופקת התרופה המרה למלריה, [[צ'ינכונה]], הוא צמח בר באי ג'אווה, שם עדין מקור 90 % מן הכמות העולמית של הכינין ו 5% מהכמות העולמית מקורה באיי אינדונזיה האחרים. נזכר במקורות אודות מלחמת העולם השניה שפתחו שרותי ה[[רפואה]] הבריטיים כינין מלאכותי משום שהיפנים השתלטו על המקור היחיד בעולם לכינין טבעי.</ref> מצופות [[סוכר]]. שמועה שאומתה על אודות ספינה יפנית שהובילה שבויים וטובעה, הובילה ניחושים אודות מצבם ההולך ורע של היפנים במלחמה. בינתים הפציצו האמריקנים את הארוקו, ולכן אמר המפקד היפני באנגלית רצוצה "מחר אמריקני יפציץ [[אמבון]]", דבר שהיה הקדמה למסע תלאות של כל השבויים שפונו משם רצוצים וחולים בספינה "דאמאס", כאשר מטען אבנים הונח בה כדי לקשרן אל גופות המתים לפני שתושלכנה הימה, התברר שלא היה די מספר האבנים לכל המתים, והיפנים החלו לקשור שתי גופות לאבן אחת כדי להשליכן הימה. בין המתים ממחלת ה[[דיזנטריה]] היה [[תותח]]ן יהודי בצבא ההולנדי, "התותחן שור", שבקש ממנו ב[[יידיש]] לפני מותו: "נישט מיט א גוי צוזמען" "לא עם גוי יחד", ולאחר בקשה מן היפני נענה היפני וגופת התותחן שור הושלכה הימה לבדה. כעבור שבוע של הפלגה הגיעה הספינה אל [[סורבאיה]]. השבויים הושבו אל מחנה "ימק" ב[[ג'קארטה]] שם פגשו את שורדי השבויים הראשונים שהכירו שם. עם הודעת הכניעה היפנית שלא שמעוה, לא ידעו השבויים למה פתאום זכו לבקור של [[הצלב האדום]] במחנה, וזכו להתרחץ כראוי. ב-[[25 באוגוסט]] [[1945]] עזב המושל היפני<ref>לא הוזכר שמו בספר, אולם ידוע שהיה זה [[פומימארו קונואה]].</ref> של איי הודו המזרחיים ההולנדיים את המחנה בשירת מכוניות. מיד הבינו השבויים שכולם חפשיים. מפקדם האוסטרלי של השבויים ערך מסדר שחרור, שבו התבררה לאברההם קיסין ולראובן האמת אודות [[השואה]] שדבר לא נשמע להם אודותיה קודם לכן, כאשר הודיע המפקד, שממשלת [[אוסטרליה]] משתתפת בצער העם היהודי על אבדן מיליונים ממנו. לשמע יהדיעה פרצו אברהם וראובן בבכי. את הספר סים אברהם קיסין באזכור תקופת 3 שנים וחצי בשבי, במלים: "לא עוד שורות ישרות ישרות של [[צלב]]ים על הגבעה המסולעת." === לאחר המלחמה === לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], הצטרף צבא המושבה שהוקם מחדש לכוחות הצבא ההולנדי כדי להשיב את החוק והסדר הקולוניאלי למושבה. ב-[[17 באוגוסט]] [[1945]] הכריז סוקרנו על עצמאות אינדונזיה והוא ומחמד האתא חתמו על הכרזת העצמאות. ב-[[22 באוגוסט]] 1945 הודיעו היפנים באינדונזיה על כניעת כוחותיהם, אבל חלקם של היפנים ללא הפקוד העליון, נותרו בה והסתבכו במלחמת העצמאות האינדונזית. ב-[[23 באוגוסט]] כבשו ההולנדים את [[סאבאנג]] על האי "וה" מצפון ל[[סומטרה]] והחל מ-[[29 בספטמבר]] 1945 החלו בסיוע [[בריטי]] בכבוש [[ג'קרטה]] והשלימוהו ב-[[3 באוקטובר]] 1945. תפקידם הרשמי של הבריטים היה לפרוק את היפנים מנשקם, לפני שיצאו הבריטים מאינדונזיה ב-[[30 בנובמבר]] [[1946]]. בינתיים היו הבריטים מעורבים גם בכבוש [[סורבאיה]] בקרב בנובמבר-דצמבר [[1945]] שספק לאינדונזים את "יום הגבור" שלהם ב-[[10 בנובמבר]], והוא יום הזיכרון השנתי באינדונזיה. למרות שתי מערכות מוצלחות ב-[[1947]] וב-[[1948]], נפילת [[סוקרנו]] [[מחמד האתא]] ו[[אגוס סלים]] בשבי ב-[[19 בדצמבר]] 1948 כשלו המאמצים ההולנדיים להשיב לעצמם את המושבה, אחר שנבלמו ההולנדים ב[[קרב לאנגסא]] ב[[סומטרה]] ב-[[28 בינואר]] [[1949]] ותחת לחץ בין לאומי שהלך וגבר. שפיכות הדמים נמשכה עד [[12 באוגוסט]] 1949 באי [[ג'אוה]], ובסומטרה הוכרזה הפסקת אש ב-[[15 באוגוסט]] 1949. ב-[[23 באוגוסט]] החלה [[ועידת השולחן העגול]] בהולנד שהניבה הסכם ב-[[2 בנובמבר]] וב-[[27 בדצמבר]] 1949 הכירה הולנד בריבונותה של אינדונזיה. מחיר המלחמה היה 3500 עד 5500 חילים הולנדיים שנקטלו, 45000 עד 100000 חילים אינדונזיים שנקטלו, 100000 אזרחים אינדונזיים שנקטלו, לפחות 1297 חילים [[יפנ]]יים שנקטלו ו-1200 חילים [[בריטניה|בריטיים]] שנקטלו. 7 מיליון בני אדם אבדו את בתיהם. האיים [[ג'אוה]], סומטרה, [[מאדורא]] ו[[סולאווסי]] ספגו את רב נזקי הלחימה, הצבא המלכותי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים פורק ב-[[26 ביולי]] [[1950]] ולחיילים ששירתו בו מקרב האוכלוסייה הילידית נתנה האפשרות להצטרף ל[[הכוחות המזוינים הלאומיים של אינדונזיה|כוחות המזוינים הלאומיים של אינדונזיה]]. בעת פירוקו מנה צבא המושבה 65,000 איש, מהם 26,000 שולבו בצבא אינדונזיה החדש. שאר האנשים שוחררו או עברו לשרת בצבא הולנד. בין הקצינים החשובים ששירתו בכוחות המזוינים של אינדונזיה שהיו יוצאי צבא איי הודו המזרחיים ההולנדיים נמנו [[סוהארטו]], לעתיד נשיאה השני של אינדונזיה, שערק מ KNIL עם הכבוש ה[[יפני]], עבדול האריס נאסותיון, לעתיד שר הביטחון האינדונזי, ואלכסנדר אברט קווילרנג, מייסד יחידת הכוחות המיוחדים, "קופאסוס".<ref>ראשי תבות ב[[מלאית]] KOMANDO PASUKAN KHUSUS "קומנדו / פיקוד כוח מיוחד"</ref> ==תרבות== ===שפה וספרות=== [[קובץ:MuseumSumpahPemuda-20-PerhimpunanPelajarPelajarIndonesia.jpg|ממוזער|250px|האירוע בשנת [[1928]] בו הוחלט שה[[אינדונזית]] תהייה השפה הלאומית, היום נקרא SUMPAH PEMUDA "שבועת הצעיר"]] בכל רחבי הארכיפלג של איי הודו המזרחיים מדוברות מאות שפות מקומיות. בנוסף אליהן נעשה שימוש נרחב ב[[מלאית]] וב[[שפה קריאולית|קריאולית]] מבוססת [[פורטוגזית]], שהיו השפות ששימשו למסחר. קודם לשנת [[1870]], כאשר ההשפעה הקולוניאלית של ההולנדים הייתה מוגבלת ברובה לג'אווה, המלאית שימשה כשפת הלימוד בבית הספר הממשלתיים ובתוכניות הכשרה, כך שבוגריהם יכלו לתקשר עם קבוצות אתניות מאזורים מחוץ לג'אווה שהיגרו אליו. ממשלת המושבה שאפה לתקנן את הניבים המלאים של מחוז [[ריאו (אינדונזיה)|ריאו]] שבסומטרה ושל [[מלאקה (מדינה)|מלאקה]] כשפה רשמית והוזמנו מילונים עבור בתי הספר ומשרדי הממשלה. ב-[[28 באוקטובר]] [[1928]] אימצו מנהיגי תנועת העצמאות האינדונזית את הניב של ריאו וקראו לו [[אינדונזית]]. במחצית השנייה של המאה ה-19, הועברו שאר שטחי הארכיפלג, שבהם דוברו מאות שפות, לשליטת ההולנדים. באמצעות הרחבת תוכנית החינוך עבור הילידים באזורים אלו, הפכה הממשלה את ה"מלאית הסטנדרטית" לשפת המושבה. הולנדית לא הייתה השפה הרשמית של המושבה והיא גם לא הייתה בשימוש נרחב על ידי האוכלוסייה הילידית. רוב האוכלוסייה האירופאית במושבה הייתה [[רב-לשוניות|דו-לשונית]]. השפה ההולנדית הייתה בשימוש של האליטה המשכילה בלבד וב-[[1942]] רק 2% לערך מאוכלוסיית המושבה דיברה הולנדית, מתוכם כמיליון בני האוכלוסייה הילידית. מספר רב של [[שאילת מילים|מילים שאולות]] נכנס לאינדונזית המודרנית, במיוחד מונחים טכניים. למילים אלו לא היה תחליף במלאית והם אומצו לאוצר המילים של השפה האינדונזית וניתן להבין מהם את התובנות על התחומים שבהם הטביעה המורשת הקולוניאלית באינדונזיה את חותמה. הנדריק מאייר מ[[אוניברסיטת קליפורניה בריוורסייד]] טוען שכחמשית מאוצר המילים באינדונזית המודרנית מקורם בהולנדית.{{הערה|1=[http://escholarship.org/uc/item/2cg0m6cq#page-1 Maier, H.M.J. "A Hidden Language – Dutch in Indonesia". Institute of European Studies, University of California. Retrieved 16 August 2010.]}} הספרות ההולנדית הושפעה הן על ידי ההיסטוריה של האיים בתקופה הקולוניאלית ובתקופה הפוסט-קולוניאלית, החל מ[[תור הזהב של הולנד]] ועד ימינו. השפעה זו הייתה מנת חלקם של סופרים הולנדים, אינדונזים ובני תערובת. היצירות הבולטות בז'אנר זה כוללות את הרומן "מקס האוולאר, או מכרזי הקפה של חברת הסחר ההולנדית" של [[אדוארד דאווס דקר]], "הכוח החבוי" של לואיס קופרוס, "ארץ המוצא" של אדגר דו פרון ו"עשרת אלפי הדברים" של מריה דרמוט.{{הערה|1=[https://mariadermout.wordpress.com/wetenswaardigheden/ האתר הרשמי של מריה דרמוט] {{הולנדית}}}} רוב הספרות ההולנדית נכתבה על ידי סופרים הולנדים ובני תערובת. בכל אופן, במחצית הראשונה של המאה ה-20, במסגרת "המדיניות המוסרית", הגיעו כותבים אינדונזים רבים להולנד כדי ללמוד ולעבוד. הם כתבו ספרים בשפה ההולנדית ופרסמו מאמרים בעיתונות ההולנדית. באמצעות התמקדות בנושאים חדשים ובגיבורים מבני הילידים, הם הסבו את תשומת הלב הציבורית לתרבות הילידים ולמצבם. בין היוצרים הללו ניתן למנות את הנסיך הג'אווני והמשורר, הסופר והעיתונאי, נוטו סוארוטו, ראש ממשלת אינדונזיה הראשון, [[סוטאן שהריר]], את נשיא אינדונזיה הראשון, [[אחמד סוקרנו]] ורבים אחרים, ביניהם [[ראדן איו אג'נג כארתיני]] שהייתה הילדה האינדונזית הראשונה שלמדה ב[[בית-ספר]].<ref>לאחר עצמאות אינדונזיה הוכרזה ראדן איו אג'נג כארתיני כגבורה לאומית על פי החוק, ויום הולדתה [[21 באפריל]] הוא "יום כארתיני", חג לאומי רשמי באינדונזיה. תמונתה על שטר אינדונזי של 10000 רופיה, כאן: https://numismaticindonesia.files.wordpress.com/2015/02/105.jpg</ref>{{הערה|1=[http://dutch.berkeley.edu/2010/01/the-2011-berkeley-conference-in-dutch-literature/ 'International Conference on Colonial and Post-Colonial Connections in Dutch Literature.' University of California, Berkeley, Website, 2011. Retrieved: 24 September 201]}} ===אומנות=== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Olieverfschildering voorstellend de grote postweg bij Buitenzorg TMnr 1012-1.jpg|ממוזער|250px|ציור המתאר את הדרך ההיסטורית החוצה את ג'אווה]] יופיים הטבעי של איי הודו המזרחיים ההולנדיים נתן השראה לעבודותיהם של אומנים, שעל פי רוב תיארו את הנופים הרומנטיים של האיים. המונח Mooi Indie (בהולנדית: "איי הודו היפים") נטבע לראשונה ככותר של 11 רפרודוקציות של הציורים ב[[צבע מים|צבעי מים]] של הצייר פ. ג'. דו שאטל, שתיארו את נופי המושבה ופורסמו ב[[אמסטרדם]] ב-[[1930]]. המונח יהיה מזוהה בהמשך עם ציורים כאלה שתיארו את נופי המושבה הטבעיים, כמו הרים [[הר געש|הרי געש]], שדות אורז, עמקי נהרות, כפרים וסצנות שבהן תוארו חייהם של משרתים, אצילים ולעיתים נשים ילידיות חשופות חזה. כמה מהציורים הראויים לציון הם ציוריהם של האומנים האירופאים, דו שאטל, מנוס באוור, נויקמפ, [[יצחק ישראלס]], פ. א. י. מויין, קרל דייק ורומולדו לוקטלי וציירים נוספים ילידי המושבה. ====אומנות עיצוב [[מטבע]]ות איי הודו המזרחיים ההולנדיים==== סדרות המטבעות שראשיתן בשנת [[1854]] וסופן בשנת [[1945]] הן יצירות אומנות תלת לשוניות - [[מלאית]], [[הולנדית]] ושפת האי [[ג'אווה]] והכתב ה[[ג'אווי]] המשמש את המלאית, מתבלט בסגנון ה'ערבסקי' שלו. הכתב ה[[קאווי]] המסולסל משמש את שפת האי ג'אווה. ===קולנוע=== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM Bioscoop Mimosa in Batoe TMnr 60052449.jpg|ממוזער|250px|בית קולנוע בבאטו, ג'אווה - 1941]] משנת [[1926]] ועד לפירוק המושבה ב-[[1949]] הופקו 112 [[סרט עלילתי|סרטים עלילתיים]] שידוע עליהם. ב-[[1900]] יובא הסרט הראשון מחוץ לאיים ובראשית שנות העשרים יובאו סדרות של סרטים עלילתיים שהוקרנו תחת שמות מקומיים. כמו כן הופקו [[סרט תיעודי|סרטים תיעודיים]] על ידי חברות הולנדיות על חיי המושב והוקרנו בהולנד. הסרט הראשון בהפקה מקומית, Loetoeng Kasaroeng, בוים על ידי ל. הוברלדורפ ויצא לאקרנים ב-[[31 בדצמבר]] 1926. בין השנים 1926 – [[1933]] יצאו לאקרנים הפקות מקומיות רבות של סרטים. באמצע שנות השלושים ירד קצב הפקת הסרטים כתוצאה מ[[השפל הגדול]]. ירידה נוספת בכמות ההפקות אירעה שוב לאחר הכיבוש היפני בראשית [[1942]] ולהוציא אולפן סרטים אחד, נסגרו כל האולפנים במושבה. רוב הסרטים שהופקו בתקופת הכיבוש היו סרטי [[תעמולה]].<ref>סרטון תעמולה יפני עם כתוביות ב[[מלאית]] בכתיב בסגנון ההולנדי, משנת [[שינטו]] 2603 [[1943]] נועד לצפיה באינדונזיה: https://www.youtube.com/watch?v=0W4OflJ1pto</ref><ref>סרטון תעמולה יפני עם קרינות במלאית בכתיב בסגנון ההולנדי וב[[יפנית]] המתאר מסדרים של מקומיים ומקומיות ובניית גשר באינדונזיה על ידי היפנים: http://www.youtube.com/watch?v=EQ7ZiHB-ZDc</ref><ref>סרטון תעמולה שבו מושר ההמנון "אינדונסיה ראיא" בגרסתו המלאה עם כתוביות במאלאית בכתיב בסגנון ההולנדי, על רקע מצעדים עם דגלי אינדונסיה ויפן מספטמבר שנת שינטו 2604 [[1944]], הסרט מאמת את טענותיו של שבוי יהודי, אברהם קיסין,, על פי תאורו: "תרגילי סדר מרושלים עם רובים עשויים מעץ" בספרו "בשבי חילי המיקאדו": https://www.youtube.com/watch?v=6QvyLkdl1_s</ref> לאחר הכרזת העצמאות האינדונזית ב-[[1945]] ובמהלך מלחמת העצמאות הופקו כמה סרטים, הן על ידי ההולנדים והן על ידי האינדונזים. באופן כללי הסרטים שהופקו במושבה התבססו על סיפורים מסורתיים. הסרטים הראשונים היו סרטי [[ראינוע]] כשהסרט המדבר הראשון יצא לאקרנים ב-[[1930]]. מאוחר יותר הופקו סרטים בהולנדית, במלאית ובשפות הילידים. כל הסרטים צולמו ב[[שחור-לבן]]. על פי האנתרופולוג האמריקאי, קרל ג. היידר, כל הסרטים שהופקו לפני [[1950]] אבדו. אף על פי כן, סרטים אחדים שרדו בארכיון הסרטים האינדונזי וכמה סרטי תעמולה יפנים שרדו בארכיון הלאומי ההולנדי. ===מדע=== עושר הטבע והתרבות של איי הודו המזרחיים ההולנדיים משכו אליהם אינטלקטואלים, מדענים וחוקרים אירופאים. בין המדענים הידועים שניהלו את רוב המחקרים החשובים שלהם באיים ניתן למנות את הביולוג והבוטנאי ההולנדי יוהנס אליאס טייסמן, הבוטנאי והגאולוג הגרמני-הולנדי פרנץ וילם יונגהון, חתן [[פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה]] [[כריסטיאן אייקמן]], ה[[פלאואנתרופולוגיה|פלאואנתרופולוגיסט]] אז'ן דובואה, הביולוג וחוקר הטבע הבריטי [[אלפרד ראסל וולאס]] ופטר אנתוני אוונס ממוזיאון הטבע ב[[בוגור]], שנקראה אז "בויתנזורג". מוסדות רבים לחקר האומנות, התרבות והמדע הוקמו במושבה. לדוגמה, החברה המלכותית הבטאווית לאומנויות ומדעים (Koninklijk Bataviaasch Genootschap van Kunsten en Wetenschappen), קודמתו של המוזיאון הלאומי של אינדונזיה, נוסדה ב-[[1778]] מתוך מטרה לקדם את המחקר ואת פרסום ממצאי השטח בתחומי האומנות והמדעים, במיוחד היסטוריה, ארכאולוגיה, אתנוגרפיה ופיזיקה. הגנים הבוטנים של בוגור יחד עם ה[[עשבייה]] והמוזיאון הזואולוגי הסמוכים, היו מרכז מחקר ראשי שנוסד ב-[[1817]] מתוך מטרה לחקור את עולם החי והצומח באיים. ב-[[1891]] נתגלה [[הומו ארקטוס#אז'ן דובואה ו"פיתקאנתרופוס ארקטוס"|"אדם ג'אווה"]] על ידי אז'ן דובואה. ב-[[1912]] תואר לראשונה [[כוח ענק|דרקון קומודו]] על ידי [[פטר אנתוני אוונס]], אחרי שמועות על [[דינוזאורים]] חיים באי קומודו מאז [[1910]], ולאחר התרסקות מטוס סמוך לקומודו ב-[[1911]]. ב-[[1935]] גילה מדען הולנדי את שרידי ה[[זוחל]] הימי הקדום [[גלובידנס תימורנסיס]] שנכחד בסוף ה[[מזוזואיקון]], ליד העיר [[אתאמבוא]] במערב האי [[טימור (אי)|טימור]] בתחום השלטון ההולנדי. [[ויטמין B1|ויטמין B₁]] והקשר שלו למחלת ה[[בריברי]] התגלה על ידי אייקמן במהלך עבודתו במושבה. ===המטבח=== [[קובץ:COLLECTIE TROPENMUSEUM De familie C.H. Japing met tante Jet en oom Jan Breeman aan de rijsttafel Bandoeng TMnr 10030167.jpg|ממוזער|250px|משפחה הולנדית אוכלת [[רייסטאפל]]. [[באנדונג]], 1936]] {{ערך מורחב|המטבח האינדונזי}} המשפחות הקולוניאליות ההולנדיות נחשפו ל[[המטבח האינדונזי|מטבח האינדונזי]] באמצעות משרתי וטבחי הבית שלהן וכתוצאה מכך הם פתחו חיבה לתבלינים ולמאכלים הטרופיים המקומיים. מאכל ידוע שמקורו מאיי הודו המזרחיים ההולנדיים הוא ה[[רייסטאפל]] (שולחן אורז), שהובא מהמושבה להולנד והוא למעשה שולחן אורז המכיל 7 עד 40 מאכלים פופולריים מרחבי המושבה. זהו יותר משתה ראוותני מאשר מאכל. בין היתר הוכללו בו ה sate / satai האינדונזי מ[[בשר עוף]] וגם מבשר [[חזיר]]. הקולוניאליסטים ההולנדים הנהיגו את אכילתו של שולחן האורז לא רק כדי שהם יוכלו ליהנות ממגוון רחב של מאכלים, אלא גם כדי להרשים את אורחיהם בשפע האקזוטי של מושבתם.{{הערה|1=[http://www.culturebriefings.com/articles/indrcetb.html Geotravel Research Center. "The rise and fall of Indonesia's rice table".]}} כחלק מהמשטר הקולוניאלי הנהיגו ההולנדים מאכלים אירופאים כמו [[לחם]], [[גבינה|גבינות]], [[אומצה|אומצות]] ו[[חביתית|חביתיות]]. כיצרנית של יבולים לייצוא, היו במושבה הקפה והתה משקאות מאוד פופולריים. לחם, [[חמאה]] ו[[מרגרינה]], כריכים עם [[שינקן]], גבינה או ריבת פירות, מאפים וגבינות הולנדיות, נצרכו באופן שכיח על ידי אוכלוסיית הלבנים ובני התערובת בתקופה הקולוניאלית. כמה מבני המעמד העליון והמשכילים בקרב האוכלוסייה הילידית נחשפו למטבח האירופאי וזה נחשב למטבח של המעמד העליון במושבה. מצב זה הוביל למיזוג של המטבחים ההולנדי והאינדונזי. כמה מן המאכלים שנוצרו במהלך התקופה הקולוניאלית הושפעו מהמטבח ההולנדי. בין אלה ניתן למנות את "סלט סולו" (Selat solo), אומצת הבקר של ג'אווה (bistik jawa), נזיד הסמור (באינדונזית: Semur, בהולנדית: smoor), מרק שעועית "אדומה" (sayur kacang merah) ומרק זנב שור. בין מיני המתיקה של המטבח האינדונזי שניתן להבחין במקורם ההולנדי ניתן למנות את ה[[טארט]] (kue bolu), עוגת פנדן, עוגת שכבות (Spekkoek), טארט קוקוס (Klappertaart) ועוגיות גבינה (Kaasstengels). מקובל לחשוב שעוגיות החטיף Kue cubit שניתן למצוא אותן בחזיתות בתי הספר ובשווקים באינדונזיה שואבות את מקורן מחביתיות poffertjes שמקורן בהולנד.{{הערה|שם=קרין|1=[http://dutchfood.about.com/od/aboutdutchcooking/a/FoodInfluences.htm Karin Engelbrecht. "Dutch Food Influences - History of Dutch Food - Culinary Influences on the Dutch Kitchen". About.]}} ===אדריכלות=== [[קובץ:ITB 1.jpg|ממוזער|בניין בקמפוס המכון הטכנולוגי של באנדונג, יצירתו של האדריכל ההולנדי הנרי מקלן פונט]] הגעתם של האירופאים לאיים במאות ה-16 וה-17 הביאה אליהם את ה[[בנייה בלבנים]] לאחר שלפני כן הייתה נהוגה באופן בלעדי הבנייה בעץ ובמוצרי הלוואי שלו. במאות ה-17 וה-18 הייתה בטאוויה עיר מבוצרת שבתיה היו בנויים מלבנים. במשך כמעט מאתיים שנה, עשו האירופאים מעט מאוד כדי להתאים את האדריכלות האירופאית שלהם ל[[אקלים טרופי|אקלים הטרופי]]. הם בנו טורים של בתים חדשים שכמעט ולא היו מאווררים וחלונותיהם היו קטנים, אמצעי שנחשב להגנה כנגד מחלות טרופיות. שנים רבות לאחר מכן למדו ההולנדים להתאים את הסגנון האדריכלי שלהם למאפייני הבנייה המקומית באמצעות בניית [[כרכוב]]ים ארוכים, ורנדות, [[פורטיקו]] וחלונות גדולים לאיוורור,{{הערה|1=[http://tropical-architecture.blogspot.co.il/2011/03/architectural-design-consideration-for.html ARCHITECTURAL DESIGN CONSIDERATION FOR MODERN BUILDINGS IN INDONESIA, Indonesian Architecture, March 6th 2011]}} ובתי הכפר שנבנו במאה ה-18 היו בין המבנים הקולוניאליים הראשונים ששילבו מרכיבים אדריכליים אינדונזיים שהיו מותאמים לאקלים והיו ידועים כסגנון איי הודו המזרחיים. החל מסוף המאה ה-19 הביאו שיפורים משמעותיים בטכנולוגיה, בתקשורת ובאמצעי התחבורה, עושר רב לג'אווה. עיצובם של בניינים מודרניים, כולל תחנות רכבת, בתי מלון, בתי חרושת, בנייני משרדים, בתי חולים ומוסדות חינוך, הושפעה מהסגנונות הבינלאומיים. המגמה בראשית המאה ה-20, הייתה לבנות על פי השפעות של [[אדריכלות מודרנית]], כמו [[אר דקו]] והיא יושמה בהקמתם של בניינים בסגנון אירופאי ובעיצוב אינדונזי. ההתאמה של המבנים לסביבה שנעשתה עוד מימי ראשית הבנייה באיים, כללה כרכובים תלויים וחלונות גדולים לאוורור, ראשיתו של סגנון הבנייה המיוחד לאיים. הריכוז הגדול ביותר של בניינים מהתקופה הקולוניאלית מצוי בערים גדולות בג'אווה כמו [[באנדונג]], [[ג'קרטה]], [[יוגיאקרטה]], סמרנג ו[[סורביה]]. בין האדריכלים הבולטים מהתקופה ניתן למנות את אלברט אלברס, תומאס קרסטן, הנרי מקלן פונט, י. גרבר ווולף שומקר. בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 מימנה מחלקת העבודות הציבוריות את בנייתם של מבני ציבור גדולים וביצעה תכנון עירוני שבמסגרתו ערים ראשיות בג'אווה ובסומטרה נבנו מחדש והורחבו. הפסקת עבודות הפיתוח בתקופת [[השפל הגדול]], פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], המאבק לעצמאות של אינדונזיה בשנות הארבעים והקיפאון הכלכלי שנלווה לחוסר היציבות הפוליטית בשנות החמישים והשישים, גרמו לכך שחלק ניכר מהאדריכלות הקולוניאלית השתמרה במהלך העשורים האחרונים. הבנייה הקולוניאלית שימרה כמעט תמיד את זכר האליטות ההולנדיות, האינדונזיות והסיניות. עם זאת, הסגנונות היו לרוב עשירים והיוו מיזוג יצירתי של שתי התרבויות, עד כדי כך שהבתים הללו נעשו מבוקשים גם במאה ה-21. ניתן לטעון שהאדריכלות המקומית הייתה יותר מושפעת מהרעיונות האירופאים החדשים מאשר שהאדריכלות הקולוניאלית הייתה מושפעת מהסגנון האינדונזי ואלמנטים מערביים אלו המשיכו להשפיע באופן בולט על הבנייה האינדונזית של ימינו. ===ספורט=== ====כדורגל==== בשנת [[1938]] קבלה נבחרת הודו המזרחית ההולנדית את הזכות להיות נציגת יבשת [[אסיה]] במשחקי גביע העולם, שנערכו אז ב[[צרפת]], ללא משחקי מוקדמות. זכות זאת נתנה לנבחרת משום שוויתרה נבחרת [[יפן]] על הזכות להיות נציגת אסיה בטורניר. הנבחרת הייתה מורכבת משחקנים בעלי שמות אינדונזיים, סיניים, והולנדיים. היא נסעה לצרפת וב-[[5 ביוני]] 1938 שחקה נגד נבחרת [[הונגריה]] באצטדיון "ולודרום מוניסיפל" ב[[ריימס]] לעיני קהל של 9,000 איש, הובסה בתוצאה 0:6 ושבה כל הדרך אל האיים. ==המורשת הקולוניאלית בהולנד== [[קובץ:1916 Dutch East Indies - Art.jpg|ממוזער|250px|איור משנת 1916 המתאר את [[האימפריה ההולנדית]] האוחזת ב"יהלום הכתר שלה", איי הודו המזרחיים ההולנדיים. בכיתוב לתמונה רשום "התכשיט יקר הערך ביותר של הולנד" (בהולנדית: Nederland's kostbaarst sieraad)]] ב[[תור הזהב של הולנד]] במאה ה-17, התחולל בהולנד תהליך משמעותי של [[עיור]], שברובו מומן מההכנסות שמקורן היה מהשווקים האסייתיים. במקום מרכזי במרקם החברתי ההולנדי ניצבו הסוחרים, מצב שהוריד באופן משמעותי את חשיבותו של משטר ה[[פאודליזם]] ושינה את פני החברה ההולנדית. כאשר הוקם בית המלוכה ההולנדי ב-[[1815]], רוב עושרו הגיע מכספי הסחר הקולוניאלי. האוניברסיטאות שנוסדו במאה ה-16, כמו [[אוניברסיטת ליידן]], הפכו למרכזי ידע בנוגע לדרום מזרח אסיה בכלל ואינדונזיה בפרט. אוניברסיטת ליידן הוציאה משורותיה חוקר כמו היועץ הקולוניאלי [[סנוק הורחרוניה]], שהתמחה בענייני הילידים במזרח, וגם כיום יש באוניברסיטה לא מעט חוקרים המתמחים בתרבות ובשפה האינדונזיים. אוניברסיטת ליידן ובמיוחד "המכון ההולנדי המלכותי ללימודי דרום מזרח אסיה והקריבים" (KITLV), הם מוסדות אקדמיים ומדעיים שעד היום תחום זה פעיל בהם במידה רבה. מוסדות אקדמיים נוספים בהולנד שעוסקים בתחום הם [[המוזיאון הטרופי]] ב[[אמסטרדם]], שהוא מוזיאון אנתרופולוגי שברשותו אוספים גדולים של אומנות, תרבות, אתנוגרפיה ואנתרופולוגיה אינדונזית. מורשת צבא איי הודו המזרחיים ההולנדיים משומרת על ידי רגימנט ואן הץ' (Regiment van Heutsz) של [[הצבא המלכותי ההולנדי]] של היום והיא מוצגת במוזיאון ברונביק, מעון פרישה לשעבר של חיילי צבא איי הודו המזרחיים ההולנדיים, שפעיל עד היום ב[[ארנהם]]. משפחות הולנדיות, שהתגוררו במושבה ושבו להולנד לאחר עצמאות אינדונזיה וצאצאיהם, נטו להביט לאחור אל העידן הקולוניאלי עם התחושה של הכוח והיוקרה שהיו מנת חלקם שם. תחושות אלו הובעו בספרות ענפה מאוד שיצאה לאור בשנות השבעים והשמונים. למעשה, מאז המאה ה-18 היווה השלטון ההולנדי באיים מקור השראה לספרות ההולנדית. רובם של ההולנדים ששבו למולדת אם במהלך מלחמת העצמאות האינדונזית או לאחריה הם בני תערובת שנולדו במושבה. אוכלוסייה זו גדלה והתפתחה באופן משמעותי במהלך 344<ref>1596-1811, 1816-1942, 1942-1945 באזור [[מראוקה]] בלבד ב[[מערב גינאה החדשה]]</ref> שנות השלטון ההולנדי באינדונזיה או בחלקיה השונים, שם וסווגה על ידי השלטונות כשייכת למעמד החוקי של האירופאים במושבה. בשפה ההולנדית הם מכונים "הולנדים של איי הודו המזרחית" (Indische Nederlanders או Indo). מתוך 296,200 "תושבים חוזרים" ששבו להולנד, רק 92,200 היו הולנדים שנולדו בהולנד. כולל צאצאיהם מהדור השני, הם כיום הקבוצה האתנית הגדולה ביותר שנולדה מחוץ להולנד. אף על פי שקבוצה זו נחשבת למי שנטמעה באופן מלא בחברה ההולנדית, כמיעוט האתני הגדול ביותר בהולנד, הם לקחו חלק חשוב מאוד בהכרת האלמנטים של התרבות האינדונזית לזרם המרכזי של החברה ההולנדית. כיום בכל עיר בהולנד פועלת לפחות חנות אינדונזית (Toko)<ref>TOKO זאת מלה שאולה ששאלה ה[[מאלאית]] / [[אינדונזית]] מן ה[[יפנית]] המלים המקריות ל"חנות" ב[[מלאית]] הן: KEDAI, WARUNG, BELANJA. כל 4 המלים מוכרות גם במלאית של [[מלזיה]].</ref> אחת או מסעדה אינדונזית אחת ושוקי לילה (Pasar malam)<ref>PASAR היא שבוש של "בזאר", מלה שמקורה [[פרסי]] והושאלה גם ל[[טורקית]] ו[[אנגלית]], המלה המקורית ל"שוק" במאלאית / אינדונזית היא .PEKAN</ref> מאורגנים במשך כל השנה. ==קישורים חיצוניים== {{ויקישיתוף בשורה}} * [http://www.indonesianhistory.info/pages/chapter-4.html Cribb, Robert, Digital Atlas of Indonesian History ]{{קישור שבור|15.11.2018}} * [http://www.houseofdavid.ca/frnlus.htm David Steinberg, Parallel and Divergent Aspects of British Rule in the Raj, French Rule in Indochina, Dutch Rule in the Netherlands East Indies (Indonesia), and American Rule in the Philippines] ==הערות שוליים== {{הערות שוליים|יישור=שמאל}} [[קטגוריה:האימפריה ההולנדית]] [[קטגוריה:אינדונזיה: היסטוריה]] [[קטגוריה:מדינות לשעבר באסיה]]'