מישל סטיבנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
מישל סטיבנסון
Michèle Stephenson
מדינה האיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מקגיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מפיקת קולנוע, במאית קולנוע, משפטנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מישל סטיבנסון (באנגלית:Michèle Stephenson) היא קולנוענית האיטית ועורכת דין לשעבר לזכויות אדם. סטיבנסון יוצרת סרטים דוקומנטריים ועלילתיים, מתוך מחויבות לספר סיפורים אנושיים ואישיים, אשר לעיתים קרובות אינם נכללים בתקשורת המיינסטרים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בן זוגה ג'ו ברוסטר, סטיבנסון ייסדה את Rada Film Group, במטרה לספר סיפורים על קהילות אשר הוזנחו על ידי הזרם המרכזי של התקשורת ולתרום לפסיפס הנרטיב האמריקאי. הזוג, שחי עם ילדיהם ברוקלין, ניו יורק, מביימים ומפיקים סרטים תיעודיים ועלילתיים. בשנת 2008, הם ביימו את Slaying Goliath, סרט דוקומנטרי העוקב אחר 10 ימים בחיי קבוצת הכדורסל בהארלם של בנם, שבכיתה ה'. הסרט מראה את ההתנגשות התרבותית שהילדים חווים בטורניר לאומי שמתקיים בפרברי פלורידה. ברוסטר וסטיבנסון גם הפיקו וביימו את הסרט Faces of Change, אשר עוקב אחר חמישה פעילים בחמש יבשות הנלחמים בגזענות בקהילות שלהם.[1]

בשנת 1999, ברוסטר וסטיבנסון יצאו לתעד את החוויות של הבן שלהם ושל חברו הטוב ביותר, מהזמן ששניהם נכנסו לגן חובה בבית ספר פרטי במנהטן ועד סיום התיכון ב-2012, בסרט הדוקומנטרי American Promise.[2] מטרתם הייתה לבחון מקרוב את חוויית ההתבגרות והניסיון של שני בנים אפריקאים-אמריקאים ממעמד הביניים, בבית ספר פרטי שהוא בעיקרו לבן.[3] ברוסטר וסטיבנסון הם עמיתי מכון סאנדנס, עמיתי טרייבקה, וזוכי מימון קרן טרייבקה גוצ'י לפרויקט סרט American Promise בן 13 השנים. הסרט הוא הליבה של קמפיין מולטי-תקשורתי המשתמש במדיות שונות כדי לסייע לקידום צעירים של צבע.

הקרנת הבכורה של American Promise אירעה בפסטיבל הסרטים סאנדנס ב-2013, שם זכה הסרט בפרס השופטים המיוחד למצוינות ביצירת קולנוע, והסרט גם היה נבחר פסטיבל הסרטים בניו יורק.[4] American Promise זכה בפרס השופטים לסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל Full Frame, וכן באותו הפרס בפסטיבל הוט ספרינגס, ובפרס סרט רב-ההשפעה ב-PUMA BritDoc. סטיבנסון וברוסטר גם זכו בפרס NAACP Image עבור הספר הנלווה לסרט, Promises Kept: Raising Black Boys to Succeed in School and in Life.[5]

עבודתה של סטיבנסון הופיעה ב-PBS, ההצגה מתחילה, MTV ועוד ערוצי תקשורת. פרסים וכיבודים שזכתה בהם כוללים: הסרט הטוב ביותר שבוים על ידי אישה של צבע, ADFF (Architecture & Design Film Festival); פרס השופטים לסרט התיעודי הטוב ביותר, הפסטיבל האמריקאי לסרטים שחורים; פרס הגיוון, פסטיבל הסרטים התיעודיים הבינלאומי SilverDocs; פרס הנרי המפטון למצוינות בקולנוע ובמדיה דיגיטלית.

סטיבנסון היא אחת המייסדים, והפיקה בשיתוף מספר סרטים דוקומנטריים קצרים בפרויקט השיחה, סדרה של סרטי דעה דוקומנטריים עבור ה"ניו-יורק טיימס", כולל חינוך לשוויון, שיחה עם אנשים לבנים על גזע, ושיחה עם נשים שחורות על גזע.

סטיבנסון משתתפת במגוון כנסים ופאנלים, ומשמשת כנואמת ומרצה על נושאים הקשורים לקהילות של צבע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "TFI :: Industry :: An American Promise". Dashboard.tribecafilminstitute.org. 25 במרץ 2009. 
  2. ^ Murty, Govindini (17 בדצמבר 2013). "Thirteen Years in the Making: Michèle Stephenson and Joe Brewster Talk About Their Film American Promise". The Huffington Post. בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2015. 
  3. ^ Dargis, Manohla (17 באוקטובר 2013). "Two Boys’ Schooling, for 13 Years of It". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2015. 
  4. ^ "The 51st New York Film Festival". filmlinc.com. בדיקה אחרונה ב-18 ביוני 2015. 
  5. ^ "Winners of the '46th NAACP Image Awards'". naacp.org. 10 בפברואר 2015. אורכב מ-המקור ב-2015-02-13. בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2015.