מנוע סטירלינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנוע סטירלינג

מנוע סטירלינג הוא מנוע בעירה חיצונית שהומצא ב- 1816 על ידי רוברט סטירלינג. מנוע זה מנצל אנרגיה ממקור חום חיצוני על מנת להפיק עבודה מכנית. מנוע סטירלינג בסיסי מבוסס על צילינדר המכיל גז ובוכנה האוטמת את הגז בצילינדר. מחזור פעולת המנוע הבסיסי מורכב משני שלבים, בראשון, מקור החום החיצוני מחמם את הגז ובכך מגביר את הלחץ המופעל על הבוכנה וגורם לעלייתה. בשלב השני מוחלף הגז החם בגז בטמפרטורה נמוכה ובכך מוקטן הלחץ בתוך הצילינדר ומאפשר לבוכנה לרדת בחזרה.

מנועי סטירלינג הם בעלי יחס גרוע של תפוקת כוח יחסית למשקל המנוע, ובנוסף נדרשים חומרים יקרים יחסית המסוגלים לעמוד בעומס החום הקבוע - להבדיל ממנוע בעירה פנימית שעומס החום בו מוגבל לשיאים של מאיות שנייה. בשל מגבלות אלו מנועי סטירלינג נמצאים בשימוש רק בישומים מיוחדים.

תהליך העבודה במנוע מתאפיין בשינויים איזוכורים ואיזותרמים. בשלב החימום - נשאר הנפח קבוע (תהליך איזוכורי) ובשלב ההתפשטות, נשארת הטמפרטורה קבועה (איזותרמי).

מקור החום המניע מנועי סטירלינג מגוון וכולל לדוגמה דלק, אנרגיה סולארית ואנרגיה גאותרמית.

קיימים גם מנועי סטירלינג זעירים הפועלים בטמפרטורות נמוכות שתפקידם העיקרי הוא סילוק חום, למשל ממערכות אלקטרוניות[דרוש מקור].

אחד השימושים במנועי סטירלינג הוא כמנוע עזר בצוללות. שמוש זה מאפשר לצוללת להשאר בצלילה ללא כל קשר לאוויר החיצון זמן ארוך יותר מהמקובל היום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות הנעה לצוללות ללא תלות באוויר חיצון