מארש
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
מארש, שיר לכת או צְעוּדָה, כסוגה מוזיקלית, הוא לחן בעל מקצב קבוע ועוצמתי, המשמש בעיקר במצעדים צבאיים או חגיגיים. המארשים מבוצעים בעיקר בכלי הקשה ובכלי נשיפה, בידי תזמורת צועדת או תזמורת הנמצאת על במה לצד הדרך שבה עובר המצעד. המוזיקה של המארש כתובה בקצב זוגי של ארבעה רבעים או של שני רבעים (אלה ברווה – על החצי), מכיוון שעליה ללוות את קצב הצעידה בימין-שמאל.
סוג נוסף של מארש הוא מארש אבל – לחן במקצב איטי המיועד לצעידה בהלוויות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורו של המארש הוא כנראה צבאי. המלחינים ניסו לחקות את תנועות החיילים ובכך הצורה הבסיסית של המארש החלה להיווצר. המארשים הלהיבו את החיילים ונתנו להם מוטיבציה להילחם ולכן פעמים רבות נוגנו מארשים לפני מלחמה. המארשים החלו להיכתב באופן מסודר רק מהמאה ה-16 והלאה. עד אז המארשים היו רק קטעי תיפוף עם אלתורים של כלי בודד או מספר כלים.
בתקופות הקלאסית והרומנטית, המארשים שולבו בעיקר באופרות, ולעיתים בסונאטות ובסימפוניות. במאה ה-16 החלה התפתחות של כלי הנשיפה ועם הזמן עד למאה ה-19 המארשים נהפכו להיות נפוצים, ונוגנו במיוחד על ידי כלי הנשיפה המפותחים יותר, מבתקופות הבארוק והקלאסית. מהעת החדשה, המארשים היו כבר צורה מוזיקלית מבוססת ומכובדת, ומלחינים רבים יותר ויותר החלו לכתוב מארשים לתזמורת גדולות יותר ויותר, ואף בקצבים שאינם זוגיים (לדוגמה the washington post). כיום המארשים מנוגנים בעיקר באירועים ובטקסים חגיגיים כגון תהלוכות, מצעדים והכתרות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים נחמן ביאליק, לממשלת המַרש
- מארש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שירי לכת, דף שער בספרייה הלאומית