משה מזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה מזרחי
Moshé Mizrahi.jpg
לידה 5 בספטמבר 1931
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 2018 (בגיל 86)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ערבית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג מיכל בת-אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יוני המנחם עם מיכל בת אדם ומשה מזרחי

משה מזרחי (5 בספטמבר 19313 באוגוסט 2018) היה במאי קולנוע ישראלי, זוכה פרס אופיר. הוא וגיא נתיב הם הבמאים הישראלים היחידים שסרט בבימוים זכה בפרס האוסקר האמריקאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מזרחי נולד באלכסנדריה במצרים שם ספג תרבות צרפתית ים-תיכונית, שאופיינה במפגש רב תרבותי בין מיעוטים מיוון, ארמניה, טורקיה, וארצות ים-תיכוניות אחרות אשר היוו חלק נכבד מאוכלוסיית העיר באותה תקופה. תרבות זו משמשת בסיס ליצירתו של משה ובסרטיו מופיעה ערגה לתום הילדות שאפיין תקופה זו. עלה לישראל ב-1946 מאלכסנדריה יחד עם אמו האלמנה ואחיו שבתאי. המשפחה התיישבה ביפו ועברה חבלי קליטה קשים. משבר גדול התחולל סמוך לעלייתם כאשר סבו, אבי אימו, נפטר בישראל והאם הפכה למפרנסת המשפחה. דמות אימו משמשת כמרכיב מרכזי ביצירתו הרואה בדמות האישה את ההשראה והיצירה, ובלעדיה, כדבריו, נותר היה הגבר ברברי.

התחנך בחברת נוער בקיבוץ מעברות ואימץ לעצמו תפיסת עולם קומוניסטית, שההתפכחות ממנה באה רק בשנים מאוחרות יותר. גם אז לא נפרד מהרעיון הקומוניסטי, אך הכיר בקושי ליישמו. ב-13 ביולי 1948 נהרג אחיו בגיל תשע בהפצצה של חיל האוויר המצרי. הימים היו ימי קרבות לטרון, ובבית הקברות נחלת יצחק לא היו די קברנים, כדי לכרות את הקברים הרבים וכך, נאלצו מזרחי ודודו לכרות את קברו של אחיו.

יכולתו של מזרחי ללמוד ולהתאים את עצמו לסביבה שבה נמצא, איפשרה לו להתערות בחיי הקיבוץ ולאחר מכן בסביבה הישראלית. תוך כדי עיסוקו בתרגום סרטים, התחדדה בו ההכרה שיעודו הוא בימוי סרטים. מאחר שתעשיית הסרטים בישראל הייתה בראשית דרכה, החליט לנסוע לפריז. ב-1958 נסע לצרפת ללימודי קולנוע ונשאר ליצור שם. ב-1970 ביים את סרטו הראשון "אורח בעונה מתה".

בשנות ה-70 חזר לישראל, עסק בבימוי סרטים ישראליים ובמקביל עבד גם בצרפת.

ב-1994 קיבל פרס על מפעל חיים מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה וב-2001 זכה בפרס אופיר על מפעל חיים בתחום הקולנוע.

סרטו עטור השבחים "כל החיים לפניו" נבחר על ידי חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1977 בתחרות ה"אוסקר". בסרט כיכבו השחקנית הצרפתיה סימון סיניורה והישראלית מיכל בת-אדם, אשתו של מזרחי. (מלבדו זכה ב-2019 גם הישראלי גיא נתיב בפרס האוסקר על סרטו הקצר "Skin").

בפברואר 2019 יצא לאור הספר "מבוא לאהבה: הסרטים של משה מזרחי" מאת מרט פרחומובסקי, הכולל שיחות עם מזרחי על חייו וסרטיו וכן ניתוחים של סגנונו ויצירתו. הספר יצא בהוצאת ליריקה ובעריכת עליזה ציגלר.

מזרחי היה נשוי עד יום מותו לשחקנית-במאית מיכל בת-אדם ולהם בן, דניאל. הוא שימש מורה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע וטלוויזיה.

פרסים ומועמדויות של סרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסרטיו כבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסרטיו כמפיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסרטיו כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישה זרה - 1993
  • חיים זה חיים - 2002
  • הדרך לאן - 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה מזרחי בוויקישיתוף

בעקבות מותו:


הקודם:
2000 - גבי עמרני
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2001 - משה מזרחי הבא:
2002 - אריה אליאס