משתמשת:פידאלע/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
משתמשת:פידאלע/שם לא סופי וויקיפדיה טורקיה המוסיקה ההודית כוללת סוגים שונים של מוסיקה הודית קלאסית, מוסיקה עממית, מוסיקת סרטים ופופ הודי. למוזיקה הקלאסית המסורתית של הודו, הכוללת מוסיקה הינדוסטאנית (Hindustani) ומוסיקה קרנאטית (Carnatic) יש היסטוריה של מאות שנים והיא פותחה לאורך תקופות רבות. המוסיקה בהודו החלה כחלק בלתי נפרד מחיי החברה והדת.
The music of India includes multiple varieties of Indian classical music, folk music, Filmi, and Indian pop. India's classical music tradition, including Hindustani music and Carnatic, has a history spanning millennia and developed over several eras. Music in India began as an integral part of socio-religious life
מוסיקה קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
!מכאן ואילך לא ערוך!
שתי מסורות עיקריות של מוסיקה הודית קלאסית הם מוזיקה הקרנאטית, אשר נמצא בעיקר באזורים peninsular, ומוסיקה הינדוסטאנית, שנמצא באזורים הצפוניים, מזרח ומרכז. את המושגים הבסיסיים של המוזיקה הזאת כולל Shruti (microtones), swaras (פתקים), alankar (ornamentations), ראגה (מנגינות מאולתרות דקדוק בסיסי), ו Tala (דפוסים קצביים משמשים כולים קשים). מערכת הטונים שלה מחלקת את האוקטבה ל -22 מקטעים שנקראים shrutis, לא כולם שווים אבל כל בערך שווה רבע טונים שלמים של מוסיקה מערבית.
מוסיקה הינדוסטאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורת המוסיקה הינדוסטנית התפצלו ממוסיקה הקרנאטית סביב המאות ה -13 ה -14. [עריכה] תרגול של שירה בסיס רישומים היה פופולרי אפילו מהזמנים הוודית שבו מזמורים Sama וודה, טקסט דתי עתיק, הושרו כמו Samagana ולא שר. פיתוח מסורת חזקה ומגוונת על פני כמה מאות שנים, יש לו מסורות עכשוויות הוקמו בעיקר בהודו אלא גם פקיסטאן ובנגלדש. בניגוד למוסיקה הקרנאטית, את מסורת המוזיקה ההודית קלסית הראשית האחרת שמקורם מוסיקת הדרום, הינדוסטנית לא השפיעה רק על ידי מסורות מוסיקלי ההינדית עתיקות, פילוסופיה הוודית הסטורית וצלילים אינדיאניים אלא גם מועשרת על ידי שיטות ביצועים הפרסיות של המוגולים. ז'אנרים קלאסיים הם dhrupad, דמאר, khyal, tarana ו Sadra, ויש גם כמה צורות חצי-קלאסי.
מוסיקה קרנאטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההווה של מוסיקה הקרנאטית ניתן לייחס את ה -14 - AD המאות ה -15 ואילך. זה מקורו בדרום הודו בתקופת שלטונו של האימפריה Vijayanagar. כמו מוסיקה הינדוסטנית, הוא קולח, עם וריאציות מאולתרות, אך נוטה להיות קומפוזיציות קבועות יותר. זה שמכלול עם קישוטים מאולתרים הוסיפו אל היצירה בצורות של ראגה Alapana, Kalpanaswaram, Neraval ו, במקרה של תלמידים מתקדמים יותר, ראגה, Tala, Pallavi. הדגש העיקרי הוא על שירה כמו רוב היצירות נכתבות להיות מושרת, ואפילו כאשר מנוגנים בכלים, הם אמורים להתבצע סגנון שירה (המכונה gāyaki). ישנם כ -7.2 מיליון ragas (או קשקשים) Carnatic מוסיקה, [עריכה] עם כ -300 עדיין בשימוש כיום. Purandara דסה נחשב לאבי המוסיקה הקרנאטית, בעוד הנגנים מאוחר Tyagaraja, Shyama Shastry ו Muthuswami Dikshitar נחשבים השילוש של מוסיקה הקרנאטית. [עריכה] אמנים ציין למוסיקה הקרנאטית כוללים Ariyakudi Ramanuja איינגר (אבי בפורמט הקונצרט הנוכחי), Semmangudi Srinivasa אייר, Palaghat KVNarayanaswamy, Alathur האחים, MS Subbulakshmi, Lalgudi Jayaraman ולאחרונה Balamuralikrishna, TN Seshagopalan, KJ Yesudas, נ Ramani, Umayalpuram ק Sivaraman, סנג סוברהמניאן, Manipallavam K.Sarangan, Balaji שנקר, TM קרישנה, בומביי Jayashri, TS Nandakumar, ארונה Sairam מאיסור Manjunath. כל בדצמבר בעיר צ'נאי בהודו יש עונה המוזיקה שמונה שבועות הארוך שלה, המהווה את אירוע התרבות הגדול ביותר בעולם. מוסיקה הקרנאטית שימש כבסיס מוסיקה ביותר בדרום הודו, כולל מוסיקה עממית, מוזיקה פסטיבל וגם האריך את השפעתה למוסיקה הסרט של 100-150 השנים האחרונות או כך
Classical music[עריכת קוד מקור | עריכה]
The two main traditions of Indian classical music are Carnatic music, which is found predominantly in the peninsular regions, and Hindustani music, which is found in the northern, eastern and central regions. The basic concepts of this music includes shruti (microtones), swaras (notes), alankar (ornamentations), raga (melodies improvised from basic grammars), and tala (rhythmic patterns used in percussion). Its tonal system divides the octave into 22 segments called shrutis, not all equal but each roughly equal to a quarter of a whole tone of Western music.
Hindustani music[עריכת קוד מקור | עריכה]
The Hindustani music tradition diverged from Carnatic music around the 13th-14th centuries CE. The practice of singing based on notes was popular even from the Vedic times where the hymns in Sama Veda, an ancient religious text, were sung as Samagana and not chanted. Developing a strong and diverse tradition over several centuries, it has contemporary traditions established primarily in India but also in Pakistan and Bangladesh. In contrast to Carnatic music, the other main Indian classical music tradition originating from the South, Hindustani music was not only influenced by ancient Hindu musical traditions, historical Vedic philosophy and native Indian sounds but also enriched by the Persian performance practices of the Mughals. Classical genres are dhrupad, dhamar, khyal, tarana and sadra, and there are also several semi-classical forms.
Carnatic music[עריכת קוד מקור | עריכה]
The present of Carnatic music can be traced to the 14th - 15th centuries AD and thereafter. It originated in South India during the rule of Vijayanagar Empire. Like Hindustani music, it is melodic, with improvised variations, but tends to have more fixed compositions. It consists of a composition with improvised embellishments added to the piece in the forms of Raga Alapana, Kalpanaswaram, Neraval and, in the case of more advanced students, Raga, Tala, Pallavi. The main emphasis is on the vocals as most compositions are written to be sung, and even when played on instruments, they are meant to be performed in a singing style (known as gāyaki). There are about 7.2 million ragas (or scales) in Carnatic Music, [דרוש מקור] with around 300 still in use today.
Purandara Dasa is considered the father of Carnatic music, while the later musicians Tyagaraja, Shyama Shastry and Muthuswami Dikshitar are considered the trinity of Carnatic music.[דרוש מקור]
Noted artists of Carnatic Music include Ariyakudi Ramanuja Iyengar (the father of the current concert format), Semmangudi Srinivasa Iyer,Palaghat K.V.Narayanaswamy, Alathur Brothers, MS Subbulakshmi, Lalgudi Jayaraman and more recently Balamuralikrishna, TN Seshagopalan, K J Yesudas, N. Ramani, Umayalpuram K. Sivaraman, Sanjay Subrahmanyan, Manipallavam K.Sarangan, Balaji Shankar, TM Krishna, Bombay Jayashri, T S Nandakumar, Aruna Sairam Mysore Manjunath.
Every December, the city of Chennai in India has its eight-week-long Music Season, which is the world's largest cultural event.
Carnatic music has served as the foundation for most music in South India, including folk music, festival music and has also extended its influence to film music in the past 100–150 years or so.