משתמשת:Amber Zamir/פיברויד רחמי

תסמינים

כאבי בטן, אנמיה ודימום מוגבר יכולים להעיד על הימצאות סיבים. כמו כן יכול להיות גם כאב במהלך קיום יחסי מין, תלוי במיקום הסיב. אצל חלק מהנשים רחם סיבי קיים ללא ביטוי סימפטומי. במהלך הריון, סיבים עלולים לגרום גם להפלה, דימום, כניסה מוקדמת לצירים או להפרעה במיקום העובר. רחם סיבי עלול לגרום ללחץ רקטלי. שרירי הבטן האבדומינליים יכולים לגדול ולחקות את מראה הבטן בעת הריון. סיבים גדולים עלולים להתארך עד צוואר הרחם והואגינה.

למרות שסיבים נפוצים מאוד, הם לא סיבה טיפוסית לחוסר פוריות אצל האישה ומהווים כ-3% מהסיבות האפשריות לחוסר פיריון אצל האישה. מרבית הנשים עם רחם סיבי יעברו היריון עם תוצאות נורמליות. במקרים בהם יש רחם סיבי במקביל לחוסר פוריות, הסיב בדרך כלל יהיה ממוקם תחת רקמה מוקסלית בטנית. על פי רוב הדעות מיקום זה עלול לפגוע בתפקוד הריפוד וביכולת העובר להיצמד לדפנות הרחם בשלב ההשתלה.

גורמי סיכון

חלק מגורמי הסיכון המקושרים להתפתחות שרירנים רחמיים ניתנים להשפעה. שרירנים נפוצים יותר בקרב נשים בעלות עודף משקל. שרירנים תלויים באסטרוגן ופרוגסטרון בכדי לגדול ולכן רלוונטיים בשנות פוריות האישה בלבד.

*דיאטה ותזונה*

דיאטות המרבות באכילת ירקות ופירות נוטות להקטין את הסיכוי להתפתחות שרירנים. ישנם גורמים מסוימים אשר לא הצליחו לשייך להם השפעה על התפתחות השרירנים: ויטמינים A,C,E, פיטואסטרוגן,קרוטנויד, בשר, דגים ומוצרי חלב. רמות מומלצות של ויטמין D בגוף יכול להקטין גם כן את הסיכוי להתפתחות שרירנים.

*גנטיקה*

50% משרירנים רחמיים מציגים חריגות גנטיות. לעיתים קרובות ניתן למצוא כרומוזומים שאינם במקומם. שרירנים הם תופעה גנטית למחצה. במידה ולאם היה שרירנים, לביתה יש סיכוי גדול פי 3 מהממוצע לפתח שרירנים גם. לנשים שחורות יש סיכוי של בין פי 3-9 לפתח שרירנים רחמיים מאשר לנשים לבנות. רק מספר בודד של גנים מקושרים לשרירנים.

אבחנה

את שרירני הרחם נהוג להגדיר על פי שני נתונים עיקריים: גודל ומיקום. בעבר היה נהוג לתאר את גודל השרירן על פי מימדיו של רחם הריוני, למשל "שרירן בגודל 6 שבועות". כיום, הקדמה הטכנולוגית מאפשרת להגדיר את גודל השרירן במדויק.

הבדיקה הגופנית יכולה לתת מידע ראשוני, כללי ביותר, על מבנה הרחם. בחלק מהמקרים, היא עשויה לעורר חשד לנוכחות של שרירן. כאשר קיים חשד שכזה, יש לבצע בדיקות הדמיה. בדיקת ההדמיה השכיחה והחשובה ביותר היא בדיקת האולטרה-סאונד. במקרים מיוחדים יש צורך גם בבדיקת MRI - המוסיפה מידע חשוב כאשר ישנו שרירן גדול, שרירנים קטנים מרובים, או חשד סביר לגידול ממאיר.

בדיקת האולטרה-סאונד היא בדיקה זמינה ופשוטה. הבדיקה מאפשרת לקבל פרטים על מבנה וגודל הרחם, מיקום וגודל השרירנים, רירית הרחם, אספקת הדם, מראה השחלות, ועוד. אם וכאשר מודגמים שרירנים על מסך הסריקה, מקובל לתעד זאת ולמדוד את גודלם. התמונות מודפסות ישירות ממסך המכשיר. ניתן לראות בהן צללים המייצגים שרירנים, וסמני מחשב המגדירים את מידותיהם.

במרבית המקרים, לא ניתן לקבל החלטות טיפוליות על סמך תמונות האולטרה-סאונד בלבד. יש לבצע תיעוד נלווה של הממצא במילים ובאיור, המתאר את מספר השרירנים וגודלם ואת מיקומם ביחס לדופן הרחם, ולסכם את תוצאות הבדיקה בצורה מדויקת. הסיכום, הנעשה על ידי הרופא המבצע, משמש לקבלת ההחלטה אודות הטיפול המתאים ביותר לצורך ולרצון האשה.

טיפול

במקרים רבים אין צורך בטיפול, וניתן להסתפק במעקב הכולל בדיקות תקופתיות. לאחר תחילת גיל הבלות (חדלון וסת) מרבית השרירנים מצטמקים ולרוב אינם מהווים סכנה רפואית. נשים הסובלות מתסמינים זקוקות לטיפול, המותאם לצרכיהן ורצונותיהן.

ניתן לחלק את הטיפולים הקיימים ל-5 קבוצות:

1. טיפול ניתוחי - בעבר זו היתה אפשרות הטיפול היחידה. כיום, הטיפול הניתוחי אינו הטיפול היחיד הקיים, אך נותר היעיל ביותר. ישנם מספר סוגי ניתוחים אפשריים, פולשניים יותר או פחות, הכוללים סיבים אופטיים, לפרוסקופיה והיסטרוסקופיה. הניתוחים מחייבים מיומנות וניסיון רב, ציוד חדשני ועבודת צוות.
2. הקטנת נפח השרירנים באמצעות חימום או קירור - ישנן דרכים שונות לבצע חימום או קירור של השרירנים. חלק מהשיטות נסיוניות, וניתן לבצען רק במרכזים רפואיים המורשים לכך.
3. אמבוליזציה של כלי הדם - טיפול שגרתי המוכר על ידי מרבית קופות החולים והביטוחים הרופאיים ברחבי העולם. הטיפול מומלץ לנשים הסובלות מדימומים או תסמינים נוספים, ואשר סיימו את תכנית הילודה ומבקשות להימנע מניתוח. טיפול זה כולל החדרת צינורית דקיקה לכלי הדם בהנחיית רנטגן, והזרקת חלקיקים זעירים החוסמים את אספקת הדם של השרירן.
4. טיפולים תרופתיים - אלו טיפולים מקובלים, המבוססים על זריקות הניתנות למשך שלושה חודשים במטרה להקטין את נפח השרירנים לפני ביצוע טיפול נוסף (ניתוחי או אחר). כמו כן, קיימים טיפולים תרופתיים נסיוניים הכוללים טבליות לבליעה או להחדרה נרתיקית בכדי להפחית דימום רחמי והתכווציות. נעשה גם שימוש במשככי כאבים מסוג NSAID בכדי להקל על כאבי מחזור. תוספי ברזל ניתנים בכדי לטפל באנמיה. מתקנים תוך רחמיים יעילים בכדי להגביל זרימת דם מחזורית ולהקל על תסמיני מחזור אחרים- על אף שמרבית המחקרים על שימוש המתקנים אלו לא יועדו לבדיקת ההשפעה שלהם על שרירנים רחמיים, התקבלו תוצאות טובות במיוחד אצל נשים עם שרירנים, כולל נסיגה של השרירנים. קברגולין (cabergoline) בכמות בינונית ונשלטת נמצא כתרופה שיכולה לצמק את השרירנים בצורה יעילה על ידי שנח מחקרים נפרדים. מכניקת הפעולה של קברגולין המצמקת את השרירנים איננה ברורה
5. רפואה משלימה - קיימות מספר שיטות טיפול מקובלות, אך ישנה מחלוקת לגבי אופן הפעולה שלהן ומידת יעילותן. הניסיון מוכיח ששיטות אלו עשויות לשפר את איכות החיים, ולעתים אף למנוע צורך בטיפול אחר.

בחירת הטיפול המתאים

היות וישנו מגוון רחב של אפשרויות טיפול, חשוב לבצע תיאום בין הצרכים הרפואיים להעדפת החולה ולניסיון הצוות המקצועי. כמו כן, יש לבצע תיאום בין רופאים מומחים במספר תחומים, כגון דימות, כירורגיה, אנדוקינולוגיה ורפואה משלימה. שלושת העקרונות המנחים את ההחלטה הטיפולית:

1. ממצאי הבדיקות
2. תסמיני החולה
3. הצורך בשימור הפוריות

מחקר אפידמיולוגי

בין 20%-80% מהנשים מפתחות שרירנים עד גיל 50. ב2013 הוערך שיש בעולם כ-171 מיליון נשים עם שרירנים רחמיים. רובן בתקופת הפוריות האמצעית והמאוחרת. לאחר גיל הבלות השרירנים לרוב מצטמקים בגודלם. ניתוחים להסרת שרירנים רחמיים לרוב מתרחש אצל נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. מתבגרות מפתחות שרירנים רחמיים בתכיפות פחותה מאשר נשים בוגרות. אצל עד 50% מהנשים שיש להם שרירנים רחמיים אלא מתגלים תסמינים. הימצאות שרירנים רחמיים אצל בנות נוער עומד על כ-0.4% מהאוכלוסיה.

על פי המכון הלאומי למדעים ובריאות סביבתית בארה"ב, אצל 80% מהנשים האפריקיות-אמריקאיות בארה"ב יתפתחו גידולים שפיריים של שרירנים רחמיים עד גילאי ה-40 המאוחרים. נשים ממוצא אפריקאי בארה"ב נמצאות בקבוצת סיכון גבוהה פי 2-3 פעמים מאשר נשים ממוצא אירופאי. אצל נשים אפריקאיות-אמריקאיות שרירנים רחמיים מופיעים בגיל צעיר יותר, גודלים מהר יותר ובעלי סבירות גבוהה יותר לגרום לתסמינים. נתון זה מוביל לשיעור ניתוחים גבוה יותר אצל נשים אלו, גם בשיטת מיומקטמיה וגם בשיטת הייסטרקטומיה. הסיכון המוגבר להתפתחות שרירנים רחמיים בקרב נשים אפריקאיות-אמריקאיות פוגע בסיכויי הצלחתן בטיפולי פוריות ומעלה את הסיכוי שלהן לעבור לידה מוקדמת או ללדת בניתוח קיסרי. הסיבה מדוע אצל נשים ממוצא אפריקאי-אמריקאי שרירנים רחמיים עדיין לוטה בערפל. מחקרים מסוימים מרמזים על קשר תלות בין הופעת שרירנים לבין השמנת יתר ולחץ דם גבוה. מחקרים אחרים טענו שחלק מהסיבות היא נטיית נשים ממוצא זה לצרוך מזון עם פחות מהכמות המומלצת היומית של ויטמין D.