משתמשת:B .ruhama/גלגלי מזלות בבתי כנסת מתקופת התלמוד

גלגל המזלות - השמיים הצפוניים, והמניעים המדעיים לשילובם ברצפות הפסיפס בבתי-הכנסת העתיקים בארץ-ישראל

‏השימוש במוטיב גלגל המזלות רווח מאוד בארץ-ישראל היהודית, בתקופה הרומית-ביזנטית, היא תקופת התלמוד. חוקרים מודרניים כעובדיה (1984, 197,199) ופרסטר (1987, 225), מזהים מוטיב זה כפגני. אולם שילובם של סימני המזלות ברצפות פסיפס של שבעה בתי-כנסת עתיקים בארץ-ישראל ביישובים: נערן, עין-גדי, סוסיא, חמת טבריה, עוספיה, בית-אלפא וציפורי, ‏שיבוצם בפיוטים יהודיים, של הקליר ואחרים, המופיעים במחזורי התפילה החל מן התקופה הביזנטית (לחגים: סוכות, פסח, פורים ותשעה באב) ‏והופעתם במשך דורות כעיטור בתשמישי קדושה, כל אלה מבטלים כל ספק ביחס לזיהויו ולשימושו היהודי.

‏זאת ועוד, מרמשטיין (1972, 232), שעסק בפיוטים, קבע, כי שילוב גלגל המזלות בתקופה הביזנטית היה ייחודי לפיוט היהודי בארץ-ישראל

כמותו מציין עובדיה (1984,191), כי גלגל המזלות בפסיפסי ארץ-ישראל הוא אלמנט ייחודי לבתי-הכנסת היהודיים בתקופה הביזנטית הקדומה. אם כן, מה היו המניעים היהודיים לבחירה במוטיב גלגל המזלות?

תבנית הבריאה

ברצפות הפסיפס בבתי הכנסת מוצפנים צפנים רבים ומגוונים בתוך "תבנית משולשת" שבה מתוארים המקדש המזלות וההצלה. כל המכלול המורכב הזה הינו תבנית אחת - "תבנית הבריאה".

תבנית הבריאה מבוססת על תבנית מדרשית, המשווה את הבריאה של כל יום מימי בראשית שמסופרת בספר בראשית, פרק א, ב, לבניית המשכן/מקדש גלגל המזלות וכן להצלה ומביאה, אגב כך, לידי ביטוי את התפיסה הקוסמולוגית-מיתית של העת העתיקה.

בתבנית הבריאה בספין המרכזי מתוארים סימני המזלות והדבר הטבעי ביותר למקם במרכז גלגל המזלות אלי בריאה שוניס, כגון: הליוס, מיתרס ואיון ואת היצוגים המקבילים להם במחשבה פגאנית ויהודית. ‏

התבנית המדעית של השמיים הצפוניים

התבנית המדעית, מוצפנת בספין המרכזי שבו מתוארים סימני המזלות, והיא מסבירה ונותנת ביטוי, לתפיסת העולם המדעית של העת העתיקה, על-ידי יהודים ונוכרים כאחד.

אחד המקורות ,הקדומים, שגלגל המזלות מופיע בו, הוא כתב היד מספריית הוותיקן ‏, המיוחס לאסטרונום תלמי פתולומאוס, שחי במאה השנייה לספירה.

על פי עדויות אסטרונומיות המצויות בכתב היד זמנו של הציור המקורי הוא שנת 248 לספירה והוא הועתק לכתב יד ביזנטי בין השנים 820-813 ‏ לספירה. בכתב היד מצויירים שישה מעגלים היקפיים, שארבעה מהם מצוירים ושניים כתובים.

‏מעגל פנימי הליוס מצוייר במרכבתו

מעגל 2 שתים עשרה שעות מצוירות כדמויות עירומות. שש דמויות לבנות ושש דמויות שחורות

מעגל 3 שעות היום והלילה רשימת השעות שהמזלות מתחלפים בהן שעות היום בסמוך לדמויות הלבנות שעות הלילה בסמות לדמויות השחורות.

מעגל 4 שנים עשר אנשים בלבוש צבעוני נושאים חפצים וכלים עם פירות

מעגל 5 שם החודש והיום בו מתחלפים המזלות, השמות רשומים מימין לשמאל.

מעגל היקפי שנים עשר המזלות הסימנים מסודרים מימין לשמאל נגד כיוון השעון, משום כך נכתב הכיתוב הלטיני בנסיגות ולא ברצף.

הביסוס המדעי הביא לכך שנתוני השעות וימי המולד המצויינים בו, תואמים את החישובים האסטרונומיים ובזכותם הצליחו החוקרים לקבוע, שהשנה המתועדת בציור הינה 248 לספירה . כיוון שהמדע עוסק בחקר היש ובתיאורו, ובמקרה זה בחקר המאורות, יש לחפש מודל "מן הטבע", ששימש מקור השראה לתבנית המדעית ולציור האסטרונומי של תלמי. לדעת כותבת שורות אלה המודל הינו מפות הפלניספירה (מפות השמים), שתיעדו את השמים הצפוניים שניצפו בכל תחומי ה"ארץ הנושבת"

מפות שמיים וארץ

השימוש במפות פלניספירה היה מקובל בעת העתיקה והן נמצאו במספר ממצאים ארכיאולוגיים נוספים בתחומי האמפריה הרומית, כמו לדוגמא :

1. לוח ביאנקיני שנחשף ברומא. שימש במאות השנייה והשלישית לספירה כלוח שולחן ועוטר במפת פלניספירה מצרית.
2. תבליט ממקדש מיתראי באי פונצה שליד רומא היה בשימוש במאה הרביעית לספירה. מיתרא הינו אל אור ואל בורא פרסי. האמונה המיתראית התפשטה ברחבי האמפריה הרומית כדת מיסתורין החל מתחילת המאה השנייה לספירה על-ידי חיילים רומיים.

גם מפות גיאוגרפיות שעובדו לפסיפסים אומנותיים היה מקובל בתקופה הרומית-ביזנטית. ניתן למצוא מפות גיאוגרפיות כאלה:

1. במידבא שבעבר הירדן .
2. באוסטיה שהינה עיר סמוכה לרומא. .

עיון בפרטי הציור המיוחס לתלמי מעורר תמיהה, שכן סימני המזלות בכתב היד מופיעים בניגוד לכיוון הכתיבה. מהו הדבר שהביא לכתיבה ה"נסוגה"? לצורך הבנת מניעי ההיפוך יש להתבונן ב"מודל מן הטבע" בתבנית השמיים הצפוניים. אדם הצופה בשמים הצפוניים רואה את הכוכבים בתנועתם מימין למעלה ולשמאל, סביב כוכב הצפון, לעומת זאת אדם הצופה בשמיים הדרומיים רואה את הכוכבים בתנועתם משמאל למעלה ולימין. הקבלה בין הציור שבכתב היד המיוחד לתלמי, שבו מסודרים סימני המזלות סביב השמש ובין צילום השמיים הצפוניים ותנועת מסלולי הכוכבים סביב כוכב הצפון המגדירים את התבנית המדעית של השמיים הצפוניים, מעידה על זהות בין שתי התבניות. התבנית המדעית היא אם כן זו, המסבירה את הכתיבה הנסוגה בציור המיוחס לתלמי.

גלגל המזלות גלגל המים

חכמי התכונה בעת העתיקה, שנטו לזהות את מערכות הכוכבים עם בעלי-חיים, כלים או חפצים מהעולם הסובב אותם, התבוננו בשמיים הצפוניים וקישרו בין גלגל המזלות, החג סביב כוכב הצפון, ובין גלגל המים (איור 7).

איור 7 ‏:תיאור גלגל מים מהמאה השנייה לספירה ברצפת פסיפס באפומואאה שבסוריה ‏(מקור: שטיין, 55,1991 ‏).

חכמי ישראל זיהו גם הם את גלגל המזלות לגלגל המים: "תנו רבנן, כיצד מזלות קבועין ב רקיע? כהדין אנטיליא" (כמו גלגל מים) (המדרש הגדול, בראשית א:יז).

כך קרה, שהתבנית המדעית של גלגל המזלות הושאלה על-ידי אמנים, יהודים ופגנים, והפכה למוטיב עיטורי. בארץ ישראל הפך מוטיב זה לקישוט מועדף בשל חשיבות המים.

"חיי כל נשי מסרת במזלות שמיים, ממונים על כל ארץ איך לפרנסה מים" [תכנם לארץ] מפייט הקליר וכונס משפט אחד עובדת מינויים ותכליתם של מזלות השמים הכרוכים תדיר סביב שאלת המים בארץ ישראל, וכן בברכת הטל והגשם.

השמש בצפון

התבנית המדעית של השמיים הצפוניים הביא לעיצוב תבנית אמנותית, ושתיהן כאחת משקפות את הזהות שבין העגלה וכוכב הצפון, המצויים בציר השמיים הצפוניים ובין העגלה והליוס, המופיעים במרכז ציורו של תלמי ‏

‏בלוח ביאנקיני, ובתבליט המיתראי שבאי פונצה, משובצים במרכז גלגל המזלות, במקום אל השמש, שתי דובות ונחש. בק מבקש לדעת, מה המשמעות שיש לדובים השמימיים בפונצה בהקשר למקדש המיתראי, ומביא את הסברו של ורמסרן, שמדובר בסמלי כוח השליטה על הקוסמוס - כוח המופעל על-ידי מיתרס כקוסמוקרטור, דמיורג (האל הבורא, בעל-המלאכה).

לדעת בק הדוב או זוג הדובים הם סמל לאל השמש, מיתרס שבקוטב, בעוד הנחש הוא בין השאר סמל השמש בקוטב. לדברי בק מדובר בהליוס הנחשב לאבי העונות, ה"פועל בין התקופות", שאינו עוזב את הקוטב לעולם. (רצועת גלגל המזלות השמימית פרושה מחוג הסרטו עד לחוג הגדי (התקופות) ומסלולה מתאים למילקה - מסלול השמש בתנועתה המדומה מסביב לכדור הארץ) ‏ לדעת בק הפרדוקס של "השמש בקוטב" מקורו בתורת המיסתורין המתייחסת גם לדת מיתרא.

השמש בצפון במקורות יהודיים

‏המקורות היהודיים קובעים גם הם את מקומה של השמש בצפון ומבססים את קביעתם על דברי קהלת :

" וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם:

הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּח ‏".

מתוך הפסוק לא ברור אם לייחס את הסיבובים לרוח או לשמש, אך בעקבות התלמוד הירושלמי והבבלי החליטו חכמים לייחסם לשמש . רעיוו זה הובא כבר בתלמוד הבבלי, בבבא בתרא , שם נאמר: "ר' אליעזר אומר: עולם לאכסדרה הוא דומה (שאין לה דופן רביעית], ורוח צפונית אינה מסובבת, ‏‏וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית - נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע [ומהלכת כל רוח צפון בגגו של רקיע]. ור' יהושע אומר: עולם לקובה [אהל] הוא דומה, ורוח צפונית מסובבת, וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית - צפונית, מקפת וחוזרת אחורי כיפה [חלון], שנאמר: הולך אל דרום וסובב אל צפון... .

הולך אל דרום - ביום, וסובב אל צפון - בלילה.

גם בספר חנוך מזוהה מקומה של השמש בלילה בצפון: "וראשונה יצא המאור הגדול ושמו שמש ... והמרכבה אשר יעלה עליה ינהיג הרוח והשמש יעריב מן-השמים ושב דרך צפון".

כלומר: יתכן שבעקבות קהלת התקבלה המסורת, שהשמש מוצפנת בשעות הלילה ברוח צפון.

‏חכמי התכונה הקדמונים סברו, שהרקיע הוא כדור גדול, שכוכבי השבת קבועים בו כחלונות (פרוידנטל, 78,1977 ‏). התלמוד הירושלמי (ראש השנה, פ"ב ה"ה, נ"ח ע"א) משקף תיאוריה מדעית זו ומזהה על פי התבנית המדעית של השמים הצפוניים את כוכב הצפון כחלון אמצעי וקובע: "שלוש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקב"ה שישתמש בהן בעולם [כמניין ימי שנת החמה]. מאה שמונים ושתים במזרח, ומאה שמונים ושתים במערב, ואחת באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית". (הטקסט מדבר על מחזור ברכת חמה בו כ"ח שנים, שעליו נאמר בבבלי ברכות (נט:עייא): "תנו רבנו: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, כוכבים במסילותס, ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי (=מתי החמה בתקופתה)? אמר אביי, כל עשריס ושמונה שנין, והדר (=שב) מחזור, ונפלה תקופת ניסן (- יום השויון האביבי) בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע (=במזל שבתי, ביום שלישי, אור ליום רביעי שאז שב מצב הדברים להיות כמו בעת שנתלו המאורות בימי בראשית)". ‏פרקי רבי אליעזר (פרק ו') קושר גם הוא בפירושו בין החלון הצפוני ובין השמש: "וחלון אחד יש באמצע הרקיע ושמו מזרים, ואינו יוצא ונכנס בו (השמש), אלא פעם אחד של מחזור הגדול, ‏שבו יוצא ביום שנברא, ובלילה במערב". ‏אישור מעשי לתפיסת העולם, הקושרת את השמש במרכבתו עם השמים הצפוניים, נמצא בספר הרזים (תשכ"ז, 99-98 ‏), שנכתב בארץ-ישראל במאה השלישית לספירה. בתיאור הרקיע הרביעי נמצאת הדרכה למי שמבקש לראות את השמש: שורה 25 ‏: "אם בקשת לראות את השמש ביום יושב במרכבה ועולה ... שורה 28 ‏: והיה משביע שמות המלאכים המנהיגים אותו ביום שבע פעמים ... שורה 30 ‏: משביע אני עליכם, המלאכים המנהיגים את השמש בכח גבורתכם במסילות רקיע. שורה 43 ‏: אם בקשת לראות את השמש בלילה הולך ברוח צפונית ....... ". ‏למרות הפנייה אל השמש מעיד ספר הרזים על האל שהוא: שורה 52 ‏: "המושל במזלות והשמש והירח משתחוים לפניו כעבדים לאדוניהם". ומסיים: שורה 58 ‏: "וככלותך לדבר תשמע קול רעם מעבר הצפון, ותראה כברק יוצא ותבהיק הארץ לפניך". ‏לאחר המראות על האדם לפול על פניו ולהתפלל לשמש את התפילה המתורגמת כאן מיוונית: שורה 61 ‏: "אעריצך, היליוס, העולה במזרח, המלח הטוב, השומר אמונים, שורה 62 ‏: המנהיג הנאמן, אשר מקדם את הגלגל הכביר (השמיםי). המסדר הקדוש (של הכוכבים), שורה 63 ‏: המושל על הצירים, אדון המנהיג המזהיר, מלך! הקובע את הכוכבים. שורה 66 ‏: ועמוד על רגליך ותראהו ברוח צפונית הולך למזרח".

‏מסעה השנתי של השמש, דרך שנים-עשר סימני המזלות, הנראה כשולט במחזור העונות, וכן תופעות הטבע המחזוריות הביאו לכינויו של הליוס "המושל על הצירים .. והמקדם את הגלגל הכביר", ומכאן נבין מדוע זיהו חכמים את צירו של גלגל המזלות עם השמש ומייצגיו. ‏התבנית המדעית שימשה את החכמים בדיוניהם ההלכתיים לקביעת זמנים ולמציאת כיוונים. משום כך טבעי הדבר, ששילוב התבנית המדעית כעיטור בבתי-הכנסת, בפסיפסים, בפיוטים ובתשמישי הקדושה התקבל על-ידם בטבעיות. ‏תפיסת עולס מעשית ועניינית זו מוצאת ביטוי במשנה עבודה זרה, פ"ד מ"ז: "שאלו (פילוסופין) את הזקנים ברומי: אם אין רצונו (של הקב"ה) בעבודה זרה, למה אינו מבטלה? ‏אמרו להן: אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו - הרי הן עובדין לחמה, וללבנה, ולכוכבים, ולמזלות, ואיבד עולמו מפני השוטים? ‏"חכמים מודעים לכך, שהפגנים עובדים לכוכבים ולמזלות בשל חיוניותם לעולם. סגידה של שוטיס אינה מצדיקה, לדעתם, לא את הרס המאורות ולא את הרס העולם, ובה בשעה אינה מפחיתה במאום מחשיבותם. על פי אמונת החכמיס הפתרון לעבודת אלילים אינו טמון בהרס העולס אלא בשינוי מודעות האדם לטבע, למדע ולדברים שמעל לטבע. ‏תפיסה יסודית זו הביאה לשילוב סימני המזלות בתלמוד, במדרש, בפיוטים וברצפות הפסיפס לא כסמל בודד אלא כחלק מתבנית, שצירוף נושאיה נותן ביטוי למודעות רעיונית-יהודית, למציאות שמעל לטבע - לאל הבורא. נמצא, כי "בין האלהיס היהודי ובין התורה היהודית משולבת הבריאה כולה, ובכך נמצאים שניהם, האלוהים ותורתו, חובקים-כל-כמו הבריאה" (רוזנצווייג, 423,1970 ‏).

מקורות ‏ביבליוגרפיה

לקריאה נוספת

‏תלמוד בבלי, מהדורת שטיינזלץ, ירושלים.

הספרים החיצוניים, חנוך, מהדורת כהנא, תל-אביב, תשט"ז.

הספר הרזים, מ' מרגליות, ירושלים, תשכ"ז.

מדרש הגדול, בראשית, א:יז, מהדורת מרגליות, ירושלים, תש"ז.

פרקי דרבי אליעזר, ירושלים, תשמ"ג.

‏אבי יונה מ',1953 ארץ ישראל, ב, 156-129 ‏.

ברלינר (לנדוי) ר'‏, 1993 "מה לדניאל ולאריות בתוך ספיו המקדש בבית-הכנסת העתיק שבנערן?" מחקרי יהודה ושומרון 213-220.

ברלינר (לנדוי) ר', 1944 "גלגל המזלות והמניעים המדעיים לשילובו בבתי-הכנסת העתיקים בארץ-ישראל" מחקרי יהודה ושומרון 179-188.

בתוך: זאב ח' ארליך וי' אשל (עורכים), מחקרי יהודה ושומרון, דברי הכנס השלישי, קדומים-אריאל, 220-213 ‏.

זר כבוד מ', 1973, דעת מקרא, קהלת, ירושליס, תשל"ג.

מרמרשטייו א', 1972, ‏"קידוש ירחיס דרבי פנחס", הצופה לחכמת ישראל, ה, 255-225 ‏.

עובדיה א', 1984, ‏"אמנות הפסיפס בבתי-כנסת עתיקים בארץ-ישראל", בתי-כנסת עתיקים, ירושלים, 203-185

פרסטר ג', 1985, ‏"גלגל המזלות בבתי-הכנסת ומקורותיו האיקונוגרפייס", ארץ-ישראל, יח, 391-380 ‏.

פרסטר ג', 1987, ‏"גלגל המזלות בבתי-הכנסת כעת העתיקה ומקומו במחשבה ובליתורגיה היהודית, ארץ-ישראל, יט, 234-225 ‏.

פרוידנטל ג', 1977, פילוסופיה של המדע, 6-5 ‏, תל-אביב.

רוזנצווייג פ', 1970, כוכב הגאולה, ירושלים.

שטיין א', 1991, פלחים, מכונות ואיכרים, תל-אביב.

בק R. Beck, 1976, Interpreting the Ponza Zodiac; II Journa of Mithraic Studies 2, London. 1976

דיקה Dilke, O.A.W., ,1987 Mathematics and Measurement, London. 1987

אליוט 1976 ‏ Eliot A, 1976, L'uniuers Fantastique des Mythes, 1976

קנטון Kenton W, 1974, Astrology, New-York. 1974

ורמסרן Vermaseren, 1974, Mithriaca II the Mithraeum at Ponza, Leiden. 1974