משתמשת:Eemmeeee

בג"ץ יעקב גור אריה נ' הרשות השנייה לטלוויזיה דן בבקשה למנוע שידור תכנית טלוויזיה בשבת שבה מרואיינים יהודים דתיים.  פסק הדין  שניתן בתאריך 18 ביוני 2011 ע"י כבוד השופט אהרון ברק( בדעת רב)  דן באיזון בין 2 חוקי יסוד, חופש הדת של העותרים  מצד אחד ולבין חופש הביטוי של המשיבים מהצד השני. נקבע כי השידור בשבת פוגע ברגשות המצולמים ולא בחופש הדת שלהם, וכי באיזון האנכי בין רגשות הדת לחופש הביטוי יגבר האחרון כיוון שהפגיעה ברגשות אינה עולה על "רמת הסיבולת" הנדרשת בחברה דמוקרטית ופלורליסטית. בהתאם לכך, פסק הנשיא ברק כי דין העתירה להידחות, התוכנית תשודר ביום שבת בצירוף כתוביות המציינות שהצילומים נערכו ביום חול.

פסק דין זה נתן משקל גדול יותר לחופש הביטוי למול פגיעה בחופש הדת, וכתוצאה ממתן פסק זה נראה כי רובן המכריע של העתירות שהוגשו בנושא פגיעה ברגשות דת נדחו, בפרט כשהאינטרס הנוגד היה חופש הביטוי. היוצאים מן הכלל היו שתי עתירות שבהן נדונו ביטויים חריפים יחסית: בג"ץ חירות ובג"ץ שינוי

הרקע לפסק הדין

העותרים  הינם תושבי היישוב ”מצפה כרמים“, שומרי תורה ומצוות. הם אותרו כמתאימים להשתתף בסרט המתעד את חייהם והשקפותיהם. הסרט אמור היה להיות משודר במסגרת התכנית ”תיבת תעודה“ על ידי ”הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו“ בימי שבת. לאחר שנטלו חלק בסרט התגלה להם שמדובר בסרט שיעלה לשידור בימי שבת ועל כן פנו למשיבה וביקשו שלא לשדר את הסרט בשבת. העותרים טענו שמאחר וחלק מהמשיבים - אנשי ”הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו“, היו דתיים הסיקו שהסרט לא ישודר ביום שבת. העותרים מרגישים כי עצם הידיעה שהסרט ישודר בשבת מביאה לכך שהינם צד לחילול השבת ובכך ישנה פגיעה ברגשות הדת שלהם. מלבד זאת, הם טענו ששידור הסרט בשבת פוגע בחופש הדת שלהם. לטענתם, הפגיעה בחופש הדת הנגרמת משידור הסרט בשבת, קשה יותר מהפגיעה בחופש הביטוי, אשר תיגרם למשיבים אם הסרט ישודר ביום חול. המשיבים טענו שאין להם ”רצועת“ שידור פנויה לנושא זה ביום חול ואי שידור הסרט בשבת יפגע בחופש הביטוי והקניין של הרשות. בנוסף, הבטיחה הרשות להוסיף כיתוב על גבי המסך - לפיו הסרט צולם ביום חול, ואף הוצע שהכתובית תציין כי העותרים התנגדו לשידור הסרט בשבת. המשיבים טוענים שעסקו בהפקת הסרט במשך תקופה ממושכת תוך השקעת משאבים כלכליים ואנושיים, ולא עלה על דעתם שהעותרים ששיתפו פעולה לאורך כל הדרך יתעוררו בתום המלאכה ויעלו התנגדות בכל הנוגע למועד השידור. בג"ץ דן בשאלה מהו האיזון הראוי בין הצורך להגן על חופש הביטוי של המשיבים מזה לבין הצורך להגן על הרגשות הדתיים של העותרים.

פסק הדין:

טענות הצדדים

תחילה טענו העותרים כי הוסכם עימם כי הסרט לא ישודר בשבת. במהלך הטיעונים לא חזרו העותרים על טענה זו, תוך שטענו כי הייתה אי הבנה. מקורה של זו, לטענתם, בעובדה שחלק מהמשיבים היו דתיים וממנה הסיקו העותרים כי הסרט לא ישודר בשבת.

המשיבים טענו שאין להם ”רצועת“ שידור פנויה לנושא זה ביום חול ואי שידור הסרט בשבת יפגע בחופש הביטוי והקניין של הרשות. בנוסף, הבטיחה הרשות להוסיף כיתוב על גבי המסך - לפיו הסרט צולם ביום חול, ואף הוצע שהכתובית תציין כי העותרים התנגדו לשידור הסרט בשבת. המשיבים טוענים שעסקו בהפקת הסרט במשך תקופה ממושכת תוך השקעת משאבים כלכליים ואנושיים, ולא עלה על דעתם שהעותרים ששיתפו פעולה לאורך כל הדרך יתעוררו בתום המלאכה ויעלו התנגדות בכל הנוגע למועד השידור.

על רקע זה קמה ועומדת השאלה, אם עומדת לעותרים הזכות - שאינה מעוגנת בהסכם - כי הסרט לא ישודר בשבת, שכן הוא פוגע, לטענתם, ברגשותיהם הדתיים ובחופש הדת שלהם, מול המשיבים שהציעו כי תשודר בסרט כיתובית לפיה הצילום היה ביום חול; כן הוצע כי הכיתובית תוסיף ותקבע, כי העותרים התנגדו לשידור הסרט בשבת.

דעת מיעוט

השופטת דורנר, בדעת מיעוט, טענה כי שידור בשבת של סרט טלוויזיה המתעד את מהלך חייהם של העותרים, יהודים שומרי מצוות אינו רק פוגע ברגשותיהם, אלא גם מפר שלא כדין את זכותם לחופש הדת. הזכות לחופש הדת היא הזכות לקיים את כל המצוות שדתו של אדם מטילה עליו ובלבד שלא יעבור על החוק.

דעת רב

דעת הרב בראשותו של הנשיא אהרן ברק פסקו שלאחר עיון בחומר שהובא בפניו לא היה כל הסכם בין הצדדים שלפיו הסרט לא ישודר בשבת. נאמר לעותרים שהסרט ישודר בתכנית ”תיבת תעודה“, ומכך יכלו להסיק שהסרט ישודר בשבת, וכן היתה זו חובתם לברר את העניין בטרם ישתתפו בסרט. כמו כן, מקרים בהם יהודים שומרי תורה ומצוות מצולמים ביום חול עבור תוכניות וסרטים המשודרים בשבת הינם דבר שבשגרה. לדברי הנשיא ברק, במקרה שלפנינו זכותם של העותרים לחופש הדת ניצבת למול חופש הביטוי. חופש זה הוא חירותו של הפרט לפעול על פי אמונתו תוך מימוש כלליה ומנהגיה של דתו וזכותו שלא יכפו עליו לפעול בניגוד לדתו. אולם, יש להבחין בין פגיעה ישירה באורח חייו של הפרט המהווה פגיעה בחופש הדת שלו לבין פגיעה ברגשות של הפרט עקב מעשיו של אחר שאינה מהווה פגיעה בחופש הדת. על כן, שידור הסרט בשבת פוגע ברגשות הדת של העותרים ולא בחופש הדת. במקרה זה, ידו של חופש הביטוי תהא על העליונה, אלא אם הפגיעה ברגשות הדת היא קרובה לוודאי, ממשית וקשה, מעבר לסף הסבולת של החברה הישראלית. במקרה דנן, אין ספק שהפגיעה ברגשות הדת של העותרים היא קרובה לוודאי. אולם, הפגיעה אינה מזעזעת את אמות הספים של הסובלנות ההדדית במדינה. החברה הישראלית, במדינה יהודית ודמוקרטית, כוללת מצבים שבהם משודרת בטלוויזיה בשבת דמותו של אדם מאמין. המסקנה הזו מתבקשת כאשר שידור הסרט ילווה בכיתוב שלפיו הסרט צולם ביום חול, שאם לא כן, נפתח פתח המוביל לסופם של שידורי הטלוויזיה בשבת, ובעקבותיה יהיה כך גם עתידו של הרדיו. בהתאם לכך, פסק הנשיא ברק כי דין העתירה להידחות, התוכנית תשודר ביום שבת בצירוף כתוביות המציינות שהצילומים נערכו ביום חול.

איזון בין זכויות הצדדים 

במקרה שלפנינו, כנגד זכות העותרים לחופש הדת עומדות זכויות המשיבים לחופש הביטוי ולקניין, שאף הן זכויות-יסוד. בעניין זה, הבחינה הפסיקה בין ערכים הגוברים זה על זה, שאז האיזון שייערך ביניהם הוא "אנכי", לבין ערכים השווים במשקלם, המוותרים זה לזה, כדי לאפשר את התקיימותם בצוותא, שאז האיזון הוא "אופקי". הסביר זאת המשנה-לנשיא ברק באיזון "האנכי", ידו של ערך אחד - המתנגש עם ערך אחר - על העליונה. עם זאת, עליונות זו משתכללת רק אם מתקיימות דרישותיה של נוסחת האיזון לעניין הסתברות הפגיעה בערך העדיף ומידתה. כך, למשל, האינטרס הציבורי בשלום הציבור ובסדר הציבורי גובר על חופש הביטוי, ובלבד שקיימת "ודאות קרובה" כי ייגרם נזק מעשי לאינטרס הציבורי אם חופש הביטוי לא יוגבל.

באיזון "האופקי" שני הערכים המתנגשים הם שווי מעמד. נוסחת האיזון בוחנת את מידת הוויתור ההדדי של כל אחת מהזכויות. כך, למשל, זכות התנועה וזכות התהלוכה הן שוות מעמד. נוסחת האיזון תקבע תנאים של מקום, זמן והיקף כדי לאפשר חיים בצוותא של שתי הזכויות. 

בעקבות פסק הדין

בג"ץ דן  בשאלה בין איזון של זכויות.  כנגד זכות העותרים לחופש הדת עומדות זכויות המשיבים לחופש הביטוי ולקניין, שאף הן זכויות-יסוד. בעניין זה, הבחינה הפסיקה בין ערכים הגוברים זה על זה, שאז האיזון שייערך ביניהם הוא "אנכי", לבין ערכים השווים במשקלם, המוותרים זה לזה, כדי לאפשר את התקיימותם בצוותא. יוצא, איפוא, כי האיזון המתבקש אשר יאפשר "חיים בצוותא" ו"דו-קיום" של הזכויות מחייב לקבל את בקשת העותרים. לעותרים אין לאן "לסגת אחור". שידור הסרט בשבת פירושו עבירה כפויה של העותרים על מצוות דתם ופגיעה בחופש הדת שלהם. למשיבים, לעומתם, יש מרחב תמרון. מניעת שידור הסרט בשבת, תוך אפשור שידורו ביום אחר, פירושו, כאמור, מידה מינימאלית של פגיעה בחופש הביטוי והקניין של המשיבים לצד שמירת חופש הדת של העותרים.

פסק דין זה נתן משקל גדול יותר לחופש הביטוי למול פגיעה בחופש הדת, וכתוצאה ממתן פסק זה נראה כי רובן המכריע של העתירות שהוגשו בנושא פגיעה ברגשות דת נדחו, בפרט כשהאינטרס הנוגד היה חופש הביטוי .

הנושא היחיד שבו נשמר הקונצנזוס בפסיקה כמעט לאורך כל השנים, הוא סגירת כבישים לתנועה בשעות התפילה בשבת וחגים כאשר יש בכך פגיעה ברגשות דת.

הכרעת בית המשפט העליון בבג"ץ מצפה כרמים ובעיקר "מדד הסיבולת" של ברק זכה לביקורת נרחבת מכיוונים שונים. זו עוררה תגובות רבות (ומפתיעות) מצד עיתונאים ואנשי תקשורת מקצוות שונות של הקשת הפוליטית ואת זעמם של רבנים ואנשי-ציבור דתיים. הפסיקה הובילה לקמפיין נרחב כנגד הופעתם של דתיים על מרקע הטלוויזיה בשבת. תוצאת הדיון המשפטי הובילה לחשבון-נפש ציבורי. שוב שאלו את עצמם רבים האם שיתוף פעולה בין התקשורת הכללית והציבור הדתי והחרדי אפשרי ועל כדאיות מחיר ההשתלבות התרבותית. שוב עלו טענות על קיפוח ועל הומוגניות של אמצעי התקשורת. נדמה כי מרבית המגיבים לפסק-הדין חשבו שבית-המשפט טעה בשיקול דעתו והתסיס חזית חדשה ומתיחות מיותרת תחת לסייע להפגתה

לקריאה נוספת

•   יובל שטייניץ, "דמוקרטיה: האיום הליברלי", מחקרי משפט יז (תשס"ב) 91, עמודים 96-91, 98-102  .
• " קרין  ברזילי -נהון גד ברזיל  חופש הביטוי המעשי והמדומיין באינטרנט: על בטלותה והולדתה המחודשת של הצנזורה
•   אהרון ברק חופש הביטוי ומגבלותיו כרך 8 1990
• ח' כהן, "על חופש הדת ושלום הדת - עיונים בהיסטוריה של המשפט", ספר לנדוי 813 (כרך ב', התשנ"ה)

ראו גם

• השופט לנדוי בבג"ץ 351/72 קינן נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד כו(2) 811, 814;
• השופט אגרנט בבג"ץ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד ז' 871 בעמ' 878.
• בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת, . פ"ד נ(5), 661
• בג"ץ 6126/94 - גיורא סנש ו-4 אח' נ' יו"ר רשות השידור (לא פורסם רשמית).
• בג"ץ 316/03 מוחמד בכרי ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים(. (לא פורסם רשמית)

קישורים חיצוניים

www.rashut2.org.il/editor/UpLoadLow/jscj151401

 המכון הישראלי לדמוקרטיה - מדד האמון