משתמשת:Gonina/השפעות אדם על אקוסיסטמות ימיות

בני האדם תלויים בסביבה הימית כמקור מזון, כמקור פרנסה, כמקור לחומרי גלם ומשאבים רבים נוספים. האיום העיקרי על אקוסיסטמות ימיות בעולם כיום הוא פעילות אנתרופוגנית (השפעות של פעילות האדם על הטבע) כגון; דיג, זיהום, התחממות גלובלית, פגיעה פיזית בבתי גידול ועוד.

דיג מכמורת

דיג יתר

דיג יתר הוא תרחיש בו כמות הדגים הנתפסת גדולה מיכולת ההתחדשות הטבעית של האוכלוסייה. כתוצאה מכך, שלל הדגים יורד ולא עולה גם אם מגבירים את כמות הדיג. דיג יתר מקטין את האוכלוסיות בים ואף יכול להעמיד אותן בסכנת הכחדה (Jackson et al. 2001). דיג יתר פוגע במגוון המינים, בכמות הדגים ובסופו של דבר פוגע גם באנשים התלויים בדגים.

בשנים האחרונות רואים הידלדלות במספר הדגים עקב הביקוש הגובר לדגים. הדרישה הגדלה לדגים מביאה למצבים של דיג יתר, הפוגע באקוסיסטמות ימיות, מוריד את מגוון המינים ופוגע במינים שלא לצורך על ידי תפיסת שלל הלוואי.

הכחדה אקולוגית הנגרמת כתוצאה מדיג יתר גוברת על כל שאר הפרעות האדם על האקוסיסטמות הימיות כולל זיהום, הידרדרות באיכות המים ושינויי אקלים מעשה ידיי האדם (Jackson et al. 2001).

לדייג יש השפעות ישירות ועקיפות על מארגי המזון באקוסיסטמות ימיות. השפעות שליליות מתבטאות בהסרת ביומסה מאזורים טרופיים, בהסרה לא מכוונת של מינים  ושינויים בסביבת החיים הטבעית. בהמשך ישיר לכך, דיג יתר משפיע על מארגי המזון ולאו דווקא על סוג מסוים של דגים. בנוסף, השפעת ההתנהגות האנושית על האקוסיסטמות הימיות מביאה לירידה במגוון המינים ולהשלכות בלתי מכוונות נוספות.

כיום, הפתרון שמנסה לטפל בבעיות הנוצרות מהדיג, הוא להגן על אזורים מסוימים הנקראים אזורים ימיים מוגנים ( (MPAs- Marine Protected Areas. אזורים אלו הם אזורים מנוהלים והם נועדו להשיג שימור לטווח ארוך של בתי גידול ומגוון ביולוגי. מטרת אזורים אלה היא להגן מפני ניצול יתר של האקוסיסטמה הימית, שמירה על הטבע במינימום הפרעות על ידי בני האדם.

ניצול יתר של מלאי הדגים הפך להיות בעיה חשובה במחצית השנייה של המאה העשרים, עם נפילת חלקים מסוימים מהדיג המסחרי וניצולם של חלקים אחרים באופן בלתי מקיים. מצב זה הוביל להמעטה בדיג העולמי, למרות שהביקוש למאכלי ים שרד את ההמעטה כתוצאה של גידול חקלאות ימית (Vázquez-Rowe 2020).

לוויתנים, תחשי נהרות, כלבי ים, קרוקודילים, בקלה, דגי חרב, כרישים ותריסניים הם בעלי חוליות ימיים אשר נמצאים על סף הכחדה ברוב האקוסיסטמות על קו החוף. בנוסף, צדפות, פנינים וקונכיות גם נמצאים על סף הכחדה למרות היותם בעבר זמינים בשפע (Jackson et al. 2001). לחץ על מלאי הדגים כתוצאה מדיג עדיין נתפש כאיום על סביבת האוקיינוסים העולמית. למעשה, לפי החוקרים ב- 2015 מלאי הדגים הגיע לשיא של 33% כתוצאה מדיג יתר. בו-זמנית, יש שיא שלילי (7%) של סוגי מינים במלאי. מאז תחילת 1990 שלל הדגים נשאר קבוע ולא צפוי לגדול בעשורים הקרובים, אלא אם כן יתחילו למצות את הדיג עד תפוקה מקיימת מקסימלית. בינתיים, דייגים הכפילו את המרחק הממוצע שהם צריכים להגיע אליו מאז 1950, אך כעת הם תופסים שליש ממה שהיו תופסים בעבר באותו מרחק.

לפי מחקרים חדשים, למרות הסכנה והלחץ על הדייג עד אמצע המאה ביקוש הדגים יסופק אם הדיג יתקיים בצורה מקיימת והחקלאות הימית תפחית את הלחץ על הדיג הרגיל (Vázquez-Rowe 2020).

איור 1  תרשים המציג את סדר האירועים כך ששלבים  2 עד 5 יכולים להיות שונים בסדרם. אך שלב אחד הוא לפניהם.

דיג יתר קדם להפרעות אחרות של האדם בכל המקרים שנבדקו על ידי החוקרים Jackson et al. הם טוענים שדיג יתר הוא הסיבה המרכזית להידרדרות אקוסיסטמות חופיות בעולם (איור 1). מסקנה עיקרית של דיג יתר היא שזיהום, אטרופיקציה, הרס פיזי של אזורי מחייה, התפרצות מחלות, פלישת מינים זרים ושינוי אקלים מגיעים מאוחר יותר מבחינה היסטורית לעומת  דיג יתר.

שלל הלוואי

שלל לוואי ( By-catch ) היא תופעה של תעשיית הדיג בה מתרחשת לכידת מינים שלא הייתה כוונה מראש לדוג אותם. באמצעות שיטות הרסניות או בלתי מוסדרות אלה הדייגים תופסים כמויות ענק של דגים בבת אחת. דיג משפיע גם על מינים מוגנים באמצעות תפיסת דיג לא מכוון, כולל מינים חשובים אקולוגית כמו צבי ים, ציפורי ים, וכרישים. בעלי חיים ימיים גדולים ללא ביקוש מסחרי נתפסים ברשת שנועדה לדיג של מינים מבוקשים מסחרית, כמו; טונה ודגי חרב. תפיסת המינים שלא במכוון במהלך הדיג (שלל הלוואי) מתרחשת בכל מסעות הדיג. אוכלוסיות שחשופות לסכנת שלל הלוואי יכולות להיכחד במהלך זמן קצר (עשורים), לעיתים קרובות ללא הבחנה. לעיתים, אפילו תפיסת מעט מהמינים הללו יכולה להשפיע על מערכת אקולוגית שלמה. (Lewison et al. 2004).

הידלדלות של חולייתנים ימיים גדולים שאין להם ביקוש מסחרי כמו למשל; צבי ים, ציפורי ים ויונקיים ימיים, הביאו את תשומת הלב להשפעות של שלל הלוואי העולמי של הדיג. למרות ההכרה בבעיית שלל הלוואי נעשו מעט הבחנות על השפעתם על הסביבה הימית. ההשלכות האקולוגיות של שלל הלוואי יכולות להוות השפעה על מין אחד שנתפס בטעות על ידי סוג מסוים של ציוד, שינוי בקהילה או באקוסיסטמה הימית. דיג שלל הלוואי יכול להוביל לתמותה, לגסיסה או פציעות חמורות שקשה למדוד אותן. מחקרים מצאו כי יש קשר בין הכחדה של עופות ים לדיג חכה ארוכה וקשר בין דיג מכמורת לכמות צבי הים הנשטפים לאורך חופי הים. בנוסף, ישנה השפעה של דיג רשתות ומכמורת על יונקי הים (Lewison et al. 2004).

לדיג יש השפעה ישירה על המגה-פאונה גם כאשר הדיג נעשה בצורה "נקייה" ומדודה ובהתאם לכך, גם שלל לוואי מועט של פרטים בודדים יכול להשפיע על אוכלוסייה שלמה. צמצום בדיג עולמי נחוץ כדי לסיים דיג יתר של מינים ספציפיים ולהגדיל את הערך של הדיג באופן כללי. מקסום רווחי הדיג יעצור או יהפוך את הירידה בחצי מהמינים המאוימים. שיפור ניהול הדיג המסחרי יכול להוביל לביטחון מינים אשר מאוימים על ידי שלל לוואי מהדיג (Burgess et al. 2018).

דיג המכמורות

דיג מכמורת (Trawling) היא שיטה בה ספינת דיג גוררת אחריה רשת ענקית שנגררת על פני קרקעית הים ולוכדת כמעט כל מה שנמצא בקרקעית. דיג מכמורת נחשב לפוגעני במיוחד מבחינה אקולוגית בגלל הפגיעה הגדולה בקרקעית האוקיינוס, שהיא ביתם של מינים רבים כמו למשל אלמוגים וחסרי חוליות רבים. התאוששות מפגיעה כזאת היא ארוכת שנים וההרס של בתי גידול שלמים הוא בלתי נמנע. בנוסף, כמות שלל הלוואי הנתפס ברשת היא גדולה מאוד כך ששיטת דיג זו היא בלתי סלקטיבית והרוב מושלך חזרה לים.

דיג מכמורת הינה שיטת הדיג המובילה באירופה, אשר מכוונת בעיקר לדגים אשר חיים קרוב לקרקעית הים וגורמת לשלל לוואי רב ולא רצוי. שיטה זו זוהתה כאיום משמעותי למינים נכחדים באירופה כולל מחויצי זימים. השפעתה השלילית של דיג מכמורת על מגוון המינים בקרקעית הים, אזורי מחייה רגישים, וזני מפתח תועדה היטב. מחויצי הזימים מצביעים בצורה טובה על שינויים במגוון המינים מכיוון שהם רגישים במיוחד לניצול מסחרי (איור 7) (Dureuil et al. 2018).  בנוסף, לדיג מכמורת יכול להיות השפעות ישירות ולא ישירות על אוכלוסיות חסרי החוליות. דיג מכמורת פוגע בספוגים ואלמוגים במספרים גדולים ברחבי העולם. החשיפה רחבה מפני שדיג מכמורת יכול להיות מותאם לבתי גידול שונים (McConnaughey et al. 2020).

עוצמת ההשפעה של דיג מכמורת בתוך אזורים ימיים מוגנים הוא גבוה יותר ב38%, מאשר באזורים לא מוגנים ו46% גבוה יותר כאשר משווים את עוצמת ההשפעה לפי אזורים בהם מתקיים דיג מכמורת.  לפיכך, הניהול של האזורים הימיים המוגנים לא מוריד את לחץ הדיג ודיג מכמורת משפיע לרעה על מינים רגישים וערכים אקולוגים באזורים אלו. הרשת המרשימה של אזורים ימיים מוגנים באירופה נפגעת על ידי דיג מסחרי ותעשייתי יותר מאזורים לא מוגנים, ולכן נוצרת תחושה מזויפת של ביטחון בשימור אזורים אלה. בעזרת כרישים ותריסתניים כמין אינדיקטור החוקרים גילו שאזורים ימיים מוגנים נכשלים בהגנתם על מינים בסכנה (Dureuil et al. 2018).

איור 7 הקשר בין המינים בסכנה לבין אזורים ימיים מוגנים. החוקרים בדקו מספר  מינים של מחויצי זימים והשוו בין מחוץ לאזורים מוגנים לתוך אזורים מוגנים.

Colors represent the IUCN Red List status per species. CR, critically endangered; EN, endangered; VU, vulnerable; NT, near threatened; LC, least concern.

השפעת ביקוש היתר של דגים על האקוסיסטמות הימיות

גידול האוכלוסין העולמי צפוי לגדול עד שנת 2050 למעל 9 מיליארד איש. לפיכך, הצורך לאוכל בריא ומזין יגביר את הביקוש לתוצרי דיג ימיים. צורך זה יכביד על דיג היתר שכבר היום נמצא בלחץ מתמיד על מנת לעמוד בביקוש. בעקבות הביקוש העולה, ישנן השפעות נוספות על האקוסיסטמות הימיות, כגון זיהום אורגני, זיהום של רעלנים, פגיעה בחופים ושינוי אקלים. שינוי מדיניות וחקיקה ממשלתית ועולמית עשויה לעזור לשמור על מגוון המינים ועל ההתנהלות של האקוסיסטמות הימיות (Garcia and Rosenberg 2010).

דגים, כמקור מזון, נחשבים למרכיב משמעותי בדיאטת האדם. הגידול באוכלוסין מגביר את החשש לרעב ולמחסור במזון במדינות עניות. הפתרון יכול להגיע מדיג שמספק מקור לחלבון וויטמינים חשובים. עם זאת, האתגרים של דיג מקיים וההשפעות הפוגעניות באקוסיסטמות הימיות, ממשיכים לגדול ולהקשות על ביטחון מזון עתידי. התוצרים של דיג ימי נמצאים כבר כיום על גבול יכולת האספקה שלהם (איור 4), והגדלת הצריכה אינה יכולה להימשך תוך כדי שמירה על קיימות האקוסיסטמות הימיות. בעקבות כך, עולמנו יכול להתמודד עם משבר מזון חדש (Garcia and Rosenberg 2010).  

איור 4 אספקה וצריכה של הדגה העולמית. פסים אפורים כהים: מזון, פסים אפורים בהירים: שימושים לא לצורך מזון, קו אפור בהיר: אוכלוסייה, קו אפור כהה: אספקת מזון.

מזון שמקורו מהים וחקלאות ימית נחשבים ל-17% מהייצור הגלובלי של בשר אכיל. המשך אספקת המזון באופן מקיים יהיה בלתי אפשרי בגלל דיג יתר, זיהום וגידול חקלאי ימי. בנוסף, פעילות לא מקיימת, מחסומים רגולטוריים והגבלות אחרות מגבילים תוצרים מהים. שינויים במדיניות יכולים לתמוך גם בשימור המזון וגם בהתנהגות מקיימת (Costello et al. 2020).

שימור ודיג מקיים

החוקרים  Costello et al מציעים ארבע דרכים שיכולות לסייע להגדלת אספקת מזון מהים באופן מקיים; שיפור ניהול דיג חופשי, יישום רפורמת מדיניות בחקלאות ימית, קידום טכנולוגיות לשיפור חקלאות ימית, ושינוי הביקוש. הגדלת ייצור הדיג מהים, יביא להטבות ועלויות, יצריך התערבות ממשלתית רגולטורית ויצריך קיבולת מקומית אשר תבטיח שוויון וקיימות. שיפור של ניהול דיג חופשי יגדיל את ביומסה של הדגים ויגדיל את ההכנסות של הדייגים. עם זאת, תהיינה השלכות קצרות טווח עד אשר כמות המלאי תתאים לכמות הביקוש.

לפי המאמר של McConnaughey et al, נמצא כי האופן בו הדייגים תופסים את השלל שלהם משפיע על האקוסיסטמה הימית. דיג מכמורת אחראי לכמעט רבע מתפיסות הדיג אבל יכול לפגוע בקרקעית הים ואזורי המחייה. צעדים ניהוליים ותעשייתית יכולים להמעיט את ההשפעה ולעזור לשמור על האקוסיסטמה הימית. שינויים בעיצוב הציוד ואופן התפעול של דיג המכמורת ישפיעו על המכסות של התעשייה הימית, ולפיכך ימעיטו את ההשפעה השלילית על האקוסיסטמה הימית. לפי המאמר, ישנם ארבעה צעדים שיכולים לעזור לתעשייה לאסוף וליצור ראיות, כדי שהם יוכלו להעריך מהם האמצעים הכי אפקטיבים להורדת ההשפעות על הקרקעית תוך כדי שמירה על תפוקת הדיג; ראשית, זיהוי כל סוגי הדגה שיכולה להיות מושפעת מדיג מכמורת, שנית, הערכת טביעת הרגל של דיג המכמורת, שלישית, הערכת התפוצה של אזורי מחייה רגישים ורביעית, הערכה לפי אזורים של תהליכי הניהול הקיימים.

בשנים האחרונות קיים שיח על נושא משבר האקלים ואיך חשוב למצוא פתרון כדי להגן על העולם. עם זאת, ישנם עוד בעיות אקולוגיות הנגרמות על ידי האדם שלא מגיעות מספיק לכותרות כמו הפגיעה של תעשיית הדיג באקוסיסטמות הימיות. הפגיעה היא על ידי האדם לצורכי האדם ואם אנחנו רוצים לשמור על מגוון המינים ולהמשיך ליהנות ממשאבי הים אנו זקוקים לפתרון ארוך טווח.

לדעתי, מערכת תמריצים שיאכפו ויעודדו הרגולטריים היא הפתרון שיחזיק הכי הרבה זמן עם הכי הרבה תוצאות כאמור. המידע והנתונים על הנזקים הנגרמים על ידי האדם למערכת האקולוגית כבר קיימים. כיום ההגבלות שמטילים על הדיג מתרכזות בעיקר בקביעת אזורים אסורים לדיג כמו אזורים מוגנים ימיים, תקופות אסורות לדיג או הגבלת שיטות דיג שמו למשל דיג מכמורת. הגבלות אלו יכולות לעזור לצמצם את הפגיעה של הדיג על הסביבה הימית אם יאכפו אותם בקפדנות. לדעתי, עוד דרך שיכולה לעזור היא לחץ על תעשיית הדגים מהצרכנים עצמם. לצרכנים יש הרבה כוח ויכולת השפעה על ידי כך שיש להם כוח הצבעה. הם יכולים לבחור בפוליטיקאים שמקדמים את הנושא ואפילו לקנות רק מחברות שמספקים דגים על ידי דייג מקיים.

רעיון נוסף שכדאי לקדם הוא מתן הגבלות לדייגים ולתעשיית הדגים לפי מצב מלאי הדגים. כלומר, לא להגביל לפי אזורים או תקופת זמן אלא להגביל לפי כמות הדגים בפועל. אם המדענים ישתפו פעולה עם גורמי האכיפה כך שהם יבדקו מהי כמות הדגים שאפשר לדוג כך שאין פגיעה בהתחדשות הדגים. גורמי האכיפה יוכלו להגביל כל דייג בכמות דגים מסוימת שהוא יכול לדוג. כך אפשר לשקם את מלאי הדגים וליצור שיווניות מסוימת בשוק הדגים. הדייגים גם עוזרים לעצמם בכך שתמיד תהיה להם עבודה כל שנה כי לא ינצלו את מלאי הדגים עד תום. אם גם תעשיית הדיג וגם קובעי מדיניות יבינו שהגבלת הדיג היא לטובת הכלל אז תהיה אפשרות לשמור על דייג מקיים שנותן פרנסה ומזון ובו-זמנית שומר על האקוסיסטמות הימיות.

שימור

יש הסכמה כללית ששימור האוקיינוסים יכול להביא להטבות ארוכות טווח למגוון המינים, הקלה באקלים, ולביטחון תזונתי. סחר הדיג העולמי מעסיק 260 מיליון איש ודגים הם מקור החלבון העיקרי עבור 40% מהאוכלוסייה העולמית. יש דיג יתר ביותר מחצי מהדיג העולמי ובנייה מחדש של אזורי הדיג יכול להגדיל את התוצר הגלובלי ב15% ואת הרווח ב 80% (Burgess et al. 2018).

אזורים ימיים מוגנים וגם אזורים שמורים במיוחד, שאסורים בהם פעילויות הרסניות, יכולים להיות כלי ניהולי שמטרתו לשמור ולשקם את מגוון המינים בים. בנוסף, אזורים אלו יכולים לתרום להקלה על שינוי האקלים באמצעות שמירה על מאגרי פחמן ימיים. עד למרץ 2021, רק כ7% מהאזורים הימיים מיועדים להיות  אזורים ימיים מוגנים ורק 2.7% מהאזורים מוגנים בפועל. ההגנה הלקויה בחסר מוסברת בחלקה על ידי סכסוך בין עלויות ההגנה לבין עלויות הייצוא. נמצא כי להגדלת ההגנה על האוקיינוסים תהיה שלוש הטבות; שמירה על מגוון המינים, הגברת תוצר הדיג, שימור מאגרי פחמן ימיים (Sala et al. 2021).

לפי המחקר האזורים העיקריים לשמירת מגוון המינים מפוזרים ברחבי האוקיינוס, כאשר 90% מתוך 10% מהאזורים המועדפים לדיג מאכלסים מגוון מינים אשר אינם ברי החלפה. אזורים אלה נחשבים כאזורים בעלי עדיפות כלכלית ומנוצלים על ידי פעילות אדם. על מנת למנוע את השפעת האדם על אזורים אלה, עלתה הצעה להפוך אותם לאזורים ימיים מוגנים. הטבות של שימור מגוון המינים קורות מהר באמצעות הגנה על אזורים בעלי עדיפות. הם מצאו שאפשר להשיג 90% מהמקסימום הפוטנציאלי של ההטבות באמצעות הגנה על 21% מהאוקיינוס. בעקבות כך, תעלה ההגנה משמעותית על מינים קרובים להכחדה. (Sala et al. 2021).

איור 2 a קביעת סדר עדיפות של אזורים ימיים מוגנים לצורכי שימור מגוון המינים. אזורים מוגנים לחלוטין בצבע כחול בהיר. b פונקציות הטבות מצטברות בהן ״הטבות״ מוגדרות כרווחי שימור. ההטבות שמוצגות נובעות מהגנה והן מוצגות בנפרד בים הפתוח ובאזורים חשובים כלכלית (EEZs-Exclusive Economic Zone). הקו הכחול מצביע על 2.7ֿ% מהאוקיינוס שהוא אזור מוגן לחלוטין.

שני היעדים העיקריים לשימור ימי הם סיום דיג היתר והגנה מתפיסת שלל לוואי ימי. ממבט ראשון, יכול להתגלות קונפליקט בין שימור הרווח של דיג לבין שימור מינים מדיג לא מכוון. אלא אם, ניתן יהיה למקד את הדיג על ידי אמצעים טכנולוגיים או מדיניות, הורדת שלל הלוואי לא תוכל לקרות. על מנת לאפשר הפחתה של שלל לוואי יש לצמצם את מלאי הדיג העולמי. אולם, בנייה מחדש של מלאי הדיג מצריכה הפחתה של הדיג הכללי וכתוצאה מכך יש הפחתה של שלל לוואי (Burgess et al. 2018).

לפי החוקרים Burgess et al, הורדה של 52% מהתפוקה הכלכלית ושל 33% מהתפוקה המאפשרת דיג מקיים תאפשר הורדה של תמותת דגים. הורדה זאת תוביל לשיקום של מינים אשר מושפעים מדיג שלל לוואי. מינים אלה צריכים להיות בעדיפות עליונה כדי לאפשר שיקום של מינים חשובים אקולוגית. על מנת להגיע להפחתה של דיג יתר יש ליצור תשתיות חדשות ומוסדות שיתמכו בתשתיות אלה. בנוסף, יש צורך בהגברת אכיפה וקידום טכנולוגי .

איור 3 A הפחתה בלחץ הדיג הנחוצה כדי להפחית שלל לוואי ולהפסיק את התדרדרות האוכלוסייה.   B תחזיות של ההפחתה הממוצעת של תמותת הדגים תוך כדי שמירה על רווח מקסימלי בטווח הארוך.

ברית בין תעשיית הדיג לבין מדענים וקבוצות שימור יצרה מכשור וציוד שנועדו להמעיט את שלל הלוואי בכמה אזורים באוקיינוסים. הקטנה של שלל הלוואי יכולה להתחיל ברמה הלאומית, אך זוהי בעיה גלובלית. הקטנה אפקטיבית מצריכה שיתוף פעולה של מחזיקי מניות בינלאומיים שיפתחו ציוד מתקדם, ישנו מדיניות ויסכימו לנטר את הדיג (Lewison et al. 2004).

אזורים ימיים מוגנים מתפקדים ככלי העיקרי לשמירת מגוון המינים. אחד מהאיומים על אזורים ימיים מוגנים הוא דיג מכמורת. דיג מכמורת מסחרי משפיע על 59% מהאזורים הימיים המוגנים. כתוצאה מכך, באותם אזורים ישנה ירידה של 69% במינים רגישים כגון: כרישים, תריסניתיים וטחנאים. הניצול המסחרי הנפוץ של אזורים ימיים מוגנים מאיים על מגוון המינים ומגדיל את החשש לפגיעה באזורים אלה. על מנת, למנוע את המשך הפגיעה האנושית ולעצור את הפגיעה המתמשכת במגוון המינים, הגנה מרחבית של אזורי המחייה מתגלה כאסטרטגיה מובילה בים ובאדמה (Dureuil et al. 2018).

אזורי המחייה שנמצאים בעדיפות גבוהה ישרדו ברמת השפעה נמוכה או ללא השפעה, במיוחד כאשר מדובר במינים רגישים כמו אלמוגים וספוגים. אזורים אחרים יכולים להיות מוכרים כאיזורים ימיים מוגנים או לחילופין להמעיט את דיג המכמורת. אין צורך לשנות את כל המדיניות הניהול אלא להתאימה לפי הצורך של כל אזור (McConnaughey et al. 2020).

ניהול נכון של ממשק הדיג יכול לשפר את רווחת הדייגים ואת מצב המערכת האקולוגית, ובמקביל לכך לתת יתרון למינים מקומיים. על מנת שהניהול של אקוסיסטמות יערוך שינוי אמיתי יש להתייחס להשפעות של שלל לוואי, דיג חובבני,  ושינויי אקלים בלתי צפויים. אחת מהבעיות המרכזיות בדיג היא בעיית דיג היתר ולפי תוצאות החוקרים הפסקת דיג היתר יכול להטיב עם מקומות דיג וגם עם הדייגים. הפסקת הדיג תשפיע מאוד על הפחתת שלל הלוואי העולמי של מינים בסכנת הכחדה. כמובן שהפסקת דיג היתר אינה דבר קל. במקומות רבים יצטרכו לפתוח מוסדות חדשים ולשלב אכיפה עם מדע כדי להפחית את לחץ הדיג כמה שניתן (Burgess et al. 2018).

מדע ומחקר יכולים להציג את התמונה של המצב הקיים בעולם אך מחקר הוא חלק קטן מהפאזל, הפחתת דיג היתר ושלל הלוואי לרמה מקיימת מצריכה מאמצים משותפים מהתעשייה וארגונים ממשלתיים. צרכנים גם יכולים לשמש תפקיד מרכזי על ידי כך שהם משפיעים על השוק. הם יכולים לדרוש עוד שקיפות ומידע על שלל הלוואי.

לפי המחקר של  Dureuil et al, יש להשקיע יותר באזורים ימיים מוגנים מאשר השקענו עד עכשיו, ולא לקחת בחשבון את ההעדפות מחזיקי המניות. דרך אפשרית היא לשדרג את רמת ההגנה ולשפר את הניהול על אזורים ימיים מוגנים קיימים הנמצאים באזורים בעלי חשיבות.  יש עוד עבודה רבה כדי לשפר את מדיניות האזורים הימיים המוגנים כדי להפוך את הרגולציות ואת הניהול ליותר חזק ושקוף מול העולם.

הערות שוליים

Bibliography

1. Burgess, Matthew G, Grant R McDermott, Brandon Owashi, Lindsey E Peavey Reeves, Tyler Clavelle, Daniel Ovando, Bryan P Wallace, Rebecca L Lewison, Steven D Gaines, and Christopher Costello. 2018. “Protecting Marine Mammals, Turtles, and Birds by Rebuilding Global Fisheries.” Science 359 (6381): 1255–58. doi:10.1126/science.aao4248.
2. Costello, Christopher, Ling Cao, Stefan Gelcich, Miguel Á Cisneros-Mata, Christopher M Free, Halley E Froehlich, Christopher D Golden, et al. 2020. “The Future of Food from the Sea.” Nature 588 (7836): 95–100. doi:10.1038/s41586-020-2616-y.
3. Dureuil, Manuel, Kristina Boerder, Kirsti A Burnett, Rainer Froese, and Boris Worm. 2018. “Elevated Trawling inside Protected Areas Undermines Conservation Outcomes in a Global Fishing Hot Spot.” Science 362 (6421): 1403–7. doi:10.1126/science.aau0561.
4. Garcia, Serge M, and Andrew A Rosenberg. 2010. “Food Security and Marine Capture Fisheries: Characteristics, Trends, Drivers and Future Perspectives.” Philosophical Transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological Sciences 365 (1554): 2869–80. doi:10.1098/rstb.2010.0171.
5. Jackson, J B, M X Kirby, W H Berger, K A Bjorndal, L W Botsford, B J Bourque, R H Bradbury, et al. 2001. “Historical Overfishing and the Recent Collapse of Coastal Ecosystems.” Science 293 (5530): 629–37. doi:10.1126/science.1059199.
6. Lewison, R, L Crowder, A Read, and S Freeman. 2004. “Understanding Impacts of Fisheries Bycatch on Marine Megafauna.” Trends in Ecology & Evolution 19 (11): 598–604. doi:10.1016/j.tree.2004.09.004.
7. McConnaughey, Robert A., Jan G. Hiddink, Simon Jennings, C. Roland Pitcher, Michel J. Kaiser, Petri Suuronen, Marija Sciberras, et al. 2020. “Choosing Best Practices for Managing Impacts of Trawl Fishing on Seabed Habitats and Biota.” Fish and Fisheries 21 (2): 319–37. doi:10.1111/faf.12431.
8. Sala, Enric, Juan Mayorga, Darcy Bradley, Reniel B Cabral, Trisha B Atwood, Arnaud Auber, William Cheung, et al. 2021. “Protecting the Global Ocean for Biodiversity, Food and Climate.” Nature 592 (7854): 397–402. doi:10.1038/s41586-021-03371-z.
9. Vázquez-Rowe, Ian. 2020. “A Fine Kettle of Fish: The Fishing Industry and Environmental Impacts.” Current Opinion in Environmental Science & Health 13 (February): 1–5. doi:10.1016/j.coesh.2019.08.004.