משתמשת:Koral1992ka/תרי עשר
תְּרֵי עֲשַׂר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה, (תְּרֵיסָר, שְׁנֵים-עָשָׂר בארמית). הספר כולל שנים-עשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא יד, ב: "איידי דזוטר מירכס" - מתוך שקצר יאבד). ספר זה מופיע בתנ"ך אחרי ספר יחזקאל (מיקום זה נקבע על ידי בעלי המסוֹרָה, על פי המסרנים המאוחרים) ונכלל בחטיבת הנביאים האחרונים.
על פי הארכיאולוגיה האפיגרפית הראשונה, הספר תרי עשר קיים מן המאה הראשונה לפני הספירה. ממצא זה התבסס בעקבות שרידים (של מגילת תרי עשר) שנמצאו במערה הרביעית בקומראן, והתפרסמו בראשית שנות החמישים במאה העשרים. שנים אחדות לאחר מכן, נמצאה במערה החמישית בקומראן, בוואדי מורבעאת, מגילת תרי עשר מימי בר כוכבא הכוללת חלקים נרחבים של הקובץ, מספר יואל ב, כ ועד זכריה א, ד. הטקסט של מגילה זו דומה בחלוקתו הפנימית לנוסח המסורה. חשוב לציין כי העדות הראשונה לקיומו של ספר תרי עשר, כקובץ נבואי אחד, מצויה עוד קודם לכן בדברי בן סירא, המזכיר את שנים עשר הנביאים בשבח אבות עולם שלו (מט,יג-יד)[1].
תוכן עניינים [הסתרה]
1 תרי עשר כמספר טיפולוגי
2 סדר הספרים
3 נביאי תרי עשר
4 עריכת קובץ תרי עשר
5 הקשת הספרותית בספר תרי עשר
6 קישורים חיצוניים
תרי עשר כמספר טיפולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקריות היא אינה שמו של ספר תרי עשר, וזאת משום שמספר שנים-עשר ידוע כמספר טיפולוגי במקרא. צירופם של שנים-עשר הנביאים לקובץ אחד, כאשר ספר יונה חורג באופיו משאר הספרים, מעיד על חוסר המקריות. די בכך שנזכיר את הופעת המספר שנים-עשר בספרים שונים כגון: שנים-עשר בני יעקב (בראשית לה, כב) שמהם נוצרו שנים-עשר שבטי ישראל (שם מט, כח). דוגמה נוספת לכך, היא הברית שכרת משה בין אלוהים לשנים-עשר השבטים (שמות כד, ד-ח).
ישנם חוקרים הסבורים, שגם מחבר ספר שופטים פעל על-פי אותו דגם של עורך קובץ תרי-עשר, וזאת משום ששנים-עשר השופטים קובצו לספר אחד למרות מוצאם והתקופה בה חיו. זאת ועוד, עורך ספר שופטים קיבץ את כלל השופטים לספר אחד משום שהניח כי הם פועלים עבור אותה מטרה- לשפוט את העם, כשם ששנים עשר הנביאים פועלים בעקבות שליחות אלוהית עבור מטרה משותפת- לקיים את הברית בין האל לעם.
חשוב לציין כי הכינוי 'מחבר' מכוון למי שקיבץ את הספרים יחד ולא למי שכתב אותם.
סדר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרי הנבואה בתרי עשר אינם מסודרים בסדר כרונולוגי. עם נביאי בית ראשון מזוהים למשל, עמוס, יונה, הושע וצפניה, אולם מבחינה כרונולוגית עמוס מוקדם יותר מהושע אך מופיע בסדר הספרים אחריו. ספר עובדיה מתקופת הבית השני, אך הוא מופיע לפני ספר צפניה מתקופת הבית הראשון. בנוסף על כך, ישנם ספרים שבהם אין ציוני זמן, ורק על פי לשונם ורקעם ניתן לשער את זמנם, למשל: יואל, עובדיה, נחום, חבקוק ומלאכי.
הושע, הנחשב במסורת כראשון הנביאים, לפני ישעיהו, אינו נמצא במיקום המתאים לו מבחינה כרונולוגית, מחמת שהוא (ס' הושע) קטן יאבד[1].
ישנם חוקרים החלוקים בדעותיהם על זמנו של הנביא יואל. יש המייחסים את נבואתו לימי בית שני, ויש המאחרים אותו למלאכי, האחרון בקובץ תרי-עשר. לעומתם יש חוקרים המקדימים את זמן נבואתו לימי מנשה (בית ראשון), שאף הוא מאוחר ביותר ממאה שנה לנביא עמוס.
מיקומו הכרונולוגי של זכריה מורכב אף יותר. על-פי הכתובת הפותחת את ספרו, החל לנבא בחודש השמיני לשנת שתיים לדרויש, כלומר חודשיים לאחר חגי, שניבא בשנת שתיים לדרויש המלך בחודש השישי. בשל תוכן נבואותיו של זכריה בפרקים ט-יד, והמאורעות ההיסטוריים-מדיניים המשתקפים מהם מתעורר הספק כי מדובר בשני נביאים שונים. נוסף על כך, ישנם חוקרים נוספים המייחסים את קובץ הנביא זכריה לימי מנשה בכלל.
כמו כן, צפניה, שעל-פי הכתובת הפותחת בספרו, ניבא בימי יאשיהו בן-אמון מלך יהודה, היה אמור להופיע בקובץ לפני עובדיה, נחום וחבקוק, אך בכל זאת כתוב אחריהם.
סדר הספרים בנוסח המסורה הוא: הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה ומלאכי.
ואילו תרגום השבעים מציע סדר מעט שונה: הושע, עמוס, מיכה, יואל, עובדיה, יונה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי זכריה ומלאכי. כמו כן, בתרגום השבעים נקבע מקומו של ספר תרי עשר לפני ספר ישעיהו וספרי הנביאים האחרים (ירמיהו, יחזקאל ודניאל), למרות שישנם כתבי יד של תרגום השבעים אשר הקובץ מגיע אחריהם.
חגי, זכריה ומלאכי נחשבים לנביאים האחרונים שאחריהם 'פסקה הנבואה' (בבא בתרא, יד ע"ב). הנביאים הללו עוסקים בתקופת הבית השני, בקשיים הכרוכים בבניין המקדש השני ובסדרי הפולחן בו.
קיבוצו ועריכתו של ספר זה מיוחסים בתלמוד (בבא בתרא טו, א) לאנשי הכנסת הגדולה והסיבה העיקרית בקביעת סדר זה היא סמיכות הפרשיות. סידור על פי עקרון של סמיכות פרשיות בא לידי ביטוי בתלמוד (בבא בתרא יד, ב) בנוגע לשלושת ספרי נביאים אחרונים (ירמיהו, יחזקאל וישעיהו): "סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא"[1].
נביאי תרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הושע בן בארי: היה בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. עיקר הספר הוא נבואות תוכחה ופורענות על עם ישראל.
יואל בן פתואל: ישנן דעות שונות בחז"ל לגבי מקומו ותקופתו, שלא צוינו בתנ"ך. עוסק בנבואה על ארבה שיגיע לארץ ישראל, ובנבואות על אחרית הימים.
עמוס: חי בממלכת ישראל וכמו הושע בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל. הספר עוסק בתוכחה ובפורענות, בעיקר על ממלכת ישראל, אך בשונה מהושע מזכיר גם ממלכות שונות וביניהן ממלכת יהודה.
עובדיה: ישנן דעות שונות לגבי תקופתו, ועל פי חז"ל היה גר אדומי, עוסק בנבואת פורענות על אדום (עם) לעתיד לבוא. זהו הספר הקצר ביותר מבין תרי-עשר (פרק אחד בלבד). רבים סוברים שחלקו נכתב בתקופה הפרסית (הבית השני), שכן הוא עוסקת בנבואת אחרית ימים.
יונה בן אמיתי: סיפורו של יונה בן אמיתי, על פי המדרש תלמידו של אלישע. היחיד מספרי תרי עשר המובא כסיפור, ולא כנבואה.
מיכה המורשתי: מנבא בימי יותם, אחז וחזקיהו, נבואות על ישראל ויהודה.
נחום האלקושי: יש דעות שונות בחז"ל על מקומו ותקופתו, מנבא נבואת פורענות על העיר נינוה.
חבקוק: לא צוינו שמו ותקופתו. נחשב לאחד הספרים הקשים ביותר מבחינה לשונית.
צפניה: נובא בימי יאשיהו. מיוחס לחזקיה המלך.
חגי: מנבא על שבי ציון ששבו מן הגלות בבבל, ומעודד אותם לבנות את המקדש השני למרות הקשיים הכלכליים שפקדו אותם בארץ.
זכריה: מנבא אף הוא בסמוך לסיום בניית המקדש השני, ומבטיח כי בסיום בניית המקדש יחזור השפע הכלכלי לארץ, ושבי ציון יזכו בברכת ה'.
מלאכי: מכיל בעיקר תוכחה ואזהרה לכהני התקופה ולעם אך גם מדגיש את אהבת ה' לבני ישראל.
עריכת קובץ תרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]
צירופם של שנים-עשר ספרי הנבואה לקובץ אחד וסידורם בזה אחר זה על-פי שיטה וסדר זה נעשו בידי עורך הספר. אך מכאן ניתן גם להסיק שעורך הספר השמיט פרשיות שונות, עיבד ושיכתב או הוסיף לספר הערות, הארות והשלמות משלו. חוקרים רבים סוברים כי עורך הספר יצר באופן מכוון שרשור רעיוני וסגנוני בין הספרים המרכיבים את הקובץ. בספרי הקובץ חוזרים הרעיונות הבאים: נבואת אחרית ימים על 'יום ה' בו יתקיים משפט לעמים; מוטיב בחירת יעקב כסמל של בחירת עם ישראל; רעיון הברית בין האל לבין העם ודימוי של האל לאב ושל העם לבנו. הדימוי מסייע בהעברת המסר של קשר טבעי ונצחי בין האל לעם.
כמו כן, צירוף שנים עשר ספרים לקובץ אחד מסמל ככל הנראה את שנים עשר השבטים המרכיבים את עם ישראל.
הקשת הספרותית בספר תרי עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר זה מוצגים גוונים רבים של הקשת הספרותית. קשת זו מורכבת ממגוון רחב של מוטיבים וצורות הבעה. בספר מוצג המעבר הברור מהלשון המקראית הקלסית אל הלשון העברית המאוחרת בימי בית שני (ספרי חגי, זכריה, מלאכי, יואל ויונה). קשת ספרותית זו מייצגת את ההמשכיות ואת התמורות אשר חלו בנבואת הכתב הישראלית במשך יותר משלוש מאות שנה. נבואת הכתב כוללת נבואות תוכחה כלפי ישראל ויהודה בעקבות חטאים חברתיים-מוסריים וחטאים דתיים-פולחניים. בנבואת הכתב יש האשמות קשות כלפי מנהיגי העם, ואף עימות ישיר בין ה' לעם על הפרת ברית. למרות נבואות קשות אלו ישנן גם נבואות עידוד ונחמה שבחלקן טבועים יסודות משיחיים (הושע, עמוס, מיכה, צפניה וזכריה). אצל נביאים שונים אנו מוצאים נבואות על הגויים, לפעמים במחרוזת אחת (עמוס ומעט בצפניה וזכריה) ולפעמים כבודדות אשר מתכוונות לגוי מסוים, כגון אדום (עובדיה), נינוה (נחום), והכשדים (חבקוק). מנגד, בספר תרי עשר אנו נתקלים גם בנבואות של אחרית הימים אשר הן בעלות אופי אסכטולוגי-אוניברסלי כגון שיבת הגויים לה' בצפניה (ג, ט), ובזכריה (ח, כ-כג).
לקריאה נוספת:
- וייסמן, זאב, עולם התנ"ך תרי עשר א', תל אביב: דוידזון- עתי, 1993.
- מזר, בנימין, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ח': שם- תתני, ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"ב- 1982.
הערות שולים: