משתמשת:MayaSaks/טיוטה

פיוטי נשים פיוט: הפיוט הוא הכינוי המקובל לשיר קצר, סגנון מוסיקלי השוכן בין קודש לחול, אשר במקור נועד להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות. מקור המילה פיוט בשורש היווני ποιητής (יצירה), ממנו נגזרת גם המילה "פואטיקה". מילות הפיוט קרובות לתפילה, הטקסט בפיוט פואטי, בעברית גבוהה אך אינו שייך בהכרח לעולם התפילה ובית הכנסת, הפיוט אינו מושר ע"י חזנים או זמרים מקצועיים, הוא מושר ע"י דתיים ואתאיסטים, גברים ונשים כאחד. השילוב בין המנגינה לטקסט חשוב מעין כמוהו בפיוט, לטקסט אין זכות קיום ללא המנגינה וגם ההפך נכון, המנגינות המורכבות הן חסרות משמעות ללא המילים. בין הפיוטים ניתן למצוא יצירות עתיקות בנות אלף שנים ואף חדשות, חשוב לציין שהתקבלותן של היצירות בקרב הקהל נובע ישירות מתוך התקבלותן בקהילה, הקהל לומד אותן מפה לאוזן, ללא תווים. הפיוט לעולם מושר בציבור ובשיתופו: שיתוף פעיל או פסיבי. הקהל גם קובע, בדרך הקבלה והקליטה שלו, את היווצרותם וקיומם של פיוטים חדשים. הפיוט מקבל את תוקפו כפיוט רק כאשר הוא נישא על ידי עדה, או על ידי העם, ומלווה את אורח החיים שלהם. רוב הפיוטים הם תלויי הקשר ומושרים לרוב בנסיבות אישיות ומיוחדות: חג או שבת, כיסופים לארץ, טקס הקשור למעגלי החיים כגון: חתונה, הריון, לידה, טקס בר מצוה וקינה על מות אהוב. הפיוטים אינם מוגבלים לעדה או למוצא והטקסטים משותפים ליהודים מהמזרח ומהמערב. נשים ועולם הפיוט ההלכה שגיבשה מסגרת קבועה לתפילה, לא קבעה נוסח ומסגרת מחייבים לתפילת נשים היא פטרה את הנשים מן החובה להתפלל שלוש פעמים ביום והן פטורות מתפילה במניין ובבית כנסת, למרות הפטור מחובת התפילה נהגו נשים רבות בחברה היהודית המסורתית להצטרף לתפילה בבית הכנסת, לרוב בשבתות ובחגים. למרות הצטרפותן של הנשים לתפילה בבית הכנסת חל איסור הלכתי על שירת נשים בפני גברים בחברה היהודית המסורתית.1 בגמרא ברכות מובאים דברי שמואל "קול באשה ערווה". וביארו המפרשים שאין הכוונה לדיבור אלא לזמרה, משום שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור, ולכן מגדרי צניעות שאשה לא תחשוף את קול שירתה בפני גברים. במאמרה של רות גולן קול באישה ערווה2 , בפרק: "מבט פסיכואנליטי על היחס אל קולה של האישה במקורות היהודיים" מציינת המחברת שהמקורות היהודים מתייחסים לקול בצורה ישירה וברורה כבעל איכות מינית ושיש בו מימד מאיים על הסדר הסימבולי בחברה היהודית מסורתית המיוצג ע"י סדר התורה וקיום המצוות, המקורות היהודיים, מתייחסים ישירות אל קול האישה כבעל איכות מינית מגרה ומכאן נובע איסור השירה הנשים בפני גברים. גם סידור התפילה המסורתי, כפי שנתגבש במהלך הדורות הינו פרי יציר כפיהם של גברים ולא היווה מענה הולם ומספיק לאירועי חייה ולחוויות המלוות את קו חייה של האשה מילדות עד לזיקנה, (ראוי להזכיר כי: "שלא עשני אשה" היא מן הברכות הראשונות של המתפלל האורתודוקסי בכל בוקר). ההוויה הנשית הכוללת מעברים ומשברים המצריכים מדרך הטבע את פניית האדם המאמין אל אלוהיו בבקשת תמיכה וסיוע: התבגרות ביולוגית, כניסה למעגל הנישואין (על שמחותיו, ולצערנו גם על כאביו, כגון פירוד ועגינות, הכאת נשים או עקרותן), גידול ילדים על מכשוליו ומורכבותו, פוריות (שמירת הלכות נידה, טבילה, הריון, לידה או עקרות) ואף בלות ועוד כיוצא בזה אינם מוצאים מקומם בסידור התפילה המסורתי. בחברה היהודית המסורתית חוברו במהלך השנים על ידי נשים ועבור נשים תפילות מיוחדות, שנועדו להיאמר ביחידוּת. חלקן עוסקות בנושאים המופיעים גם בתפילות הקבועות שהגברים חייבים בהן, וחלקן מתמקדות במאפיינים היִיחוּדיים לחיי הנשים. בין התפילות - בקשות להצלחת הנישואין, להיריון תקין וללידת ילד בריא, לרפואת ילד חולה ועוד. תפילות אלה נשמרו בכתבי יד, ולעתים הודפסו קבצים שלהן3 לדוגמא קטע מתפילה שבה האישה מבקשת מהאל כמה בקשות עבור עצמה, עבור משפחתה ועבור עם ישראל כולו: "מוֹדֵית אֲנִי לְפָנֶיךָ אֱלֹקַי עַל כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי וַאֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִמִּי וְעִם כָּל בְּריּוֹתֶיךָ וּבְרוּכִים מַלְאָכֶיךָ שֶׁעוֹשִׂים רצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם תְּבָרכֵנוּ וְתִפְקְדֶנּוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם וּתְזַכֶּה אוֹתִי וְאֶת זַרעִי לִמְצֹא חֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵי כָּל רוֹאַי וְתַעֲבִיר עֲווֹנִי וְתִמְחַל פְּשָׁעַי וְחַטֹּאתַי וּתְזַכֵּנִי לְקַבֵּל שַׁבָּתוֹת מִתּוֹךְ רב שִׂמְחָה וּמִתּוֹךְ עֹשֶׁר וְכָבוֹד וּמִתּוֹךְ מִעוּט עֲווֹנוֹת וְתַעֲבִיר מִמֶּנִּי וּמִכָּל עַמְּךָ יִשְׂראֵל כָּל מִינֵי חֳלָאִים רעִים וְכָל מִינֵי מַדְוֶה וְכָל מִינֵי דַּלּוּת וַעֲנִיּוּת וְתַנְחִילֵנִי יֵצֶר טוֹב וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וְרב עֹשֶׁר וְכָבוֹד לְעָבְדְךָ בְּיִראָה וּבְאַהֲבָה. ספר תפילות פורץ דרך הורישה לנו פאני נוידא4, רבנית משכילה מצ'כיה אשר ביקשה להשיב נשים שלא שלטו בשפה העברית אל עולם התפילה היהודי. פאני נוידא כתבה עשרות תפילות יהודיות בגרמנית והיתה לאישה הראשונה שפרסמה, עוד באמצע המאה ה-19, ספר תפילות לנשים ולנערות יהודיות בשפה זו. לצד תפילות היום-יום, יצרה נוידא תפילות אישיות שהן רלוונטיות עד ימינו: תפילה לבת-מצווה, למציאת אהבה, לכלה בחופתה, לאם שבנה חולה, לאם שבנה משרת בצבא, תפילות לנשים לאחר לידה, בקשה להצלחה בפרנסה, התייפחות הנפש עם מות קרובים ואהובים, או בהיעדר היכולת ליצור חיים. בעידן המודרני, עם כינונם של הזרמים הליברליים (הלא-אורתודוקסים) ביהדות ועם המגמה ההולכת ומתגברת של שוויונות בין האיש לאישה בחיי הקהילה המודרנית, אנו מוצאים יותר ויותר ביטויים של יצירת תפילות ופיוטים על ידי נשים, בין אם לנושאים נשיים ובין אם לתפילת הכלל. זרמי יהדות אלה, אשר חתרו לשוויון בין המינים, הפכו מגמה אידאולוגית זו ליישומית על ידי שוויוניות הדרגתית של תפקודי בית הכנסת לכלל הקהילה כולל הנשים. כך אנו פוגשים בנות מצווה, דרשניות ומורות, עולות לתורה, רבות חזניות ועוד.

פיוטים מפורסמים אדון עולם אהבת הדסה ונתנה תוקף יגדל אלוהים חי ידיד נפש לך אלי תשוקתי מעוז צור עת שערי רצון להפתח שחר אבקשך שיר הכבוד (אנעים זמירות) שלום עליכם

לקריאה נוספת אליקים אלינסון, האשה והמצוות 3) חלקים), הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית תמר רוס העוד מסוגלות אנו להתפלל לאבינו שבשמים?!, בתוך: עין טובה - ספר היובל לטובה אילן חנה ספראי, מנין, מגדר ודמוקרטיה, בתוך: רבגוני, מסגרת למחשבה ולזהות יהודית בזמננו (גיליון 3 אלול התש"ס, ספטמבר 2000, עמ' 43-41), הוצאת מכון ון-ליר, ירושלים עליזה לביא, תפילת נשים, הוצאת משכל, תל אביב, 2005 מנחם פרי, "רבקה וחתנה העבד, והקואליציה של אלוהים עם הנשים בסיפור המקראי", אלפיים, קובץ 29, 2005 פאני נוידא, שעות התייחדות,ספר תפילה ומוסר לנשות ישראל ולבנותיה לתפילה בציבור וביחידות ולכל הזדמנות בחיי אישה, בעריכת עליזה לביא, הוצאת ידיעות ספרים תשע”ד 2014

קישורים חיצוניים ד"ר יעקב הדני, מתפללת, ד"ר דניאל אלבו, "תפילת רבקה", באתר של אוניברסיטת בר-אילן ד"ר דפנה מוסקוביץ, דבורה אמיר וצאלח סואעד, תפילת נשים בשלוש הדתות, אתר מט"ח יעל לוין, ‏"הכל שוין לפניו" על שוויון האישה לפני הקב"ה בתפילה וברוח הקודש, קולך 81, סיון תשס"ד, באתר קולך