משתמשת:Oritcohen88/ספר יונה

עלילת הספר ניתן לחלק את ספר יונה לשני חלקים : חלק ראשון בו מסופר על השליחות הראשונה (פרקים א'-ב') וחלק שני בו מסופר אודות השליחות השנייה (פרקים ג'-ד' ).

Multimedia-icon.svg Oh Jonah!, מוזיקת גוספל המבוססת על סיפור יונה תפריט0:00 לעזרה בהפעלת הקובץ הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה] יונה מצווה על ידי האל ללכת לנִינְוֵה, בירת אַשּׁוּר, ולבשר לתושביה כי "עלתה רעתם לפני", כלומר שעשו הרע בעיני האלוהים. יונה, בצעד חריג לאנשי הנבואה, מסרב לשליחות האל ובורח דרך נמל יפו לתרשיש (ככל הנראה טרסוס שבאסיה הקטנה, וישנן דעות שמדובר על עיר בשם דומה בחצי האי האיברי).

בלב ים נקלע כלי השיט עליו היה יונה לסערה. המלחים שנאבקו בים הגועש הטילו גורלות כדי לברר מי האשם בהתפרצות הסערה, והאשמה נפלה בחלקו של יונה. לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי וירא את ה' שממנו הוא בורח. המלחים פנו אל יונה ושאלוהו: "מַה-נַּעֲשֶׂה לָּךְ, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ". בתשובתו ציווה יונה עליהם לזרוק אותו לים.

המלחים השליכו את יונה למים, על מנת להשקיט את הסערה. לפני כן נשאו תחינה: "אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקי כי אתה ה' כאשר חפצת עשית". ספרות חז"ל מתארת כיצד התאמצו המלחים למצוא דרך להשקיט את הים מבלי להשליך את יונה, אך לשווא: "הטילוהו עד טיבורו, עמד הים מזעפו. העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער. הטילוהו עד צווארו, ועמד הים מזעפו. ומיד העלו אותו אצלם, והים הולך וסוער עליהם - הטילוהו כולו." (פדר"א י')

השהות במעי הדג[עריכת קוד מקור | עריכה] במים נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ולילות. בזמן זה פנה יונה אל האל בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה: "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתי". האל מחל ליונה עם צאתו ממעי הדג ופנה אליו בשנית כדי שילך לנינוה וינבא עליה.

על פי המסופר בתנ"ך, יונה שהה במעי דג שלושה ימים ושלושה לילות. תיאור זה הביא למחלוקת בין הפרשנים המסורתיים, אשר רובם טענו שהאירוע קרה בפועל, לפרשנים אחרים כמו רבי יוסף כספי שכתב בשם "יש אומרים" שהאירוע לא התרחש אלא במראה הנבואה[1]. גם בין המצדדים בכך שהאירוע אירע בפועל יש הטוענים שהוא בלתי אפשרי בלא נס[2]. בעת החדשה, היו בין המצדדים באמיתות האירועים כלשונם אשר הביאו תיאורים של מקרים דומים אשר אירעו בזמנם[3]. אחד הכותבים בעיתון הלבנון הביא תיאור של אירוע בו ילד נפל מאוניה, נבלע על ידי דג והמלחים הצליחו להרוג את הדג ולהוציא ממנו את הילד בחיים[4].

תפילת יונה[עריכת קוד מקור | עריכה] פרק ב' של הספר מביא תפילה שהתפלל יונה במעי הדג. לשון התפילה העלה תמיהות בקרב הפרשנים, שכן היא כוללת הודאה על ההצלה, בעוד יונה עדיין במעי הדג. היו על כן שטענו שהתפילה שובצה באופן מאוחר לספר. פרופ' דוד הנשקה מציע שהתפילה נאמרה על ידי יונה באירוניה[5]. לעומת זאת, היו שבקשו להראות שלשון התפילה תואמת באופן מלא את הקשרו[6].

יונה בנינווה[עריכת קוד מקור | עריכה] יונה מסר לתושבי העיר שמקץ ארבעים ימים תהפך העיר. תושבי העיר ובראשם המלך שבו בתשובה. הם חדלו מלחטוא, צמו והתפללו לאל, ואכן ה' מחל להם. בשומעו על המחילה מבקש יונה מהאל להמיתו. על פי מדרשי חז"ל כעס יונה על כך שנבואתו הוצגה ככלי ריק, כשלא התגשמה, ושעתה יאמרו עליו שהוא נביא שקר. עוד כעס יונה על כי בני אשור שניצלו מהפורענות עתידים להתאנות לישראל בעתיד.

יונה יצא אל המדבר ובנה בו סוכה. ה' הקים קיקיון (שיח מדברי) ששימש כצל ליונה. לאחר מכן העלה תולעת שאכלה את הקיקיון. שוב ביקש יונה את מותו, מתעלף מחום השמש. אז פנה אליו האל:

אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה. – יונה, ד', י'-י"א תשובת נינווה[עריכת קוד מקור | עריכה] המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי. להערכתו של א"א אורבך, קשורה דעתו של הירושלמי לפולמוס היהודי נוצרי, שכן הנוצרים עשו שימוש פולמוסי בסיפור על תשובת נינוה.

סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: בעוד נבואת נביאי שקר מטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם, הרי שנביאי אמת אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם אחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת חורבן מוצלחת היא לא כזאת שמתגשמת אלא אחת שלא מתגשמת בשל חזרתם בתשובה של נמעניה.

את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה. בין ספרי התנ"ך, המסר של ספר יונה הוא אחד מהאוניברסליים ביותר. סיפורו עוסק בהיוושעותה של אומה זרה. גם תיאור המלחים אוהד מאוד, על אף שהם בבירור עובדי עבודה זרה. בין מבקרי המקרא היו שטענו שנכתב בתקופת עזרא כפולמוס נגד הקנאות היהודית באותו זמן.

מגמת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה] הסברים שונים נתנו לגבי מגמת הספר[7].

בין עונש ותשובה: ספר יונה מבטא את המסר שניתן לשוב בתשובה ולכפר על החטא ולא כגישת כדברי הנבואה במדרש חז"ל: "הנפש החוטאת היא תמות"[8] בין ישראל לעמים: יונה מבקש שלא להחזיר את אנשי נינוה בתשובה בגלל שהם ירעו לעם ישראל והקב"ה מלמדו שגם על הגויים יש לרחם. על פי חז"ל, ניסה יונה להתחמק משליחותו כדי שתשובתם של אנשי נינוה לא תקטרג על ישראל שאינם עושים תשובה. לכן בחר יונה לעזוב את ארץ ישראל, משום שמחוצה לה להשקפתו לא קיימת נבואה וה' לא יתגלה בפניו ויורה לו להתנבא. על מטרת הנבואה: ספר יונה בא לבטא את המסר שמטרת הנבואה היא להשיב את בני האדם בתשובה ולא כמחשבת יונה להראות את אמיתות דברי ה'. על פי הסבר זה, יונה הנביא, הבורח מהתפקיד שהוטל עליו, מייצג את התפיסה, שניתן להסיק מספר דברים, פרק י"ח, כי מבחנו של הנביא הוא בתוצאה הבאה לידי ביטוי בהתגשמות דברי הנבואה.[9] ספר יונה מתאר את תפיסת מהותה של הנבואה כפי שהיא מתוארת בספר ירמיה, וזאת כי נבואות שלום ונבואות נחמה מתגשמות כדי להנציח את דברי האמת אשר בפי הנביא. דמויותיהן המשניות של הגויים מתארות באופן עקיף את טעותו של יונה. המלחים בספינה ואנשי נינוה מתוארים באור חיובי. דמויותיהם מאירות באור שלילי את דמותו של יונה המוכן שנינוה תיהרס ולו רק שלא תיפגע אמינותו כנביא.[10] בין דין לרחמים: הספר מבטא את המסר שהעולם מונהג במידת הרחמים ולא במידת הדין, כדרישת יונה[11] בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה: הספר מבטא את המסר שגם תשובה הנעשית מתוך פחד העונש, למרות שהוא עלול להיות זמני, היא תשובה ראוייה ולא כעמדת יונה שאין טעם בתשובה מיראה[5]. לשון הספר ומועד חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר יונה בתנ"ך קניקוט, שנת 1476 ויכוח ניטש על מועד חיבורו של ספר יונה. במרכז הוויכוח עומדות מילים וצירופי לשון בספר יונה המתוארכים לימי בית שני. קרבת הלשון לספרים המאוחרים וללשון חז"ל ניכרים בניבים ובביטויים המופיעים בספר. המילה ספינה היא מילה עברית מתקופת חז"ל בניגוד למילה אוניה שהיא מילה מקראית במקורה. בנוסף צירופי הלשון המופיעים בספר כמו "מגדולם ועד קטנם" הם מאוחרים ומתוארכים גם כן לימי בית שני.[12]

את עמדות הצדדים ניתן לחלק לשתי אסכולות עיקריות. הגישה המקובלת בקרב רוב החוקרים היא שהספר חובר מהמאה ה-5 לפנה"ס וזאת הסיבה ללשון המאוחרת. לעומתם, מיעוט של חוקרים טוען שהספר חובר בית המקדש הראשון.[13] חוקרים אלו טוענים כי לשונו של הספר היא שפה מקראית קלאסית והם מסבירים בצורות שונות את המצאות המילים המאוחרות.[14] יש הסוברים כי ספר יונה נכתב בראשית תקופת בית שני, בתקופת חיבורם של הספרים חגי זכריה ומלאכי שגם לשונם עדיין עברית מקראית קלאסית ועם השפעה מינורית של העברית המקראית המאוחרת.[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה] אוריאל סימון ומרדכי כוגן, עובדיה, יונה, סדרת "מקרא לישראל", ירושלים: הוצאת מאגנס ותל אביב: עם עובד, 1992. פנינה גלפז-פלר, יונה, מסע אל החופש, קריאה חדשה בספר יונה, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010. גדעון חרלפ, תחומי ארץ ישראל על פי יונה הנביא - ממקדש ירושלים לכל מרחבי ארץ ישראל. ירושלים: הוצאת המחבר, 2012. יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, ספר יונה - פירוש ישראלי חדש, ידיעות ספרים, 2015. קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: יונה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יונה הנביא ספר יונה, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים (קובץ אודיו) יאיר זקוביץ, מבוא לספר יונה, באתר מקראנט ר' קורמן, יונה הנביא וחרבן נינוה, באתר העיון בתנ"ך אפרים א. אורבך, נבואת יונה, תשובת אנשי נינוה והוויכוח היהודי נוצרי, באתר דעת יונה הנביא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח ספר יונה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" זאב ח' ארליך (ז'אבו), ירידותיו של יונה - ארץ מקרא - מוסף לשבת של מקור ראשון 29 באוקטובר 2008 אבי גרפינקל, ‏הנביא החוטא, באתר ‏mako‏‏, ‏24 בספטמבר 2012‏ רשימת מאמרים כלליים על ספר יונה באתר רמב"י – רשימת תת-נושאים מפורטת רשימת מאמרים על ספר יונה באתר רמב"י ( עברית) ( לועזית) ספר יונה לילדים עם איורים צבעוניים ופירוש. יום כיפור: יש נביא בעירו, באתר קבלה לעם משה ציפור, ספר יונה - 'מדריך' לחזרה בתשובה?, בתוך: ד״ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך זהבה פישר, הייחודיות של ספר יונה, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015 H. G. Mitchell, J. M. P. Smith, & J. A. Bewer, Haggai, Zechariah, Malachi and Jonah (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1912. Online copy at the Internet Archive הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה] ^ פירוש דעת מקרא, ספר יונה, פרק ב', פסוק א'. ^ אבן עזרא. ^ ראו למשל את המקרה של ג'יימס בארטלי, אשר אגדה אורבנית אשר הופצה ב-1891 סיפרה עליו שנבלע על ידי לויתן מסוג ראשתן גדול ראש בזמן ציד לוויתנים. ^ הלבנון, כ"ח אדר תרכ"ו, עמוד מסומן 88. ^ 5.0 5.1 פרופ' דוד הנשקה, [www.herzog.ac.il/vtc/0053191.doc למשמעו של ספר יונה], מגדים כט (אייר תשנ"ח) ^ יהושע רייס, על מה התפלל יונה במעי הדג?, וביום צום כיפור ייחתמון, p. 212-199, הוצאת תבונות, תשס"ה. ^ אראל סגל הלוי, מדוע לא רצה יונה לנבא לאנשי נינוה?, באתר העיון בתנ"ך ^ למשל: משה ציפור, ספר יונה - 'מדריך' לחזרה בתשובה?, בתוך: ד״ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך ^ ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ב ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יונה, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 216. ^ יונה עם מבוא ופירוש מאת אוריאל סימון, ירושלם תשנ"ב ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יונה, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 217. ^ ברק דן, לשון ספר יונה בספרות המחקר — עיון והערכה נוספים, ירושלים, בית מקרא מ"א , חוברת ד', 1996, ע"מ 368-344. ^ יהודית גולן בן-אורי, היבטים לקסיקליים לתיארוך ספר יונה: נתונים לשוניים ושיקולים מתודולוגיים, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, בירושלים, כסלו תשע"א ^ אוריאל סימון, מקרא לישראל: יונה , ירושלים, מאגנס, 1992, ע"מ 31. ספר יונה עלילת הספר ספר יוֹנָה הוא הספר החמישי בספרי תרי עשר שבתנ"ך. ניתן לחלק את ספר יונה לשני חלקים : חלק ראשון בו מסופר על השליחות הראשונה (פרקים א'-ב') וחלק שני בו מסופר אודות השליחות השנייה (פרקים ג'-ד' ). הספר מציג ויכוח בין הנביא יונה לבן הקב"ה, והפרשנים הציגו עמדות שונות לגבי מהות ויכוח זה. הנביא יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי, נשלח לבשר בשורת חורבן על נינוה אך הוא אינו רוצה לקיים את שליחות ה' המוטלת עליו ובורח תרשישה מכיוון ש הוא לא רוצה להתנבא יש לו בעיה עם מידת הרחמים של האל הוא ידע מראש שהנבואה לא תתקיים שה' ינחם על הרעה ויסלח לאנשי נינוה ("לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה" פרק ד'2) יונה מיצג עמדה קדומה הוא לא מבין איך ה' יכול לסלוח לאנשים כאלה אשר עשו כל כך הרבה מעשים רעים עם השלכות קשות. הוא טוען שמחילה לא תתקן את הרע אלא הם צריכים כפרה בצורה של עונש כדי למרק את הרע שיש בעולם ואין פה עניין של רחמים בנוסף הוא מפחד שמכיוון שהשם יסלח לאנשי נינוה הוא יראה כנביא שקר מכיון שנבואתו לא התגשמה בריחתו של יונה תרשישה וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. ב קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה--וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי" וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה פס' א 3 בבריחתו לתרשישה יונה מנסה להימלט מהשם ("מִלִּפְנֵי יְהוָה") משליחותו של האל. הוא רוצה שלא תשרה עליו רוח הנבואה, הוא רוצה להפסיק להיות נביא מכיוון שאם הוא לא נביא הוא לא מחויב בשליחות האל. ובבריחתו לתרשישה אשר שם אין גילוי של השכינה ולאל אין שליטה הוא לא יצטרך להתנבאות. השהות במעי הדג - הסיבה לשינוי החלטתו של יונה יונה מפנה עורף לשם ויורד לים ("וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ") כאשר הוא נמצא על הספינה חלה סערה ביים (מידי השם "וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל" א' 4) והאנייה עמדה להישבר כל המלחים נבהלים ומתחילים להתפלל (כל אחד לאל שלו) ויונה יורד אל ירכתי הספינה והולך לישון לאחר שהסערה אינה פוסקת הם מפילים גורל בכדי לדעת מי האשם בגורל הרע וכוחו של השם מתגלה גם בכוח המאגיה כי הגורל שהם מפילים יוצא בדיוק אל האשם והם פונים אליו ויונה לוקח אחריות ומבקש מהם להשליך אותו אל הים כי בגללו באה הרעה בשלב זה יונה עדיין מסרב לקחת את שליחות האל הוא מוכן למות המלחים מנסים להביא אותו ליבשה למרות שזה סכנה בשבילם הם לא מצליחים ובלית ברירה הם זורקים אותו למים. השם מזמן דג גדול לבלוע את יונה ("וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה") אחרי שיונה נבלע במעי הדג ושם הוא נשאר שלושה ימים ושלושה לילות הוא החל להתפלל ("וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה")התפילה היא נקודת המפנה בסיפור מכיוון שבמקומות שבהם יונה התבקש להתפלל הוא לא עשה זאת ועצם זה שהוא מתפלל במעי הדג זהו שינוי בהתנהגותו (לפי מדרש תפילתו של יונה לא הייתה במעי הדג אלא רק כאשר הוא נכנס אל תוך הדגה ("מִמְּעֵי, הַדָּגָה" ב'2) הוא "מתעורר" ברגע האחרון ומתפלל מתוך דוחק מאוד גדול (עמד למות פיזית) יונה מבין שהשם הוא זה שהציל אותו ולכן הוא לא יכול לסרב לו לעשות את השליחות הוא מסכים לנבא על נינוה למרות שעדיין יש לו פולמוס עם האל ("וַיָּקָם יוֹנָה, וַיֵּלֶךְ אֶל-נִינְוֵה--כִּדְבַר יְהוָה" פרק ג' 3) מכיוון שהוא מבין שהשם הציל אותו בשביל שהוא יעשה את השליחות תפילת יונה פרק ב'

לשון התפילה העלה תמיהות בקרב הפרשנים, שכן היא כוללת הודאה על ההצלה, בעוד יונה עדיין במעי הדג. היו על כן שטענו שהתפילה שובצה באופן מאוחר לספר. פרופ' דוד הנשקה מציע שהתפילה נאמרה על ידי יונה באירוניה. לעומת זאת, היו שבקשו להראות שלשון התפילה תואמת באופן מלא את הקשרו.

לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, יְהוָה אֱלֹהָי. ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ. י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה. {ס} יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה. {פ} תפילת הודיה של יונה אל השם הוא מודה על העבר הוא פותח בהודיה על מה שכבר קרה לו על זה שהוא כבר שלושה ימים בתוך דג והוא לא מת כל התהליך הזה של ההודיה מתרחש לפני שיונה ניצל כלומר בעקבות ההודיה הוא זוכה להצלה מלאה "לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי " - לשורש ההרים ירדתי אל מעמקי הים הכוונה כאן היא לשאול שאין ממנו יציאה והשם הציל אותי משם "הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם" – הארץ כאילו סגרה את בריחיה כנגד יונה, כלומר יונה לעולם לא יוכל לשוב מן השאול אל הארץ,אל האדמה בגלל מה שעשה אני יונה גירשתי את עצמי, אין לי מוצא

"וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי" -  יונה אומר לה' שהוא הציל את חייו והעלה אותו מן הבור "וַתַּעַל מִשַּׁחַת" ממקום השאול (מקום המוות), קבר, בור, לכן אני יונה מחדש את המחויבות שלי כשליח האל (כמו חידוש עול מלכות שמיים).

"יְהוָה אֱלֹהָי" - פעם ראשונה שיונה אומר שה' הוא שלו, משתקף כאן שינוי פנימי מאדון הארץ ה' הופך להיות ה' שלו (של יונה) בשונה מפרק א' בו הוא אמר שאת אלוהי השמיים הוא ירא ("וְאֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲנִי יָרֵא " פרק א' 9)יונה מקבל את העול אם אתה ה' שלי אני מקבל את רצונך "ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי" – כשנפשי הייתה עיפה ומדוכאת זכרתי את השם יונה מספר לה' שבנקודת הייאוש הוא זכר אותו ולכן הוא התפלל אליו עיקר תפילתו של יונה הוא שהוא מודה לה' שתפילתו להינצל התקבלה, כי גם כשהיה בתוך הקבר וידע שזה מגיע לו הוא בכל זאת רצה להינצל "אֶת יְהֹוָה זָכָרְתִּי"- מודה לה' שהציל אותו ממוות למרות שזה לא היה מגיע לו. הזיכרון של יונה זו נקודת התעוררות, מהפך שיונה אומר שגם כאשר מבחינה פיזית ונפשית הוא היה למטה הוא זכר הגיע לתובנה שיש את מידת הרחמים. "וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" יונה חשב שאם הוא עוזב את גבולות הארץ התפילה לא "תגיע" לאל אך הוא נוכח לראות שהתפילה כן הגיעה מכיוון שהוא היה בתחתית הים התפלל והשם נענה לתפילותיו "הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" בית המקדש

	            מטאפורה לשמיים

"ְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ" יונה אומר להשם שתפילתו שונה מהתפילה של משמרי הבלי שווא (המלחים של הספינה) מכיוון שאחרי שתציל אותם הם יעזבו אותך ולא יודו לך "וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה" עמוס אומר להשם שבזכות זה שהוא הציל אותו הוא ישאר נאמן לו והוא יודה לו על כך בתפילה והוא נודר להקריב קורבן ולהודות כמו שצריך יונה אומר שהוא בניגוד לאנשים שהולכים בדרך ההבל ולא מכירים תודה כשהוא יהיה בבית המקדש אני יונה אודה לך ה' ויביא קורבן תודה ואני אודה לך לא רק בקורבן, אלא גם בנס גדול כמו הנס שאתה עשית בשבילי הוא עבר שינוי פנימי אמיתי. " יְשׁוּעָתָה לַיהֹוָה"- יונה אומר שהישועה היא מה'. "יֹּאמֶר יְהוָה, לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה" בעקבות התפילה הדג מקיא את יונה אל היבשה בשורת יונה לאנשי נינווה פרק ד' א וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי עַד-הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי--עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה, קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי. יונה אומר אל אנשי נינוה שעוד 40 יום נינוה נהפכת אך הוא יודע עוד לפני תום הזמן שה' שינה את דעתו ומפה מתחיל הסיפור של פרק זה יונה יודע שהתשובה של העם התקבלה וזה מאוד מפריע לו " וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ " רע הדבר בעיני יונה על כך שהרשעים לא נענשים על חטאיהם ב "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי עַד-הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי--עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה" יונה מתווכח עם האל ואומר לו שהוא ידע מראש שהוא (ה') יתיחס אל אנשי נינוה "במידת הרחמים ולסלול להם כי אתה אל רחום וחנון, שזו היתה מחשבתו עוד כאשר השם דיבר אליו בפעם הראשונה לכן הוא החליט לברוח תרשישה בפסוק זה יונה מסביר מדוע מלכתחילה הוא לא רצה לנבא ומבטא כעס על חזרתם בתשובה של אנשי נינוה, בנוסף יונה אומר כי במידת הרחמים האמת זה לא העניין המרכזי כי ה' שינה את דעתו למרות שאנשים עשו רע ולמרות שעל פי האמת מגיע להם עונש ה' סלח להם כי הם חזרו בתשובה.

 ג "וְעַתָּה יְהוָה, קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי:  כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי "

בפסוק זה יונה מגיב בצורה קשה הוא טוען שהוא עשה את השליחות את מה שה' ציווה עליו אך הוא לא רוצה להיות עד למהלך (שה' מוחל לאנשי נינוה) לכן הוא מבקש את מותו בפרק ב' יונה מתפלל על ההצלה שלו ואילו פה הוא מתפלל על המוות שלו התפילה שלו היא ויכוח אידאולוגי מתוך עיקרון. ישנה פה ביקורת על יונה על התנגדותו לתפיסת הרחמים יונה הוא איש מאוד קיצוני הוא אדם נוקשה אין בו רכות אלא רק כלפי עצמו המספר שם בצד אחד את יונה כמייצג תפיסה אטיולוגית אני עשיתי חטאים ודם הקורבן מכפר את חטאתי ומצד שני יש את ה' שמיצג את התפיסה החדשה שאומרת שמידת הרחמים היא הכרחית לא צריך לשפוך דם. החזרה בתשובה של אנשי נינווה המקרא מתאר את תשובת אנשי נינוה כתשובה שלמה, אולם חז"ל חלוקים בהערכת מידת האמת שבתשובתם. התלמוד בבלי דורש לשבח ואילו התלמוד ירושלמי לגנאי. להערכתו של א"א אורבך, קשורה דעתו של הירושלמי לפולמוס היהודי נוצרי, שכן הנוצרים עשו שימוש פולמוסי בסיפור על תשובת נינוה. סיפור יונה הנביא מחדד עניין מרכזי בתורת הנבואה: בעוד נבואת נביאי שקר מטרתה שתתגשם כדי שיוכח כוח נבואתם, הרי שנביאי אמת אמורים לצפות שנבואתם לא תתגשם אחר שמי ששעה לה סר מחטאו. נבואת חורבן מוצלחת היא לא כזאת שמתגשמת אלא אחת שלא מתגשמת בשל חזרתם בתשובה של נמעניה. את ספר יונה מקובל לפי המסורת לקרוא בתפילת מנחה של יום הכיפורים, בשל עיסוקו בכוחה של חזרה בתשובה אשר יכולה לשנות את רוע הגזירה. בין ספרי התנ"ך, המסר של ספר יונה הוא אחד מהאוניברסליים ביותר. סיפורו עוסק בהיוושעותה של אומה זרה. גם תיאור המלחים אוהד מאוד, על אף שהם בבירור עובדי עבודה זרה. בין מבקרי המקרא היו שטענו שנכתב בתקופת עזרא כפולמוס נגד הקנאות היהודית באותו זמן.   ביבליוגרפיה - תורה נביאים כתובים, תרי עשר מפורש על ידי א.ש הרטום, יהושוע אורנשטין הוצאת "יבנה" בע"מ תל אביב. - תרי עשר א' – עולם התנ"ך דודזון עתי מבוא לספר יונה, עורך זאב ויסמן, ספר יונה יאיר זקוביץ עמ' 233-214.