משתמשת:Rayadror/הופמן

יוזף הופמן ( Josef Franz Maria Hoffman) (15 לדצמבר 1870 - 7 למאי 1956) היה ארכיטקט ומעצב אוסטרי מבין מייסדי הסדנה הווינאית ומוביל בסגנון האר דקו הוינאי הזצסיון . היה הבולט והמשפיע ביותר בארכיטקטורת האר נובו של וינה.

קורות חיים

שנים מוקדמות והשכלה

הופמן נולד בפירניץ (Pirnitz)/ברטניס (Brtnice) שבמורביה אז אוסטרו הונגריה והיום חלק מהרפובליקה הצ'כית. אביו היה אדם אמיד, ראש עיריית ברטניס ושותף במפעל טקסטיל. הוא עודד את בנו ללמוד עורכות דין או לעבוד בשרות המדינה ולכן שלח אותו ללמוד בבי"ס יוקרתי. הופמן סבל שם ותאר את שנותיו באותו מוסד כעינוי מתמשך שהרעיל את נעוריו והותיר בו תחושת נחיתות עד שעבר בשנת 1887 לביה"ס הגבוה לאומנויות ואמנויות (Arts & Crafts) בעיר ברון (Brunn) שם זכה ב - 1981 בתעודת הבגרות שלו. ב -1982 המשיך את לימודיו באקדמיה לאומנויות יפות בוינה ובין מוריו היו קרל פריהר פון הזנאוור Karl Freiherr von Hasenauer ואוטו וגנר Otto Wagner:: שניים מהארכיטקטים המוערכים ביותר באותה תקופה. שם גם פגש בארכיטקט ז'וסף מרייה אולבריך (Joseph Maria Olbrich) שהיה כשרון עולה באותה תקופה. ב - 1985 עם אולברייך , קולמן, מוזר, וקרלאוטו שצ'נקה ואחרים ייסד הופמן את מועדון "השבעה" שהפך לזצסיון הוינאי בהנהגתו של אוטו וגנר . פרוייקט הגמר לקבלת התואר של הופמן שהיה תכנון עדכני של בניין בסגנון הרנסנס זיכה אותו בפרס: Prix de Rome ואפשר לו ללמוד ולסייר שנה באיטליה.

הזסציון הוינאי ( 1987 - 1905) -The Vienna Secession

כסא מכונה .בעקבות עיצוב של יוזף הופמן מ - 1905

עם שובו מאיטליה הצטרף הופמן למשרדו של הארכיטקט אוטו וגנר והפך חלק מהחברה האוסטרית לאומנויות יפות שהונהגה ע"י וגנר וידועה בשם הזצסיון הוינאי. פירוש השם הוא פרישה או התבדלות. התבדלות מסגנונות היסטוריים וחיקוי העבר. הופמן בעיצוביו חתר לסגנון דומה לזה של תנועת האמנויות והאומנויות: Arts and Crafts Movement. הבריטית. הזסציון למעשה הייתה תנועת האר נובו האוסטרי. הבניין הראשון שתכנן היה הגלריה של התנועה. במקביל גם כתב את המניפסט, העקרונות של הזסציון הוינאי. הוא התנגד לקישוטים מיותרים ומתועשים, תמך בעיצובים הרמוניים, פשוטים, טבעיים, המותאמים לתיפקוד הופמן לא דחה לחלוטין את סגנונות העבר; הציע לחדש צורות ומסורות מקומיות.כאשר המרכיבים הבסיסיים של הסגנון החדש הם אותנטיות בשימוש בחומרים, אחדות בעיצוב ובחירת סגנון מותאם למקום ולתפקיד.

בשנת 1899 כשהוא בן עשרים ותשע בלבד שימש כמרצה בביה"ס לאומנויות, היום, האוניברסיטה לאומנויות יישומיות בוינה, הוא עיצב את הביתן של האומנויות של וינה בתערוכה ב - 1900 בפריז, שם הוצג סגנון הזסציון לקהל בינלאומי.

כלים בעיצוב יוזף הופמן בסדנה הוינאית מהשנים 1904 - 1907. מוצגים במוזיאון אורסיי, פריז

כורסת ה"קוביות" Kubus Armchair. עפ,י עיצוב של יוזף הופמן מ - 1910

בתקופה זו סגנונו של הופמן הפך ליותר גיאומטרי, בעל קווים ישריםו , בעיקר צורות של מרובעים ופחות קישוטי, בעיקר בגווני שחור - לבן. את הבחירה בסגנון הסביר בכך שלמרות שהצורות האלה מובנות לכל ומוכרות הן מקוריות ולא הופיעו בסגנונות קודמים.

ב - 1898 הוא נישא לאנה לאדיק Anna Hladik ובנם וולפגנג נולד ב - 1900. בשנים אלה הוא היה עסוק בעיצוב תערוכות, זו של פריז ואחרות בוינה ובנה יחסית מעט בתים, ביניהם בתי מגורים ובתי נופש לחבריו ולעמיתים לעבודה

הסדנה הוינאית - The Wiener Werkstätte (1903 - 1932)

ב-1903, יחד עם קולומן מוזר, והבנקאי פריץ וורנדורפר שתמך כספית , הופמן השיק מיזם שאפתני : הסדנה הוינאית,, ה-Wiener Werkstätte, מיזם של כמאה אמנים ואומנים ששיתפו פעולה בעיצוב ויצירה של מגוון רחב של עבודות ופריטים. בסדנה עסקו באדריכלות, בעיצוב ובניית רהיטים, במנורות, בעבודות זכוכית ומתכת, בכלים ובטקסטיל.הופמן עיצב עבור הסדנה הוינאית . כמה מהם, כמו כיסא - מכונה, Sitzmaschine, מנורות, מערכות להגשת תה, סכום, משקפיים ועוד. רבים מהפריטים נעשו בעבודת יד על ידי בעלי המלאכה של הקבוצה וחלקם על ידי יצרנים תעשייתיים. חלק מהעיצובים הביתיים של הופמן ניתן למצוא עד היום בייצור, כמו סט הסכו"ם Rundes Modell שמיוצר על ידי Alessi. הסט שיוצר במקור בכסף, מיוצר כעת מנירוסטה באיכות גבוהה. העיצובים של הופמן מאופיינים בקווים גיאומטריים ובריבועים ודוגמא כזו היא כורסת הקובוס האייקונית. שעוצבה בשנת 1910, השימוש הקבוע של הופמן באלמנטים של ריבועים וקוביות זיכה אותו בכינוי קוואדרטל-הופמן ("הופמן המרובע"). סגנונו של הופמן נעשה בהדרגה מופשט יותר ועבודתו הוגבלה יותר ויותר למבנים פונקציונליים ומוצרים ביתיים.

הסדנה פרחה בשנותיה הראשונות והמושג התפשט אל מחוץ לגבולות וינה. בשנת 1907, הופמן היה שותף למייסדי הסדנה הגרמנית - Deutscher Werkbund, ובשנת 1912 היה שותף בהקמת הסדנה האוסטרית - Österreichischer Werkbund אבל מלחמת העולם ראשונה ווהשפל הגדול שפגעו בגרמניה ובאוסטריה במיוחדהובילו לסגירת הסדנאות ב-1932.

מבנים מפורסמים שתוכננו ע"י יוזף הופמן

המבואה של פורקרסדורף סנטוריום

הסנטוריום בפורקרסדורף - The Purkersdorf Sanatorium מבנה שבנייתו סתיימה ב - 1905 והוא שימש השראה ותקדים לארכיטקטורה המודרנית שפרחה בתחילת המאה ה - 20 שתכונותיה היו פשטות, בהירות, לוגיות ושהוגדרה כאוביקטיביות החדשה. המבנה מאופיין בסימטריה, קווים גיאומטרים וגג שטוח

המגדל של ארמון סטוקלט בבריסל

ארמון סטוקלט The Stoclet Palace נבנה בבריסל בשנים 1905 - 1911עבור אדולף סטוקלט בן למשפחת בנקאים בלגית עשירה. החוץ וגם הגן שסביבו מצטיינים בקווים גיאומטריים. הפנים מצטיין בעושר של עיצובים וחומרים. שותפים לבניה היו גוסטב קלימט שבין השאר קישט את פנים הבנייין במוזאיקות צבעוניות ואומני הסדנה הוינאית שעשו את עבודות השיש, והעץ והמתכת בבניין. הבניין מסמל נקודת מפנה מהארכיטקטורה הקלאסית למודרנית כיום הוכרז ע"י יונסקו כאתר מורשת.

וילות ובתים לעשירי ומפורסמי וינה תכנן הופמן במקביל לארמון סטוקלט. בכולם לעיצוב הפנים ניתן משקל רב והוא נעזר באומנים, רובם חברי הסדנה הוינאית. לקרל ויטגנשטין תכנן ועיצב בקתת ציד (1906), עיצוב הפנים של הקברט "פלדרמאוס" בוינה (1907) נעשה ע"י הופמן ואומני הסדנה שעצבו הכל, החל מהתפריט, הכלים והכרטיסים וכלה בכסאות שהפכו לסמל הסגנון. בתים חשובים נוספים הם בית הוכשטטר (1907) ווילה אסט (1911). המבנה היה ביתו של אדואר אסט שהיה בין ממני הסדנה הוינאית וחלוץ בשימוש בבטון מזויין. החזית שלו עוצבה בקווים מקבילים - פירוש מודרני לסגנון חזית קלאסי. הפנים צופה בלוחות שיש בצבעים שונים ובציורים של קלימט. ב - 1012 סיים לעצב חמישה מהחדרים של דירתו החדשה של פטרון נוסף של הסדנה - מוריץ גאליה. עיצוב שכלל רהיטים, שטיחים, ריפודים בצבעים עזים, תאורה. את כל אלה ניתן לראות היום בגלריה הלאומית על שם ויקטוריה במלבורן, אוסטרליה, באוסף של פריי הופמן בבית גליה (Hoffmann Gallia apartment collection) וילה שנחשבת ליצירה חשובה נוספת של הופמן היא וילה סקיבה פרימווסי Villa Skywa-Primavesi שבנייינה הסתיים בוינה ב - 1916. הוילה שנבנתה עבור תעשיין בשם פרימווסי, בשטח של כ - 1000מר² בסגנון של ארמון ניאו קלאסי. ממוקמת בגן, החזית מקושטת בפסלים, הקירות הפנימיים מצופים בשיש והרצפה עשוייה פרקט.

לאחר מלחמת העולם הראשונה בנה הופמן שתי וילות פרטיות אחרונות, אחת מהן וילה לסוניה קניפס שהייתה מודל בתמונותיו של קלימט ואח"כ נשאה לאנטון קניפס אחד מהתומכים כלכלית בסדנה הוינאית. הגיאומטריה של הוילה הייתה קובית וכמעט נטולת קישוטים חיצוניים. עיצוב הפנים נעשה תוך הקפדה על הרמוניה מושלמת בין כל הפריטים. בבית היו גם שלוש תמונות של קלימט שהיום מוצגות במוזיאונים.

ב - 1920 החל הופמן כדי להקל על מצוקת הדיור לאחר המלחמה, לעסוק בתכנון בניינים למעמד העובד. הפרויקט הראשון שלו היה בקלוסהוף, שכונה עשירה בווינה. בניין מרובע בן חמש קומות, שישים על שישים מטר, עם חצר מרכזית, ובה מגדל בגובה שש קומות, ובודירות נוספות ומעון יום לילדים בקומת הקרקע. החזית פשוטה, מצופה בטיח לבן. הפרטים הדקורטיביים היחידים היו עמודים פשוטים וחזיתות מעל הכניסות, גג גמלוני ועיטור אדום סביב החלונות.המשבר הכלכלי שהעצים בשנות השלושים גרם להופמן כאמור להתמקד בדיור הציבורי. הפרוייקט הגדול ביותר שלו היה בלוקסנבורגשטרסה 94. היו בו 332 דירות, כל אחת עם מרפסת קטנה, מאורגנות בבלוק בבניינים בני שש קומות סביב חצר מרכזית. המבנה הפשוט והפונקציונלי הזה הפך למודל למבנים דומים שנבנו בווינה ובערים אחרות לאחר המלחמה.

הוא ארגן כמה תערוכות עבור ה"הסדנה האוסטרית" והתנסה באדריכלות מודרנית. בשנים 1930–32 יצרה הסדנה האוסטרית עיר ניסיונית, שעוצבה על פי הגרסה הגרמנית "העיר הלבנה" שנוצרה בסוטגרט בשנת 1928. לצורך התערוכה עיצב הופמן ארבעה בתים שונים, בגדלים ובעיצובים שונים, כולם פשוטים ומעשיים. הם היו עשויים מלבנים מכוסות בטיח. מאפיין החדשני שהוסיף הופמן היה גרם מדרגות מוקף זכוכית בחלקו החיצוני של כל בית, שהפך את פנים הבית לגדול יותר והעניק שונות לחזית. מאפיין מודרני נוסף, שהושאל מקורבוזיה, היה מרפסת גג בכל בית מגורים.

שנים מאוחרות

בשנת 1936 כאשר הוא למעשה כבר בגמלאות, לימד כפרופסור אמריטוס בבית הספר לאמנויות בוינה. שנה אחר כך הציג בתערוכה הבינלאומית בוינה מודל עיצוב פbים של "בודואר של שחקנית מפורסמת", עיצב מחדש את פנים מלון אימפריאל בוינה וגם את הפנים של ביהר לחרסינה מייסן ומשרדיו. לאחר הכיבוש הגרמני עיצב מחדש את השגרירות הגרמנית שהפכה למפקדה של של הצבא הגרמני באוסטריה..במהלך המלחמה תכנן כ - 80 פרוייקטים ובסיומה חזר לחבור לזצסיון הוינאי, תנועה אמנותית מנה פרש עם עם קלימט ואוטו ווגנר ב - 1905. בשנים 1948 - 1950 שימש כנשיא של התנועה. בין 1949 ל - 1953 המשיך בתכנון פוייקטים ציבוריים בוינה. נפטר בביתו בגיל 85 ב - 1956.

Later Years (1939–1956)[edit source]

In 1936 became Professor Emeritus at the Fine Arts, essentially retired, though he continued to work with his earlier students. In 1937 he presented a model interior, "The Boudoir of a great actress", at the Paris International Exposition of 1937, and designed new interiors for the Hotel Imperial in Vienna. In 1940, he redesigned the interior of the Meissen factory and offices in Vienna. After Austria united with Germany, he redesigned the former German Embassy in Vienna to serve as new headquarters of the German Army in Austria. During the War, he made more than eighty projects for houses and other buildings, but there is no record if any were constructed.

In 1945, following the War, Hoffmann rejoined the Vienna Secession, the artistic movement that he, Klimt and Otto Wagner had dramatically quit in 1905. He was elected President of the Secession from 1948 to 1950. Between 1949 and 1953, based on his experience before the War, he designed three large public housing projects in Vienna.

He died on May 7, 1956, at the age of eighty-five, at his apartment at 33 Salesianergasse in Vienna.

vupni cbux;eaching at Kunstgewerbeschule[edit source]

Although he said little to his students, Hoffmann was a highly esteemed and admired teacher. He tried to bring out the best in each member of his class by means of challenging assignments, which were occasionally work on real commissions. Where he detected talent among young artists he was willing or eager to promote it; Oskar Kokoschka, Egon Schiele and Le Corbusier were the most prominent beneficiaries of his benevolence towards a promising next generation; others strongly influenced by his aesthetic included the American designers Edward H. and Gladys Aschermann and Louise Brigham. German designer Anni Schaad was another of his students. Le Corbusier was offered a job in his office, Schiele was helped financially and Kokoschka was given work in the Wiener Werkstätte. As a member of the international jury for the competition to design a palace for the League of Nations at Geneva in 1927, Hoffmann belonged to the minority who voted for Le Corbusier's project, and the latter always spoke with admiration of his Viennese colleague. Hoffmann had voted for the union of Austria with Germany and, as noted in Tim Bonyhady's "Good Living Street. The fortunes of my Viennese family" (2011), the architect was admired by the Nazis who appointed him a Special Commissioner for Viennese Arts and Crafts and commissioned him to remodel the former German embassy building into the "Haus der Wehrmacht" for army officers. Following its use by the British Government from 1945 to 1955 it was demolished. Hoffmann died in Vienna, aged 85.