משתמשת:Revital Mishali/טיוטה
אופרה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האופרה היא מופע מוסיקלי מרשים, המוזיקה מעולה, התלבושות, התנועה והתפאורה, מקסימים את הצופה. הגיבורים אגדתיים והסיפורים מעניינים אף הם. האופרה היא מופע קסום, המוזיקה איכותית ומרוממת והתזמורת המלווה תורמת לחוויה. הליברית LIBBRETO, הטקסט המילולי שחובר לאופרה מעניין ומהווה חלק נכבד ממנה.
היכרות עם עולם האופרה מעשירה את הידע, החוויה האסתטית והעולם הפנימי של מבוגרים וילדים כאחד.[1]
אופרה [2]היא יצירה מוסיקלית . על פי קונוונציה מקובלת מתחילת המאה ה-17 זוהי הצגה (דרמטית , קומית, אלגורית,וכו') , שבה שרות הדמויות את תפקידן במקום לדקלם אותו. לשירה נוסף ליווי כלי (על פי רוב תזמורתי) , ובקטעים מסוימים גם ליווי מקהלה. הצגה זו נחלקת למערכות . מערכה מושמעת לעתים ברציפות, ולעיתים היא מורכבת מתמונות נפרדות הקשורות זו בזו באמצעות רצ'יטטיבים, או דיאלוגים (שיחות מדוברות).
ספר קטן באיטלקית. ספר קטן המכיל את כל הטקסט המילולי של האופרה . שהיה נהוג למכור אותו באכסדרת בית האופרה, לפני תחילת המופע. חיש מהר התרחב המובן, ומשמעו העיקרי כיום הוא: הטקסט של המשורר, שלו מתאים המלחין את המוסיקה כשהוא מחבר את האופרה.
חינוך מוזיקלי אופראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האומנויות, המוזיקה והאופרה ידועות ביכולתן לסייע בשיפור השגים לימודיים והתנהגותיים, בשיפור אקלים חברתי ובריפוי הנפש. האופרה היא מוזיקה איכותית מושרת במילים. את המילים אפשר לחבר ללימודי השפה העברית.
אומנות המוסיקה שהיא המופשטת שבין האומנויות , היא גם שפה הכוללת בתוכה חוקים סמנטיים ומבנים לשוניים . היא מבוססת על פעילות פסיכואקוסטית וזו כוללת יחידות מידע אקוסטיות במערכת השמע. צלילים בודדים המצטרפים ליחידת מבע גדולות יותר הנעים על ציר הזמן ומאורגנים במבנים שונים המיוצגים בכתב המסמל את המוזיקה – התווים. כמו בכל שפה , לשפה המוזיקלית יש תהליכי תפיסה, חוקי קליטה והפנמה משלה.
תכליתו של החינוך המוזיקלי על פי התפיסה הרווחת כיום , היא הקניית מיומנויות קריאה וכתיבה של שפת המוזיקה על מנת שהתלמיד יוכל לבטא את עצמו באמצעות השפה. ביטוי זה כולל שירה , נגינה , אלתור וקומפוזיציה. לבטא עצמו בשפה משמעו גם לחשוב בשפה, להאזין למוזיקה ולהבין את הנשמע, לזהות, לפרש ולבקר על סמך התנסויות וידע קודם של התלמיד.
תפיסה זו היא למעשה האוריינות המוזיקלית .
הפילוסופים היווניים הם מן הקדמונים הנותנים ביטוי מקיף לערכה של המוסיקה והשפעתה על חינוכו של האדם.
אפלטון (Strunk 1995) מייחס למוזיקה כוח השפעה על נפש האדם ועל עיצוב אופיו. הוא קובע את מקומה בחינוך ומבחין בין סוגיה הרצויים לחינוך ובין אלו שהשפעתם מזיקה.