משתמשת:Ronit.Nikolsky/טיוטה לערך ועדת המצב

ועדת המצב הייתה ועדה שנוסדה על ידי הנהגת היישוב לקראת הקמת המדינה לשם הכנת הקמתו של מנגנון המדינה.

הרקע להקמת הוועדה

בשנת 1947 החלה הנהגת היישוב לדון בצעדים הארגוניים שיש לבצע כתגובה על פינוי אפשרי של המנדט הבריטי ומעבר להנהגה ממשלתית של מדינה עצמאית. הדבר קרה משום שלאחר נצחון מפלגת הלייבור ב-1945, מדיניות החוץ האמפריאלית של בריטניה השתנתה והוחלט לעזוב את הודו, משום כך קטן הצורך בשליטה במזרח התיכון כאזור מגשר בין בריטניה להודו. במקביל, עלה כוחן הבינלאומי של ארצות הברית ורוסיה, וכן תמיכתה של ארצות הברית בציונות, שהתבטאה במסקנות הוועדה האנגלו-אמריקאית הקושרות את הפתרון לפליטי השואה עם הפרויקט הציוני. בעקבות שינויים אלה, החזיר מזכיר המדינה הבריטי ארנסט בווין את "שאלת פלסטינה" לדיון באו"ם. דיון זה הסתיים בהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר על חלוקת ארץ ישראל בין שני העמים, החלטה הידועה בשם תוכנית החלוקה.[1]

בתקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל היו לישוב היהודי בארץ ישראל שני מוסדות קובעי מדיניות: הנהלת הסוכנות היהודית, והנהלת הוועד הלאומי. מוסדות אלה היו עצמאיים וחלקו את עבודה הנהל היישוב ביניהם, והיו מקובלים גם על משטר המנדט האנגלי.

כאשר עזיבתם של הבריטים נראתה באופק, חשו מוסדות אלה שיש להתכונן בדחיפות לאפשרות של שלטון יהודי עצמאי בארץ ישראל. דוד בן-גוריון ואחרים לא ראו בארגונים הקיימים מוסדות מתאימים להנהיג את היישוב אחרי הפינוי האנגלי ולנהל את המדינה העתידית, כאשר תקום, משום שמוסדות אלה פעלו לעתים זה כנגד זה, ולא היו מרוכזים תחת גוף משותף.[2] באפריל 1947, הציע אליעזר קפלן, ראש המחלקה הפיננסית של הנהלת הסוכנות היהודית, להקים ועדה משותפת של נציגי הגופים המבצעים של הסוכנות היהודית ושל הוועד הלאומי, שמטרתה תהיה לעצב את הממשל של המדינה שתוקם וכן לדאוג לענייני החברה היהודית בתקופת המעבר.[3]

הקמת הוועדה והרכבה

ועדת המצב הוקמה על ידי הנהלת הסוכנות היהודית ב-12 באוקטובר 1947.[4] הוועדה מנתה שלושה־עשר חברים: דוד בן-גוריון (יו"ר), גולדה מאירסון, יצחק גרינבוים, משה שפירא, פרץ ברנשטיין, אליעזר קפלן, מאיר גרבובסקי, דוד רמז, דוד צבי פנקס, צבי לוריא, מרדכי שטנר, גאורג לנדואר ואברהם גרנובסקי.[5] למזכיר הוועדה נתמנה זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל).[6]

על ועדת המצב הוטל להכין את הקמתו של מנגנון המדינה, משרדי הממשלה והשירותים הציבוריים שיחליפו את השלטון הבריטי. הוועדה דנה בהכשרת כוח אדם למוסדות המדינה בהפעלת התחבורה, הנמלים ושדות התעופה.

הוועדה חולקה לשמונה ועדות משנה:

ועדת משנה א (כספים וכלכלה), בראשות אליעזר קפלן

ועדת משנה ב (מינהל מחוזי, עבודות ציבוריות, משטרה יהודית ובתי סוהר), בראשות גולדה מאיר

ועדת משנה ג (בריאות ושירותים חברתיים, עלייה ומידע ציבורי), בראשות יצחק גרינבוים

שתי ועדות הוקמו לטיפול בבעיות שנבעו מיישום תוכנית החלוקה:

ועדת משנה ד, בראשות יצחק בן צבי, לטיפול במעמד פרוזדור ירושלים בעקבות בינאום העיר

ועדת משנה ו, בראשות יוסף ויץ, טיפלה במובלעות היהודיות שנמצאו בתוך המדינה הערבית

בעקבות פרוץ המלחמה ונסיגת ישראל מתוכנית החלוקה באוגוסט 1948, לא סיימו שתי תת-ועדות אלה את עבודתן, וב-20 בדצמבר 1947, הוקמה ועדת הנגב, וטיפלה בענייני היישובים היהודיים שם.

ועדת משנה ה, בראשות דב יוסף ויוסף בורג, עסקה בהקמת מערכת המשפט

ועדת משנה ז, בראשות אברהם גרנובסקי, עסקה בתוכניות למתחם הממשלתי ומשרדים

ועדת משנה ח, בראשות מאיר גרבובסקי, עסקה במבנה מערכת הממשל עצמה

לצד ראשי הוועדות מונו יועצים מומחים בכל תחום, חלקם ליוו את עבודת הוועדה לאורך כל הדרך, וחלקם יעצו באופן חד-פעמי על נושאים ספציפיים.

פעולת הוועדה ניתן לחלק את עבודת הוועדה לשלושה שלבים כרונולוגיים:

א. מאוקטובר 1947 ועד ההצבעה באו"ם על חלוקת ארץ ישראל בנובמבר 1947. בשלב זה הוועדה התמקדה בקביעת שיטות עבודה ובחקר מערכת הממשל המנדטורית הבריטית, בעוד שהאווירה של חוסר ודאות וחוסר ביטחון הלכה וגברה בעקבות המדיניות הבריטית והקשיים הבטחוניים.

ב. מה-11 בנובמבר 1947 ועד פברואר 1948. בעקבות פרוץ מעשי האיבה הוכרזה מצב חירום, דבר שגרם לשינוי בתפקודה של הוועדה מתכנון ארוך טווח להתמקדות באחזקה וארגון שירותים חיוניים, במיוחד אלה שהיו קודם לכן תחת שליטה מוחלטת של השלטון הבריטי. למרות שהתכנון קצר-הטווח היה במרכז פעולתה של הוועדה בתקופה זו, היתה גם התקדמות בנוגע לתכנון מערכת הממשל.

ג. מפברואר 1948 ועד להקמת ה'מינהלת העם'. בשלב זה, וועדת המצב חזרה למשימתה המקורית, כלומר תכנון ארוך טווח של מערכת הממשל הישראלית.

תפקיד הוועדה הסתיים עם הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 והקמת המוסדות ומערכת השלטון של מדינת ישראל. זאב שרף נתמנה להיות למזכיר הממשלה הראשון, כמזכיר הממשלה הזמנית ולאחר מכן מזכיר ממשלות הקבע שבאו בעקבותיה.

לקריאה נוספת זרח ורהפטיג, חוקה לישראל דת ומדינה, הוצאת מסילות, תשמ"ח 1988. יונתן פיין, כך נולדה: הקמת מערכת הממשל בישראל 1947-1951, הוצאת כרמל, 2009. Paul Abraham Alsberg, The "Emergency Committee" (Va'dat Hamatzav), October 1947-May 1948: Preparing for Statehood, Studies in Zionism, Vol. 10 No. 1 (1989), 49-64 הערות שוליים

Jonathan Fine, Establishing a New Governmental System: The Israeli Emergency Committee, October 1947–April 1948, Middle Eastern Studies 44, 2008-11, עמ' 978 doi: 10.1080/00263200802426310
Jonathan Fine, Fray Hochstein, A state is born: the establishment of the Israeli system of government, 1947-1951, Albany: State University of New York Press, 2018, עמ' עמ' 19-21
Jonathan David Fine,, A state is born: the establishment of the Israeli system of government, 1947-1951, Albany: State University of New York Press, 2018, עמ' עמ' 3-4, 20
הארכיון הציוני המרכזי, 45/1
יהודית קרפ, 'המועצה המשפטית: ראשית עלילות חקיקה', ספר אורי ידין, כרך ב, תש"ן, עמ' 216 ה"ש 20. (הערה: ברשימתה של קרפ נפלה שגגה, כאשר הושמט שמו של גרבובסקי והוכפל שמו של גרנובסקי.)
זאב שרף, שלושה ימים - מנהל הממשלה במדינה העברית, עם עובד, תשי"ט, עמ' 42-49