משתמשת:Sumsum6/ מארי אן פולז לבואזיה

מארי אן פיירט פולז (20 בינואר 1758 מונטבריסון, לויר, צרפת - 10 בפברואר 1836) הייתה כימאית צרפתית. היא הייתה אישתו של אנטואן לבואזיה, ושימשה כמלוות המעבדה שלו ותרמה לעבודתו.

רקע

אביה ז'אק פולז, עבד בעיקר כעורך דין ואיש פיננסים פרלמנטריים. רוב הכנסותיו נבעו מהפעלת המשק הכללי אשר היה קונסורציום פרטי של בעלי הון ששילמו את המלוכה בצרפת על הזכות לאסוף מסים מסוימים. אמה, קלודין טוינט פולז, נפתרה בשנת 1761, משאירה מאחוריה לא רק את מארי - אן, אז רק בגיל 3, אלא גם עוד 2 בנים. לאחר מות אמה, מארי - אן הלכה למנזר, שם קיבלה את ההשכלה הפורמלית שלה.

בגיל שלוש עשרה, קיבלה מארי - אן הצעת נישואין מהרוזן בן החמישים דאמרוול. ז'אק פולז ניסה להתנגד לנישואין, אבל קיבל איומים על לאבד את מקום העבודה שלו עם פרם ז'נרל. כדי בעקיפין לסכל את הנישואים, ז'אק פולז הציע לאחד מעמיתיו לבקש את ידה של ביתה במקום הרוזן. עמית זה היה אנטואן לבואזיה, אציל ומדען צרפתי. לבואזיה קיבל את ההצעה, והוא ומארי - אן נישאו ב - 16 בדצמבר 1771. לבואזיה היה בן כ - 28 , בעוד מרי - אן הייתה בת כ - 13.

לבואזיה המשיך לעבוד עבור פרם ז'נרל אבל בשנת 1775 מונה למנהלן אבק שריפה, דבר שהוביל את בני הזוג לעבור לגור במחסן אבק שריפה בפריז. שם, העניין של לבואזיה בכימיה פרח כשהוא קיבל הכשרה ראשונית במעבדה הכימית של גיום פרנוסאה רואל, ועם הביטחון בכלכלי שמספקת המשפחה שלו ושל מארי - אן, וכן תאריו השונים ומיזמים עסקיים אחרים, הוא היה מסוגל לבנות מעבדה כימית חדשנית. מארי - אן התחילה להתעניין במחקר המדעי שלו, והחלה להשתתף באופן פעיל בעבודת המעבדה של בעלה.

כאשר העניין של מארי - אן התפתח, היא קיבלה הכשרה פורמלית בתחום מז'אן בפטיסט מישל בוקווט ופיליפ גינגמברה, שניהם היו העמיתים של לבואזיה באותו הזמן. מארי - אן ולבואזיה בילו את רוב זמנם ביחד במעבדה, עובדים כצוות מחקר בחזיתות רבות. מארי - אן גם סייעה ללבואזיה על ידי תרגום מסמכים על כימיה מאנגלית לצרפתית. למעשה, רוב המאמץ שהושקע על המחקרים במעבדה היה מאמץ משותף של מארי - אן ובעלה, כאשר מארי - אן בתפקיד הלבורנטית.

המהפכה הצרפתית

בשנת 1794, לבואזיה, בשל המיקום הבולט שלו בפרם ז'נרל, היה נחשב לבוגד במהלך שלטון הטרור על ידי מהפכנים צרפתים. אביה של מארי - אן, עוד חבר פרם ז'נרל בולט, נעצר על רקע דומה. ב -28 בנובמבר 1793, לבואזיה נכנע למהפכנים, ונכלא בפורט - ליברה. במהלך מאסרו, מארי - אן ביקרה את לבואזיה בקביעות ונלחמה למען שחרורו. היא הציגה את תיקו לפני אנטואן דופאן, מי שהאשים את לבואזיה וחבר לשעבר בפרם ז'נרל. היא סיפרה על ההישגים של בעלה כמדען והחשיבות שלו לאומה הצרפתית. למרות מאמציה לבואזיה נשפט והורשע בבגידה והוצא להורג ב -8 במאי 1794 בפריז, בגיל 50. ז'אק פולז, אביה של מארי - אן גם הוצא להורג באותו יום.

לאחר מותו, מארי - אן הפכה מרירה על מה שקרה לבעלה. היא הושלכה לתוך פשיטת רגל בעקבות ההחרמה של הממשלה החדשה של הכסף והרכוש שלה (שבסופו של דבר חזר). בנוסף, הממשלה החדשה השתלטה על כל המחברות וציוד המעבדה של לבואזיה. למרות כל המכשולים הללו, מארי - אן סידרה את הוצאה לאור של הזיכרונות האחרונים של לבואזיה:"זיכרונות לכימיה", אוסף של הניירות שלו ושל עמיתיו המראים את עקרונות הכימיה החדשה. הכרך הראשון הכיל עבודה על חום ועל ההיווצרות של נוזלים, ואילו הכרך השני עסק עם הרעיונות של הבעירה, אוויר, שריפת מתכות, פעולה של חומצות, והרכב המים. בעותק המקורי מארי - אן כתבה בהקדמה ותקפה את המהפכנים ואת בני דורו של לבואזיה. שהם, היא מאמינה, אחראים למותו של לבואזיה, בעלה. הקדמה זו, לעומת זאת, לא נכללה בפרסום הסופי. אף על פי כן, מאמציה איבטחו את מורשתו של בעלה בתחום הכימיה.

בנימין תומפסון

מארי - אן בסופו של דבר התחתנה בשנית, לאחר חיזור של ארבע שנים ואירוסין לבנימין תומפסון (רוזן רומפורד). רומפורד היה אחד הפיזיקאים הידועים ביותר באותה העת, אבל הנישואים בין השניים היו קשים וקצרי טווח. מארי - אן גם התעקשה לאורך כל חייה להחזיר לשמה את שם המשפחה של בעלה הראשון, כדי להוכיח את המסירות הנצחית שלה אליו. מארי - אן נפטרה באופן פתאומי בביתה בפריז ב -10 בפברואר 1836, בגיל 78. היא קבורה בבית הקברות של פר לצ'ייס (Pere-Lachaise) בפריז.

תרומות לכימיה

מארי - אן ליוותה את לבואזיה במעבדתו במהלך היום, מנהלת רשימות למחברות מעבדתו ומשרטטת דיאגרמות של העיצובים הניסיוניים שלו. ההכשרה שקיבלה מהצייר ז'אק לואי דוד, אפשר לה בדיוק ובקפדנות לצייר מנגנונים ומכשירים ניסיוניים, שבסופו של דבר סייע לבני דורו של לבואזיה להבין את השיטות והתוצאות שלו. יתר על כן, היא שימשה עורכת דיווחיו. יחד, הם בנו מחדש את תחום הכימיה, אשר שורשיה אלכימיה ובאותו הזמן המדע נשלט על ידי התיאוריה "הפלוגיסטון" של גיאורג סטאל.

במאה השמונה עשרה הרעיון של הפלוגיסטון (יסוד דמוי אש שמשוחרר במהלך הבערה של חומר) was used to describe the apparent property changes that substances exhibited when burned. (לתרגם, לא מובן). מארי - אן, בהיותה מומחית בשפה האנגלית, הלטינית והצרפתית, הצליחה לתרגם עבודות שונות על הפלוגינסטון, כדי שבעלה יוכל לקרוא. התרגום הכי חשוב שלה היה כנראה התרגום של מאמרו של ריצ'ארד קירוון:

Marie-Anne Paulze Lavoisier From Wikipedia, the free encyclopedia

Portrait of M. and Mme Lavoisier, by Jacques-Louis David, 1788 (Metropolitan Museum) Marie-Anne Pierrette Paulze (20 January 1758 in Montbrison, Loire, France – 10 February 1836), was a French chemist.[1] She was the wife of Antoine Lavoisier (Madame Lavoisier), and acted as his laboratory companion and contributed to his work.[1]

Contents [hide] 1 Background 2 French Revolution 3 Benjamin Thompson 4 Contributions to chemistry 5 References 6 Further reading 7 External links Background[edit source | edit] Her father, Jacques Paulze, worked primarily as a parliamentary lawyer and financier. Most of his income came from running the Ferme Générale (the General Farm) which was a private consortium of financiers who paid the French monarchy for the privilege of collecting certain taxes. Her mother, Claudine Thoynet Paulze, died in 1761, leaving behind not only Marie-Anne, then aged 3 only, but two other sons. After her mother’s death Paulze was placed in a convent where she received her formal education.[1]

At the age of thirteen Paulze received a marriage proposal from the 50-year-old Count d'Amerval, who was nearly three times her age.[2] Jacques Paulze tried to object to the union, but received threats about losing his job with the Ferme Générale. To indirectly thwart the marriage, Jacques Paulze made an offer to one of his colleagues to ask for his daughter’s hand instead. This colleague was Antoine Lavoisier, a French nobleman and scientist. Lavoisier accepted the proposition, and he and Marie-Anne were married on 16 December 1771. Lavoisier was about 28, while Mary-Anne was about 13.[1]

Lavoisier continued to work for the Ferme-Générale but in 1775 was appointed gunpowder administrator, leading the couple to settle down at the Arsenal in Paris.[1] Here, Lavoisier’s interest in chemistry blossomed having previously trained at the chemical laboratory of Guillaume François Rouelle, and, with the financial security provided by both his and Paulze’s family, as well as his various titles and other business ventures, he was able to construct a state-of-the-art chemistry laboratory. Paulze soon became interested in his scientific research and began to actively participate in her husband's laboratory work.

As her interest developed, she received formal training in the field from Jean Baptiste Michel Bucquet and Philippe Gingembre, both of whom were Lavoisier’s colleagues at the time. The Lavoisiers spent most of their time together in the laboratory, working as a team conducting research on many fronts. She also assisted him by translating documents about chemistry from English to French. In fact, the majority of the research effort put forth in the laboratory was actually a joint effort between Paulze and her husband, with Paulze mainly playing the role of laboratory assistant.

French Revolution[edit source | edit] In 1794 Lavoisier, due to his prominent position in the Ferme-Générale, was branded a traitor during the Reign of Terror by French revolutionaries. Paulze’s father, another prominent Ferme-Générale member, was arrested on similar grounds. On 28 November 1793 Lavoisier surrendered to revolutionaries and was imprisoned at Port-Libre. Throughout his imprisonment Paulze visited Lavoisier regularly and fought for his release. She presented his case before Antoine Dupin, who was Lavoisier’s accuser and a former member of the Ferme-Générale. She told of her husband’s accomplishments as a scientist and his importance to the nation of France. Despite her efforts Lavoisier was tried, convicted of treason and executed on 8 May 1794 in Paris, at the age of 50. Jacques Paulze was also executed on the same day.[1]

After his death, Paulze became bitter about what had happened to her husband. She was thrown into bankruptcy following the new government's confiscation of her money and property (which were eventually returned). In addition, the new government seized all of Lavoisier’s notebooks and laboratory equipment. Despite these obstacles, Marie-Anne organized the publication of Lavoisier’s final memoirs, Mémoires de Chimie, a compilation of his papers and those of his colleagues demonstrating the principles of the new chemistry. The first volume contained work on heat and the formation of liquids, while the second dealt with the ideas of combustion, air, calcination of metals, action of acids, and the composition of water. In the original copy Paulze wrote the preface and attacked revolutionaries and Lavoisier’s contemporaries, whom she believed to be responsible for his death. This preface, however, was not included in the final publication. Nevertheless, her efforts secured her husband's legacy in the field of chemistry.[citation needed]

Benjamin Thompson[edit source | edit]

Benjamin Thompson Paulze eventually remarried, following a four-year courtship and engagement to Benjamin Thompson (Count Rumford). Rumford was one of the most well-known physicists at the time, but the marriage between the two was difficult and short-lived.[3] Paulze also insisted throughout her life that she retain her first husband's last name, demonstrating her undying devotion to him. Paulze died suddenly in her home in Paris on 10 February 1836, at the age of 78.[1] She is buried in the cemetery of Pere-Lachaise in Paris.

Contributions to chemistry[edit source | edit]

Madame Lavoisier while assisting her husband on his scientific research of human respiration; she is visible at the table on the far right. Paulze accompanied Lavoisier in his lab during the day, making entries into his lab notebooks and sketching diagrams of his experimental designs. The training she had received from the painter Jacques-Louis David allowed her to accurately and precisely draw experimental apparatuses, which ultimately helped many of Lavoisier’s contemporaries to understand his methods and results.[3] Furthermore, she served as the editor of his reports. Together, the Lavoisiers rebuilt the field of chemistry, which had its roots in alchemy and at the time was a convoluted science dominated by George Stahl’s theory of phlogiston.

In the eighteenth century the idea of phlogiston (a fire-like element which is gained or released during a material’s combustion) was used to describe the apparent property changes that substances exhibited when burned. Paulze, being a master in the English, Latin and French language, was able to translate various works about phlogiston into French for her husband to read. Perhaps her most important translation was that of Richard Kirwan's essay 'Essay on Phlogiston and the Constitution of Acids', which she both translated and critiqued, adding footnotes as she went along and pointing out errors in the chemistry made throughout the paper.[3] She also translated works by Joseph Priestley, Henry Cavendish, and others for Lavoisier’s personal use. This was an invaluable service to Lavoisier, who relied on Paulze’s translation of foreign works to keep abreast of current developments in chemistry. In the case of phlogiston, it was Paulze’s translation that convinced him the idea was incorrect, ultimately leading to his studies of combustion and his discovery of oxygen gas.

Paulze was also instrumental in the 1789 publication of Lavoisier’s Elementary Treatise on Chemistry, which presented a unified view of chemistry as a field. This work proved pivotal in the progression of chemistry, as it presented the idea of conservation of mass as well as a list of elements and a new system for chemical nomenclature. Paulze contributed thirteen drawings that showed all the laboratory instrumentation and equipment used by the Lavoisiers in their experiments. She also kept strict records of the procedures followed, lending validity to the findings Lavoisier published.

Before her death, Paulze was able to recover nearly all of Lavoisier’s notebooks and chemical apparatuses, most of which survive in a collection at Cornell University, the largest of its kind outside of Europe.[4] The year she died, a book was published, showing that Marie-Anne had a rich theological library with books which included versions of The Bible, St. Augustine's Confessions, Jacques Saurin's Discours sur la Bible, Pierre Nicole's Essais de Morale, Blaise Pascal's Lettres provinciales, Louis Bourdaloue's Sermons, Thomas à Kempis's De Imitatione Christi, etc.[5]

References[edit source | edit] ^ Jump up to: a b c d e f g Oakes, Elizabeth H. (2001). Encyclopedia of world scientists. New York, NY: Facts on File. pp. 429–430. ISBN 9780816041305. Jump up ^ Bell, Madison Smartt (2005). Lavoisier in the year one : the birth of a new science in an age of revolution (1st ed.). New York: W. W. Norton. p. 13. ISBN 9780393051551. ^ Jump up to: a b c Haines, Catharine M.C. (2002). International Women in Science a Biographical Dictionary to 1950. Santa Barbara: ABC-CLIO. pp. 167–168. ISBN 9781576075593. Jump up ^ "Lavoisier". Retrieved 14 August 2013. Jump up ^ Marie-Anne-Pierrette Lavoisier. 1836. Catalogue de livres faisant partie de la bibliotheque de feu Madame. Lavoisier, comtesse de Rumford. Chez Galliot, Libraire Bell, Madison Smartt. Lavoisier in the Year One. New York: Atlas Books, 2005. Borgias, Adriane P. “Marie Anne Pierrette Paulze Lavoisier.” Women in Chemistry and Physics, A Biobibliographic Sourcebook. Eds. Louise S. Grinstein, Rose K Rose, and Miriam H. Rafailovich. Connecticut: Greenwood Press, 1993: 314-319. Crawford, Franklin. “CU’s great treasure of science: Lavoisier collection is Mme. Lavoisier’s Achievement.” Cornell Chronicle [New York]. 30 Jan. 2007. 12 Apr. 2007. Eagle, Cassandra T. and Sloan, Jennifer. “Marie Anne Paulze Lavoisier: The Mother of Modern Chemistry.” The Chemical Educator 3.5 (1998): 1-18. 12 Apr. 2007 Hoffmann, R., "Mme Lavoisier", American Scientist 90 (Jan-Feb, 2002) pp. 22–24. Bell, Madison Smartt. Lavoisier in the Year One. New York: Atlas Books, 2005. Rayner-Canham, Geoffrey and Marelene. “Marie Anna Pierrette Paulze Lavoisier.” Women in Chemistry. Massachusetts: American Chemical Society and Chemical Heritage Foundation, 1998: 17-22. Further reading[edit source | edit] Kawashima, Keiko (1970–80). "Paulze-Lavoisier, Marie-Anne-Pierette". Dictionary of Scientific Biography 24. New York: Charles Scribner's Sons. pp. 44–45. ISBN 978-0-684-10114-9. External links[edit source | edit] John H. Lienhard (2002). "Marie Lavoisier". The Engines of Our Ingenuity. Episode 1673http://www.uh.edu/engines/epi1673.htm |transcripturl= missing title (help). NPR. KUHF-FM Houston. The transcript page includes Marie Lavoisier's engraving of a gazometer, from Traité Élémentaire de Chimie. Fifteen engravings by Marie-Anne Pierrette Paulze, from Traité élémentaire de chimie. http://xa.yimg.com/kq/groups/14858405/944536095/name/%EE%80%80lavoisier%EE%80%81.pdf