משתמש:אדש12345/מוזיקה יהודית

מוזיקה יהודית הינה הגדרה כללית לסוגי מוזיקה שונים המושפעים מן המקורות היהודיים מהאמונה היהודית או מההווי היהודי הייחודי.

היסטוריה

על פי המסורת היהודית המוזיקה איננה רק סוג אומנות, אלא אפשרות להתעלות רוחנית גבוהה ביותר.

השירה, שהיא ההגדרה היהודית למוזיקה המבוססת על מילים, הינה קדמונית ביותר. בתורה בחומש פרשת בשלח לאחר קריעת ים סוף בני ישראל שרים שיר הודיה, שנכנס לסידור התפילה בתפילת שחרית הלא היא שירת "אז ישיר". שם מתואר תהליך של יציאה בתופים ובמחולות כהודאה על הנס הגדול שהתרחש בקריעת הים וטביעת האויב המצרי.

ולכל אורך ההיסטוריה היהודית דרך דבורה הנביאה (ספר שופטים) דוד המלך (ספר תהילים וספר מלכים) וכלה בחזקיה מלך יהודה (ספר מלכים) שלא זכה להיות משיח, רק משום שלא אמר שירה אחר מפלת סנחריב וחילו. נושא השירה היה למוטיב מרכזי בזהות היהודית.

יוצא מן הכלל היה דוד המלך שנתייחד בהיותו משורר נעלה, כמו שבא לידי ביטוי בספר התהילים שנתחבר על ידו. שכולו שירה בעיתות הודיה או מצוקה. דוד היה ידוע כמיטיב נגן על כינור או נבל, ואגדות התלמוד מפרטות על כך בהרחבה. שירתו של דוד לא כללה מילים בלבד אלא גם מוזיקה של ממש המופקת מכלים עתיקים שונים, ובפרק ק"נ המסיים את ספר התהילים מפורטים הכלים השונים שבהם מהללים את ה' כהגדרתו של דוד.

כך גם שבט לוי שהיה נושא דגל השירה בבית המקדש עד לחורבנו. התורה גם מפרטת כלי נגינה שונים, כגון חצוצרות ושופרות, שעליהן ניגנו הלווים בנוסף לשירה המילולית. שבבסיסה עמד כנראה ספר התהילים על מיזמוריו השונים. כמו כן במשניות ובגמרא מפורט תהליך הנגינה והכלים עליהם ניגנו. על שבט לוי נאמר במקורות ששירתם הייתה כל כך רוחנית עד שהשומע היה שב בתשובה. כדוגמה לחשיבות שיוחסה לשירה ניתן לציין את פרק קל"ז מתהילים שבו מתואר סיפורם של בני לוי לאחר חורבן בית המקדש, ובמרכזו סירובם של בני לוי לבקשת שוביהם הבבלים לשיר את "שיר השם" כהגדרתם, על אדמת ניכר. ובמדרשים הדנים בסיפור זה מובא ההמשך המדהים הבא, בכדי שלא יחויבו בעל כורחם לנגן את שיר השם, בני לוי פשוט פצעו וחתכו בשיניהם את אצבע האגודל שבה כנראה ניגנו. על מעלת שירת שבט לוי מפורט במקורות היהודיים לדורותיהם.

לאחר חורבן בית שני גזרו חז"ל בין היתר "שלא לשורר על יין בביתי המשתאות" כלומר בחתונות. וכן גזרו גזרות שונות על נושא השירה. לאות אבל על חורבן בית המקדש והגלות שבאה בעיקבותיו. בדורינו אנו הצטמצמה הגזירה בפועל, רק לנושאים מסוימים כגון המנהג האשכנזי שלא לנגן בחתונות הנערכות בירושלים בכלים שונים אלא רק בתופים. וכן האיסור לשמוע מוזיקה בשלושת השבועות שבין תענית י"ז בתמוז לתשעה באב. מסיבות שונות המתבררות בהלכה היהודית.

כיום אין ידוע איך נשמעה שירת הלווים. והשריד היחיד שנשאר מסוג המוזיקה שנוגן בעבר, הם טעמי המקרא שתלויים במסורות השונות האשכנזית, הספרדית, והתימנית. כמו כן יש הבדל בין טעמי התורה לבין טעמי הנביאים והכתובים.

ההיסטוריה הקרובה של המוזיקה היהודית וכמו כן בהווה. בתוספת קישורים והפניות ותיקונים והגהות יפורסמו בקרוב בעזרת השם