משתמש:אייב רוזנפלד/אגודת המעצבים הגרפיים בישראל

אגודת המעצבים הגרפיים בישראל – סקירה היסטורית 1935-2006

האוכלוסייה היהודית בא"י בשנות העשרים נמנית ברובה עם יוצאי מזרח אירופה ומוצאה המעמד הזעיר בורגני. ייחודה הבולט בתחומי הפעולה החלוצית והתרבותית לא ניכר בתחום הפעילות הכלכלית – אנשי ה"סקטור האזרחי" ממשיכים לעסוק במקצועות המלאכה והמסחר הזעיר. בשנים אלה מונחים בתל-אביב קווי התשתית לפעילות תרבותית, עדיין לא ממוסדת, המרוכזת בתחומי השפה העברית – ספרות, עיתונות, תיאטרון – ובמוסיקה. במקביל נפתחת בירושלים האוניברסיטה העברית (1925) ופועל בה בית הספר "בצלאל" כמרכז לאמנות עברית מקורית ולתעשייה חדשה בא"י (1928-1906). המוסדות הלאומיים – הקרן הקיימת וקרן היסוד פותחים בפעולות תעמולה. הם מוצאים לאור חוברות, כרזות וסרטי – תעמולה. חומר זה נועד להפצה בחו"ל ולכן לא ניכר רישומו על התפתחות הגרפיקה בארץ. היקף הפרסום מזערי משום חוסר המודעות לערכו כמקדם מכירות, העדר משאבים כלכליים והמחסור באנשי מקצוע ובידע טכני. חלק ממודעות הפרסום מגיע מחו"ל מצורף למוצרים מיובאים, חלקן מועתק מז'ורנאלים וחלק אחר מבוצע בידי ציירים סוג ב' המערבים מוטיבים הלקוחים מן המסורת היהודית ומסמלי המזרח עם הארט-דקו. גרפיקאי בולט על רקע התקופה הוא איש החוג ההונגרי, יוצרן של כרזות וחלק מתפאורות תיאטרוני "הקומקום, ו"המטאטא", פסח עיר-שי. עיר שי מועסק, כמובן, גם על-ידי המוסדות הלאומיים. עיקר התפתחותה של הפרסומת בארץ חל בשנות השלושים, עם העלייה החמישית (1932-39) עלייתם של יוצאי מרכז אירופה. בשנת 1932 נוסד מוזיאון ת"א. באפריל, אותה שנה, נפתח "יריד המזרח הקרוב", ב- 1934 מתקיימת באחד מביתניו תערוכת "הפלקט בארץ ישראל" ו ב- 1936 עובר היריד לאתא שבצפון העיר ומעוצב סמל הגמל המעופף (אלחנני). על זרם העולים נמנים בעלי הון, גרפיקאים, פרסומאים ואנשי דפוס. נפתחים נמלי חיפה (1930) ותל-אביב (1936) ובתי הזיקוק בחיפה, מוקמים בתי החרושת " אתא", "שמן", "נשר", "פניקיה" ואחרים. תעשיות הפרסום והדפוס מתפתחות כתוצר לוואי להנחת התשתית התעשייתית. מפעלי תעשייה אחדים ובראשם "דובק" ו"שמן", פותחים בפרסום שיטתי לתוצרתם. הישגיהם בתחומי הייצור האריזה והפרסומת מוצגים ביריד המזרח בתל-אביב. מוקמים משרדי פרסום המעסיקים כוחות מקצועיים ובעלי נסיון. עליהם נמנים: פרסום או.קיי., צימט, מלניק, בינג, מכנר-ווליש ואחרים. הצורך בהתארגנות מקצועית הצומח על רקע זה מוליד שלושה גופיפ המאגדים בעלי מקצוע בתעשיית הפרסום: אגודת הציירים לגרפיקה שימושית" (1935), האיגוד הארצישראלי לפרסום (1937) וא"איגוד התפאורנים העבריים בארץ ישראל" (1937). השם"אגודת הציירים לגרפיקה שימושית" מוטבע עם הקמתה וסמלה, שיוחלף ב-1968, נוצר בידי רודי דיין (דויטש). חברי האגודה הראשונים, רובם ככולם, גרפיקאים מנוסים, יוצאי מרכז אירופה. ביניהם: רודי דיין, פרנץ קראוס, דוד שנאור, שבתאי רובין, טוביה אהרוני, האחים שמיר, יחיאל כוגן ואחרים. קבוצה זו של גרפיקאים ובראשה ר. דיין נאלצת לנהל מאבקים במישורים שונים והבולט שבהם הוא המאבק למען ההכרה בגרפיקה כמקצוע. כותב ד. דויטש בחוברת "גרפיקה שימושית בא"י 1938": "אחד התפקידים הראשונים היה להסביר לתושבי הארץ שבפרסום טמונה אפשרות כלכלית רחבה, במקרה שהוא מבוצע בצורה תכליתית ומוצא לפועל בעזרת אמצעים בעלי טעם, חדישים ואסתטיים. לשם זה היה הצורך קודם כל להראות לקהל מהו טעם טוב ומה אפשר לדרוש מפעולה אמנותית..." והוא ממשיך "... עם הופעת העבודות המשובחות וגודל תפוצתן בארץ ובחו"ל חדרה ההכרה של ערכה וחשיבותה הכללית של הגרפיקה השימושית לתוך החיים הכלכליים וענפי החיים האחרים". נושאי דגלו של מאבק זה הם ר. דיין כנושא תפקיד באגודה וכמקים ומנהל המחלקה לגרפיקה בבצלאל – הנפתחת בשנת 1936 ועל מוריה נמנים: דיין, שכטר, ארדון, בודקו וממשיכיו תלמידיו, בוגרי המחזור הראשון בבצלאל, גרד רוטשילד, ליפמן, פרידל שטרן, עודד בורלא ואחרים. התערוכה הראשונה של האגודה, המציגה את השיגי הגרפיקה הארץ-ישראלית, נערכת ביריד המזרח (1936), ולוקחים בה חלק 18 חברי האגודה: טוביה אהרוני, יוצרה של האות "אהרוני" הנמצאת בשימוש בעיתונות העברית ("דבר"), רודי דיין, המציג בין השאר את כרזתו ל"תוצרת הארץ,, ד"ר הנשל, יוצרו של איש "פלסטין פוסט", הרשקוביץ, לקס, שמיר, רובין, שנאור, קראוס ואחרים. (פלסטין פוסט 5.6.36). שנתיים מאוחר יותר, מוציאה האגודה לאור את החוברת "גרפיקה שימושית בא"י,. מטרתה: מסירת סקירה על פעולות האגודה וחבריה ופרסום עבודותיהם. "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית" מוקמת כגוף בעל מבנה דמוקרטי ואופי אליטיסטי, דבר שנועד לסייע בשמירת הרמה המקצועית של חבריה, אולם אינו נטול קשיים בביצוע. סוגיה זו של הגדרת האגודה ממשיכה להעסיק את חברים עד עצם היום הזה. האם יש לקיים אגודה קטנה ואיכותית, או להפוך לאיגוד מקצועי ולהצטרף להסתדרות? האם יש להגדיר תחומי התמחות מקצועיים בתוך האגודה? – שאלות העולות על הפרק בתקופות שונות ועדיין לא נמצא להן פתרון. נושא אחר שקיבל בזמנו את השאיפה להגשמת מטרות לאומיות ותרבותיות הוא הדגש על מקוריות. ואכן, נוצרים בגרפיקה הארץ ישראלית סמלים ודימויים כגון סמלי "תוצרת הארץ", (דיין-1936, שמיר-1948), הילד של "טכסטיל שמפו" (שנאור), "אמה" (אהרון-מאוריבש), ה,צבר" של "שמן" (מודרן קצנשטיין), איש סכין "אוקבה" (שנאור), "אסקימו" של "ארטיק" (רולי), "תנובה" (כמנר-ווליש). "יצהר" (דיין), ההופכים לנכסי צאן ברזל של נוף תרבותנו. כמו הא"י כולו, בשנות מלחמת העולם השנייה, נקראת גם אגודת הגרפיקאים להתגייס למאמץ המלחמתי. ניסיון קודם, שנעשה ב-1938, לשיתוך פעולה עם האיגוד הא"י לפרסום, נושא פרי בשנת 1942, כאשר שני הגופים נוטים שכם אחד למען תעמולת הגיוס ויוזמים הדפסה והפצת כרזות ופרסום בעיתונות. רוח זו מניבה ב-1943 צערוכה, שכותרתה "גרפיקה שימושית בארץ בימי שלום ומלחמה" בשיתוף עם התאחדות בעלי התעשייה בא"י. העבודות המוצגות בה נכרכות תחת הסיסמא "בעת מלחמה קמוץ!". כותב צ.ר. בעיתון "דבר" 24.2.43" בתערוכה דוגמאות של 22 חברים של אגודת הציירים לגרפיקה שימושית בא"י, שהסמל שלה נודע ברבים בעיקר לאחר שנעשה סמל לגיוס העם הלוחם. בשנת 1945 חוגגת האגודה, בת 34 חברים, 10 שנים להיווסדה בתערוכת "אמנות שימושית בארץ ישראל" הנערכת בבית הנכות הלאומי ב"בצלאל", ירושלים. עם הכרזת המדינה נבחר אראל, לאחר תקופת פעילות באגודה, לשמש כיועצה הגרפי של ממשלת ישראל. תפקיד שיכהן בו במשך 10 שנים ובמסגרתו עוברות תחת ידיו כל ההזמנות הממלכתיות: דגל הלאום, סמל המדינה (שעותב ע"י שמיר), סמלי חילות צה"ל וכד'. בתחרות הממלכתית הראשונה לכרזות הנערכת על-ידי משרד התיירות, זוכה כרזתו של צבי נרקיס במקום הראשון. תערוכת "הגרפיקה השימושית בישראל" נערכת ביוזמתו של יחיאל כוגן בשנת 1953:" גימ"ל גדולה הכונפת ברגלה שי"ן, סמל אגודת הציירים לגרפיקה שימושית, בת 95 החברים, מתנוססת בימים אלה מעל הכניסה של האולם המרכזי בקומת הקרקע של מוזיאון תל-אביב" (במחנה" 23.7.53). בתערוכה, הנערכת בשיתוף עם השירות הבולאי, מוצגים לראשונה, בנוסף לעבודות בענפי הגרפיקה השונים ובמרכזם הכרזות, תהליכי הדפסה כגון: צינקוגרפיה, אופסט, הדפסה על שפורפרות וכו'. תקופת כהונתו של גד רוטשילד כנשיא (1953-68), תקופה בה מסתמן רוב של בוגרי בצלאל באגודה, עומדת בסימן המשך המאבק להכרה בגרפיקה כמקצוע. נעשות פעולות הסברה והפצת מידע בקרב הגרפיקאים, המוסדות והקהל הרחב מחד, ונערכים משפטי חברים על פלגיאטים ועל סטייה מנוהלי האתיקה המקצועית מאידך. בפברואר 1960 מופיע גליון מיוחד של הירחון היפני IDEA המוקדש ל"אמנות הפרסום העכשווית בישראל". בשנת 1966 האגודה בין האגודות המייסדות את ה"איקוגרדה"- אירגון בינלאומי של אגודות המעצבים הגרפיים, סימונה הבינלאומי של "אגודת המעצבים הגרפיים בישראל" הוא GDAI. באותה שנה נשלחים מטעמה לביאנלה הראשונה לכרזות בוארשה שישה נציגים. חברי אגודת הגרפיקאים הישראלית נקראים להשתתף באורח סדיר בכתב העת רב היוקרה GRAPHIS, בתחרות כרזות של אונסקו ב"שומון", צרפת. כמו-כן,משתתפת האגודה בתחרות כרזות בפולין, בפראג ובתערוכת עיצובים תעשייתיים וכרזות ביפן. בתחרות הנערכת בשנת 1968 לעיצוב סמל חדש לאגודה, זוכה הצעתו של יעקב לנדאו במקום הראשון. שנת פעילותו של צבי נרקיס כיו"ר האגודה(1969) עומדת בסימן הידוק הקשרים בין האגודה לשירות הבולאי, שתוצאתו הופעת בולים הנושאים את שם המעצב (1971) ויצירת קשר עם המכון הישראלי לאריזה ולעיצוב המוצר, קשר המניב תערוכת אריזות במכון. במוזיאון ישראל נפתחת תערוכת "עיצוב גרפי בישראל" ומתקיים הכנס "אות היא עולם" ביוזמתו של משרד החינוך והתרבות בשיתוף עם האגודה. עם היבחרו של ירום ורדימון, נציג הדור החדש, לתפקיד יו"ר האגודה, חלה התפתחות בגיבוש האגודה כאגודה מקצועית: מוגדרת שיטת התקשרות עם גופים כמו השירות הבולאי (שיטת (Xומתחילים להתפתח קשרים בינלאומיים, בעקבות מינויו של ורדימון לחבר הנהלת ה"איקוגרדה" (1972). מסמך שעניינו "קווים מנחים לתמחור", שניצניו הראשונים מופיעים בשנות ה-30, מעודכן ומופץ בכל משרדי הפרסום ובמפעלים רבים בארץ. נושא התחרויות, עובר כחוט השני לאורך ההיסטוריה של האגודה, אם כקטליזטור להעלאת רמתם המקצועית של החברים או כאמצעי להגברת מודעות ציבורית לחשיבות המקצוע ולתפקידיו, מקבל גיבוש סופי ברמה העקרונית על-ידי אימוץ עקרונות ה"איקוגרדה". בסוף שנות ה-70 מתחילת לפעול דמויות חדשות באגודה: אליעזר וייסהוף, רן כספי, גבי נוימן וגד אלמליח. בשנת 1972 זוכה ביה"ס בצלאל בהכרה כגוף אקדמאי המקנה תואר ראשון לבוגריו. באפריל 1977 מופיע לראשונה המסמך של "המלצות לתמחור" של האגודה במתכונתו החדשה ביוזמתם של גד אלמליח וגבי נוימן. ייחודו בתחום התיעוד האישי של כל חבר באגודה מסייע במגמה להרחבת האגודה. יוזמתו של וייסהוף מתרכזת מעבר לפעילויות השוטפות, בנושאי הרחבת האופקים של חברי האגודה והידוק הקשרים הפנימיים באמצעות כינוסים ומפגשים חברתיים הנערכים בבית סוקולוב בתל-אביב. גבי נוימן פועל בעיקר בתחום החוקי ויוזם חיזוק מבנה האגודה כגוף משפטי על-ידי רישומה כעמותה. בתקופתו נקבעים הסכמי שכר עם מוסדות השלטון כגון: בנק ישראל, החב' הממשלתית למדליות ולמטבעות וכד'. החל משנת 1983 מתקיימים מתקיימים ימי עיון מקצועיים בשפיים ואח"כ במעברות. במהלך השנה מתארגנים מפגשי קבוצות מקצועיים לצורך דיון בנושאים ספציפיים. שלושה אירועים מציינים את שנת ה-50 לאגודה: תחרות כרזות – בה זוכות כרזותיהם של ירום ורדימון במקום הראשון, מוריס ארבל בשני וגד אלמליח בשלישי. הוצאתו לאור של הספר עיצוב גרפי בישראל 1985, פרי מאמציו של גד אלמליח וקיומו של הקונגרס הראשון בישראל לתקשורת חזותית שנערך בחיפה בדצמבר 85. הקונגרס שהוא הראשון מסוגו בארץ, מתקיים בחסותם ובעזרתם של גופים כמו "מכללת הדסה", "ויצ"ו קנדה חיפה", "מפעלי נייר אמריקאים ישראליים" ו "ידיעות אחרונות". הועדה המארגנת: גד אלמליח (יו"ר), אלכס רינגר, דן גלברט, אייב רוזנפלד ודן ריזינגר. מטרות האגוד, כפי שנוסחו בשעתו בידי רודי דיין, נותרו למעשה בעינן. במהלך הדרך הארוכה שעשתה האגודה במשך 50 שנות קיומה, גובש נוסחן המעשי של מטרות אלה – תרומתם האישית של נושאי התפקידים בתקופות השונות. בשנת 1985 נבחר אייב רוזנפלד לסגן נשיא ה"איקוגרדה" העולמית, תפקיד אותו ממלא עד לשנת 1992. בשנת 1986 התקיים סמינריון הר הצופים בהשתתפות המחלקה הגרפית של "בצלאל" ובהשתתפות חברי הוועד המנהל של ה"איקוגרדה" באותה עת + תערוכת מעצבים. סמינריון נוסף, בכהונתו של עמרם פרת כיו"ר האגודה, נערך בהר הכרמל בשיתוף המחלקה הגרפית של מכללת ויצ"ו חיפה. בתקופה זו השתתפה האגודה בטכסי הסיום של בתי הספר לעיצוב (בצלאל, ויצ"ן חיפה) להגברת המודעות בקרב הסטודנטים היוצאים לשוק. במקביל עסקה האגודה במכירת ספר השלום – בהפקתו של היו"ר הקודם, גד אלמליח, להנהלת הכנסת ולציבור הרחב. האגודה כמנהגה, המשיכה להגביר את המוטיבציה בין חבריה להשתתף במכרזים: סמל רשות הדואר וחיסכון במים. בנוסף קיימה האגודה מגעים עם בנק ישראל לשיפור תנאי המכרזים. בקונגרס האיקוגרדה שנערך בעיר ניס בשנת 1985 מצליח אייב רוזנפלד, לאחר שתדלנות מרובה, לארח בישראל את הקונגרס ה-13 של הארגון אשר מתקיים באוגוסט 1989 בשיתוף אוניברסיטת תל-אביב. אייב מכהן כיו"ר הקונגרס, מדינת ישראל מוציאה בול דואר לכבוד האירוע (גד אלמליח). עם היבחרו של דוד טרטקובר, מקבלת האגודה את מקום משכנה הנוכח מעיריית תל-אביב (1993), מקלט אמנים ברחוב דב-הוז. כמו-כן מקבלת האגודה הכרה ותמיכה תקציבית ממשרד החינוך, לימים משרד המדע התרבות והספורט. בשנת 1997 נבחר דיויד גרוסמן לנשיא האיקוגרדה העולמית והוא מכהן כנשיא בשנים 1999-2001. בשנת 1998 מקבל חברנו דן ריזינגר את פרס ישראל. האגודה מקיימת את תחרות "חתך הזהב" במתכונת החדשה אותה החל נס לביא (1993). "חתך הזהב" מתקיים בכל שנה שנייה ומהווה אירוע שיא בהוויה של עיצוב גרפי לתקשורת ויזואלית בישראל. בסוף 1999 נבחר וועד חדש, אייב רוזנפלד נבחר לתפקיד יו"ר האגודה ואיתו בהנהלה יואב בן-צור ורן כספי. הם ממשיכים בקיום מפגשים, תערוכות וימי עיון. חוזר שיתוף הפעולה עם מוסדות המדינה לעיצוב תדמית למשרדים השונים. בשנת 2000 מתקיימת תחרות לעיצוב סמל וסיסמה למשרד לאיכות הסביבה, תערוכת העבודות שהוגשו הוצגה בבניין הכנסת בירושלים המעמד ראש הממשלה אהוד ברק. בשנת 2002 נערכות תחרויות לעיצוב סמל למשרד התעשייה והמסחר ולעיצוב סמל למשרד מבקר המדינה. שני חברי אגודה תופסים יוזמה בשיתוף פעולה עם האגודה: מיכאל הורוביץ מוציא לאור את מגזין המעצבים והגרפיקאים בישראל , "קרדיט". רפאל בלומנברג מוציא לאור את הספר "תקשורת חזותית בישראל". במקביל, האגודה מוציאה לאור את עלון "חפוז" לדיווח שוטף לחברים. בשנת 2001 מציגה האגודה את תערוכת "הלקוח סרב" בגני התערוכה בתל-אביב ומקיימת מפגש בנושא תמחור וזכויות יוצרים. בסוף 2002, נערכת תחרות לעיצוב בול "55 לעצמאות ישראל, מטעם רשות הדואר – השירות הבולאי. האגודה ממשיכה במגעיה עם השירות הבולאי בנושא עדכון שכר מעצבי הבולים. בשנה זו מקבל חברנו, דוד טרטקובר, את פרס ישראל. חברי האגודה, יחד עם מאות אנשי חינוך ותרבות, הפעילו לחץ ציבורי והצליחו למנוע את סגירת הספרייה של מוזיאון תל-אביב לאמנות לביקורי הקהל הרחב. בעקבות הקיצוץ בתקציב משרד התרבות, השתתפו נציגי האגודה בכנס מחאה שנערך ב"בית ציוני אמריקה". אין ספק שאירוע זה, יחד עם אחרים תרם לביטול רוע הגזירה. חברי האגודה משתתפים בביאנלות, תערוכות ומיצגים בינלאומיים. אוניברסיטת QINGHUAשבסין הוציאה לאור ספר בשם: דן ריזינגר – המעצב הישראלי, אחד מגדולי המעצבים בעולם". כרזתו של יוסי למל – "ישראל פלסטין" זכתה ב GRAND PRICE בביאנלה הבינלאומית הראשונה לכרזות בסיאול, דרום קוריאה. כרזתו, "קו התפר" זכתה בפרס המבקרים בביאנלה הבינלאומית לעיצוב גרפי בברנו, צ'כיה. עבודתו של ירום ורדימון, "שמאל ימין-בום!", הוצגה על מדרגות הכניסה לרייכסטאג הגרמניי במסגרת תערוכה על דן-קיום ביוזמת מוזיאון קו-התפר. התערוכה נדדה לציריך, לכיכר המלוכה בקופנהגן, לניו-יורק ולרחבת הגלריה הלאומית בלונדון. הירחון הסיני בביג'ין פרסם בגליונו כתבה גדולה על עבודותיו של המעצב, אשר קלדרון. המייצג המחאתי שעיצבו מאיר אשל ואסנת אשל עבור "אלמגור" (ארגון נפגעי הטרור) הוצג מול משרד ראש הממשלה ברובע היהודי וברחבת משרד החוץ. במהלך הדיונים בבית-הדין בהאג בעניין גדר ההפרדה, הפגינו משפחות הנפגעים באמצעות מיצג זה שזכה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת. במסגרת ההכוונה והייעוץ שנותנת האגודה בנושא הקשרים בין המעצב ללקוח, הפיקה האגודה חוברת מעודכנת של "קווים מנחים לתמחור עבודות עיצוב" (שיכתב: רן כספי, ערכו:יעל זינגר ואייב רוזנפלד). בסוף שנת 2003 הוקם "סוהו-מרכז לעיצוב " בדיזינגוף סנטר, תל-אביב. האגודה מקיימת במקום סדרת "מפגשים עם אמנים בתקשורת חזותית" (ברך נאה, אשר קלדרון, רות רהט, גד אולמן ויוסי למל. המעצבים מציגים את מעבודותיהם ועורכים דיאלוג עם הקהל. בסוף 2003 הוצגה התערוכה "מעצבים דימוי עצמי" במסגרת תערוכת אינטרמדיה בגני התערוכה. במאי 2004 נערך טכס העבודות הזוכות בתחרות "חתך הזהב" לצד תערוכת העבודות ב"בית חיל האוויר" בהרצליה בנוכחות הגברת יעל גרמן, ראש העיר הרצליה. האגודה ממשיכה בסדרת המפגשים "מעצב אמן", בסוף השנה התקיים מפגש מרתק עם דן ריזינגר. ההרצאה היתה מאלפת, באירוע התקיים בבית מקאן-אריקסון, ת"א. תחרות לעיצוב סמל וחיבור סיסמה למשרד המדע והטכנולוגיה נערכה בתחילת שנת 2005, צוות השיפוט מטעם האגודה – ירום ורדימון, דן ריזינגר רות רהט. מטעם משרד המדע והטכנולוגיה – טלי רוזנבאום (מנכלי"ת), שלמה שריג. הצוות נאלץ לבקש הארכה להגשה. בקטגורית הסמל זכו: גיל גרבי(1), אריה גלוך (2), מלי ומומי אלון (3). בקטגורית הסלוגן: מקום ראשון ושני "במחשבה אחת קדימה" – לאה מרמורשטיין ירחי, "מחשבה אחת – קדימה" צביה גלר, מקום שלישי – "חוצים את גבולות המחר", עופר גולן.(הגישה חני עבודי). בתחילת חודש מאי מכריז הוועד האולימפי בשיתוף עם האגודה, על תחרות לעיצוב כרזה שתלווה את המשלחת הישראלית לאולימפיאדה בבידיג'ין 2008.