משתמש:איריס1963/גבריות בחברה הישראלית

גבריות-

התפתחות הגדרת הגבריות החלה לראשונה בתיאור של פרויד את התפתחות נפש האדם על פי המודל הפסיכו סקסואלי (אצל קונל ,2009).שיאה של התפתחות זו היא בשלב האדיפלי, כאשר מתקיים קונפליקט אצל הילד סביב הקשר עם אביו ואמו, במהלכו הוא מפנים בהדרגה את ערכי ההורים. על פי גישה זו, כתוצאה מפתרון הקונפליקט, הזהות הגברית מתעצבת דרך ההזדהות עם דמות האב ומה שהוא מייצג.

באופן זה פרויד ערער על ההנחה שכל הגברים הם אותו דבר, ושינה את כל ההסתכלות האנושית על גברים, בהפכו אותה למושא לחקירה ובהצביעו על היסודות הגבריים והנשיים שבכל גבר.

גבריות בחברה הישראלית-

-לעומת רוב מדינות העולם, בהן הצבא משמש כתת-תרבות, בישראל, הצבא נמצא בליבו של הקונצנזוס החברתי, והשרות הצבאי מהווה חלק בלתי נפרד ממהלך החיים הנורמטיבי של רוב הגברים היהודים.

חגית גור-זיו (2005)מצאה כי בנים הופכים "מורעלים" מהרגע בו הם נכנסים לגן הילדים, וטוענת שכבר בגיל הגן הגבריות הישראלית מטופחת כגבריות לוחמת. דפוס הגבריות ההגמוני בישראל, עוצב במידה רבה לפני כמאה שנה בראשית ימיה של התנועה הציונית בישראל. גלוזמן (1977)טען כי דמות היהודי החדש מהווה ניגוד לדמותו של היהודי הגלותי, שנתפסה רופסת, נשית וחולנית ויוצגה על ידי בחור ישיבה הלמדן (בן ארי ושרייבר ,2001)האידיאל הציוני חתר לקיבוע דמותו של הגבר היהודי כהטרוסקסואל, לוחם, עובד אדמה שרירי, אמיץ וחופשי בארצו ואכן, עם הקמתה של מדינת ישראל וצה"ל אימץ לעצמו דור הצברים את מאפייניו של הגוף הציוני.

על פי גילמור( gilmor'1990)השירות בצה"ל מהווה כעין טקס חניכה לנערים הישראלים הצעירים. זהו סופו של תהליך חינוכי ארוך שנים, אשר בסופו הם הופכים לגברים. במסגרת זו מוכיחים הנערים להקריב את חייהם למען צורכי החברה. קימרלינג (1993) טען כי מרכזיותו של הצבא בישראל מתבססת, במידה רבה,על כוחו של המיליטריזם, שמהווה עיקרון מארגן בחברה הישראלית מאז הקמתה ולמלחמות היה חלק מרכזי בכך.

החייל הקרבי, הלוחם, משקף את אידיאל הגבריות והופך להיות בדמותו של הגבר ההגמוני (ששון-לוי ,2006). באופן כזה, נוצרת כאן היררכיה ברורה בין דמותו של הלוחם, ובין שאר הגברים, המשמשים בתפקידים צבאיים אחרים. הגבריות הגמונית בישראל נקשרת בצה"ל לכוח הפיזי, שליטה ברגשות, לקיחת סיכונים ונכונות להקרבה אך לצידה התפתחו זהויות גבריות אלטרנטיביות בחברה הישראלית (ששון לוי,2003).

במחקרה מצביעה ששון לוי (2003) על כינון זהויות של חיילים בתפקידי צווארון כחול הנשען על הגבריות ההגמונית ומתנגד לה בו זמנית." חיילים אלו מקבלים את הדומיננטיות של הגבריות הקרבית אולם מוצאים עוגנים חלופיים להגדרת הגבריות שלהם". מחקרים נוספים מצביעים על התפתחות זהויות אלטרנטיביות מתנגדות לגבריות ההגמונית של החייל הקרבי הלוחם (לומסקי פדר ורפפורט ,2000, קומר נבו, מלכה ומרדכייב,2013) .

זהות אלטרנטיבית נוספת הניצבת בפני הגבריות ההגמונית עולה מכיוונה של "הגבריות החדשה" (נרדי,1992).במחקרו של גילבר (2014) שבדק את תפיסות הגבריות של חיילים לאחר אירוע פוסט טראומטי עלה באופן מפתיע, נרטיב גברי חדש ושונה מהנרטיב הגברי הישראלי הקלסי, התואם את המושג של "גבריות חדשה"(נרדי,1992)ששמה דגש על רגישות, טיפול במצוקה רגשית, ביטוי רגשי ואותנטיות.

גם במחקרו של ענבי (2013)על תפיסות הגבריות של אבות מפקדים לוחמים בצבא, עלה "קול" של גבריות חדשה, כאשר רבע מבין הקצינים הקרביים ביטאו רצון גדול יותר בזירה הביתית, וגילו שאיפה לחלוקת תפקידים שוויונית יותר במשפחותיהם, אך על אף קול הגבריות החדשה, עולה בסופו של דבר,כי דפוס הגבריות ההגמונית, הקרבי עדיין דומיננטי ובעל כוח בחברה הישראלית ובקרב המשרתים בצבא גם כיום.