משתמש:אמרי אביטן/תרפיה לשפויים

תרפיה לשפויים - איך הפילוסופיה יכולה לשנות את חייכם מאת: לו מרינוף Therapy For The Sane, How Philosophy Can Change Your Life - Lou Marinoff Ph.D.

ההוצאה:

כתר

בספרו הראשון:"אפלטון במקום פרוזק", שאב פרופסור לו מרינוף ממעיינות תבונתם של הפילוסופים הגדולים לפתרון בעיות היומיום שלנו והוכיח שניתן להחזיר את הפילוסופיה למקומה השימושי והעממי.

בתרפיה לשפויים הוא מוצא את התשובות לשאלות הגדולות של הקיום המודרני בפילוסופיה המערבית והמזרחית ומדגים באמצעות סיפורי מקרים של מטופלים שבאו אליו לייעוץ כיצד ניתן למצוא את האושר באמצעות הגדרה מחודשת של הפילוסופיה האישית.

שאלותיו נוגעות בליבת הקיום האנושי: איך אפשר לדעת מה נכון? כיצד מתמודדים עם שינויים? מדוע אנחנו לא מסתדרים זה עם זה?

הספר משלב את חוכמתם של הפילוסופים הגדולים עם סיפורי מקרה אישיים כדי להמחיש כיצד שינוי בתפיסת העולם עשוי לחולל את השינוי הגדול בחיים.

בין השאר מטפל מרינוף בסוגיות הבאות: מחלה או אי נחת, איך אפשר לדעת מה נכון?, מה מנחה אותנו — התבונה או הרגש?, כשאנחנו נעלבים, האם נגרם לנו נזק?, האם אנחנו חייבים לסבול?, מהי אהבה?, האם אנחנו יכולים להסתדר זה עם זה?, האם צד אחד יכול לנצח במלחמת המינים?, מי שולט כאן: אנחנו או המכונות?, האם אנחנו יצורים רוחניים?, איך מתמודדים עם שינוי?, בניית הבית הפילוסופי שלכם.

פרופסור לו מרינוף, שערך חלק ממחקרו באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא יועץ פילוסופי ומרצה לפילוסופיה בסיטי קולג' בניו יורק. ספרו "אפלטון במקום פרוזק" תורגם ל-25 שפות וראה אור בישראל ובעשרות מדינות ביבשת אמריקה, אירופה ואסיה.

תרפיה לשפויים - איך הפילוסופיה יכולה לשנות את חייכם, מאת לו מרינוף בהוצאת כתר, מאנגלית: אורית כהנא, 485 עמודים.

מתוך הספר: שמונה דרכים שבהן הפילוסופיה יכולה לשנות את חייכם בהמשך הפרק הראשון: מחלה או אי נחת.

שמונה דרכים שבהן הפילוסופיה יכולה לשנות את חייכם

ריפוי ריקים הם דברי הפילוסוף שאינם מרפאים את סבלותיו של האדם. כשם שאין תועלת ברפואה אם אין היא מסלקת את מחלות הגוף, כך אין תועלת בפילוסופיה אם אין היא מסלקת את סבלות הנפש.

אפיקורוס

שגשוג כל פילוסוף ראוי לשמו — כמו כל רופא ראוי לשמו — ינסה לרפא את בני האדם לאחר שהבין במה הם חולים. כל תכליתו של המחקר הרפואי היא הריפוי, וכל תכליתה של הפילוסופיה היא שבני האדם ישגשגו.

מרתה נוסבאום

הישגים במרחביו העצומים של הזמן אפשר לראות איך החיים מתפתחים קדימה ומעלה, מן החיידקים עד לאדם, ואין ספק שהעתיד צופן לאנושות עוד אפשרויות רבות מספור להשתפרות נוספת.

תומס מאן

שחרור החיים מלאים פוטנציאל בל ישוער... ברוב המקרים המגבלות– כביכול שלנו אינן אלא ההחלטה שלנו להגביל את עצמנו.

דייסקו איקדה

התעוררות מה שמאחורינו ומה שלפנינו חסר חשיבות לעומת מה שבתוכנו.

ראלף וולדו אמרסון

התמודדות הפילוסופיה במיטבה כשהיא חדלה לשמש כלי להתמודדות עם בעיות של פילוסופים והופכת לשיטה שהפילוסופים מטפחים להתמודדות עם בעיות של בני אדם.

ג'ון דיואי

טיהור כל התופעות שבעולם - התודעה קודמת להן, התודעה היא השַליטה העליונה שלהן, ומן התודעה הן נוצרות. אם אדם מדבר או פועל מתוך תודעה טהורה, האושר הולך אחריו כמו הצל שלו שלא יעזוב אותו לעולם.

גאוטמא בודהא

הוויה אל תחששו מהחיים. האמינו שהחיים בעלי ערך, ואמונתכם תעזור לכם להפוך אותם לבעלי ערך.

ויליאם ג'יימס

פרק ראשון: מחלה או אי נחת

השאיפה לחקור את הסיבות למאורעות אופיינית לבני האדם. אצל קצתם שאיפה זאת ניכרת יותר ואצל קצתם פחות, אך לכולם משותפת הסקרנות לחפש את הסיבות לגורלם הטוב או הרע.

תומס הובס

הדבר החשוב מכול הוא לא להפסיק לשאול שאלות.

אלברט איינשטיין

אילו שאלות גדולות שאלתם או תשאלו את עצמכם היום? בכל שלב בחיים אנחנו מעלים שאלות חשובות הנוגעות לנו ולאנשים אחרים, לבעיות שלנו או של אחרים, לעולם הרחב או ליקום העצום, ולמשמעות ולתכלית של קיומנו. אנחנו חוקרים את העבר, את ההווה ואת העתיד ובודקים כל נושא שניתן להעלות על הדעת. בני האדם רוצים וחשים צורך למצוא משמעות בדברים שמתרחשים או שאינם מתרחשים בחייהם, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. האמצעי העיקרי המשמש אותנו למציאת משמעות הוא יכולת החקירה שלנו. בתקופה של מבחן ומצוקה אנשים שואלים שאלות רבות מהרגיל. ככל שהמצב קשה יותר, השאלות גדולות יותר. אולם, למרבה האירוניה, דווקא לשאלות הדחופות קשה למצוא תשובות.

הפילוסופיה יכולה לעזור במציאת תשובות. במילה ‘פילוסופיה‘ איני מתכוון לחקירת רעיונות מופשטים לשם עצמם בלבד. מחקר כזה הוא טוב ויפה לאנשי אקדמיה מקצועיים שנהנים מעיסוק בתיאוריה לשמה ומצטיינים בכך. אבל הפילוסופיה יכולה לעזור גם לאנשים רגילים באמצעות יישומם של רעיונות מועילים לפתרון בעיות חיים קונקרטיות. פילוסוף אמריקני ששמע לראשונה על הייעוץ הפילוסופי הגיב במילים: “זה נשמע כמו ‘שכל ישר למתקדמים‘“. דבריו נכונים מאוד. קרוב לוודאי שכבר יש לכם ‘שכל ישר‘ ברמה בסיסית ולכן אתם קוראים את הספר הזה. אם כך, אתם מוכנים לטיפול מתקדם מעט יותר.

אנחנו, הפילוסופים, חוקרים נחושים. אנחנו מעלים ספקות ושאלות בנוגע לכל דבר תחת השמש ואיננו מקבלים שום דבר כמובן מאליו. אני תמיד אומר לסטודנטים שלי לפילוסופיה ששום שאלה אינה טיפשית, אלא שבאופן טבעי אם הם ישאלו שאלות רבות, בסופו של דבר יקבלו גם אי–אלו תשובות טיפשיות! כדי לשאול שאלות מועילות דרושה מיומנות של ממש, ולעתים קרובות מציאת התשובות הנכונות תלויה ביכולת לשאול את השאלות הנכונות. אם אתם מבקשים להתמודד עם שאלה חשובה שהתעוררה בחייכם, הספר הזה יסייע לכם לשאוב מרעיונותיהם הנפלאים של גדולי הפילוסופים מן העת העתיקה ועד ימינו. הוא יראה לכם כיצד הפילוסופיה יכולה לשנות את חייכם על ידי הפיכת אי הנחת ( dis-ease ) לנחת או לשלווה ( ease ) — לא רק להלכה, אלא גם למעשה. כל אחד מהפרקים בספר זה מציג מקרים ומראה כיצד יועצים פילוסופיים עוזרים ללקוחותיהם להתמודד עם השאלות הגדולות המעסיקות אותם, וכל פרק מסתיים בתרגילים פילוסופיים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לעצמכם באופן דומה.

מבחר השאלות הגדולות שמופיעות בספר זה נקבע בהתאם לסוגיות חשובות שאנשים רבים מתמודדים עמן כעניין שבשגרה, סוגיות שלא אחת הייעוץ שאני נותן ללקוחותי עוסק בהן. פרק זה מציג את הגישה הפילוסופית לייעוץ. בחלקו השני של הספר מוקדש פרק שלם לכל אחת מן השאלות הגדולות: איך אפשר לדעת מה נכון? מה מנחה אותנו — התבונה או הרגש? כשאנחנו נעלבים, האם נגרם לנו נזק? האם אנחנו מוכרחים לסבול? מהי אהבה? האם אנחנו יכולים להסתדר זה עם זה? האם צד אחד יכול לנצח במלחמת המינים? מי שולט כאן: אנחנו או המכונות? האם אנחנו יצורים רוחניים? כיצד מתמודדים עם שינוי? בחלק השלישי של הספר תמצאו עצות לבניית הבית הפילוסופי שלכם. בחלק הרביעי של הספר מופיע ‘מצעד הפילוסופים‘.

בטרם תוכל הפילוסופיה לשנות את חייכם, עליכם לשאול את עצמכם שאלה בסיסית וחשובה: האם הסבל שלכם נובע ממחלה disease או מאי נחת dis-ease ? מטרת הפרק הזה היא לעזור לכם להבחין בין השתיים.

מה נחשב נורמלי? בעבר, כשהדת היתה חזקה והמדע היה חלש, סברו בני האדם בטעות שמעשי הכשפים הם רפואה. היום, כשהמדע חזק והדת חלשה, בני האדם סבורים בטעות שהרפואה היא מעשה כשפים. תומאס סאס

מקצועות הרפואה השונים עוסקים בשמירה על הבריאות ובריפוי פציעות ומחלות. מהי מחלה? לרוב המחלות מפריעות לתפקוד התקין של הגוף. רוב האנשים יכולים למנות את המחלות שלקו בהן בילדותם, כמו חצבת, חזרת, אבעבועות רוח וכמובן גם הצטננויות. אנשים בוגרים עלולים לחלות במגוון רחב של מחלות, ורובנו הכרנו — ואולי עודנו מכירים — מישהו שנאבק בסרטן, במחלת לב, באלצהיימר או במחלה קשה אחרת. כולנו נמות בסופו של דבר מ‘משהו‘, ובדרך כלל ה‘משהו‘ שממנו נמות הוא מחלה או סיבוכים של מחלה.

עם זאת, חשוב להבין שמה שנחשב בעינינו לתפקוד ‘נורמלי‘ נקבע בחלקו על פי מוסכמות חברתיות ולא רק על פי קני מידה ביולוגיים. לדוגמה, אם אתם סובלים מהזיות, כלומר אם אתם רואים ושומעים דברים שאיש מלבדכם אינו רואה ושומע, ייתכן שיאבחנו אתכם כפסיכוטים הסובלים ממחלת נפש. לעומת זאת, אם אתם רואים דברים שאיש מלבדכם אינו רואה והופכים אותם לסרטים, או שומעים דברים שאיש מלבדכם אינו שומע והופכים אותם ליצירות מוזיקליות, אולי אתם בעצם במאים או מלחינים. אילו יכולתם לאלף את התודעה הפראית די הצורך ליצור יופי ובהירות מקוריים הייתם עשויים לזכות בפרס נובל, כמו ג‘ון נאש. לעומת זאת, אילו הייתם מתנסים בהזיות בסביבה חברתית שונה מזאת שאנחנו חיים בה, ייתכן שהמקור להזיות שלכם היה טריפ פסיכדלי, כדוגמת הטריפים שהיו מקובלים בשנות השישים, ואולי ההזיות שלכם היו חלק מתפקודו הנורמלי של שאמאן בשבט אינדיאני.

לֶקח אחד שאפשר ללמוד מן הסיפור הזה הוא שמצבים שאיגוד הפסיכיאטרים האמריקני הגדיר אותם ‘מחלות נפש‘ (בהליך הצבעה דמוקרטי) היו עשויים להיחשב למצבים נורמליים בתנאים חברתיים אחרים. עם זאת, ההגדרה המקובלת ל‘נורמליות‘ יכולה גם להשתנות בכיוון ההפוך. בתנאים חברתיים מסוימים רבות מן הבעיות שכיום לא רואים בהן מחלות עלולות להיחשב למחלות והדבר עלול לגרום לבעיות חמורות.

לדוגמה: בברית המועצות לשעבר, אילו הייתם אזרחים המביעים התנגדות למשטר ייתכן שהיו מאשפזים אתכם בבית חולים פסיכיאטרי ולא בכלא פוליטי. מדוע? מכיוון שהמפלגה ששלטה בברית המועצות לשעבר קבעה שהמדינה היא ‘גן עדן לכל פועל‘, וברור שכל אדם המביע התנגדות לחיים בגן עדן הוא משוגע. הטיעון הזה יכול להישמע הגיוני, ולמרות זאת, העובדה שמישהו מחליט לקרוא לגיהינום ‘גן עדן‘ אינה הופכת אותו לגן עדן. יתר על כן, ברור שניתן לנצל את הרפואה לרעה כאמצעי לשלוט בבני אדם שליטה חברתית או פוליטית.

עוד דוגמה: בסוף המאה התשע–עשרה כל המועמדים למשרות בשירות המדינה במדינת ניו יורק (ובמקומות אחרים בארצות הברית ובבריטניה) היו חייבים לעבור בדיקת פֶרנוֹלוגיה. פרנולוגיה נחשבה ל‘מדע‘ העוסק באבחון תכונות אופי לפי בליטות בגולגולת. לדוגמה, על פי הפרנולוגיה בליטה מאחורי אוזן שמאל פירושה שהנבדק הוא אדם אמיץ, בליטה מאחורי אוזן ימין פירושה שהנבדק אנוכי. בדרך זו מופו על פני הגולגולת כולה עשרות בליטות שייצגו עשרות תכונות אופי. לימים התברר שהפרנולוגיה היא מדע חסר כל בסיס, ובסופו של דבר השפעתה הפוליטית והחברתית נמשכה זמן קצר יחסית.

ועוד דוגמה: נניח שחוויתם בעבר חוויה קשה שהותירה בכם רושם עמוק. למשל, שדדו או הִכו או אנסו אתכם, או שהייתם מעורבים בתאונת דרכים קשה, או שתקפה אתכם חיה מסוכנת, ואולי נלחמתם או הייתם נתונים במצב אחר הכרוך בסכנת חיים. אם חוויה קשה זו עדיין מטרידה אתכם, ייתכן שיתברר שאתם סובלים מ‘הפרעת דחק פוסט טראומטית‘. המונח הזה נשמע מרשים, אך מה פירושו בדיוק? פירושו שאתם מוטרדים מזיכרונות העבר, מן הרגשות והשאלות שהם מעוררים בכם, ומהרצון הקיומי למצוא בזיכרונות אלה משמעות. מתי הפכו זיכרונות למחלה שאותה מאבחנים רופאים ופסיכולוגים? האם ההסבר שהם מציעים הוא ההסבר הטוב ביותר שניתן למצוא? הפילוסופים יכולים להציע הסברים דומים ואף טובים יותר! לכל אדם יש זיכרונות רעים לצד הזיכרונות הטובים, ובני האדם זקוקים להסברים מוצלחים יותר בדבר משמעות הזיכרונות שלהם.

האם הפרעת דחק פוסט טראומטית היא מחלה אמיתית? ואולי היא פשוט מצב של אי נחת? היא מסווגת כ‘מחלה‘ ב– DSM (מדריך איגוד הפסיכיאטרים האמריקני). כן, ההחלטה אם לכלול מחלות ב– DSM נקבעת בהצבעה דמוקרטית של חברי איגוד הפסיכיאטרים האמריקני! ולאחר שחברי האיגוד כוללים מחלה מסוימת ב– DSM , פסיכיאטרים ופסיכולוגים קליניים יכולים ‘לאבחן‘ אותה. בה בעת הולכת וגוברת הדרישה מצד מערכות ניהול הבריאות שכל המטפלים בשיחה יקבעו מהי האבחנה של מטופליהם כתנאי לתשלום של חברות הביטוח בעבור הטיפול.

לפיכך, אם המטפלים בשיחה רוצים להתפרנס, הם חייבים למצוא אצל כל מטופל ‘מחלה‘. הפרעת דחק פוסט טראומטית היא אבחנה נוחה ביותר כי היא מקיפה טווח רחב: את כל העבר שלכם. ככל שתתבגרו כן יתברר שיותר ויותר דברים אצלכם אינם כשורה. לכל אדם יש עבר. כמעט כל אדם מתחרט לפעמים על מעשים מסוימים שעשה או לא עשה, וכמעט כל אדם יכול לזכור מאורעות נעימים וגם מאורעות לא נעימים שקרו לו. כיועץ פילוסופי הייתי אומר שכל מי שהעבר מטריד אותו סובל ממידת מה של אי נחת, אבל לא בהכרח ממחלה. לראות במחלה אי נחת — זוהי טעות מסוג אחד. לראות באי נחת מחלה — זוהי טעות מסוג אחר. איך מבדילים בין השתיים? לא כל כך פשוט לעשות זאת — כשם שאמנות החיים הטובים אינה פשוטה.

מוטלת עליכם האחריות לחשוב בעצמכם ולמצוא את העזרה שמתאימה לכם. טיפול טוב הוא טיפול מתאים. התייעצו עם אנשים, היפגשו עם רופא וודאו שאתם בריאים בגופכם. אם יש צורך, היפגשו גם עם פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי או יועץ פילוסופי ובקשו את חוות דעתם המקצועית. בקרו אצל סבתכם או אצל המדריך הרוחני שלכם, אם הדבר אפשרי, או פנו למישהו שיקרא לכם בקלפי טארוט. אבל זכרו דבר אחד: כפי שבתחום הפלילי אדם נחשב חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, כך עליכם לחשוב את עצמכם לאנשים יציבים, מתפקדים ושפויים, כל עוד לא הוכח אחרת מבחינת ההתנהלות שלכם בחייכם האישיים והמקצועיים. עם זאת, ההגדרות של חפות מפשע ושפיות נשחקו מאוד בשנים האחרונות בגלל כוחות פוליטיים, חברתיים ומסחריים אשר פועלים במרץ לערעור חירויותינו הבסיסיות ביותר. מצב זה עלול להקשות עליכם לקבל מאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש דעה חסרת פניות בדבר אי הנחת שאתם חשים.

לדוגמה: האם קורה משהו בחייכם? האם אתם הולכים לעבודה מדי בוקר? האם עליכם להגיע לפגישות ולהציג מצגות או לעמוד בלוחות זמנים? האם עליכם להתכונן לבחינת סיום של קורס כלשהו, לריאיון עבודה או לפגישה רומנטית חשובה? האם עובר עליכם תהליך קשה של שינוי, כמו גירושים או הסבה מקצועית? האם אתם הורים לילד או לנער מתבגר ששרוי בתקופה קשה של שינוי? האם אתם מתעלמים מעימות שעומד להתעורר עם בן הזוג, עם עמית לעבודה או עם הבוס שלכם? האם אתם עדיין מנסים למצוא היגיון בפעולות טרור? אם אחד התרחישים האלה אכן מטריד אתכם, לכאורה אתם סובלים ממחלה. מחלתכם נקראת ‘הפרעת חרדה חברתית כללית‘ או GSAD Generalized Social Anxiety Disorder והתרופה המקובלת לטיפול בה היא פַּקסיל. תרופה זו ניתנת על פי מרשם רופא, והיא זוכה לחשיפה רבה בפרסומות בטלוויזיה האמריקנית כתרופת פלא ל‘מחלה‘ שממנה סובלים לכאורה כל מי שיש להם דאגות בחיים! מהי ההנחה המשתמעת מכך בדבר השפיות? ההנחה היא שאם אתם חשים אי נחת כלשהי, אתם סובלים מ‘הפרעת חרדה חברתית כללית‘, כלומר קרוב לוודאי שאתם אנשים לא יציבים שאינם מתפקדים, או גרוע מזה. מי מניח הנחה כזאת? חברות התרופות, שירוויחו כסף רב לאחר שישכנעו אתכם שאי הנחת שלכם היא מחלה. זה לא מדע: זהו עולם העסקים. ובעולם העסקים כדאי לקונים לעמוד על המשמר.

כיועץ פילוסופי הייתי אומר שדאגה הקשורה לאירועים חשובים בחייכם היא תופעה נורמלית לגמרי. אתלטים ואמנים– מבצעים מתרגשים לפני תחילת המשחק, התחרות או ההופעה שלהם כדבר שבשגרה, וטוב שכך: ההתרגשות מעידה שהם מסורים לעניין ומתכוננים לעשות כמיטב יכולתם. אילו לא הרגישו דבר לפני ההופעה או התחרות, היה בכך כדי להעיד שלא אכפת להם. לעומת זאת, אם התרגשותם תגבר עד כדי כך שתהפוך לאימת קהל — שגם היא סוג של אי נחת ולא מחלה — עומדות בפניהם אפשרויות שונות, כמו נטילת חוסמי בֶּטָא, היפּנוֹתרפיה (טיפול בהיפנוזה), פסיכותרפיה, מדיטציה, יוגה, ביופידבק וטכניקות אחרות להרפיה.

ההחלטה מהו הפתרון המתאים לאי הנחת שלכם תלויה גם בכם. אם אתם מרוצים מהאבחון של ‘ד“ר טלוויזיה‘, אני מאחל הצלחה לכם וגם ליצרני התרופות. אבל אם החיים שלכם חשובים לכם, מן ההכרח שתחושו מידת מה של אי נחת כשאתם מתכוננים לאירועים חשובים ומצפים להם. אי נחת כזאת אינה מחלה, היא הזדמנות! הטעות נובעת מן הבלבול שלכם: אם תוכלו להבחין בין אי נחת למחלה, לא תזדקקו לתרופות כדי להתמודד עם האתגרים הרגילים של החיים. לְמה תזדקקו במקום זאת? לפילוסופיית חיים! ספר זה יעזור לכם לגבש פילוסופיית חיים או לנסח את הפילוסופיה שכבר גיבשתם.

החיים אינם מחלה, והמבחנים והמצוקות שאתם חשים, ושמעוררים בכם אי נחת, אינם סימפטומים של מחלה. אל תבינו אותי לא נכון: המחקרים הרפואיים שנערכו במימון חברות התרופות הצליחו לפתח כמה מתרופות הפלא היעילות ביותר לריפוי מחלות או לבלימתן. הטבע — שהוא ביוכימאי ורוקח וירטואוז — גם הוא פיתח תרופות מדהימות, שרבות מהן אולי כבר לא יתגלו לעולם כיוון שאנחנו הופכים את הג‘ונגלים ואת יערות העד למגרשי חנייה. יש אנשים המפיקים תועלת מתרופות סינתטיות כמו פרוזק או פקסיל, ואילו אחרים מפיקים תועלת מצמחי מרפא. אולם גם אם האיזון הכימי במוחכם תקין ואתם מתפקדים היטב, אתם זקוקים לפילוסופיית חיים כדי להתמודד עם אי הנחת שאתם עתידים לחוש בחייכם. למרבה השמחה, עדיין אפשר לקבל הנחיה פילוסופית בלי להזדקק למרשם רופא.

אנא הקדישו מחשבה להבדל שבין מחלה לאי נחת.

אם אתם חושבים שאתם סובלים ממחלה, פנו לקבל את העזרה הרפואית הדרושה לכם, ובכלל זה בדיקות, אבחנה וטיפול. ואם אתם סובלים מאי נחת — כלומר מאי נוחות בתודעה שלכם ולא מליקוי בתפקוד הגוף שלכם — גם אז עליכם לפנות לקבל את הטיפול המתאים: עליכם לבחון את דרך החשיבה שלכם ואת אורח חייכם. מִצאו משמעות במצב שאתם נתונים בו וישמו את העקרונות שיעזרו לכם להתמודד אתו בצורה הטובה ביותר. זה מה שנהוג לכנות ‘פילוסופיה יישומית‘. אריסטו קרא לזה ‘חוכמה מעשית‘ ( .(phronesis נסיבות חייכם לא תמיד ניתנות לשינוי, אבל אתם תמיד יכולים לשנות את הפרשנות שאתם מפרשים אותן. הפרשנות שלכם לנסיבות חייכם אינה אלא פילוסופיית החיים שלכם! השאלה שאני רוצה להעלות לפניכם היא: האם פילוסופיית החיים שלכם פועלת לטובתכם, נגדכם, או שמא אינה פועלת כלל? אם היא פועלת לטובתכם, מה טוב: אבל אתם יכולים לגרום לה שתפעל לטובתכם עוד יותר. אם היא פועלת נגדכם, לא כל כך טוב; אבל אתם יכולים להתחיל להפעיל אותה לטובתכם. ואם היא אינה פועלת כלל, אתם יכולים להתחיל להפעיל אותה.

פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ופילוסופיה הרופא מרפא, הטבע מבריא. אריסטו

שלושת התחומים האלה מאירים את מצבו הפנימי של האדם באופן משמעותי, אבל כל אחד מהם עושה כן מפרספקטיבה שונה. לכל אחד מהם התרומה הייחודית לו מבחינת העזרה לבני אדם — בהתאם למחלה או לאי הנחת המסוימת שממנה הם סובלים — וכל אחד מהם עשוי להיות מקור הולם לעזרה. אני מבקש להדגיש שעליכם מוטלת האחריות לגלות מה יסייע לכם יותר מכול. לפעמים זה ברור מאליו. לדוגמה, אם כואבת לכם השן, עליכם לפנות לרופא שיניים. אבל לעתים הגורם לאי הנחת בחיים אינו ברור מאליו. אם אתם חשים אי נחת, כיצד תוכלו לדעת אם המומחה המתאים ביותר לסייע לכם הוא פסיכיאטר, פסיכולוג או פילוסוף — ואולי אסטרולוג, מטפל בארומתרפיה או מדריך למסעות מחוץ לגוף? לפעמים לא ניתן לדעת מראש עם מי כדאי להתייעץ בעניין מסוים ויש לפעול בדרך של ניסוי וטעייה. אם פעלתם כך, מבחינה פילוסופית אתם אֶמפֶּריציסטים: אנשים שלומדים מתוך ניסוי והתנסות. אם תמצאו תחום או שיטה שעקרונות היסוד שלהם יסייעו לכם, ודאי תאמצו אותם ותמליצו עליהם לחבריכם. אם פעלתם כך, מבחינה פילוסופית אתם פרגמטיסטים: אנשים המאמינים במשהו משום שהוא מוכיח את עצמו הלכה למעשה.

יש בעיות שניתן לטפל בהן במסגרת אחת כוללת. לדוגמה, רופא שיניים יכול לטפל בכאב השיניים שלכם כשאתם יושבים בכיסא הנוח שבמרפאתו וסובלים מעט אי נעימות גופנית. בעיות אחרות יכולות לחייב התערבות ושיתוף פעולה של אנשי מקצוע רבים. לדוגמה, אם עובר עליכם תהליך גירושים שכרוך בחילוקי דעות ובמאבקים על משמורת הילדים וחלוקת הרכוש, ייתכן שתזדקקו להכוונה של עורך דין, רואה חשבון, פסיכולוג ילדים, פסיכיאטר, מגשר, כומר ופילוסוף — וגם לעזרה של חבר טוב. וייתכן שתיאלצו לסבול אי נעימות רגשית רבה.

אבל אם אתם רק צריכים לדבר עם מישהו על נסיבות חייכם כדי שתוכלו למצוא בהן היגיון, משמעות, תכלית וערך, ייתכן שפילוסוף הוא האדם שיכול לעזור לכם. בעת העתיקה ולאורך ההיסטוריה כולה שימשו הפילוסופים מדריכים להתמודדות עם אי הנחת שבחיים. בעידן המודרני הם חדלו להיות זמינים ורלוונטיים לעניינים כאלה. רבים חשים בחסרונן של סוג העצות ומגוון הפרספקטיבות שהפילוסופים יכולים להציע, ובעשורים האחרונים חלה התעוררות ניכרת בתחום הייעוץ הפילוסופי. הפילוסופים חזרו לשמש יועצים ללקוחות פרטיים, מנחי קבוצות ויועצים של ארגונים. קצתנו מכשירים פילוסופים אחרים לעבוד כיועצים נוסף על עבודתם כמרצים וכחוקרים באקדמיה.

איננו מנסים לתפוס את מקומן של הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה. אנחנו מחזירים את הפילוסופיה למקומה הראוי, לצד שאר המקצועות הטיפוליים. אנחנו גם לא מנסים לערער את מעמדה של הפילוסופיה האקדמית (התיאורטית). נהפוך הוא, רוב היועצים הפילוסופיים שהם בעלי מוניטין היום רכשו תארים מתקדמים במסגרות המסורתיות של לימודי הפילוסופיה לפני שהוכשרו לעבוד כיועצים.

עלינו להכיר את מצבנו הרפואי כדי שנוכל לשמור על בריאותנו הגופנית, הכוללת איזון כימי תקין של המוח. לשם כך עלינו לבקר אצל רופאים ופסיכיאטרים. כמו כן, עלינו להכיר את עצמנו ברמה הפסיכולוגית כדי שנוכל לשמור על רווחתנו הרגשית. הבנת הכוחות שמעצבים את אישיותנו, הרגלינו, שאיפותינו, סלידותינו, הדברים שאנחנו אוהבים ולא אוהבים, וכן הלאה — הבנה כזאת חיונית לצמיחה אישית. ישנם פסיכולוגים מסוגים שונים שיכולים לסייע לתהליך כזה של צמיחה. אבל מה אם אתם יציבים מהבחינה הרפואית ומאוזנים מהבחינה הרגשית, ובכל זאת אתם חשים אי נחת בדבר שאלה בוערת — מה עליכם לעשות במקרה כזה? בספר זה אני ממליץ לכם להתמודד עם הבעיה באופן פילוסופי: אני מציע תרפיה לשפויים. שיפור ההשקפה שלכם עשוי להפוך את אי הנחת לשלווה. מי שמוצא משמעות פילוסופית בנסיבות חייו כאילו הגיע לעין הסערה, למצב של רוגע ושלווה גם כאשר סביבו הכול סוער.

אבל אי הנחת עלולה גם להחמיר, ואם לא מטפלים בה היא עלולה ליהפך למחלה בסופו של דבר. קל יותר לטפל באי נחת בעזרת רעיונות טובים לפני שהיא מידרדרת למצב של מחלה המחייבת טיפול רפואי. מצב מתמשך של אי נחת יכול להעכיר את המחשבות, המילים והמעשים של אדם או לשבש אותם, ולהשפיע לרעה על רווחתו הרגשית והגופנית.

דילמה מוסרית בלתי פתורה, אי צדק שלא תוקן או תכלית שלא הוגשמה — כל אלה עלולים להיות מקור לאי נחת. בהעדר חקירה פילוסופית הם עלולים לבוא לידי ביטוי כבעיות פסיכולוגיות או רפואיות. לפעמים ברור שאדם זקוק לעזרה מסוימת של פסיכיאטר, פסיכולוג או פילוסוף, ולפעמים ניתן להיעזר ביותר משיטה אחת. מקרה מסוים יכול ליפול בתחום האפור שבין המקצועות האלה. אז מוטל על המטופל לגלות באופן אמפירי ופרגמטי מהי הדרך המתאימה לו ביותר. לכל מקצוע יש תחומי עניין המיוחדים לו לצד תחומי עניין המשותפים לו ולמקצועות אחרים. ואולם קיים היבט מרכזי אחד המשותף לכולם. מה שמשותף לכל הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והיועצים הפילוסופיים הטובים הוא היכולת לנהל דיאלוג מועיל עם לקוחותיהם — ועם מטפלים אחרים — על עניינים שנוגעים למשמעות, לתכלית ולערכים בחיים.

אמונה בדבר אמונה התגלית הגדולה ביותר של בני דורי היא שבני אדם יכולים לשנות את חייהם על ידי שינוי גישותיהם. ויליאם ג'יימס

לפילוסופים עניין עמוק במערכי אמונה. פילוסופים רבים, מאפלטון ועד ויליאם ג‘יימס, ציינו את התפקיד החשוב שממלאות האמונות בכל היבטי חיינו — לטוב ולרע. הובס הבחין שהדעות הן ששולטות בעולמם של בני האדם. דעות אינן אלא אמונות שטרם הבשילו, בנושאים שאנחנו נאלצים לתת עליהם את הדעת. חקירה פילוסופית של מערך אמונות כלשהו מחייבת לנסות להבין לא רק במה אנשים מאמינים, אלא גם כיצד גיבשו את האמונות שלהם, מדוע הם מחזיקים בהן, כיצד אמונותיהם משפיעות על דרך חייהם, ועד כמה הן מקור לשלווה, לאי נחת או למחלות. מדהים שלכל אמונה שאדם מחזיק בה תמיד נוכל למצוא אדם אחר המחזיק באמונה ההפוכה. זה יכול להוביל למעשים שאינם מתיישבים זה עם זה ואף מנוגדים זה לזה. לדוגמה, הקיסר הרומאי הפגאני נֵירון הוציא אנשים להורג בשל אמונתם בנצרות. כמה מאות שנים לאחר מכן הוציאה האינקוויזיציה אנשים להורג מכיוון שלא האמינו בגרסתה שלה לדת הנוצרית. לעולם לא נדע אם נירון ואנשי האינקוויזיציה היו בלתי שפויים או שראייתם פשוט הייתה מעוותת.

בתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית נחשבו האישים שחתמו על הכרזת העצמאות לגיבורים בשלוש–עשרה המושבות האמריקניות, ואילו באנגליה הם נחשבו לבוגדים. אילו היו האנגלים מצליחים לתפוס אותם, היו האבות המייסדים של האומה האמריקנית מוּצאים להורג בתלייה באשמת בגידה. האם האבות המייסדים של האומה האמריקנית היו בעלי נטיות אובדניות? בהחלט לא. הם היו אנשים אמיצים, שפעלו רק לאחר חשבון נפש מעמיק ויסודי ודיון ציבורי מקיף, ויישמו בפעולותיהם עקרונות פילוסופיים עמוקים.

עוד דוגמה מצמררת יותר מן העת האחרונה: רוב האמריקנים, האירופים והאסיאתים מאמינים שתשעה–עשר הערבים שחטפו את ארבעת המטוסים ב– 11 בספטמבר 2001 הם טרוריסטים שביצעו פשעים נתעבים נגד האנושות ומעשיהם הם עלבון לתרבות האנושית. לעומת זאת, בעולם המוסלמי יש אנשים שמאמינים שהם קדושים, גיבורים ולוחמים.

אמנם ספר זה נועד לעזור לכם לחולל שינוי בחייכם הפרטיים על ידי בחינת הפילוסופיה שלכם או שינוייה, אבל בפרק הרביעי תראו שגם שינויים פוליטיים ניתן לחולל ללא מלחמה או אלימות, באמצעים פילוסופיים בלבד.

הדוגמאות הקיצוניות והאלימוֹת המובאות לעיל ממחישות את התפקיד המרכזי שיש לאמונות בקביעת אופן ההתנהלות של חיינו, וגם את ההשפעה הגדולה שיש לאמונות שלנו בדבר אמונותיהם של האחרים על התנהלות החיים שלנו ושלהם. הבנת העניינים האלה היא משימה פילוסופית. ההבנה כיצד אמונות (ואמונות בדבר אמונות) יכולות לשפר את חיי בני האדם או להרע אותם — גם היא משימה פילוסופית.

אם אתם מסיקים מדברים אלה שאני רֶלַטיביסט מוסרי, הרשו לי לתקן מיד את האמונה שלכם על אודות אמונותי. רלטיביסט מוסרי מאמין שהמושגים ‘טוב‘, ‘נכון‘ ו‘צודק‘ כולם יחסיים לאמונות של אנשים. הוא מאמין שהנוצרים שהקיסר נירון השליך לגוב האריות החזיקו באמונתם בצדק, אך מאמין גם שלנירון היתה הצדקה להוציאם להורג. אדם כזה מאמין שמותם של אלפי אנשים חפים מפשע במתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק הוא טראגי, אך הוא מאמין גם שהחוטפים הם לוחמי ג‘יהאד שלחמו בצדק על פי הכללים שלהם. ההתפשטות המצערת של הרלטיביזם המוסרי והמימון שמממנים אותו מוסדות להשכלה גבוהה בארצות הברית ובאירופה יצרו בלבול גדול בעולם המערבי בשליש האחרון של המאה העשרים. בתקופתנו מתרחשים אירועים איומים ונוראים, ואם לא די בכך, בהעדר מצפן מוסרי, שהוא אחד הכלים הפילוסופיים החיוניים לחקירתם ולהבנתם של מערכי אמונות, מיליוני בני אדם מתקשים למקם את האירועים האלה בתוך הקשר.

למען הָסֵר ספק: אינני תומך ב]מוסר יחסי[ רלטיביזם מוסרי. אני מאמין שראוי שיהיה לאנשים החופש לעבוד את האלוהים או את האלים שלהם בדרכם, אבל לעולם לא מהחופש להרוג אנשים המחזיקים באמונות אחרות או לפגוע בהם. אני סובלני כלפי אמונותיהם של אנשים אחרים כל עוד הם עצמם אינם מגלים חוסר סובלנות. לכן יש בלבי אהדה כלפי הקדושים המעונים מבין הנוצרים הראשונים — שמתו למען אמונתם אך לא ביקשו להרוג אחרים למענה — ואני מגנה את נירון ואת האינקוויזיציה ואת כל הטרוריסטים ורואה בהם רוצחים לא סובלניים. הגינוי שאני מגנה אותם אינו קשור בפגאניזם, בנצרות או באסלאם דווקא: הוא קשור בפגיעה מכוונת, שתמיד מגבירה את הסבל בעולם ולעולם אינה מפחיתה אותו, ולכן על פי תפיסתי היא שגויה. זה לא רלטיביזם מוסרי.

כפילוסוף אני מכיר דרכים רבות להגן על כל אמונה או מערך אמונות ולבסס אותם, או לתקוף אותם ולערער עליהם. ניתן למצוא פילוסופים שיתמכו בכל השקפה, אם היא חכמה ואם אבסורדית. זה זמן רב אנחנו מכשירים אנשים לעשות זאת לפרנסתם (פעם קראו להם סופיסטים, היום קוראים להם עורכי דין). כיועץ פילוסופי אני מתעניין באמונות של לקוחותי: אם האמונות שלהם גורמות להם אי נחת, ללא הכוונה פילוסופית להתמודדות בונָה עם אי הנחת רבים הסיכויים שהם יסבלו ויפיצו את אי הנחת שלהם סביבם, כמין מחלה מידבקת של התודעה. אין לי ספק שיש אמונות המסיבות אי נחת יותר מאחרות, ושיש אמונות המזיקות יותר מאחרות. גם בכך אין משום רלטיביזם מוסרי (בפרק 2 ארחיב בנושא המוסר ובפרק 5 ארחיב בנושא הסבל). אנחנו יכולים להזיק לעצמנו ולאחרים בדרכים רבות, ורע להזיק — זוהי אמת מוחלטת. יש גם דרכים רבות שבהן אנחנו יכולים לעזור לעצמנו ולאחרים, וטוב לעזור. גם זאת אמת מוחלטת. באיזו דרך תבחרו לעזור לעצמכם ולאחרים — זה עניינכם. זהו עניין יחסי.

מה גורם לנו לחשוב? מידת האושר שבחיים תלויה באיכות המחשבות. מרקוס אורליוס

הבה נחזור אליכם: מה גורם לכם לחשוב? כמו רוב השאלות החשובות, שאלה זו נראית פשוטה לכאורה, ולמעשה היא שאלה גדולה והיא נקודת ההתחלה במסענו. אם אנחנו רוצים לקדם את עצמנו באמצעות המחשבה, תחילה עלינו לדעת מה היא וכיצד היא מתרחשת. כיוון שלשאלה זו אין תשובה אחת ויחידה, נתקדם על ידי בחינת התשובות האפשריות השונות ומה שאפשר ללמוד מכל אחת מהן.

כמה חוקרי מוח בני זמננו עשויים לטעון שאנחנו מבזבזים את זמננו בעיסוק בשאלה מטופשת, כי ברור (להם) שהמוח הוא שגורם לנו לחשוב. האם שוחחתם פעם עם אדם חסר ראש, או עם אדם שלרוע מזלו מת מוות מוחי? ודאי שלא. מנקודת הראות הזאת מוחנו הוא הגורם לנו לחשוב. נקודה. ברגע שנבין את המוח נבין מהי המחשבה; כך לפחות טוענים.

אבל עִצרו לרגע וחִשבו מהי המחשבה וכיצד אתם מבינים אותה. איזה צבע יש למחשבה? איזו צורה? כמה זמן היא נמשכת? מהי מאסת המחשבה? כמה היא שוקלת אם חושבים אותה על פני הירח? כמה זמן נדרש לנו כדי לחשוב? המחשבות אינן דומות לשום דבר אחר.

ומה בדבר המחשבות שאנחנו קוראים להן ‘זיכרונות‘? היכן מאוחסנים כל הזיכרונות של אירועי ילדותכם או של אנשים שהכרתם בעבר? אם הזיכרונות הם מצבים אלקטרוכימיים במוח, כיצד הם נשמרים? אם הם מצבים מולקולריים, כיצד הם מתחדשים? כיצד עולים הזיכרונות כשאתם מעוניינים שיעלו? ומדוע, לקראת סוף החיים, זיכרונות ילדות חוזרים ועולים בצלילות רבה כל כך?

מכיוון שלאיש אין תשובות לשאלות אלה, המסקנה שהמוח גורם לנו לחשוב בהחלט אינה מספקת. הרי זה כמו לומר שהרגליים גורמות לנו ללכת או שהמנוע גורם למכונית לנסוע. ברור שאנשים לא יכולים ללכת בלי רגליים שמתפקדות ומכוניות אינן יכולות לנסוע בלי מנוע תקין, בדיוק כפי שגוף בלי מוח תקין אינו מסוגל לחשוב. אבל אין בכך משום הסבר מהו מנוע (ואנחנו מסוגלים להסביר מהו מנוע, כי אנחנו המצאנו אותו), או מהו המוח (ואיננו יכולים להסביר מהו המוח, כי אנחנו רק מתחילים להבין כיצד הוא פועל).

אני מסתכל כעת בשתי שקופיות MRI שהתפרסמו לאחרונה בכתב העת ניוזוויק. בתצלום אחד מוצג מוח של אדם במצב ערוּת רגיל ובאחר מוצג מוח של בודהיסט השרוי במדיטציה עמוקה סַמַדְהי. בשתי השקופיות ניתן לראות שאזורים שונים במוח מוארים ופעילים באופן התואם מצבי מוח שונים, המושפעים ממצבי תודעה. אין בכך כדי להפתיע. אם תחליטו לנצל עד למקסימום את כרטיס האשראי שלכם בחגיגת קניות בשדרה החמישית במנהטן, אין ספק שתפעילו קבוצות מסוימות של מעגלים עצביים במוח. לעומת זאת, אם תחליטו להתיר את קשריכם לדברים החומריים על ידי תרגול מדיטציה, אין ספק שתפעילו קבוצות אחרות של מעגלים עצביים במוח. תמונות של מצבי מוח שונים מעניינות בהחלט. ואולם, כפי שמזכיר לנו הפילוסוף אלפרד קוֹרז‘יבּסקי, “המפה איננה השטח.“ מצבי המוח הם התוצר של גורמים הכרתיים, כלומר הם קשורים להכרה. כאשר מישהו מחליט לצאת לקניות או לעשות מדיטציה, מי שמחליט איננו ‘הקונה‘ או ‘המודט‘, גם לא ‘המוח‘. אפשר שה‘מישהו‘ הזה, שמחליט כביכול, הוא בדיה! אולי הוא אף אחד — ואולי הוא חלק מ‘הכול‘.

תצלום של המוח אינו תצלום של ההכרה או של התודעה. לא ניתן לצלם את ההכרה, כי ההכרה איננה חומר. איננו יכולים לצלם רצונות, כוונות, עמדות, אמונות, היצמדויות, אי–היצמדויות, תפיסות, משמעויות, דימוי עצמי, שמחה או עצב — אולי מכיוון שמקורם של כל אלה הוא בהכרה והם רק משתקפים במוח. אפילו אם ההכרה היא תוצר של המוח, יש לה איכויות משלה שאינן קשורות במוח. הרצון, כלומר המיקוד של התודעה, קובע בחלקו את מצב המוח. מי שמציג תצלום של מוח הפועל באופן מסוים וטוען שהתצלום “מסביר“ מהי סַמַדְהי, כמוהו כמי שמראה תמונה של עץ מקושט בנורות וטוען שהיא “מסבירה“ את חג המולד. אם כן, לא המוח גורם לנו לחשוב אלא התודעה. ההכרה היא המקור המקומי של התודעה. המחשבה היא הקרינה שבוקעת מן ההכרה. בדומה לצורות פיזיקליות הפולטות קרינה של אנרגיה, למחשבה יש איכויות כמו רוחב, תדר ועוצמה. בניגוד לצורות פיזיקליות הפולטות קרינה של אנרגיה, למחשבה יש גם איכויות כמו היקשרות, רגש, שיפוט וכדומה.

לסיכום, התודעה היא שמאפשרת לכם לחשוב, והיא צורכת כמויות גדולות של מזון למחשבה. היא ניזונה מסוגים שונים של מזון, חלקם רעילים יותר וחלקם רעילים פחות: כוונות, רצונות, תגליות, דעות קדומות, סיבות, תשובות. אם אתם רוצים לחשוב בצלילות, עליכם להזין את ההכרה שלכם במזון הבריא ביותר. המזון הזה הוא פילוסופיה: חשיבה מזינה ועשירה, במקום חשיבה נטולת ערך.

החיים דומים למכונית. המוח הוא המנוע של המכונית. אם המוח מתפקד היטב (וגם שאר המערכות תקינות), המכונית יכולה לנסוע. כעת מתעוררות שאלות חשובות אחרות: לאן תיסע המכונית שלכם? באיזו מהירות? באיזה כביש? כמה עצירות היא תעשה בדרך? מי עוד יצטרף לנסיעה? כדי שתהיה לשאלות האלה משמעות, אנחנו זקוקים לנהג. הנהג הוא ההכרה שלכם. בלי הכרה המכונית אינה יכול לנסוע לשום מקום. אבל כשההכרה היא היא הנהג, המכונית יכולה לקחת אתכם למסע מופלא. מדובר במסע שנמשך כל החיים, הן במובן המילולי והן במובן המטפורי.

מה גורם לנו לחשוב שמשהו אינו כשורה? שום אדם, כל עוד הוא נע עם זרמי החיים, אינו משוחרר מצרות. קארל יונג

רק שני מצבים גורמים לנו לחשוב שמשהו לא בסדר: מחלה או אי נחת. אם בריאותכם הגופנית נפגעה בגלל מחלה, למשל זיהום חיידקי או מחלת לב, אולי יהיו לכם סימפטומים לא נעימים. הסימפטומים טובים, כי הם מתריעים שמשהו לא כשורה. אם אפשר לרפא את המחלה, במבט לאחור נוכל לומר שהסימפטומים עזרו לכם לשרוד. אי נוחות כזאת עשויה להציל את חייכם. האם הייתם מעדיפים נוחות מתמדת? השוו את המצב של סימפטומים לא נעימים למצבו של אדם בריא שפתאום, ללא אזהרה, מת מהתקף לב או משבץ. אני הייתי מעדיף לקבל את האזהרה הכרוכה באי נוחות ואני משוכנע שגם אתם הייתם מעדיפים את האפשרות הזאת. מוסר ההשכל הפילוסופי של הסיפור הזה הוא שכאב ואי נוחות אינם רעים בהכרח.

ועונג אינו טוב בהכרח. הכאבים טובים כשהם מזהירים אותנו שמשהו אינו כשורה ודורש תשומת לב, כמו כאב שיניים או דלקת בתוספתן. והעונג רע כאשר אינו מזהיר אותנו שמשהו אינו כשורה וצריך לתת עליו את הדעת, למשל במצב של התמכרות לסמים נרקוטיים. הזרקת הרואין נחשבת לדבר נעים מאוד, אך לעתים קרובות היא גורמת נזקים איומים כשמנסים להשיג את הכסף הדרוש לרכישת הסם. וממילא אורח החיים של מכור לסמים אינו מענג ביותר. כמו כן, מין הוא בהחלט מהנה, אבל בזמן קיום יחסי מין אנחנו עלולים להפיץ מחלות קטלניות, כמו איידס, ולהידבק בהן.

אם אתם סובלים ממחלה הכרוכה בסימפטומים כלשהם, אתם ודאי חשים שמשהו אינו כשורה כי הרגשתכם שונה מהרגיל. זהו מצב פנימי של האדם.

אי נחת היא מצב אחר לגמרי. ראשית, המקור לה הוא חיצוני. כל אחד מחמשת החושים עלול לגרום לנו אי נחת כשהוא מביא לתשומת לבנו גירוי כלשהו שאנו רואים בו מטרד. ניקח לדוגמה אובייקט שחודר להכרה שלנו דרך הראייה. הראייה היא החוש החזק מבין החמישה, ולפיכך מה שאנחנו רואים יכול להסב לנו את אי הנחת הגדולה ביותר. נניח שאתם פוסעים ברחוב ופתאום אתם רואים משהו שאינכם רגילים לראות בשכונה שלכם — אולי זוג הומואים פוסעים יד ביד, או קבצן שעומד לבקש מכם נדבה, או צעיר ששערו צבוע בכחול ויש לו פירסינג בתריסר מקומות בגוף. אנשים אלה אינם בגדר סכנה או איום עליכם, ובכל זאת אפשר שהמראה שלהם יסב לכם אי נחת. מדוע? בראש ובראשונה מכיוון שמראות אלה מתנגשים עם התפיסות שלכם לגבי הטרוסקסואליות או הצלחה או אופנה. יש שלוש דרכים בלבד שבעזרתן אתם יכולים להתמודד עם אי הנחת: דרך אחת היא לנסות לסלק את האנשים המסיבים לכם אותה מן השכונה כדי לסלקם מטווח הראייה שלכם.

אין ספק שדרך זו תגרום לכם בעיות נוספות, בין היתר בגלל הפרת זכויותיהם. הדרך השנייה היא לנסות לשכנע אותם להידמות לכם יותר: להפוך להטרוסקסואלים, למצוא עבודה או לסלק את הפירסינג. אבל בכך אולי תבטלו את זמנכם. הדרך השלישית היא לשאול את עצמכם מהן האמונות שלכם שבגללן מראה האנשים האלה מסב לכם אי נחת. כל עוד אנשים אלה אינם גורמים לכם נזק ממשי, קל ואף עדיף שתשנו אתם את הדעות הקדומות שלכם כך שיותירו מקום להומוסקסואליות, לקיבוץ נדבות או לפירסינג, ולא תנסו לשנות הומוסקסואלים, קבצנים ואנשים עם פירסינג כדי שיתאימו לדעות הקדומות שלכם.

הוא הדין לשאר החושים: השמיעה, הריח, הטעם והמישוש. כל עוד גירוי חושי אינו מסב לכם נזק, אי הנחת שלכם נובעת ברובה מהדעה הקדומה שלכם לגבי אותו גירוי. אם אתם רוצים לסלק את אי הנחת שלכם ולחוש נוחות, היפטרו מן הדעות הקדומות. התרגילים הפילוסופיים שבספר יעזרו לכם לעשות זאת. אולי תגלו שהתרגילים אינם קלים לביצוע כפי שנדמה, אבל בכל זאת כדאי לעשותם.

במסע החיים שלנו אנחנו נתקלים בהנאות ומכאובים רבים מספור — רגעי שלווה לצד אי נחת ומחלות. אמנם רוב בני האדם יכולים כמעט תמיד לאתר בחייהם דבר–מה שאינו כשורה, ואמנם כולנו נמות בסופו של דבר מליקוי זה או אחר בתפקוד גופנו, אבל המצב הנורמלי בחיים הוא מצב של בריאות ולא של חולי. כאשר אתם קולטים אותות שמשהו השתבש, נצלו אותם כדי לתקן את הדבר. הסוואת הסימפטומים בלי לתקן את הבעיה היסודית שהם מתריעים עליה עלולה להוביל לאסון. עלינו להכיר טובה על האותות שאנחנו מקבלים, למרות אי הנעימות הכרוכה בהם. כך נהיה חופשיים ליהנות מבריאותנו בהמשך.

מה גורם לנו לחשוב שמשהו אינו כשורה אצלנו? בני אדם אינם מוטרדים מן הדברים עצמם, אלא מן האופן שבו הם רואים אותם. אפיקטטוס

כעת אנחנו יודעים מהן שתי הסיבות העיקריות האפשריות לכך שמשהו אינו כשורה (מחלה ואי נחת). הצעד הבא הוא להבחין שדבר מה אכן אינו כשורה. מחלה ואי נחת יכולות לעורר שני סוגי אזהרות: מחלה תעורר כאב ואי נחת תעורר סבל. לא כל המחלות גורמות לכאב המופיע מיד ומאפשר אבחון מוקדם. אנשים רבים מיומנים בהתעלמות ממה שנראה להם כאי נעימות גופנית קלה. מתברר שדווקא אנשים עסוקים ומצליחים עלולים להזניח את עצמם. סיבה אחת לכך היא שההצלחה נוטעת בהם תחושה מטעה של חסינות, וסיבה אחרת היא שלוח הזמנים העמוס לא מותיר מקום למחלות.

אם אתם חשים כאב גופני חריג ייתכן שמשהו אצלכם אינו כשורה ואתם חולים. זה ברור. אבל מה אם אתם חשים סבל? סבל יכול לנבוע הן מאי נחת והן ממחלה. האם בסביבתכם או במערכות היחסים שלכם משהו אינו כשורה וגורם לכם אי נחת? האם אדם אחר גורם לכם סבל, או שאתם מסיבים אותו לעצמכם? בהנחה שלא נגרם לכם נזק, הדיכוטומיה מזויפת. אתם יכולים להאשים אחרים באי הנחת שלכם, אבל הסבל הוא שלכם בלבד. אלה הן בשורות טובות: אם הסבל שלכם שייך לכם, אתם יכולים לוותר עליו.

עלינו להיזהר כשאנחנו מדברים על ההבדל בין סבל לכאב. לפעמים הסבל הוא השתקפות של בעיה גופנית. למשל, אנשים הסובלים מדיכאון כרוני ללא ספק סובלים מהדיכאון שלהם, ואם הדיכאון נובע מהפרעה באיזון הכימי במוחם, הם לא יוכלו לשנות את מצבם בכוח הרצון בלבד. במקרה כזה ניתן להקל את הסבל באמצעות תרופה. סוג כזה של סבל כמוהו כ‘כאב במוח‘ — מקור הסבל גופני, אלא שהמוח עצמו אינו חש כל כאב והמחלה במוח מיתרגמת לסבל בנפש. עם זאת, לפעמים כאבים ממשיים כביכול הם בעצם יצירי הנפש. הדוגמה הקלאסית לכאבים כאלה היא ‘כאבי רפאים‘, כאבים שחשים אנשים קטועי גפיים בגפיהם החסרות. אם הרגל הימנית שלכם כואבת אבל אין לכם רגל ימנית, לא ייתכן שמשהו אינו כשורה ברגל שלכם.

המשימה העיקרית שלנו היא אפוא להבין מהם סוגי הסבל שמקורם באמונות, בהרגלים ובדעות הקדומות שלנו, ושניתנים לפתרון על ידי שינוי אותם אמונות והרגלים וויתור על דעותינו הקדומות. את זאת ניתן לכנות פילוסופיה מעשית.

האם כל סבל מצביע על כך שמשהו אינו כשורה אצלכם ברמה המנטלית? בהחלט לא! אמנם הסבל כשלעצמו אינו טוב בהכרח, אך הוא יכול להיות מורה נפלא, אמצעי בדרך אל המטרה. (פרק 5 מציג כמה מן השיעורים שהסבל מלמד.) אל תבינו אותי לא נכון: איני טוען שעליכם לחפש את הסבל כדי שתוכלו להתגבר עליו. כלל וכלל לא. אבל אם אתם סובלים ומבקשים להבין מהן הסיבות האמיתיות לסבל שלכם, אתם עשויים לגלות שאתם עצמכם הסיבה האמיתית לסבל. אם זהו המצב — ואצל אנשים רבים זה אכן כך — פירוש הדבר שאתם בוחרים לסבול. לפיכך בכוחכם להפחית או לסלק את הסבל שלכם, פשוט על ידי כך שתבחרו להפסיק לסבול.

להלן שאלה חשובה לכל הסובלים: האם הסבל שלכם נובע מכך שמשהו אצלכם לא כשורה — מחלה? או שהוא נובע מכך שאינכם נוהגים בעצמכם כשורה — אי נחת? קיימת בעולם תעשייה אדירה שמבוססת על חשיבה שטחית ותומכים בה גורמים עתירי ממון, תעשייה שעיקר מטרתה לשכנע אתכם שאתם סובלים רק (או בעיקר) מכיוון שמשהו אצלכם לא כשורה. כנגד התעשייה הזאת קיימת ברחבי העולם תעשייה קטנה ומתפתחת של פילוסופיה, המבוססת על מחשבה מעמיקה וממון מועט, שמטרתה העיקרית היא לשכנע אתכם שאתם סובלים רק (או בעיקר) מכיוון שאינכם נוהגים בעצמכם כשורה.

אם אתם מוכנים להתמודד התמודדות פילוסופית עם כמה שאלות חשובות, המשיכו לקרוא. אם אתם זקוקים קודם לפרוזק או לפקסיל, לכו לדרככם. השאלות הגדולות ימתינו לכם. אם אתם זקוקים לכמה שנים של פסיכותרפיה או לכמה עשורים של פסיכואנליזה לפני שתנסו את כוחכם בפילוסופיה, זה בסדר גמור, בתנאי שהזמן עומד לרשותכם. השאלות ימתינו לכם. החיים תמיד מוכנים לשנות אתכם. השאלה היא מתי תהיו אתם מוכנים לשנות את חייכם.