משתמש:אפרים לביא
==
חסן נסראללה, הולדתו של סלח אדין החדש באש תמרות עשן ודם יהודי על אדמת ישראל.
מאת אפרים לביא.
==
למתבונן מהצד נראה היה שבהופעתו האחרונה של חסן נסראללה אם אני לא טועה מהתאריך 5.8.06 האריך בדיבורו ייתר על המידה, מין טרחנות מיותרת המקיאה את המצב ולועסת שוב ושוב את שנאמר, ולא כך הוא הדבר. חסן נסראללה אינו דובר אפילו אות אחת מיותרת בדבריו.
פניו ושפת הגוף שלו מדברים כולם בהרמוניה מושלמת וכולם יחד מוסרים את המסר לתעודתו.
גאון תקשורת, מכונת שיקוף תדמיתית ליצירת מציאות מושלמת ומתוקשרת של אחד בדורו. לו הייתם רוצים, הייתם מקבלים את תוכן פרשנויותיהם של גדולי הכתבים בטרם נכתבו הם. כשחקן על במת העולם התקשורתי נוהג ומתנהג נסראללה על פי תסריט מתוכנן ומתוזמן לכל פרטיו, והוא יודע בדיוק רב כיצד יראו כותרות העיתונים למחרת היום, וכיצד יפרשנו אותו כל חכמי ופרשני המדיה למינה.
כל נאומו הארוך עטף את איומו הגלוי כנגד "בירתה" של ישראל "תל – אביב". לא, בל נשלה את עצמנו לחסן נסראללה אין כל כוונה לירות על תל-אביב בשלב זה, לפחות לא כעת.
נסראללה לא יגרום נזק ל"בירתה" המוצהרת של ישראל בשלב זה, ולא חלילה עקב בעיות טכניות, או שאין לא את הטילים והנשק המתאים לכך, לא, ממש לא. לנסראללה יש את כל אלו ואף יותר.
הסיבה האמיתית מורכבת מעט, אבל פשוטה להפליא, ולכשתתגלה נהיה אנו עדים ל...
===
חסן נסראללה, הולדתו של סלח אדין החדש באש תמרות עשן ודם יהודי על אדמת ישראל.
===
ממבט ראשון נדמה היה שחסן נסראללה פועל ורוצה להיחרט בזיכרונו של העם היהודי בצמוד לתחושה של כאב, של סבל, של, של חוסר אונים משתק, של יתמות, של שכול, של אבדון, של ה...ש...פ...ל...ה.
אפשר היה להאמין שזאת הסיבה האמיתית להתנהגותו זו של נסראללה, שכן זאת יכולה להיראות כהסיבה האולטימטיבית והכי פשוטה להאמין בה, ושבאופן טבעי לחלוטין המפגש בין ערבי שיעי פונדמנטליסטי מאמין, וכמובן שונא יהודים וישראל, תעניקו לו יכולת צבאית, ותעמידו אותו מול הזדמנות להלחם ביהודים, והינה הוא יקפוץ עליה ללא מחשבה שנייה. נכון, זאת אולי המחשבה "הטבעית" הראשונה אותה אנו רגילים לשלוף בכל רגע נתון כאשר מישהו (במקרה זה ערבי, ובמקרה אחר נוצרי או כל אחד אחר שאינו יהודי) אבל עדיין זה לא מספיק.
זאת לא יכולה להיות סיבה מספיק חזקה כדי להתעמת עם כוח צבאי חזק ועדיף שמראש אין לך כל סיכוי לנצח אותו, גם אם יש לך חבורת לוחמים החדורה ברוח קרב ושתהייה מצוידת במיטב הטילים והרקטות, קבוצה זו לא יכולה לעולם לנצח. מה, זה לא ברור??!!.... כן זה ברור. אז מתעוררת השאלה מדוע?? מדוע מנסה מנהיג מטורף ככל שיהיה להוביל מהלך צבאי או אחר שמראש אין לו סיכוי לנצח את המערכה?? למה?? ומה יצא לו מזה??? אלו שאלות מיליון הדולר שצריכות להעסיק אותנו, את מנהיגינו, ואת העולם הנאור.
לכעורה התשובה ממש פשוטה והיא נעוצה בעצם היותנו בני אדם. כן ממש משום כך, אנו כבני אדם על כל המשתמע מכך לטוב ולרע. בני אדם, עם כל התכונות המבדילות אותנו מהבהמות, חוכמה בינה ודעת, ואלו שמזהות אותנו עמם, "יצרים", תאוות, שמירה על טריטוריה, יצר הרג בלתי נשלט, כפופים לסוג של הררכייה מעמדית לשליטה והנהגת העדר, ועוד רבות רבות אחרות.
חסן נסראללה רוצה שואף חולם ולוחם להנציח את שמו על דפי ההיסטוריה בעידן המודרני בזמן הזה. לחסן נסראללה הקטן שצמח גדל והתחנך בארץ שסועה קרבות וכילד בכור בין 9 ילדים להורים קשה יום לא היה לו סיכוי להיות מישהו בעולם הזה, וכל זיכרון נפרץ בכל הקשר שהו לא היה מכיל את שמו ואת זכרו ולו במילה אחת. דבר זה לא הפריע לנסראללה הקטן לחלום לרצות לשאוף ולנסות להגשים את מטרתו. נכון הדבר שתחילתה של כל דרך אין בה כדי לשזור את המשכה, ומאוד קל לנו לנתח בדיעבד" כל מהלך ולצייר לו ציורים חליפות ואמירות שיתאימו לו עד לרגע זה. כך זה נוהגו של עולם וכך גם אני עושה. תרצו תקבלו לא תרצו לא תקבלו, והכל בסדר גמור, לפחות מבחינתי.
נפתולי החיים והמציאות הפגישו את חסן נסראללה מיודעינו מול ברירות בחירה מגוונות ככל אדם רגיל כמוך וכמוני. נסראללה בחר את בחירתו, וגם אז כאשר היה ילד קטן בחר להזדהות עם הזרם הדתי האסלאמי הפונדמנטליסטי הקיצוני בעוד שחבריו שיחקו בכדורגל , זו הייתה בחירתו העדיפה של נסראללה הילד, וזאת לא בכדי.
בחירה זו להיות מי שהו כיום התאימה בדיוק לתבנית נוף ילדותו בגרותו ואישיותו איתה גדל ומתוכה צמח. היתרון שיש לאותו חסן נסראללה על האחרים, ושאר ה"פרשנים" הוא, שהם יודעים ומפרשים אותו בדיוק כפי שהוא רוצה שיפרשו, וכל מה שהם יודעים עליו זה בדיוק מה שהו רוצה שידעו. הוא אדם חכם. ואם נחזור לחלקים המרכיבים את האדם, אפשר לומר שנסראללה הטרוריסט משלב את כל תכונותיו האנושיות כדי להסיג את מטרתו.
נסראללה משתמש בחוכמתו בינתו ודעתו כדי לשרת את תכונותיו האחרות, ובמיוחד את אלו שבסופו של דבר יובילו אותו לראש הפירמידה הנשגבת שהיא משאת נפשו המגלומאנית, מנהיג האומה הערבית. אני בטוח שיהיו כאלו שינידו ראשיהם בזלזול על דימויים אלו, אולם דווקא אלו חייבים להמציא את התשובות לשאלות המתבקשות ממהלכיו עד כה של מנהיג החיזבאללה נסראללה חסן. אז בבקשה...
"העולם" וגם אנחנו רואים בנסראללה עושה דברם של פטרוניו הסורים ובראשם האיראנים, מעין משרת לעת מצא. נכון, זאת באמת ניראת על פניו התשובה האולטימטיבית והפשטנית לכל אלו שנמנעים מלנתח לעומק את מה שעומד ואחרי כל מהלך אותו הם בוחנים, ולכל אחד הסיבה שמורה עימו.
לא מפתיע שחוץ ממר נסראללה מהסורים ומהאיראנים היודעים מכירים ומזהים את נסראללה ומניעיו, כל השאר כולם חושבים בטעות שזאת האמת מאחרי נסראללה, ולדעתי האישית לא זאת האמת לאמיתה. זוהי ה"אמת" שנסראללה אומן התקשורת מצייר ואנו ה"חכמים" וה"נאורים" קונים ללא כל מחשבה. בדיוק באותו אופן שבו אנו מנהלים את חיינו, "מהר", וללא מחשבה מקדימה את המעשה, בדומה לאופי התרבות הרווח בעולם המערבי ובישראל. הריצה למציאת הפתרון מהיר גורעת מהפיתרון הרצוי והנכון. זוכרים מה אמר אומן התקשורת חסן נסראללה? "הישראלים פועלים מהר מידי, הם לא חושבים לפני". שוב חוכמה עתיקת יומין אותה שכחנו מזמן, ונסראללה מאמץ בחום, והיא אשר מניעה את פעולותיו "השתמש בכוח האויב כדי להכריע אותו", והוא עושה זאת ובגדול, אנחנו ה"נאורים" חושבים שאנו חכמים, שם בדיוק מקור חולשתנו, וברוב חכמתנו כישלוננו. הכל פשוט הרבה יותר, נגיש יותר, קרוב יותר להבנה האנושית הבסיסית.
אנו נעזרים בפסיכולוגים פסיכיאטרים ואנשי אקדמיה ומנתחים במדעי ההתנהגות והוא צוחק עלינו.
חסן נסראללה ה"קטן" משכונת "בורג' חמוד במזרח בירות שבלבנון גדל וצמח ויחד איתו צמחו וגדלו גם שאיפותיו וכמיהותיו להיות "מישהו" ו-"משהו" בעולם הזה, "משהו" שהאומה הערבית כולה תזכור לנצח, ושמו ייחרט באותיות של זהב בדפי ההיסטוריה של כל האומה הערבית, והעולם כולו. בדיוק כמו המנהיגים הדגולים עטורי התהילה עליהם גדל ובהם התגאה. הוא קרא בשקיקה רבה את מורשת האומה הערבית, גם אנחנו צריכים לדעת אותה, שכן כל מנהיג ערבי חולם שואף ומפנטז להיות סלח אדין התורן.
חלום אדיר ומגלומאני של אדם קטן שצמח בתוך עולם של דמויות נערצות מהתרבות הדתית הערבית הצעירה שמפלסת את דרכה בתודעת הציבור הערבי העולמי כולו, והן בתודעת כלל עמי תבל.
דת צעירה זו מבין שלושת הדתות יש לה עדיין מקום לעוד גיבורים ואגדות לבנות מהם את מורשתה.
הדרך להגשמת חלומו של נסראללה הקטן נסללה אט אט נדבך אחר נדבך, וככל שבגר הפך חלומו זה להיות מטרת חייו, וכל חוכמתו בינתו ודעתו התכווננו לעניין זה, ורק אנחנו עוד רואים בו משרת זוטר, ועושה דברם של אחרים. אולי גם זה נכון, אולם המטרה ששם לו נסראללה בחייו היא שקובעת את מהלכיו של נסראללה.
עולם הדימויים של נסראללה המתבגר הלך שבי אחר הגיבורים שהובילו את האומה הערבית הצעירה, והוא הלך שבי אחר דרשות מטיפי הדת הפונדמנטליסטים במסגדים ובבתי הספר לדת, לשם נישלח על ידי גדולי המטיפים הערביים הידועים כמו מוחמד אל –ע'ראווי שהעבירו לחסותו של מטיף ידוע אחר מוחמד בקיר אל –סאדר שאימץ את המאמין הצעיר והקנאי לליבו, ולאחר לימודי התיכון הפקידו זה להשגחתו של אבאס אל –מוסאווי אף הוא מטיף ידוע מבקעת הלבנון שטבע בנסראללה הצעיר את משנתו והשקפת עולמו המיליטנטיים.
חלומו להנציח את שמו על דפי ההיסטוריה של האומה הערבית קרם עור וגידים, ואת המשוואה של מיליטנטיות דתית פונדמנטליסטית = הכרה של ההמון הערבי, הוא זיהה זה מכבר, ועליה נסראללה בנה את צמיחתו כמנהיג. ככל שמעמדו צמח ועלה בתוך העולם הדתי, כך ביסס את מעמדו בין מנהיגי הציבור הערבי הדתי חדור האמונה המיליטנטית הבלתי מתפשרת מול העולם המערבי הכופר, ואנו היהודים עומדים בראש פירמידת השנאה הדתית והציבורית והלאומית הערבית, אנו שמסמלים יותר מכל את מקור ההשפלה הלאומית הערבית במאה השנים האחרונות, אנו היהודים שפעם אחר פעם ניפצנו את דימויים של שליטי מדינות ערב הגדולים והחזקים והשפלנו אותם עד דק בשדה הקרב.
מעמדו התחזק והתעצם ככל שדבק בעקרונות הדת וניצמד לדרך המיליטנטית הבלתי מתפשרת שהכתיבו מנהיגיה שהטמיעו בו את משנתם. אלו התווספו למורשת ההיסטורית הדתית , הצבאית , והפוליטית של גיבוריו עטורי התהילה, להם סגד, ואותם ראה כמודל לחיקוי.
כך נוצרה לה המשוואה בחייו של נסראללה, ואותה אימץ כדפוס חיים שיזניקו אל ההכרה שלה הוא כה מייחל, סאלח אדין של העידן החדש, ככל שדבק בצד המיליטנטי הקיצוני של הדת, כן עלתה קרנו בקרב פטרוניו, הסורים והאיראנים, ספקי הציוד הצבאי לצבא הגרילה שלו, ממניו הכספיים, ומוריו הרוחניים. לא אל נא תטעו גם הם לא שבעי נחת מתוכניותיו אלו של חסן נסראללה שנולד ללא תואר וללא עבר, אולם הם זקוקים לו למילוי צרכיהם והגשמת תוכניותיהם, ובמשוואה זו נסראללה עדיין משמש את המטרה שלשמה הם מעניקים לו את חסותם. גם בזאת אל תטעו ברגע שאלו יחושו שמשוואה זו נוטה לרעתם, נסראללה עם חלומותיו הגרנדיוזיים, על סמליו ואותות הגבורה הלאומיים שלו, יתאדה בעשן של פצצה מזדמנת, וכל בועת האשליה סביב שמו תימוג כלא הייתה. גם נסראללה יודע זאת היטב, אולם הוא נמצא בנקודת אל חזור שהיא אנושית בהחלט ומניעה את מהלכיו בעת הזו. מבחינתו של נסראללה הרי שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק, והדרך היחידה מבחינתו של נסראללה לשרוד בחיים את מעמדו החדש הוא לזקוף ראש ולהלך זקוף בין כתלי הפרלמנט הלבנוני ללא פחד ומורא מטיל ישראלי "טועה" שיפזר אותו לכל הרוחות, ואו גרוע מזה פצצה איראנית או סורית שתעשה את אותה עבודה, רק עם פרשנות מתאימה שתטיל את האשמה על היהודים(כמובן).
בעיתוי הנכון תוך מהלכים פוליטיים וצבאיים מבריקים וגאוניים סלל לו נסראללה הצעיר צעד אחר צעד יחד עם פטרוניו את מעמדו בעולם הערבי. ציבור אוהביו מאמיניו ותומכיו בקרב הציבור בעולם הערבי כולו הלך וגדל תוך שהוא נתפס בעיניהם כדמות הרואית ונערצת, המאדירה את עוצמתה של האומה הערבית כולה, ומקנה לה כבוד וייקר ולכל המאמינים ולאוחזים בדת האיסלאם בעולם כולו.
זאת הייתה הנוסחא הבדוקה להזניק את כוכבו הזוהר של חסן נסראללה בשמי התהילה לעולמי עד. לפחות כך על פי משנתו של נסראללה תיסלל עבורו הדרך לחריטת שמו על דפי ההיסטוריה של האומה הערבית.
הדרך מכאן ועד לקביעת מעמדו כמנהיג כנופיה טרוריסטית היה קצר ביותר. היה גם מתבקש מאליו, וגם צעד מחוכם ביותר, שכן נסראללה הצעיר היה חכם דיו כדי להכיר בעובדה שלו היה בוחר להיות חכם דת מכובד ככל שיהיה(למרות שניסה זאת), הוא יהיה אחד מיני רבים, ובוודאי שלא יכול היה להאפיל בחוכמתו על כוהני דת שקדמו לו, ואו אחרים המכהנים ומקובלים כקובעי חוקי הדת של האומה הערבית.
לו היה בוחר בדרך זו, לא היה לו סיכוי להשפיע כפי שחלם ורצה, אם בכלל.
לא לזאת פילל מר נסראללה, בעבור זה לא היה כדאי להתאמץ כל כך, ולסכן את חייו בכל רגע נתון.
נסראללה שואף בשלב הזה להגיע לשיא הישגיו ועוד בחייו. נסראללה מטווה את דרכו כדי ששמו ייכתב בספרי ההיסטוריה ובאותיות זהב. נסראללה רוצה ששמו ייכתב בפנתיאון המורשת הערבית לצידם של מנהיגי האומה הערבית המהוללת ששטפה את העולם של אז, בזמן שדת האסלאם הצעירה פשטה על העולם, והשתיתה את דת האסלאם על רובו.
לנסראללה אין אשליות שאותם ימים של אז חלפו לבלי שוב, אולם ההכרה בעוצמתו ואישיותו הכריזמאטיים הם אלו שראויים להערצה בעיני האומה הערבית כולה, וכל מה שהוא צריך להוכיח הוא את אומץ ליבו וחוכמתו, שיבואו לידי ביטוי במעשיו והם אלו שישיבו את הכבוד האבוד של האומה הערבית המדוכאת, המסוכסכת והמפולגת בינה לבין עצמה, ובינה לבין העולם המערבי שברובו מזוהה עם הנוצרים הכופרים, והיהודים שנואי נפשם מאז הפכו לדת. אם יצליח במשימה זו היכן שרבים ו"טובים" שבמנהיגי האומה הערבית של העידן החדש נכשלו, אז, ורק אז יזכה הוא בהנצחת שמו בדפי ההיסטוריה לנצח נצחים, וזה בדיוק לאן שמר נסראללה שואף להגיע בחייו. להיות המנהיג הערבי הראשון בעידן החדש שיזקוף את קומתם הכפופה של בני האומה הערבית המדוכאת.
נסראללה מבין שכדי לקבל מנדט לאומי רחב מחד, ומאידך לבסס את מעמדו בתוך החברה הערבית בארץ שלכעורה אינה זקוקה לו ולתנועתו, הוא חייב לרתום את עוצמתו הכוחנית ולהשתמש בה כנגד גורם כל שהוא הנמצא בקונצנזוס ערבי כללי, גורם שמולו נכשלו כל השליטים הערביים בעידן החדש. כאשר על דיגלו חורט הוא את סמל המציל המושיע ומשחרר האדמה הערבית. ובלבנון התקיימו כל התנאים הללו לקורת רוחו של נסראללה, וישראל היא אשר יצרה בעבורו את התנאים האידיאלים לבסס את מעמדו ולזכות בלגיטימציה של החברה הלבנונית בפרט, והרחוב בעולם הערבי בכלל.
כל הסיפור היה לוותר על חוות שבעה לטובת לבנון, ואת זאת לא השכילו המדינאים הישראלים להפנים, זה כל הסיפור מאחרי התירוץ שהעניק את הלגיטימיות של החיזבאללה בלבנון לאחר בריחת צבא הגנה לישראל מאדמת לבנון בשנת 2000.
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי להשתלט על לבנון כולה הקים הוא את הערוץ הפוליטי והצליח לחדור לפרלמנט בעזרת 12 מנדטים, שלאחר מכן ירדו ל – 9 . ערוץ זה בה להשלים את התעצמותו מהבחינה הצבאית שם צבר תאוצה ועוצמה רבה במלחמתו כנגד הכובש הישראלי כל זמן שישראל שהתה בדרום לבנון, ולאחר נסיגתה כבש החיזבאללה את דרום לבנון ללא כל התנגדות לבנונית וישראלית. הוויתור הישראלי שהוליד את המלחמה הנוכחית ואת הרס חלקים רבים בלבנון. מלחמה מיותר כואבת עקובה מדם, שהייתה נחסכת לו המדינאים הישראלים של אז היו נותנים את דעתם לתוצאות התנהלותם.
כל זאת תחת הרעיון של הגנה ושמירה על אינטרס לאומי ערבי שאין עליו עוררין. כן הפנים נסראללה כמנהיג עולה את חשיבותה של העוצמה הצבאית לשם יצירת אהדה והערצה רחבה של הציבור העממי, מתוך אמונה שאהדה זו תאלץ את השליטים הערביים לתמוך בתנועתו גם אם בהסתייגות רבה ומיתוך פחד רב לערעור משטרם הרודני.
נסראללה פועל בגאונות רבה תוך שהוא לוקח בחשבון את מגבלות הכוח העומד לרשותו, ולמגבלת מעמדו כאזרח במדינה(לבנון) שאין לו בה תומכים ואו קהילה אורגאנית שתתמוך בו בדומה לקבוצות פוליטיות אורגניות הצומחות באופן טבעי בכל מדינה.
כל הפופולאריות של נסראללה ותנועתו מבוססת על בלימה צרה מאוד, והיא מתבססת על פעולותיו הלוחמניות כנגד מושא השנאה ה"מוסכם" והם היהודים בארץ ישראל. פופולאריות זו באה לידי ביטוי כאשר בבחירות הראשונות שבהם השתתף ארגון החיזבאללה בשנת 1992 זכה הארגון ב – 12 מושבים. בתקופה זו צה"ל שלט בדרום לבנון ודבר זה עזר לתנועתו ל"התברג" אל תוך המערכת הפוליטית הלבנונית השסועה בתוכה, אולם מאוחדת בהתנגדותה ושנאתה לישראל.
ארבע שנים לאחר מכן הוא זכה ב – 9 מושבים בלבד. ירידה זו מוכיחה שוב שהבסיס הקיומי של מפלגה המתבססת על עקרונות התנועה בדומה לתנועת החיזבאללה הם קצרי מועד, שכן הם חסרי בסיס קבוע ותשתית עממית רעיונית שתתן לה מנדט לאורך ימים, וכל כולה חיה וקיימת על בסיס רעיוני זמני, בזמן נתון בעל אורך חיים קצר כאורך קיומה של אותה מציאות שמתוכה היא צמחה, ובהעדרה של מציאות זו, גם המציאות של אותה תנועה מין הסתם מיותרת ואף מזיקה, והחברה שבתוכה היא חייה דוחה אותה מתוכה.
כך שלו הייתה ישראל מחזירה את "חוות שבעה" ללבנון, הייתה יוצרת בעיה אמיתית ללגיטימציה של ארגון החיזבאללה ולהמשך קיומו ופעילותו בדרום לבנון כארגון טרור בעל מטרה מוצהרת ומוגדרת להחזרת השטחים הכבושים על ידי ישראל, טענה "לגיטימית" שקשה לקעקע אותה בתוך הציבור הלבנוני שבתוכו הארגון חי.
את זאת ישראל לא השכילה להבין, ומנהיגיה כשלו שוב ושוב בשיקול הדעת שלהם בנושא זה בדומה לדרך שבה הם בחרו לצאת (לברוח) מלבנון.
נסראללה לא יכול היה להתפלל למצב נוח יותר עבורו ועבור תנועתו כדי שזו תמשיך להחזיק ולהאדיר את כוחה הצבאי והפוליטי גם יחד, תוך שהיא מבססת את אחיזתה לאורך ולרוחב כל דרום לבנון.
הסיבה העיקרית להיווצרותו של החיזבאללה כישות בעלת יכולות צבאיות ארגוניות וכספיות באה לו מתמיכתם של מדינות חסות כמו איראן העשירה שדואגת לכל מחסורם הכספי, ובנוסף מסייעת להם בסיוע צבאי בלתי מוגבל, ומהבחינה הדתית משמשת היא אבן שואבת לתפיסת העולם הדתית הפונדמנטליסטית המעניקה לארגון הכרה אידיאולוגית ודתית עורף לוגיסטי וגיבוי כספי בלתי מוגבל.
כמו גם סוריה שמשמשת בעיקר כמדינת מעבר של לוחמים, כסף, וציוד צבאי העובר דרכה מאיראן להחיזבאללה. סוריה שעד לא מכבר שהתה בכוח צבאי גדול על אדמת לבנון, שימשה כמגינה ונותנת חסות צבאית לכוחות החיזבאללה שהתפרסו והתמקמו בדרום לבנון, ובבקעת הלבנון.
החיזבאללה הפועל בתוך מדינה שאין לא כמעט כל זיקה אורגאנית לאוכלוסייה המגוונת בה. הוא ניצל בעבר את חסותה של סוריה עת שלטה צבאית בלבנון עד לאחרונה, וכעט הוא איבד את פטרונו ומקור חסותו זה, ולכעורה אין לו לגיטימיות אמיתית להמשך הישארותו בלבנון לאחר שישראל ברחה מלבנון בשנת 2000 בהותירה חלל ריק בדרום לבנון, חלל שנסראללה מיהר לנצל לטובתו ובמהירות רבה השתלט על כל דרום לבנון והפך אותו למדינת חיזבאללה שכל מטרתה המוצהרת היא להחזיר את "חוות שבעה" שהאום קבע שהיא חבל ארץ השייך לסוריה. למרות הצהרות אלו נאחז נסראללה בתירוץ זה כדי לקבל לגיטימציה לקיומו והימצאותו בדרום לבנון.
נסראללה ניצל את עקשנותם של מנהיגי ישראל בנושא זה, שלא להחזיר את חוות שבעה ללבנון. עקשנות שהייתה מיותרת לחלוטין ובלתי חשובה כלל. שכן גם אם חבל ארץ זה שייך בפועל לסוריה , וישראל מחזירה אותו ללבנון, ישראל לא הייתה ניזוקה מכך, שכן אם וכאשר יבקשו הסורים את אדמתם, יבקשו אותה מהלבנונים. מאידך צעד זה ע"י ישראל היה שומט את הלגיטימציה של החיזבאללה להיאבק בישראל. הרי אין וויכוח שחוות שבעה אינם שטח ישראלי אז בוודאי לא הייתה סיבה להתעקש בנושא זה.
במקום זאת ישראל גרמה להנצחת מאבקה "הלגיטימי" של החיזבאללה בישראל תחת הכותרת "שחרור האדמות הלבנוניות הכבושות". מאבק זה למען העם הלבנוני החליף את הלגיטימיות של החברה הלבנונית שכל כך חסרה לארגון החיזבאללה בלבנון, או בכל מקום אחר.
גם הפעם המשיכו מנהיגי ישראל לשחק למגרשו של גאון ההישרדות והמניפולאטור הנצחי, והוא אחז בהם בשתי ידיו.
נסראללה היה זקוק נואשות לסיבה כל שהיא שתהווה תחליף מוצדק ונאות לחסרון הלגיטימציה החברתי שלו בלבנון וישראל הגישה לו אותו על מגש של זהב, למגש הזה יש שם " חוות שבעה".
נסראללה זיהה מזמן את סגידתו של העם הפשוט, לכוח, לעוצמה, ולחלל הריק באומה הערבית כולה למנהיג נערץ וכריזמטי שיחזיר לאומה הערבית את כבודה האבוד שנירמס ודוכא מאז נפילת האימפריה העותומאנית הטורקית על ידי הצלבנים החדשים הלא הם הכוחות המערביים. נסראללה זיהה את מצב רוחם העגום של הערבים במדינות ערב בעת הזו, מאז תחילת המאה שעברה סופגים הם כישלונות חוזרים ונשנים הן במישור הצבאי, ומול מדינות המערב ה"נאור" נחשבים הם לנבערים ונכשלים בין אומות העולם המערבי המתנשא ו"המודרני", בעולם הזה האומה הערבית המהוללת ספונה בארצותיה במדינותיה ובעריה תחת הכינוי המשפיל והמדכא של "מדינות העולם השלישי". בנוסף, רובם של המדינות הערביות העשירות מזוהות עם המערב, ורובם מאמצים להם במודע או מיתוך הסכמה את התרבות המערבית הכופרת, ואף חוסים תחת מטרייתם הצבאית לשימור משטריהם המושחתים.
זהו הזמן המתאים לפי הטרמינולוגיה של נסראללה לכבוש לו שם ומעמד כמנהיג גיבור שכוכבו דורך בשמי האומה הערבית. זהו הזמן שבו אין לרוב האומה הערבית נחת ממנהיגיה שנראים בעיניהם ככושלים נכשלים והמושחתים, הגוזלים את העניים והנדכאים פשוטי העם.
הם, אותם מאמינים קשיי היום ומרי הלב יעניקו לו את הסולם המיוחל להפוך לסמל, לגיבור האומה הערבית כולה. כן, חסן נסראללה רוצה וחולם להיות לצידם של הגיבורים שסביב שמותם נשזרו סיפורי אגדות המסופרות מאב לבן ומפארות את מורשת ההיסטוריה של האומה הערבית כולה.
חסן נסראללה רוצה לחרוט את שמו במקום שמנהיגים אומות וצבאות ערביים ענקיים גדולים ועצומים ממנו נכשלו כשלון צורב הן מהבחינה התרבותית, הכלכלית, הפוליטית, החברתית, וכמעט בכל תחום אחר בהם הם נמדדים מול תרבות והחברה המערביים. כאשר במישור הצבאי כאבו את הכאב הגדול מכל, אם במאבקם העיקש והבלתי פוסק בישראל הקטנה מאז הפיכתה למדינה תוך ספיגת אבידות כבדות בנפש ובכיבוש אדמתם על ידי הצבא הישראלי, ואם בכיבוש עיראק על ידי הכופרים הצלבנים ושליטתם בה ובאוצרות הנפט שלה, וכלה בתלותם של המדינות העשירות ובראשם סעודיה במדינות המערב ובראשם ארה"ב המסמלת את האנטיתזה הדתית המוסלמית בעבור כל ערבי דתי באשר הוא.
חסן נסראללה חולם להיות מעיין סלח אדין במהדורה מוקטנת אולם לא פחות זוהרת.
אותו סלח אדין האגדי שסחף את כלל האומה הערבית לניצחונות היסטוריים והעניק לה דף זוהר בהיסטוריה העולמית, אותו סלח אדין ודומיו משמשים השראה לחסן נסראללה של ימינו אנו.
חסן נסראללה חכם דיו כדי שלא לבקש את עזרתם של מדינות ערב ושליטיהם עליהם קורה הוא תגר בעצם פנייתו הישירה לבני עמם הרואים בו גיבור לאומי של האומה הערבית כולה. חסן נסראללה הוא בדיוק האנטיתזה לאותם מנהיגים ערביים "מושחתים" המוכרים את נשמתם לכופרים הנוצרים, ומנצלים את בני עמם העשוקים. הוא נסראללה אין לו כל צורך ורצון להיסמך עליהם, הם הגדולים והעצומים חלשים ונחשלים, והוא הקטן גיבור עטור תהילת עולם. וכך בונה לו חסן נסראללה את מקומו ומעמדו בפנטאון הגיבורים של האומה הערבית כולה צעד אחר צעד, בסבלנות אין קץ, ובשקדנות שאין דומה לה. על פי תפיסתו של נסראללה הרי ככל שקוטנו יהיה זעיר יותר כן יהיו ניצחונותיו זוהרים ומפוארים יותר, גם אם הם נקודתיים קטנים ובלתי נחשבים כמעט בסך כל ההתנהלות הצבאית כנגד צבא הגנה לישראל המפואר העצום והמשוכלל, הרי שמבחינתו הסיג הוא את מטרתו.
כן נסראללה למד היטב את ההיסטוריה היהודית העתיקה. גם לה היה את הגיבור הלאומי דוד בן ישי, הרועה הקטן שלחם בגוליית הפלשתי הענק ורב הכוח והרגו בעזרת רוגטקה קטנה וזכה לתהילת עולם.
בעבור רגעי התהילה הזוהרים הללו מוכן נסראללה להקריב כל מחיר בחיי אדם, וסבלם של עמים שלמים אינו נחשב בעיניו. המטרה ששם לו חסן נסראללה שוות ערך לכל הסבל והקורבנות סביבו.
ואנו הישראלים ושכנינו הלבנונים נכנעים לטירופו של מגלומאן חסר רחמים השולט בנו בעזרת שאיפותיו המגלומניות, ואנו מתנהלים בדיוק רב על פי המטווה שרב האמן הזה מטווה לנו כסומא באפילה.
כן, אנו חייבים לעזור גם לעם הלבנוני השוחר שלום לעקור מקרבו את המארה הנוראית הזאת שקוראים לה חסן נסראללה וחבורת הטרוריסטים שלו המכונים בשם "חיזבאללה".
כן, עלינו מוטלת האחריות לעזור לאותו עם עשוק הנרמס תחת לחציו של הטרוריסט המגלומן וחבר מרעיו שפוגעים והורסים שתי מדינות שכנות, שבפועל אין כל סיבה ניראת לעיין שיחיו באיבה האחד עם השני. נכון, זאת חובתנו המוסרית לסור לעזרתם בדיוק כפי שאנו בהנהלותינו גרמנו להיווצרות אותה מציאות שהולידה את הכנופיה הזאת שהורסת את לבנון, ואת ישראל כאחד.
האסון שישראל המיתה על עצמה ועל שכנתה מצפון החל בפרק ההחלטה על ההתקפלות והבריחה מלבנון, הפקרת השטח מבלי שיקום כל גורם ויקבל אחריות עליו, והפקרת אנשי צבא דרום לבנון אותו הקימו כדי שישמש מעין חוצץ בין ישראל למחבלים שהתמקמו בדרום הלבנון.
המדינאים הישראלים עשו את כל השגיאות האפשריות בהתנהלותם דאז ועד עצם היום הזה. אותם פוליטיקאים לא הפנימו את המציאות המיזרח תיכונית ופעלו בדיוק כפי שנסראללה ציין באחד מהראיונות אותם נשא בימים האחרונים, "הישראלים פועלים מהר מידי ובלי מחשבה". הפוליטיקאים פועלים במיגרשו של הארכי טרוריסט ומחובתם לאפס את דפוסי חשיבתם לנישה זו.
נסראללה חייב לישמור על קיומו ושרידותו הצבאית בכל זמן נתון, ובכל תנאי, שכן רוב האוכלוסייה הלבנונית כלל אינה מעוניינת בו ובכנופייתו. אם זאת אין ללבנון יכולת להתמודד מול האלימות והאיומים המופנים כלפיהם מאותם גורמים שמחליטים ל"התנחל" בארץ. שלא בדומה לכל מדינה מתוקנת, לבנון אינה מדינה במובן הרגיל של המילה, ללבנון אין מערכת שילטונית בעלת סמכויות המסוגלים להשליט במדינה סדר חוקה ובטחון. וזאת בראש ובראשונה עקב מורכבות ומגוון האוכלוסייה המרכיב את החברה בלבנון.
לארץ הארזים אין מנגנוני אכיפה ברמה שתוכל לתת מענה לכנופיות חמושות בדומה לחיזבאללה, לכן היא אינה מסוגלת להכיל את ריבונותה הטריטוריאלית על שיטחה, והדוגמאות לכך רבות: אם כאשר ארגון הפת"ח התבסס בא, או כאשר ישראל כבשה את דרומה, או כאשר הצבא הסורי חדר ללבנון, ועכשיו כאשר ארגון החיזבאללה כבש את דרום המדינה, ובימים אלו כאשר גם ישראל חדרה לגבולה הדרומי במלחמתה כנגד החיזבאללה.
כאשר המדינאים הישראלים נטשו את חבל הארץ הדרומי, הם כלל לא טרחו לתת דין וחשבון ליום שלמחרת בריחתם מה"בוץ" הלבנוני, בצעדיהם הנמהרים והבלתי אחראיים גרמו לכך שכל צפון הארץ ומרכזה יהיו יעד לירי הקטיושות ולאיום תמידי בידי כל טרוריסט שחפצה נפשו לירות ולפגוע בחצי ממדינת ישראל ואף יותר מכך.
לא נרבה לדוש בסוגיה זו שכן בימים אלו אנו אוכלים את פרי הבאושים שאותם פוליטיקאים זרעו לנו אז.
עכשיו נשאלת השאלה, טוב אז מה עושים עכשיו???
היות ואני לא פרשן צבאי או פרשן בכלל אני מניח שיותר קל לי לתת עצות מנקודת המבט הפשוטה שלי. והרי דעתי על המצב ועל מה שצריך לעשות ומהר.
אם אנו יוצאים מתוך שתי הנחות בסיסיות מהמצב הנתון, הנחות שניתן למצוא להם פיתרון מיידי. הראשונה והבולטת שבהם היא, שלחסן נסראללה וכנופייתו אין מנדט אמיתי להשארות וסיפוח דרום לבנון מכוח תמיכת האוכלוסייה הרחבה בלבנון, וההנחה השנייה היא שכל פעולותיו הצבאיות והסיבה לתוקפנותו היא החזרת השטח הכבוש "חוות שבע" לבעליו החוקיים, לבנון. אלו הן שתי הנחות שבהן השנייה גוררת את הראשונה קרי, אם לא תהייה לו עילה להישארותו בדרום לבנון אז ממילא אין לו מה לעשות בלבנון, שכן בל נשכח שנסראללה והחיזבאללה לא צמחו מיתוך אידיאולוגיה עממית רחבה שבסיסה בחברה הלבנונית, אנשים אלו הם שכירי חרב ברובם, וערב רב של טרוריסטים שכל מטרתם היא המלחמה עצמה ולא כל דבר אחר. מכאן שנסראללה יודע היטב שאם ובמידה ובשיקולי עלות תועלת על פיו בוחנים אותו ואת כנופייתו בארץ הארזים יופר האיזון לרעתו אזי לא תהייה לו כל ברירה אלה לצאת מלבנון. לכן נסראללה מקפיד מאוד לבחון ולבדוק את תגובותיה הצבאיות של ישראל על התגרויותיו הצבאיות מול המחיר שלבנון תשא בגין פעולות אלו. תג המחיר חייב להיות כזה שלא יגרום סבל גדול יותר מידי שהלבנונים לא יוכלו לסבול אותו עד כדי כך שהם יקיאו אותו מקרבם. אם זאת בל נשכח את מטרתו הנחשקת ביותר של המגלומן חסן נסראללה לרשום את שמו באותיות של זהב בספרי המורשת של האומה הערבית, שם רוצה נסראללה שירשם שהוא הקטן ניצח את המעצמה הצבאית שנחשבת בין החזקות והמשוכללות בעולם המערבי בכלל ובמזרח התיכון בפרט. מעצמה צבאית זו הכתה שוק על ירך את כל השליטים הערבים, כולם ביחד וכל אחד לחוד בכל המלחמות שהיו לה כנגדם, והוא נסראללה הקטן עם "צבא" השחרור הקטן שלו ובעזרת חוכמתו ואומץ לבו הצליח להביס צבא אדיר זה ולהכניעו, ולמעלה ממחצית האוכלוסייה האזרחית כותש הוא מידי יום בעזרת אותו קומץ מחבלים וגורם להם אבידות כבדות הן ברכוש והן בנפש זה למעלה מחודש ימים, ולהם ליהודים הללו עם הצבא החזק בעולם אין מענה לגבורתו ולחוכמתו ולעוז רוחו ורוח הקרב של לוחמיו האמיצים.
נסראללה לא מהמר על תגובותיה של ישראל, נסראללה מתכנן בדיוק רב את תגובותיה של המנהיגות הישראלית בכל רגע נתון, והוא יודע לצפות להתנהלותם של המדינאים והפוליטיקאים הישראלים כולל אף את פרשנותם של צבא הפרשנים שלא מפסיקים לקשקש ולברבר מעל כל במה שנקראת על דרכם, ולכל מיקרופון מזדמן הם פולטים את "חוכמתם" הרבה ומשווקים את דבריהם לכל דכפין. נסראללה מפעיל אותם בדיוק כפי שהוא מתכנן ורוצה. הוא מפעיל אותם והוא מרוצה מאוד מהתוצאות.
לו הפוליטיקאים הישראלים והאמריקאים היו קוראים נכון את צעדיו ודרכיו של נסראללה, הרי שכבר מהיום הראשון היו חייבים לנתק את חסן נסראללה מהמשוואה ממנה הוא חרד ביותר, משוואת העלות תועלת אותה ציינתי. עלות הסבל מול תועלת שתצמח ללבנון מעצם הימצאותו ופעילויות של נסראללה מול ישראל. את המשוואה הזו היינו חייבים לשבור כבר ביום הראשון, ואם כל הסבל והכאב היינו חייבים באותו היום להרוס ולהשמיד את התשתיות של לבנון תוך מתן התרעה מוקדמת של 12 שעות לתושבים ולעובדים במקומות אלו להתפנות לפני שאנו משמידים את תחנות החשמל, המים, הדלק, שדה התעופה, הנמל, וכל תשתית חשובה הפוגעת בכלל המדינה כולה. הרס ברמה זו היה שובר את המשוואה עליה בונה מר נסראללה את המשך קיומו ומתכונתו הנוכחית, והוא היה נאלץ לשלם את המחיר באופן אישי ומיידי. ואל תקשיבו לכל אותם פרשנים שאינם קושרים בין לבנון לחיזבאללה, כל אותם פרשנים הם אותם אלו שבגינם אנו והלבנונים סובלים, והמרוויחים היחידים הם אותם מחבלים הממרמרים לכולנו את החיים. פעולה זו הייתה עוזרת ללבנון להקיא מקרבה את אותם טרוריסטיים המחריבים והורסים אותה, וכעבור זמן קצר אפשר היה לבנות את אותם תשתיות שהחרבנו, ואם תרצו אפשר גם לראות צד חיובי בבניה מסיבית זו התפתחות והתרחבות של המשק הלבנוני הרעוע. כסף לצורך שיקום הנזקים לא יחסר.
ובמקום זאת מה עושים המנהיגים הישראלים, הם משחקים למגרשו של הטרוריסט החכם, ומפעילים את חיל האוויר במסות של עשרות אלפי טונות של חומרי נפץ המפוזרים על הקרקע עליה אין כל מטרה ראויה ואולי פצצות אלו מגרדות את הבטון במעמקי האדמה היכן שהחיזבאללה טרח ובנה במשך שש שנים רצופות מערך צפוף של בונקרים ומחילות שאין לנו כל סיכוי להשמידו מהאוויר.
אז על הקרקע ובעיקר מתחת לקרקע הם ממתנים לנו ופוגעים בילדינו ובחיילינו, ללוחמה זו הם הכינו את עצמם ואת המענה לצבא שלנו שלא ידע לקראת איזו קטסטרופה הוא נכנס. נסראללה חוכך ידיו בהנאה וצופה בנו מבעד למשקפיו ולועג למנהיגנו ועל הדרך שבה הם מנהלים את הקרב הזה כמו את הקודמים לו אותו הוא צופה מראש .
=== ככה לא מנצחים, ככה לא פותרים את בעיית החיזבאללה, בדרך זו אנו נפסיד כפי שהלבנונים יפסידו ===, למעלה מחצי מדינה תהייה תקועה בתוך חדרי הביטחון, והמשק הישראלי יסבול ויפסיד עד כדי קריסה, אהה כן נסראללה הוא ימשיך לחכך ידיו ולחייך בזוויות פיו את חיוכו הלעגני המפורסם.
בנאום האחרון שלו דיבר נסראללה באריכות רבה, אולם כל דבריו כולם היו כיסוי לאיום אחד משמעותי, איום על "תל – אביב". אם הישראלים ימשיכו את התקפותיהם על בירות, שומר נסראללה לעצמו את הזכות לירות על "בירתה של ישראל" תל אביב.
מחול השדים החל וכולם עסקו באיום המפורש שנסראללה איים על תל-אביב. מחול השדים התחולל רק בגלל הסיבה שנסראללה ידוע כאדם אמין ביותר, כל הבטחה שלו מתקיימת ובמלואה, מעין אנטיתזה למנהיגינו הברברנים והקשקשנים שלא מפסיקים להצהיר ולאיים בראש חוצות שאם והייה אז הם יגרמו לנסראללה כך וכך .
כן חברי ואחי היקרים, אם המצב לא היה אמיתי, כואב ומתסכל אפשר היה לחשוב שזה עוד אחד ממערכוני הגששים. לצערנו כולם יודעים שלדבריהם של מנהיגינו כמעט ואין כל קשר למציאות, וככל שהם מרבים בלהג, באיומים והצהרות לוחמניות, כן יש לצפות שמכל ההבל והמלל לא יוותר דבר. בדיוק כפי שצייר אותם נסראללה "קורי עכביש" שעם כל משב רוח קל הם מתנופפים ונקרעים. אכן דימוי מוצלח, ואין אדם כמו נסראללה שלמד אותם היטב.
נחזור לאיום על תל אביב. בין ייתר התארים שבהם מצטיין הטרוריסט נסראללה הוא גם טקטיקן ואסטרטג מבריק. הוא מיזמן הבין את מה שמנהיגינו מסרבים להפנים, מדינה ריבונית חייבת להגן על עצמה ועל אזרחיה בפני אויביה בכל מחיר, ובמהירות הרבה ביותר ללא השתהויות. דבר נוסף יודע נסראללה שאין מצב שבו המדינאים מודדים את מדינתם לפי הפפופולריות הרבה ביותר שזוכה אזור זה או אחר, עיר זו או אחרת, כפר זה או אחר. במדינה מתוקנת בעלת ממשלה שפויה ונורמאלית מעמדה של מעלות כדין תל-אביב, וקרית שמונה כדין ירושלים ודין תל אביב כדין שדרות וכן הלא. אני בטוח שנסראללה לא פילל לשליטים יהודים כל כך תלושים מהמציאות המזרח תיכונית שנקראו על דרכו בדרך לכבוש את שער הניצחון ולהפוך לשהיד עוד בחייו.
הוא הטרוריסט הקטן מאיים על "עיר הבירה" תל-אביב ומיד מקבל איום מפורש שאם והיה והוא ירה על תל-אביב אז שליטי ישראל יתנו הוראה לפגוע בתשתיות הלבנוניות! כן ממש כך הם הדליפו לעיתונות, ישראל לא תעבור על פגיעה בתל-אביב ללא תגובה הולמת.
נשמע לכם מוכר??? מוכר ולא מזמן, זה היה רק לפני שש שנים בערך, בשנת 2000 כאשר המדינאים המהוללים שלנו הבריחו את הצבא המהולל והחזק ביותר במזרח התיכון אל מעבר לגבול וסגרו את שערי הברזל אחריהם, כאילו שמהעבר השני אין מציאות, אין עולם הרוחש וגועש, וממתין להזדמנות לפגוע להרוג ולהכאיב. מעניין מה עבר להם בראש באותו הרגע? מה, באמת הם האמינו ששער הברזל החלוד מהווה את המעבר לעולם אחר, שקט, רגוע, ללא אויבים??? מה הם באמת האמינו שנגמר??
זוכרים כיצד אותם מדינאים הותירו אחריהם את חבריהם לנשק לחסדיהם של אותם מחבלים צמאי הדם? כן, אותם אנשי צד"ל שבמשך שנים רבות לחמו שכם לשכם עם חיילינו ושמרו עבורנו על גבולה הצפוני של מדינת ישראל. כן גם אני מתבייש עד עומק לבי כאשר אני נזכר בתמונות האומללות כיצד גמלנו לאותם חברים לנשק ולדם ששימשו עבורנו חומת מגן חיה כדי שאנו נוכל לישון בשקט, וכך ביום בהיר אחד הפקרנו אותם לגורלם, כחפץ שאין בו כל צורך יותר. אותו היום מר ונמהר ירשם לנו לדיראון עולם בדפי ההיסטוריה כעם הבוגד בחבריו, ובבני בריתו. את זאת לא ישכחו לנו לעולם.
זוכרים את אותו חייל מקסים וצעיר שטלפן לאימא והודיע לה שהוא שב הביתה??
זוכרים זאת? זה לא היה מזמן, ממש כמו כמעט אתמול. והיום כבר למעלה מחודש ימים עקובים מדם חללים של אותם ילדים שחזרו לנקות בדמם את מחדלי הפוליטיקאים חסרי האחריות שלא השכילו כלל לראות מעבר לכיסאם המרופד במשכן "כנסת ישראל", מכונית השרד, וההטבות המפליגות אותם הם מקבלים "כנבחרי ציבור". זוכרים את הצהרתו של אותו "ברק" על שאם תיירה ירייה אחת מעבר לגבול, אז כך וכך הוא יעולל לחיזבאללה ולמנהיגיהם הטרוריסטים, זוכרים את הצהרותיו הלוחמניות??? זה לא היה מזמן, זה היה לפני שש שנים קצרות דואבות ומדממות, כן זה היה ממש כמו אתמול, כך אני לפחות זוכר זאת.
כן חברים יקרים אני עדיין זוכר את הגדר ה"נעולה" בשער ברזל חלוד שהפך למקום עלייה לרגל לכל אותם "תיירים" לבנונים ו"אחרים" אותם הביאו מחבלי החיזבאללה בהסעות מאורגנות רק כדי לקלל ולגדף את חיילינו מעבר לגדר, והיו אף כאלו שביקשו אף לעקור את המגן האחרון שהיה לנו, אותו שער ברזל חלוד אותו נעלנו אחרינו להגן על אחורינו. אף לא תגובה אחת שתעיד על כך שהעבר האחר, זה שברחנו אליו הוא אולי שלנו!? גם בזאת לא היינו בטוחים אחרי מה שעבר עלינו. ילדינו ספגו את הקללות החרפות והגידופים, ולבנו נקרע בקרבינו למראות המשפילים והכואבים עד בלי די. אחרי הקללות באו היריקות בפרצופם של ילדינו וחיילינו "צבא הגנה לישראל" הגדול והמהולל. מדוע לא אם לגיטימי לקלל ולגדף ולהתנפל על הגדר הגבול המפרידה בין שלהם לשלנו באין מפריע, אז מי יפריע ליורק, ומשיבש רוקם של המגדפים הגיע תורם של משליכי האבנים, הם סכלו את חיילינו במטר אבנים ומכל הבא ליד, וגם אז נשאר המחזה ללא תגובה וללא מענה, גם לזאת לא היה למנהיגנו מענה ראוי כדי לשמור ולו מעט על הכבוד האבוד והרמוס של אותו צבא מהולל שמנהיגיו הורידוהו מכל נכסיו, מכבודו זוהרו ועוצמתו.
ואנו כולנו ראינו את המראות שמענו את הקולות ולבנו בוכה ומתאבל על גאוות אומה שנרמסה קבל עם ועולם מול כנופיית מחבלים צמאי דם, אנו פאר היצירה הושפלנו עד עפר, וכבודנו אבד.
לא, הם לא היו היחידים במחזה המדכא, היו שם כל נציגיהם של אומות העולם שבאו לחזות ולשדר את טכס השפלתם של האלופים גיבורי תהילת העבר, והכתרת המלך החדש נסראללה, שנולד בשכונת בורג' מחמוד במזרח ביירות. רבים מבניהם היו אנשי תקשורת ערביים שבאו בהמוניהם מכל קצוות כדור הארץ לחזות במו עינם בבלתי יאמן, הם באו לראות כיצד הטרוריסט הקטן והבלתי נחשב עושה לצחוק את שנואי נפשו הבלתי מנוצחים, הגדולים החזקים והחכמים, הישראלים ובראשם צבאם, צבא הגנה לישראל, צה"ל.
וכך המשיך לדרוך כוכבו של אותו טרוריסט ולזהור על דמם וכבודם והשפלתם של שנואי נפשו היהודים.
ההשפלה הייתה כואבת כל כך שלרבים מאיתנו לא היה הכוח לחזות במראות המשפילים עד כדי כאב אותם ספגו חיילינו, ואזרחינו. "היינו כחולמים" נכלמים כואבים דואבים ומושפלים, ללא תקווה ללא מענה וללא אוזן קשבת ולב מבין. נדמה היה שלמנהיגנו המהוללים אין מענה למצור שהטיל עלינו רב הטרוריסט נסראללה חסן. טרוריסט קטן משכונה דרומית בבירות ללא צבא סדור, ללא תמיכה עממית שמתוכה צמח, עליה מגן, ובשמה הוא נלחם, ועל מזבחה מקיז הוא את דמנו ודמם של חפים מפשע.
כן גם אני הייתי מבולבל ולא רציתי להכיר בעובדה המצערת שזה כבר לא אותו דבר, ששם המשחק השתנה, וכלליו מוכתבים על ידי מחבלים וטרוריסטים מבקשי נפשנו המונהגים ע"י מנהיג מטורף צמא דם, בעל שיגעון גדלות.
כך הפקירו אותנו מנהיגנו "הנבחרים" כבני ערובה בידיהם של אותם כנופיות מחבלים תוך שהם מנפנפים במעשיהם כאילו והביאו ברכה שלום ובטחון על הארץ הזאת. עיוורים היינו, לא האמנו,לא האמנו??? לא רצינו להאמין. היה לנו נוח להדחיק את האמת העגומה שצמחה לפתחנו. היינו חלשים מכדי לקחת אחריות על אחינו בצפון הארץ, ובדרומה, העדפנו לעצום את עינינו מלראות את סבלנותם, את אוזנינו מלשמוע את נאקתם, ואת פינו סכרנו למחות כנגד אוזלת ידם של "מנהיגנו הנבחרים", נבחרים??? שלנו??? אוי לנו.
מיד בסמוך החלו להופיע אנשי החיזבאללה, הם גיששו את דרכם בעוז ובנחישות, בעלי הבית האמיתיים על אדמתם. אוחזים בכלי הנשק שלהם מול עיניו הקלות של החייל הישראלי בשער שלא ידע כלל מה הוא אמור לעשות עם המציאות החדשה שהתרגשה עליו. הוא היה אמור לעשות "כלום". אלו היו ההוראות. זוכרים? חייל ישראלי מצד אחד ומהעבר השני במרחק אפס צופה בו אויב הממתין לרגע של שעת כושר כדי להרוג אותו, והחייל הישראלי אמור לעשות "כלום", אלו היו ההוראות של הדרג המדיני.
זוכרים את הצהרתו של המדינאי שצנח עלינו כמטאור מהשמים? טס להנהגת ישראל כמו "ברק"? כן, איך לא נזכור אותו בעוצמתו שרף הוא את כל מה שנקרה על דרכו, גם אותנו את כולנו, את כבודנו, את צבאנו, את מורשתנו, את אמונתנו, ואת עוצמתנו. לא השאיר לנו דבר "... אם רק יעיזו לירות ולו כדור אחד..." אמר ולא יסף, "...אם רק יעיזו לירות ...".
בהמשך לאותו מחזה עצוב של קללות, נאצות, חרפות, וגידופים, שעבר בשלום על כנופיית הגיהינום הגיע תורם של האבנים התפוזים, והביצים הסרוחות שהושלכו על חיילינו מבלי שאלו יגיבו, משם הדרך הייתה קצרה לירי על החקלאים והאזרחים מעבר לגבול, משם המשיך אותו טרוריסט לבדוק עד כמה חדלי אונים הם מנהיגינו, הוא היה מופתע עד כמה אנו מופקרים לגורלנו, והיכן הם מנהיגנו? גם אנו שאלנו את אותה שאלה. וכך נשארנו שבויים בני ערובה בידיו של הטרוריסט ללא תקווה והגנה מצידה של ההנהגה.
לא פעם אני תוהה ביני לבין עצמי, מה עבר לאותם מנהיגים באותם ימים בהם אחינו מהצפון זחלו בין הממד לחדר הביטחון, מה עבר להם בראש!? על מה חשבו הם כאשר עלו על מיטתם הנוחה בחדריהם הממוזגים כאשר לא הרחק מהם רעמו התותחים, ורבים אחרים "בילו" את לילותיהם על ריצפת הבטון הקרה של המקלט בשכונה?
ימי החרדה התארכו להם כמו צל מאיים יום ועוד יום והסיוט הפך לשגרה, והשגרה הפכה למציאות איומה ונוראה. הסבל היה כל כך נורא עד שנראה חלק מהגורל הלאומי, מעין גזירת שמים שנכפתה עלינו מאז בריאת העולם. הם היו שם... ואנחנו חיינו כאן... הם היו... שם ואנחנו... חיינו. הם היו....ונשארו שם יתומים וגלמודים.
מנהיגי המחבלים הפועלים כנגד מדינת ישראל ובראשם נסראללה למדו לזהות את העיוות המחשבתי שתפס את כל מנהיגי ישראל האחרונים , והם מנצלים אותו בציניות חסרת רחמים, כמו גם בחוכמה רבה לשיטתם.
הם יודעים בדיוק רב את דפוסי המחשבה הכל כך שקופים של המדינאי הישראלי הממוצע (לצערנו בתקופה זו אין למעלה מזאת). הם למדו לזהות שהמדינאים הישראלים אינם מייצרים דבר, הם מקובעים במגננה מדינית פוליטית ביטחונית וצבאית בכל הגזרות, וכל מה שהם מסוגלים לייצר הוא תגובה רפה לגירויים מקומיים, ובמינון חלש במיוחד, כל כך חלש שהפך את ישראל לגמד קטן חסר עמוד שידרה ויכולת תגובה, לזאת התווספה גם תחושת עליבות לנוכח ריפיון החושים והתגובה של ישראל שהפך אותה ללעג ולקלס בעיני כל מבקריה אוהביה ואפילו מתנגדיה ואויביה המושבעים, גם הם מתפלאים על רפיון תגובתם של מנהיגי ישראל למכות שישראל סופגת בעשור האחרון.
כאשר אנו מביטים באותם פוליטיקאים הנבחרים, אותם אנו בעצמנו בחרנו עד כמה הם רפים וחלשים ושבחולשתם זו הם מבזים את העם המפואר הזה שיש לו מורשת כל כך עתיקה שהצמיחה מתוכה עמים שלמים, דתות ולאומים. אלפיים שנים ניסו לכלותינו ואנו שרדנו וחזרנו לארצנו.
היום אנו עומדים מול אויבינו מבקשי נפשו ותוהים מה קרה לנו כעם, וכאומה ששרדה אלפיים שנים של גלות שואה וניסיונות אין סופיים לכלות אותה ניסו ולא הצליחו, והיום אנו עומדים מול אותם מנהיגים וממתינים למוצא פיהם, ואין כל מסר ראוי שירגיע אותנו שייתן לנו את התחושה שיש לנו על מי לסמוך שיש לנו מנהיג אחריו נלך ובו נאמין.
המציאות תפחה על פנינו בכאב רב. לא היה להם כל מסר לאומה, ולמה שיהיה להם, אנחנו לא דורשים מהם מאומה, וכי מה אפשר לדרוש מאותם פוליטיקאים שדרגת אמינותם בחברה בישראל היא בין הנמוכות ביותר. טוב, אז זה הם, וזה אנחנו. לנו יש את נסראללה, או ערפאת, או דמות זו או אחרת שתמיד אנו אחוזים בידיה כבני ארובה. "יורים" מסר גם בעל פה וגם איזה טיל או שניים וממתינים לתגובה הישראלית, ואז קם איזה פוליטיקאי ומתחיל לאיים ולהתלהם, ואז כולם עדים לריטואל הקבוע, ככל שאותם פוליטיקאים מאיימים יותר מתלהמים יותר כן אויבינו יודעים שמאום לא יתרחש והם לא צפויים לכל פעולה או תגובה רצינית על מעשיהם כמו הפתגם הידוע בערבית "כלב נובח לא נושך". אם הם קיבלו מסר מתלהם על דבריהם, מסר השזור באיומים נוראיים הם יודעים שיש להם אור ירוק לירות את הטיל.
הם יורים טיל אחד או שניים וממתינים לראות שוב את תגובתם של שליטי תל – אביב, מה הם יעשו עכשיו, ובאופן לא מפתיע לא קורה כלום, היה מסר מהמחבלים, היו איומים מהצד הישראלי, נורה טיל בדיוק כפי שהבטיחו המחבלים, וזהו. כל המדינאים והפרשנים הישראלים המדופלמים יותר או פחות ממשיכים בלהגם המתגלגל כאילו לא קרה דבר.
והם המחבלים כבשו עוד חלק אחד וזכו לעוד נקודת זכות לטובתם, ועוד חצי מיליון תושבים זוחלים לתוך המרחב המוגן ושוכבים מתחת לשולחנות בפינות האוכל ממתינים בדריכות לבומים של לאחר הנפילות.
אני בטוח שלא רק אני מבין את המשוואה הגואלת אותה צריך לשבור לצורך היציאה מהמצור הנורא. וזאת לא המשוואה שאומות העולם "יתפרו" לנו, זהו הפיתרון שאנו נייצר בעבור עצמנו, בעבור שנהיה חופשיים בארצנו במדינתנו לא בחסד אלה בזכות.
אם נסראללה יורה מהמרפסת של לבנון, לבנון היא הבית איתו אנו צריכים וחייבים לבוא חשבון. אל תחפשו את נסראללה אל תחפשו את אותם מחבלים המחופרים ומוגנים היטב בתוך בונקרים אותם חפרו וביטנו במשך שנים על שנים בציפייה לרגע הזה שיבוא, רגע שבו יוכיחו לעולם הערבי עד כמה אנו חלשים ואבודים וחסרי אונים נגדם. לבנון היא המפתח לפתרון הבעיה, אנו במלחמת קיום על הישרדותנו בארץ ישראל. אנו חייבים וצריכים לקרא לאותה מציאות שנכפתה עלינו בשמה האמיתי, "מלחמת ההישרדות" של עם ישראל על קיומו בארץ ישראל.
כל יום שעובר הופך את הטרוריסט מחרב הארצות לגיבור בעיני כל רואיו, הוא הסמל הוא המנהיג את הדור החדש דור שאינו פוחד יותר מיהודים ומצבאם. זהו יום גורלי עבורנו ידידי היקרים זהו יום של חשבון נפש שאין בו כל פשרות, שאין בו אפשרויות, שאין בו מקלטים של מילים פרשנויות והסברים. חשבון זה ניפתח מזה חודש והוא עומד לשנות את פני המזרח התיכון, ועד כמה שדבר זה נשמע דרמתי, זה אף בלשון המעטה.
האומה הערבית עומדת נפעמת מול "עוצמתו" המופגנת של אותו טרוריסט קטן עם קומץ "לוחמים אמיצים" (השהידים) שמורידים את היהודים על בירכיהם בוכים ומייללים כואבים ואבלים. בעינינו נסראללה הוא "טרוריסט" ובעינם הוא הגיבור הלאומי. הוא הגיבור התורן המעניק לאומה הערבית מעט נחת וזקיפות קומה שהם כה זקוקים להם. כל זאת בזכות בניה ה"גיבורים" ואומץ לבם של השהידים התורניים. במקום שבו כשלו רבים "גדולים" חזקים ועצומים ממנו, הוא מנצח, ובגדול, נסראללה הוא שליח האל המיוחל, הוא הגואל המושיע והגואל את האומה הערבית כולה, ואחריו ובדרכיו יש לדבוק וללכת.
חסן נסראללה הוא סלח אדין של ימינו, ומי שלא מבין את משמעות הדבר שילך וישאל את זקני הערבים, את הנוער, את הנשים ואת החברה הערבית, הם יספרו לו את סיפור הגיבור עתור התהילה, הסמל הנחסף.
מאה שנים של כישלונות של לעג, של השפלה עברו על האומה הערבית כמעט בכל אשר פנו והיא צמאה לגיבורה התורן, היא ממתינה לו בכמיהה רבה ומיתוך עמקי ליבה. מנהיגים רבים עלו ו"נפלו" חלפו מין העולם, כמעט כל מנהיג זכה לרגע של תהילה בחסות פעולה לוחמנית זו או אחרת שהוא יזם נישא על גל יצרים סוערים וגועשים של הרחוב הערבי לאותו "רעב" אולם בסופו של יום אותם גיבורים שוב הוכיחו את אי יכולתם לספק את ה"סחורה", ובסופו של דבר נחלו כישלון צורב ששאב את האומה הערבית אל ההשפלה והכישלון והכבוד האבוד והרמוס. למציאות מסוג זה ישנם השלכות רבות על כל רובדי החברה הערבית כולה, שלא בדומה לאלו שהחברה המערבית מצויה בהם, ומכירה אותם מקרוב. הניצחון על האויב המוצהר כמו גם הכישלון מולו מוחשיים ברמה האישית אצל המנהיג כמו גם אצל אחרון הרוכלים בשוק. תחושות אלו חוצות גבולות מדינות חברות עדות וכו'. שם כולם מאוחדים, לטוב ולרע, מצב מסוג זה גורר אחריו אכזבה ייאוש והשפלה לאומיים ברמת האדם הפשוט ועד לאחרון הפוליטיקאים.
הפוליטיקאים המערביים כולל פוליטיקאים ישראליים אינם מפנימים את התרבות הערבית בכל שנוגע לתהליכים הלאומיים וגודל השפעתם הגלובאלית על האומה הערבית כולה.
יכולים הארצות ערביות שונות להתכתש ולהלחם בינם לבין עצמם, ולהקיז זה את דמו של זה עד בלי די, אולם ישנם מכנים משותפים שלהם כולם כפופים, ואלו הם ה"סמלים" המאחדים את כלל "האומה הערבית", ואחד מהסמלים הללו והחשוב שבהם הוא, "הכבוד והתהילה" השזורים כל כך בתרבות העתיקה של הערבים מיום החתמתם כדת המונותיאיסטית השלישית האחרונה והצעירה מבין שני אחיה הבוגרים ממנה, ה"איסלם". רובה של המסורת והתרבות הערבית סובבים סביב תרבות עשירה ותוססת שהייתה ערש התרבותי חשוב ששרד עד היום יותר מכל דת וחברה אחרים, וחוקי הדת עדיין קובעים את כללי ההתנהגות וטקסי החברה בקרב רוב הציבור הערבי באשר הוא. לכן אנו עדים לאיחוד סמלים החוצה גבולות מחלוקות מריבות ויריבויות בין האוכלוסיות הערביות בארצות השונות קרובות ורחוקות טופוגרפית כאחד.
אחד מהסמלים הללו הוא הגיבור המושיע והמגן שיחזיר לאומה הערבית את זוהרה ואת כבודה האבוד, גיבור זה שקם להם בדמותו של סלח אדין המהולל שרשם את הפרק המרשים ביותר בדברי ימי הערבים בהיסטוריה העולמית. מאז ועד היום כל ערבי מאמין (ורובם הם מאמינים)ממתין בסתר לבו בגלוי ואו בהחבא להתגלות דמותו של אותו גיבור אגדי שבזכותו דרך כוכבה של האומה הערבית כולה לנצח נצחים.
בימים אלו הגיבור הזה "מיילד את עצמו" על מזבח קורבנות אדם יהודים וערבים כאחד, וקוראים לו חסן נסראללה, שהוא הוא סלח אדין החדש, ואחריו כל האומה הערבית חייבת להתייצב. ולתג המחיר אותו יש לשלם בעבור הכתרתו של אותו מנהיג גיבור אין כל משמעות, לא על פי הטרמינולוגיה הערבית.
את זאת מנהיגינו הפוליטיקאים חייבים להפנים ומהר, וטובה שעה אחת קודם.
דמות הגיבור שהאומה הערבית הגדולה כל כך מייחלת לו, נולד בכל פעם מחדש על מזבח קורבנות אדם. בכל פעם הוא לובש צורה ומחליף צורה, הפעם הזאת ובימים האלו הוא מתגלה בתוך דמותו של חסן נסראללה. כדי לקבל את תואר הגיבור ולבסס את מעמדו בין הסמלים המיתולוגים במורשת האומה חייב נסראללה זה להוביל את האומה לניצחון על האויב המסורתי והבלתי מנוצח במאת השנים האחרונות, הלא הוא האויב היהודי בארץ ישראל.
זכרו את הגיבור שקדם לו, ערפאת, ואת מחיר הקורבנות והסבל הנורא שהעם הפלסטינאי מוכן לשלם בתמורה לעמידתו ומלחמתו ביהודים, זכרו את בן לאדן הטרוריסט האכזר, כמה פופולארי הוא בין בני ערב, ועד כמה הם מריעים לו ומעריצים את דמותו על כל פגיעה ב"כופרים הצלבנים", וכלל לא חשוב להם תג המחיר, בעבורם זהו טקס הולדתו של הסלח אדין העכשווי שנולד כדי להחזיר להם את הגאווה הלאומית שכה חסרה להם, תחושה שתעזור להם ולו לרגע קט להוציא אותם מההשפלה והייאוש בהם שרויים וחיים רוב אוכלוסיית עמי ערב, ותעניק להם רגע של שכרון חושים, של כבוד, של זקיפות קומה.
אנו נכנה את אותה תופעה של "סלח אדין החדש", "אופיום להמונים". רגע של התרוממות רוח משכרת ולו לרגע קט, מול הגאווה הפגועה, והשפלה מתמשכת שהיא מנת חלקה של האומה הערבית, שגורמיה הם העולם המערבי השחצן הגאוותן והכופר, והיהודים כמובן.
מנהיגי ישראל אלופיו שריו ואזרחיו, האם אתם מבינים את משמעות אותו חסן נסראללה!!!??? ומה האומה הערבית מוכנה לשלם בעבור שיגיונותיו???
זה לא חסן נסראללה, זוהי כל האומה הערבית באשר היא, והיא רוצה להכתיר את אלופה בכתר משוח בדם חללים יהודים, שמעליהם מרחפים נשמות ה"שהידים" האמיצים עטורי התהילה.
הוא, חסן נסראללה העניק לאומה הערבית את התקווה הגאווה וההכרה העולמית בכוח האיסלם על הנצרות והיהדות נגדם היא נלחמת בחירוף נפש מאז היווסדה.
אנו חייבים לזכור שגם אם ימיו של אותו גיבור ספורים ובסופו של דבר הוא יעלם באבק ההיסטוריה, הוא עשוי לגרום לנזקים עצומים לכל הנוגעים בדבר, ובעיקר לדימוי ישראל ועוצמתה שעד כה הייתה בלתי מעורערת בעיני אויביה המקיפים אותה מכל עבר. עוצמה זו היא אשר שימרה את כוח ההרתעה מול התגרויותיהם של צבאות ערב שניסו לא פעם את מזלם להביסנו.
רק כוח הרתעה משמעותי ואמיתי יכול להבטיח שקט בגבולות הארץ. כל זמן שהכרה זו קיימת במודעותם של אויבי ישראל, הם יקפידו לשמר את השקט בגבולותיהם הגובלים עם ישראל, ולא יניחו לכל גורם חיצוני להפר שקט זה, כולל התגרות צבאים או אחרת של אותה מדינה כנגד מדינת ישראל ותושביה.
כל סדק בתובנות אלו יגרמו לניסיונות חוזרים ונשנים של גורמים מיליטנטיים בדומה לאותו נסראללה להתעורר יום אחד ולהחליט שהם אלו שיטוסו על גבי תהילת הגיבורים המקומיים ויהפכו לשהידים עוד בחייהם.
הסדק הראשון והמשמעותי ביותר נקבע ביום שבו ה"ברק" הבריח את צבא ההגנה לישראל אל מעבר לגבול לבנון, וסדק זה הלך והתרחב עם כל פגיעה יזומה שהחיזבאללה יזם וישראל הבליגה. אליו התווספו סדקים נוספים של תגובות מדיניות מגומגמות ומהוססות מטעמם של מנהיגי ישראל בעיתות משבר במאבק המתמשך כנגד קבוצות טרור פלסטיניות והרשות הפלסטינית עצמה בכל הגזרות כולם(בתקופות האינתיפאדה הראשונה והשנייה).
מנהיגי הערבים המיליטנטים הקוראים השקם והערב להשמדת ישראל והיהודים זיהו את החוליה החלשה של ישראל שהייתה נעוצה בתפיסת עולמם של מנהיגיה ומדינאיה, וניצלו זאת עד תום. מול המנהיגים הישראלים שלא השכילו לקרא את המפה המזרח תיכונית המורכבת שבא אנו חיים, המשיכו אותם גורמים קיצוניים לנצל את חולשתם זו בכל כוחם, תוך ניצול ציני את הרצון ה"הומניטארי" שהפגינו אותם מנהיגים כלפיהם, וניצלו זאת כדי לפגע להרוג ולשבש את החיים בחלקים גדולים של ישראל, אלו הסמוכים לגבול, ובתוך גבולות מדינת ישראל.
מעשי הרצח המתועבים מתועדים לאורך שנים רבות הם עדות לדרך פעולותיהם ולכוונותיהם הרצחניות של גופים אלו כנגד ישראל ותושביה. עובדה נוראה זו לא הפריע למדינאי ישראל להמשיך ולהתעלם מכל מרחץ הדמים הזה שבוצע השכם והערב כנגד אזרחי וחיילי המדינה, והם המשיכו והעניקו לאותה רשות רצחנית את הלגיטימציה להמשך פעולותיה בכך שלא פעלו כנגדם, נהפוך הוא, אותם מנהיגים ישראליים ממשיכים לפרנס את הציבור הערבי מהשטחים ודואגים לרווחתו במתן אישורי עבודה, אספקת מים סדירה, חשמל סדיר, והעברת דלקים וחומרי גלם להזין את הכלכלה בארץ שרוב תושביה חש מסתמה ושנאה תהומית למדינת ישראל, וכל מחשבה של כל אזרח ילד ונער בה קוראת לחיסולה.
אין ולא יכול להיות כל תירוץ לגיטימי להצדקת מחשבה מדינית זו, ואין לה אח ורע בעולם כולו.
ושלא יספרו לכם כל אותם פוליטיקאים על הצורך בהומאניות, ובצורך והרצון להפריד בין האוכלוסייה הרדיקאלית הקוראת להשמדת ישראל לבין אלו החפצים בסך הכל בעבודה ובחיים שקטים. ידידי היקרים אין מילים יפות שאפשר לצבוע אותם על קברים של אותם אזרחים וחיילים שנרצחו ונהרגו כאשר כותרים אלו של אותם פוליטיקאים מתנוססים מעליהם. כל המילים הללו, וכל ההצהרות הללו היו נמנעים מאתנו היום הזה לו מנהיגינו היו מפנימים את המציאות המזרח תיכונית שבתוכה הם חיים. מציאות זו זקוקה למייצב אזורי חזק דיו, כדי שכל מי אשר חושב להפר את האיזון הקיים ישא את כל המחיר בעבור הפרה זו, והמחיר יהיה הכי גבוהה שיכולה מדינת ישראל לשלם למבקשי נפשה.
זוכרים את אותה משוואה שאנו הישראלים חייבים לשבור כדי לצאת מהסבך האיום שאנו במו ידינו יצרנו במזרח התיכון הנפיץ.
אם אותם ארגוני רוצחים ומחבלים ידעו שהבסיס עליו הם יושבים ומטעמו הם פועלים , ובחסותו הם חוסים יחטוף בכל כוח המחץ הצבאי הישראלי מיד וללא שהות הם לא יעזו אפילו לחשוב פעם אחת לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה.
כן גם אותה מדינה שנותנת חסות לאותם מפגעים רצחניים, לו הייתה יודעת שכל האחריות לכך שממרפסת ביתה וגבולותיה פועלים מחבלים ורוצחים כנגד מדינת ישראל והיא זו שתשא במחיר הנורא של תגובה ישראלית היא לעולם לא הייתה מתירה לשום מליציה חמושה כל שהיא לפעול מתחומה.
כן ידידי היקרים ונניח שבמתכונתה הזו של מדינת לבנון אין לה כל אפשרות לכפות את רצונה על ארגון החיזבאללה ואו כל ארגון גרילה אחר שהשתלט על חלק מאדמתה למטרת תקיפתה של ישראל , האם זה יכול להיות התירוץ שבגינו מדינת ישראל תהפוך להיות לבשר תותחים טילים ורקטות בכל רגע נתון שבו יחליטו אותם מחבלים שבא להם משיקוליהם לירות על ישראל ואזרחיה?? היכן נישמע כדבר הזה בכל העולם כולו, שמדינה מותקפת מעניקה לגיטימציה למדינה תוקפת וממדרת את התוקפים אותה למענם, נלחמת ומקיזה את דמם של אזרחיה וחייליה במלחמה מיותרת שגובה מאות הרוגים פצועים, אלמנות יתומים ונכים, ולו רק כדי לרצות את "דעת העולם" הנאור שברובו הגדול ובאופן קבוע ומתמשך מצדד בצד הערבי המיליטנטי, מבלי שיהיה איכפת לו כהו זה מסבלם של אזרחינו. לו מדינאינו ומצביאנו היו פועלים בנחישות רבה יותר ומיידית כנגד לבנון, ורואים בה מדינה האחראית לפעולות המלחמתיות שאותם מחבלים פעלו כנגדנו, פגעו הרגו וחטפו את חיילנו וירו על אזרחינו רקטות וטילים במטרה להרוג ולרצוח חפים מפשע, האם מישהו היה מעז להתלונן על תגובתנו כנגד לבנון המדינה???
לא ידידי היקרים אף לא מדינה אחת הייתה רואה בנו תוקפניים, גם אלו שבסתר לבם מייחלים למחיקתנו מהמפה. זכות ההגנה העצמית מוכנת מכוח החוק הבנ"ל, ומכוח החוק המוסרי לכל מדינה ומדינה מותקפת. במקום זאת היו מתארגנים אומות העולם כדי להציל את לבנון מידי החיזבאללה הגורם לחורבנה, ואת זאת היו עושים בתוך זמן קצר ביותר, ומאיתנו היה נמנע כל הסבל הנורא הזה שעדיין הוא רק בתחילתו.
כן ידידי היקרים, כל זמן שאנו מדינת ישראל ומדינאיה ה"נבחרים" יעשו הפרדה מלכותית בין הארץ והאוכלוסייה שתחת חסותם מסתתרים וחיים הטרוריסטים לבין המפגעים הטרוריסטים המחבלים והרוצחים בנו ובאזרחינו הבאים ופועלים משם, נפסיד את המערכה.
להזכירכם פוליטיקאים "נבחרים", ישראל לא אמורה לשמש בתפקיד שוטר המקוף השכונתי של המזרח התיכון. אף אחד לא מצפה מאיתנו להיות כאלה, זאת המצאה ישראלית של המנהיגים הפוליטיקאים של התקופה החדשה, של השנים האחרונות, של הזרם המנותק לחלוטין מכל מציאות פוליטית מזרח תיכונית.
כאזרח פשוט אני פונה אליכם ואומר, תפקיד צבאנו הוא להגן ולשמור על גבולות הארץ ובטחון אזרחיה, אנו לא התנדבנו לעשות פעולות שיטור למיגור טרוריסטים הפועלים נגדנו בחסות מדינת אויב. כל זמן שמופעלת נגדנו פעולת איבה אנו חייבים להחיל את האחריות לה על המדינה הריבונית ממנה היא כוונה כנגדנו, והם אלו שחייבים לשאת באחריות לכל התוצאות שיתלוו לתגובותינו להגנה על ארצנו ואזרחינו. בנק המטרות אינו מכיל פגיעה באזרחים "חפים מפשע", לא, אבל כן תשתיות המדינה כולם ללא יוצא מין הכלל, דין תושבי קרית שמונה כדין צור וצידון, דין חיפה כדין בירות, ואם אצלנו זוחלים למקלטים גם שם יזחלו למקלטים. כן לא יהיו להם מים, חשמל, דלק, ונמל האוויר שלהם יושמד ונמל הים שלהם יושמד, יושמדו כל תחנות הכוח, כל משאבות המים, כל הגשרים ותחנות השידור.
אז ורק אז יחסכו חייהם של רבים אחרים, אז ורק אז תקוצר תקופת המלחמה והסבל לשני הצדדים. כן ידידי, כך בדיוק צריך לנהוג לטובת מדינתנו ואזרחנו ולטובתם של אזרחי לבנון, וכולנו יחד נצא נשכרים מפעולה זו.
זכרו,את הרכוש ניתן לשקם ולתקן, את החיים האבודים אי אפשר להחזיר, ואין נחמה ליתומים ולאלמנות.
מכה אנושה כזאת לתשתיות תחסוך חיים של רבים חפים מפשע, תחזיר את האנשים לשפיות הדעת ולמסלול האיזון וההכרה שפעולות כאלו אסור שיעברו לסדר היום, והמסר הכי חשוב שיקבע בראשיהם של מנהיגי הארצות השכנות הוא, שכל מדינה אחראית לגבולותיה, והיא זו שתשא במלא התשלום על כל פעולת טרור ופגיע במדינה השכנה לה, נקודה. על כך אין ולא יהיה כל וויכוח או משא ומתן.
אני מתקשה להאמין שדברים פשוטים אלו אותם לומדים בשנה הראשונה באוניברסיטאות נבצרים מדעתם של מנהיגנו ה"נבחרים". רק אל תגידו לי שאת הנוסחאות הללו אתם לא מכירים, ולא יודעים.
ולכם אזרחי מדינת ישראל אני פונה ואומר, כל זמן שמנהיגנו לא יבינו זאת, אנו כל בני הארץ הזאת נהיה בשר התותחים של מחדלים אלו, אנו נישא בסבל הנורא של כישלונם המדיני והצבאי. אנו והם נמשיך להקיז את דמו האחד של השני נקבור את מתינו, וננציח את המלחמה הזאת לעד.
תעירו את המנהיגים הישנים שלנו, אולי יקרה נס והם יתעשתו ויתחילו לראות את המציאות האמיתית.
לצערי אני לא איש בשורות, אנו אמורים להתבוסס בבוץ הזה כ - שלוש שנים כואבות. אם זה יעודד אתכם הרי שבסופו של תהליך ננצח.